משנה שקלים א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק א · משנה ד | >>
אמר רבי יהודה, העיד בן בוכרי ביבנה, כל כהן ששוקל אינו חוטא.
אמר לו רבן יוחנן בן זכאי, לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא, אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן, (ויקרא ו) "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל", הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו, היאך נאכלים?
משנה מנוקדת
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- הֵעִיד בֶּן בּוּכְרִי בְּיַבְנֶה, כָּל כֹּהֵן שֶּׁשּׁוֹקֵל אֵינוֹ חוֹטֵא.
- אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
- לֹא כִי, אֶלָּא כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹקֵל חוֹטֵא;
- אֶלָּא שֶׁהַכֹּהֲנִים דּוֹרְשִׁים מִקְרָא זֶה לְעַצְמָן (ויקרא ו, טז):
- וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל;
- הוֹאִיל וְעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלָּנוּ,
- הֵיאַךְ נֶאֱכָלִים?
נוסח הרמב"ם
אמר רבי יהודה:
- העיד בן כוברי ביבנה,
- שכל כוהן שהוא שוקל - אינו חוטא.
- העיד בן כוברי ביבנה,
- אמר לו רבן יוחנן בן זכאי:
- לא כי אלא -
- כל כוהן שאינו שוקל - חוטא.
- אלא שהכהנים,
- דורשים את המקרא הזה לעצמן:
- "וכל מנחת כוהן כליל תהיה לא תיאכל" (ויקרא ו טז),
- הואיל - והעומר,
- ושתי הלחם, ולחם הפנים - שלנו,
- היאך הן נאכלין?.
- ושתי הלחם, ולחם הפנים - שלנו,
- הואיל - והעומר,
- לא כי אלא -
פירוש הרמב"ם
אמר רבי יוחנן בן זכאי, כי הדעת נותן שכל ישראל חייבין לשקול לפי שהוא כופר-נפש. ועל דרך צחות המליצה אמר, כי מה שאמר השם יתברך 'זה יתנו', 'זה' בגימטריא שנים עשר, רוצה לומר כי השנים עשר שבטים כולם הם חייבין לשקול. אבל לפי שתרומת הלשכה יעשו ממנה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, והם מנחות ואוכליהן הם הכהנים כמו שפירש הכתוב, והשם יתברך אמר "כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"(ויקרא ו, טז), אילו היו נותנין שקליהם בתרומת הלשכה לא היה מותר להם לאכול שיורי העומר ושתי הלחם ולחם הפנים.
וחכמים אומרים, כי אמרו 'וכל מנחת כהן' אומר במנחות היחיד, והוא אמרם "מנחת יחיד קריבה כליל, ואין מנחת ציבור קריבה כליל", ולפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר, כמו שהעיד עליו בן בוכרי.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל כהן ששוקל אינו חוטא - ואף על פי שאינו חייב לשקול יא. וסד"א אם שוקל נמצא קרבן צבור קרב משל יחיד, קמשמע לן דאינו חוטא לפי שהוא מוסר אותו מחצית השקל לצבור לגמרי, ולא חיישינן שמא לא יגמור למסרו יפה:
כל כהן שאינו שוקל חוטא - וקרא דכל העובר על הפקידים דריש ליה הכי, כל העובר בים סוף דהיינו כהנים לוים וישראלים שכולן עברו את הים על הפקודים, בין אותן שנמנו לבדן יב בין אותן שנמנו עם ישראל, יתן תרומת ה'. ואף על גב דבפרשת אלה פקודי כתיב וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' לשש מאות אלף ושלשת אלפים וכו', ההוא בתרומת האדנים הוא דכתיב, ובאותה תרומה לא היה שבט לוי, אבל בתרומה של קרבנות צבור הושוו בה כהנים לוים וישראלים:
לעצמן - להנאתן. ולאו דרשא היא, דדוקא במנחת כהן לבדו אמר קרא כליל תהיה, ולא באותה שיש לו בשותפות עם הצבור. והלכה שכהנים חייבים ליתן מחצית השקל ואין ממשכנין אותן מפני דרכי שלום:
פירוש תוספות יום טוב
כל כהן ששוקל אינו חוטא. פירש הר"ב ואף על פי שאינו חייב לשקול כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר על הפקודים כל דעבר על פיקודיא יתן וכדפירש הר"ב במשנה דלעיל גבי לוים ואותו מ"ד שזכר לעיל הוא ניהו בן בוכרי דהכא. וכך כתבו התוס' בפ' הקומץ רבה ד' כ"א דלבן בוכרי לוים פטורים כמו כהנים וכן נראה לשון רש"י שם. וכתבו התוס' בפ"ק דערכין דף ד' דה"נ דמצי למימר כל לוי ששוקל אלא משום דלא מצי למימר שדורשין מקרא זה לעצמן. ע"כ. וקצת דוחק לומר כן דבן בוכרי לא נקט לוי משום בר פלוגתיה. ועיין משנה ב' פרק ט' (דערכין) [דעירובין] ופרק ד' דביצה משנה ו'. ומ"ש הר"ב לפי שהוא מוסר מחצית השקל לצבור לגמרי. עיין משנה א' פרק ד' דמכילתין:
כל כהן שאינו שוקל חוטא. כתב הר"ב וקרא דכל העובר כו' כל העובר בים סוף וכו' על הפקודים בין אותן שנמנו לבדן כו' כ"כ התוספות בפרק הקומץ רבה והרי בני אהרן התפקדו אף על גב דלא כתיב בהו לשון פקידה כמו גבי ישראל ולוים מכל מקום נמנו באותו פקידה כדכתיב (במדבר ג' ב') ואלה שמות בני אהרן. ועוד דהא אמרן דכהנים ולוים בחדא מחתא נינהו. והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף וכן הוא בירושלמי משום דאותן שנמנו לבדן לא שייך בהו העברה שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כמ"ש רש"י בפירוש החומש ועובר בימא ר"ל לרבות כל שעבר בים כלומר אף שבט לוי אף על גב דכמה תינוקות נולדו אחר העברת הים לא בא אלא לרבות שבט שעבר ג"כ. כ"כ בעל יפה מראה. ולדברי הר"ב שכתב יתן תרומת ה' משמע דקרא תניין דכתיב ביה הכי דריש ליה לתרומת הקרבנות דאלת"ה הוה ליה למימר יתנו כדכתיב בקרא קמא. אלא דס"ל דקמא מיירי באדנים ותנין בקרבנות והיינו טעמא דכ' במשנה דלעיל דאינו שוקל עד בן עשרים שכ"כ בהך קרא מבן עשרים שנה ומעלה אבל לא ידעתי מי הכריחו לכך דמתניתין דתנן קטנים מסתבר דעד בן י"ג שנה הוא ככל קטנים דעלמא. וכ"פ הרמב"ם בפירושו ובחבורו, והרמב"ן בפירוש החומש. וכן בהדיא בירושלמי ולפי זה קרא תניין בתרומת אדנים וקרא קמא דלא כתיב ביה מבן כ' מיירי בתרומת הקרבנות. ואולי דעת הר"ב לפרש קרא קמא באדנים. משום דתרומת אדנים קדמה בזמן לתרומת הקרבנות. אבל לא ידעתי האיך יפרש הירושלמי. ומ"ש הרמב"ם לפיכך אם רצו לתת שקליהן מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי. יש לתמוה דכיון דלר"י בן זכאי חייבין מאי האי דקאמר לפיכך אם רצו כו' כבן בוכרי. ובחבורו כתב דחייבין אלא שאין ממשכנין כמתניתין דלעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יא) (על הברטנורא) כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיב כל העובר כו' כל דעבר על פיקודא יתן וכמ"ש הר"מ לעיל גבי לוים ואותו מ"ד שנזכר הוא ניהו בן בוכרי דהכא. דכהנים ולוים שוין וה"נ המ"ל כל לוי אלא משום דלא מצי למימר שדורשים כו' לעצמן. תוספ':
(יב) (על הברטנורא) והרי בני אהרן התפקדו כו' דכתיב ואלה שמות בני אהרן. והא דהוצרך לומר דעובר בים סוף משום כו' שלא עברו לפני משה אלא היה הולך ועומד על הפתח כפרש"י בחומש. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
א"ר יהודה העיד בן בוכרי: בספרים אחרים מצאתי בן כוברי וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל גם בקצת ספרים של תלמוד ירוש' מצאתי בן בוכריין ובערוך מצאתי בן כובדי בדלית ובהקדמת הרמב"ם ז"ל לסדר זרעים מצאתי ר' אלעאי בן כוברי ובמנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף כ"א) מייתי לה וכתבו שם תוס' ז"ל שהכהנים דורשים את המקרא הזה לעצמן משמע דריב"ז לא יהיה כהן והא דתניא בספרי גבי פרה שאמר ריב"ז לתלמידיו מה שעשו ושרתו ידי שכחתי לאו דהוא עצמו עשה אלא כלומר על פי הוראתו עשו והא דמסקי' התם ויש אומרים הלל היה אלא שלא היה יכול לומר מה שעשו ושרתו ידי היינו טעמא לפי שלא שרפו פרה בימיו ע"כ:
ובמה שכתב ר"ע ז"ל כל כהן שאינו שוקל חוטא וקרא דכל העובר וכו' תוס' חיצוניות תרצו שם עוד דעל הפקודים ר"ל עם הפקודים ועל ר"ל כמו אצל כמו ועליו מטה מנשה ולבן בוכרי אפי' לוים פטורין כמו כהנים מדכתיב כל העובר על הפקודים ושבט לוי לא נפקד ע"כ גם שם פ' התכלת (מנחות דף מ"ו) מייתי לה וגם בפ"ק דערכין דף ד' ופי' הרמב"ם ז"ל לפיכך אם רצו לתת שקליהם מותר כמו שהעיד עליו בן בוכרי ע"כ אבל שם ביד פסק כדברי ר"ע ז"ל: וצ"ע כיצד קתני במתני' אמר לו ר' יותנן בן זכאי דמשמע שהיה בזמנו והלא ר' אלעאי אביו של ר' יהודה היה תלמידו של ר' אליעזר כדמוכח במתני' דס"פ שני דעירובין גם במנחות פ' הקומץ רבה (מנחות דף י"ח) ור' אליעזר הוא תלמידו של ר' יוחנן בן זכאי כמו ששנינו באבות פרק שני והרמב"ם ז"ל נראה דגריס אמר ריב"ז: אח"כ מצאתי שכתב החכם הר"ש שיריליו ז"ל א"ל ריב"ז לבן בוכרי וליכא למימר א"ל לר' יהודה דהא ריב"ז קדים מיניה טובא ע"כ: וכיוצא בזה כתב רש"י ז"ל בפ' בתרא דר"ה דף ל' על משנת א"ר יהודה והלא מן התורה הוא אסור וכ' דבפ' ר' ישמעאל דמנחות: ובירוש' כך משיבין חכמים לר' יהודה מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל ומכיון שנמסרה לצבור כמי שהיא נדבת צבור. כתיב כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כל דעבר על ימא יתן ואוחרן אמר כל דעבר על פקודייא יתן מ"ד דעבר על ימא מסייע לריב"ז מ"ד כל דעבר על פקודייא מסייע לבן בוכרי:
תפארת ישראל
יכין
אמר רבי יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא: דס"ל דפטור מלשקול, וסד"א דמשום הכי לתסר מלשקול, דשמא לא ימסרנה יפה ויהיה קרבן צבור בא משל יחיד, קמ"ל דלא חיישינן. ואע"ג דנשים ועבדים וקטני נמי פטירי, ואפ"ה לא אצטריך לאשמעינן דאינן חוטאים, אלא מותרים לכתחילה [כמ"ה]. התם מפורש פטור שלהן בקרא דכתיב איש, ולפיכך ודאי ימסרו לצבור יפה, משא"כ כהן סד"א שיטעה לומר שהוא בר חיוב, ולא ימסור יפה:
הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו: והרי גם הנהו מנחה מקרי [כמנחות דמ"ו ב' תוס' מנחות דק"ב ב' ד"ה כל]:
האיך נאכלים: ש"מ דאין אנו חייבין בשקל, אבל באמת טעו, דכליל תהיה היינו בקרבן יחיד, אבל לא בשקרב קרבן כהנים בשותפות עם הצבור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת