משנה ראש השנה א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק א · משנה ב | >>
בארבעה פרקים העולם נדון:
- בפסח על התבואה,
- בעצרת על פירות האילן,
- בראש השנה יט כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם.
- ובחג כב נידונין על המים.
משנה מנוקדת
בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
- בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה.
- בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן.
- בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, טו):
- "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם".
- וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם:
נוסח הרמב"ם
בארבעה פרקים - העולם נידון:
- בפסח - על התבואה.
- בעצרת - על פירות האילן.
- בראש השנה -
- כל באי עולם - עוברין לפניו כבני מרון,
- שנאמר "היוצר יחד ליבם,
- המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו).
- ובחג - נידונים על המים.
פירוש הרמב"ם
על התבואה - במה שיתחדש עליה מלקות, ואם תהיה מרובה או מעוטה.
ובני מרון - הצאן, תרגום "כבשים" אמרנא. ועניינו שמחשבין על בני אדם, ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמות והחיים וזולתם מענייני האדם.
והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה, אבל הנסתר עניינו קשה מאד בלי ספק:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בארבעה פרקים - בשנה:
בפסח על התבואה - מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות, מינה ידעינן דבפסח נידונים על התבואה יח:
ובעצרת על פירות האילן - מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן, וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב (בראשית ב) ומעץ הדעת טוב ורע, כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:
כבני מרון - כבני אמריא, ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה לעשרן, ואין שנים יכולים לצאת כאחד:
היוצר יחד לבם - הכי קאמר, היוצר והוא הקב"ה רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם שאע"פ שעוברים לפניו אחד אחד, מ"מ כולן נסקרים בסקירה אחת כ:
ובחג נידונין על המים - מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג כא:
פירוש תוספות יום טוב
בפסח על התבואה. כתב הר"ב מדאמרה התורה הביאו וכו' כדי וכו' ז"ל הברייתא מפני מה אמרה התורה הביאו עומר בפסח. מפני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקב"ה הביאו כו' כדי כו' וכן בכולם:
ובעצרת כו'. כתב הר"ב מדאמרה תורה. הביאו לפני שתי הלחם. אבל מדחזינן דמצות ביכורי אילן מעצרת כו'. כדתנן במשנה י' פ"ק דבכורים. ליכא למימר. משום דהא יש להן תשלומין עד החג. כדאיתא התם. ומיהו רש"י ור"ן כתבו גם זה הטעם:
בראש השנה כו'. מדברי קבלה למדנו. דכתיב (דברים י"א) מראשית השנה ועד אחרית שנה. מר"ה נדון מה יהא בסופה. וילפינן דתשרי הוא. מדכתיב (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחודש מתכסה בו. הוי אומר זה ר"ה. וכתיב (שם) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. וכדאיתא בגמרא בפירקין ד' ח'. וקשיא לי כיון שאדם נדון בר"ה. ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו. על תבואתו. ופירותיו. ושאר עסקיו. וכיון שכן הכל נדון בר"ה. וניחא לי שג' דברים נדונין לכל העולם. בשלשה זמנין אלו השנויין במשנתינו. וילפינן הכי מדאמרה תורה לצבור. שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהן אחד אחד בזמנו. אבל בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו אחד אחד. וגוזרים עליו חלקו מדברים הללו. והטעם שנדון האדם בר"ה. דבשלמא ג' דברים הללו כל אחד נדון בזמנו. כדאמר שהפסח זמן תבואה כו'. אבל ר"ה מה נשתנה. אלא טעמא אי כמ"ד בתשרי נברא העולם. כלומר נברא האדם ביום הששי לימי בראשית. והוא ר"ח תשרי. ובו ביום סרח אדם הראשון ונדון לרחמים. לפיכך קבעו הקב"ה לכל בניו שידונו בו לרחמים. כדאיתא במדרש בפסיקתא. ואי למ"ד בניסן נברא העולם. י"ל לפי שביה"כ נתרצה הקב"ה למשה בדבר העגל קבע לתחלת החדש עד יוה"כ לימי הדין. כל זה מדברי הר"ן:
שנאמר היוצר יחד וגו'. פי' הר"ב ה"ק היוצר. והוא הקב"ה. רואה יחד כו'. גמרא. ופירש"י ואקרא דלעיל מיניה קמהדר. השגיח אל כל יושבי הארץ. היוצר אותם. השגיח יחד את לבם ע"כ. ולהכי נסיב ליה תנא להך קרא. לומר שאע"פ שעוברין כבני מרון בדקדוק גדול. מ"מ כולן נסקרין בסקירה אחת. וז"ש הרמב"ם. הנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק ע"כ. כי האדם א"א לציירו שני הפכים כנושא אחד. בזמן אחד. שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת. אבל כמו שא"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח. כן א"א להשיג השגחתו וסקירתו שאם היינו משיגים דרך השגחתו כבר היינו משיגים עצמותו. וזה א"א בשום פנים:
ובחג נידונין על המים. כתב הר"ב מדאמרה תורה כו' גם בזה מסיים בברייתא. כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. והא דמיחד שם חג לסוכות. טפי מפסח ועצרת. [וכן ברפ"ג דשקלים] וכן בספ"ז דנדרים. [ובמשנה ה' פרק בתרא דבכורות] ואע"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ"מ מלת חג הנחתו הראשונה על המחול והריקוד. אי לאו ג"ש דמדבר מדבר. כמ"ש בספ"ק דחגיגה. והרד"ק כפי הפשט, מפרשו כן מענין ריקוד וטיפוח לשמחה ובסוכות היתה שמחה יתירה של בית השואבה. לפיכך ראוי הוא להקרא ביחוד בשם חג. ומפני כן אומרים בו בתפלה זמן שמחתנו:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) ז"ל הברייתא מפני מה אמרה התורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו כו' כדי כו' וכן בכולם:
(יט) (על המשנה) בר"ה. בגמרא (דף ח') ילפינן לה מקראי. ואף על גב דודאי על כל המאורעות נידונין ובכללם אינך ג' דינים מ"מ בשלשה פרקים הללו הוא גזר דין של כל העולם. ובר"ה כל באי כו' וגוזרין לכ"א חלקו מדברים אלו. הר"נ. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) גמרא ופירש"י ואקרא דלעיל מיניה קמהדר השגיח אל כל כו' היוצר אותם השגיח יחד את לבם. ולהכי נסיב האי תנא להך קרא לומר שאף על פי שעוברין כבני מרון בדקדוק גדול מ"מ כולן נסקרין בסקירה אחת וז"ש הר"מ והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה. אבל הנסתר ענינו קשה בלי ספק ע"כ. כי האדם א"א לצייר שני הפכים בנושא אחד בזמן א' שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת אבל כמו שא"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח, כן א"א להשיג השגחתו וסקירתו. תוי"ט:
(כא) (על הברטנורא) כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:
(כב) (על המשנה) ובחג. ואע"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ"מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפסח על התבואה: בפ' מי שמתו גבי חסיד שהקניטתו אשתו ערב ר"ה משמע דבראש השנה שמע שתי רוחות שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר"ה היו מזכירין דין הנגזר בפסח א"נ כר' יהודה דאמר הכל נדונין בר"ה וגזר דין בפסח על התבואה תוס' ז"ל: ובגמ' פריך הי תבואה אילימא האי תבואה דקיימא כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדן ומסיק תרי דיני מיתדנא קודם זריעתה וסמוך לקציר. ועוד פריך בגמ' מני מתני' לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא ר' יוסי ולא ר' נתן דתניא הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם ביום הכפורים דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נדונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נדונין על המים ואדם נידון בר"ה וגזר שלו נחתם ביום הכפורים ר' יוסי אומר אדם נדון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים ר' נתן אומר אדם נדון בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו וכי תימא לעולם ר' יהודה היא וכי קתני ד' פרקים אגזר דין אי הכי קשיא אדם ומשני אמר רבא האי תנא דבי ר' ישמעאל היא דתנא דבי ר' ישמעאל בד' פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נדונין על המים ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ וכי קתני מתני' אתחלת דין אבל אגזר דין דאדם ביום הכפורים:
בעצרת על פירות האילן: ס"פ בני העיר כתוב בתוס' י"ט כתב הר"ב מדאמרה תורה כו' עד ומיהו רש"י והר"ן ז"ל כתבו גם זה הטעם ע"כ. וק"ק עוד לפי' זה דבשלמא חטים מצינן למימר דר' יהודה דדריש הכי בברייתא בגמ' אזיל לטעמיה דס"ל דעץ שאכל אדם הראשון חטה היה אלא שעורים שמביאין מהם בכורים היכן מצינו שנקראו עץ ושמא משום דאזלינן בתר רובא ושעורים הוו טפלות לגבי שאר שבעת המינים. ועיין בזוהר החדש דף כ"ד ע"ב אכולה מתני' ותשמח ותגל והילך בקיצור מופלג בפסח על התבואה כד אתי שתא דא דאין לכל עלמא על ההיא תבואה דהוות בשתא שעברה אי לא מעשרי לה ולא יהבי למיכל מינה למסכיני וליתמי ולארמלתי. בעצרת על פירות האילן על עון פירות האילן שלא המתינו ערלתם ושלא הניחום בשביעית לעני ולגר. בר"ה דן את כל העולם כולו גופות בני האדם והנשמות ופוקד אותם ודן אותם על מה שעשו כל השנה כולה. ותאנא אפי' צעדיו של אדם נמנין ובאים בדין באותו היום הה"ד וכל צעדיו יספור. ובחג נדונין על המים על ענין המים על שהם מבזבזים בנטילת ידים ועל שהם מזלזלים במקואות ובטהרות שהם במים על כך נידונין על המים על ענין המים ע"כ והיא שם במדרש הנעלם ועיין ג"כ בזוהר דפ' אמור דף צ"ז. ובזוהר פרשת ויחי דף רכ"ו דייק בעצרת על פירות האילן פירות האילנות מיבעיא ליה מאי פירות האילן אלא דא הוא אילנא רברבא ותקיף לעילא פירות האילן כמה דכתיב אני כברוש רענן ממני פריך נמצא ע"כ:
כבני מרון: ר"ש בן לקיש מפ' בגמ' כמעלות בית מרון שהדרך קצר ואין יכולין שנים לילך זה בצד זה ורב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד וכבני מרון כבני חיילות של המלך מרון לשון מרות ואדנות וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה אבל מרון דבפ' עושין פסין (עירובין דף כ"ב) מוכח דהתם הוי דוקא כפירוש ריש לקיש:
בפי' ר"ע ז"ל שאע"פ שעוברין לפניו אחד אחד זה אחר זה מכל מקום כולן נסקרין בסקירה אחת ובגמ' אף אנן נמי תנינא דכולן נסקרין בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן תלמודא למילתיה מקרא דהיוצר יחד לבם אע"ג דעיקר ראייתו היא מקרא דלעיל מיניה דהיינו ממכון שבתו וכו' וכתב הר"ן ז"ל דלר' יהושע דקיימא לן כותיה דבניסן נברא העולם אדם נידון בר"ה יותר מבשאר ימים לפי שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדין את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה שלפי שנתרצה הקב"ה ביום הכפורים הוקבע יום סליחה לדורות לפיכך גזר ה' שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים ובינוניים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יום הכפורים שהוא יום סליחה וכפרה והרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו מעשיהם וישובו אל ה' ואפשר עוד שמר"ה ועד יום הכפורים התחיל השם להתרצות למשה וביום הכפורים נתרצה לו לגמרי ולפיכך רצה הקב"ה לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה עכ"ל ז"ל:
ובחג נידונין על המים: והא דהדר קתני הכא נידונין נלע"ד משום שהאריך בענין ראש השנה הוצרך למיהדר ולמיתני גבי חג מלת נדונין וכיון דקתני גבי ר"ה כל באי העולם לשון רבים קתני הכא נמי נדונין לשון רבים דקאי אדסליק דהיינו אבאי עולם שהם לשון רבים ואע"ג דבברייתא במילתיה דר' ישמעאל תנא ובחג נדונין על המים אע"ג דלא קתני במילתיה באי עולם וכמו שהעתקתי אפשר דהתם נקט לישנא דמתני' בלבד:
תפארת ישראל
יכין
י) בפסח על התבואה דאז זמן גדילתו.
יא) בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון ר"ל כצאן שנמנין ע"י שמניחין אותן לצאת דרך פתח קטן וצר, שאין אחד נשמט מלמנותו, כך כל אדם בין צדיק או רשע, מוצלח או אינו מוצלח, כולם נדונין אז מכל מקריות [או נ"ל דכמו שהצאן ההם אינן יכולין לצאת מהדיר ההוא לרווחה רק ברצון הרועה ע"י הפתח הצר ההוא, כך כל אדם אין יכול לצאת אז זכאי בדינו רק בדוחק וע"י חסדו יתברך רועה אבן ישראל. ואע"ג דאמרינן לעיל בפסח על התבואה וכו', והרי הנך נמי מקריות האדם נינהו. תירץ הר"ן התם בכללות, וכדתנא העולם נידון. משא"כ הכא נידון כל יחיד ויחיד לבד. ואפשר משו"ה נקט תנא הכא עוברין כבני מרון, דהיינו א' א' לבד].
יב) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אקרא דלעיל קאי, דכתיב המשגיח על כל יושבי ארץ, והיוצר אע"ג שמשגיח על כולם ועל לבם יחד בהשקפה א', אפ"ה מבין אל כל מעשה ומעשה שלהן [ולפירוש ב' הנ"ל, נ"ל דה"ק היוצר רואה יחד לבם, ר"ל כתפלת רבי אלכסנדרי (ברכות י"ז א') שמשגיח שרצונם לעשות רצונו ולהתיחד עמו, ולכן חס עליהם, ואעפ"י שמבין אל כל מעשיהם, ששאור שבעיסה תקפם לעשות נגד רצונו יתברך].
יג) ובחג בסוכות.
יד) נידונין על המים אם יהיו גשמי שנה כראוי או לא [ואע"ג דבפסח נדונין על התבואה, היינו במקריות חוציות כשדפון וירקון. או נ"ל דהכא על המים לשתייה קאמר (כתענית די"ט ב').
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת