משנה פרה יא

פרה פרק יא', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק אחד עשר ("צלוחית שהניחה") · >>

פרקי מסכת פרה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

צלוחית שהניחה מגולה, ובא ומצאה מכוסה, פסולה.

הניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה, אם יכולה החולדה לשתות הימנה, או נחש לדברי רבן גמליאל, או שירד בה טל בלילה, פסולה.

החטאת אינה נצולה בצמיד פתיל.

ומים שאינן מקודשין נצולין בצמיד פתיל.

משנה ב

כל הספק טהור לתרומה, טהור לחטאת.

כל התלוי לתרומה, נשפך לחטאת.

אם עשו על גביו טהרות, תלויות.

הרפפות, טהורות לקדש ולתרומה ולחטאת.

רבי אליעזר אומר, הרעדות, טמאות לחטאת.

משנה ג

דבלה של תרומה שנפלה לתוך מי חטאת ונטלה ואכלה, אם יש בה כביצה, בין טמאה בין טהורה, המים טמאין, והאוכלה חייב מיתה .

[ אין בה כביצה, המים טהורין, והאוכלה חייב מיתה ].

רבי יוסי אומר, בטהורה, המים טהורים.

הטהור לחטאת שהכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת, נטמא.

משנה ד

כל הטעון ביאת מים מדברי תורה, מטמא את הקדש ואת התרומה ואת החולין ואת המעשר, ואסור על ביאת המקדש.

לאחר ביאתו, מטמא את הקדש, ופוסל את התרומה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, פוסל בקדש ובתרומה, ומותר בחולין ובמעשר.

ואם בא אל המקדש, בין לפני ביאתו בין לאחר ביאתו, חייב.

משנה ה

כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים, מטמא את הקדש, ופוסל את התרומה, ומותר בחולין ובמעשר, דברי רבי מאיר.

וחכמים אוסרים במעשר.

לאחר ביאתו, מתר בכולן.

ואם בא אל המקדש, בין לפני ביאתו ובין לאחר ביאתו, פטור.

משנה ו

כל הטעון ביאת מים, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים, מטמא את מי חטאת, ואת אפר חטאת, ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא.

האזוב המוכשר, והמים שאינן מקודשים, וכלי ריקם הטהור לחטאת, במגע ובמשא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, במגע אבל לא במשא.

משנה ז

כל אזוב שיש לו שם לווי, פסול.

אזוב זה, כשר.

אזוב יון, אזוב כוחלית, אזוב רומי, אזוב מדברי, פסול.

ושל תרומה טמאה, פסול.

ושל טהורה, לא יזה.

ואם הזה, כשר.

אין מזין לא ביונקות, ולא בתמרות.

אין חייבין על היונקות על ביאת המקדש.

רבי אליעזר אומר, אף לא על התמרות.

אלו הן היונקות, גבעולין שלא גמלו.

משנה ח

אזוב שהזה בו, כשר לטהר בו את המצורע.

לקטו לעצים ונפלו עליו משקין, מנגבו והוא כשר.

לקטו לאוכלין ונפלו עליו משקין, אף על פי שנגבו, פסול.

לקטו לחטאת, כמלקט לאוכלין, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים, כמלקט לעצים.

משנה ט

מצות אזוב, שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולין.

רבי יהודה אומר, של שלשה שלשה.

אזוב שיש בו שלשה קלחים, מפסגו ואוגדו.

פסגו ולא אגדו, אגדו ולא פסגו, לא פסגו ולא אגדו, כשר.

רבי יוסי אומר, מצות אזוב, שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים, ושייריו שנים, וגרדומיו כל שהוא.

צְלוֹחִית שֶׁהִנִּיחָהּ מְגֻלָּה, וּבָא וּמְצָאָהּ מְכֻסָּה, פְּסוּלָה. הִנִּיחָהּ מְכֻסָּה וּבָא וּמְצָאָהּ מְגֻלָּה, אִם יְכוֹלָה הַחֻלְדָּה לִשְׁתּוֹת הֵימֶנָּה, אוֹ נָחָשׁ לְדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אוֹ שֶׁיָּרַד בָּהּ טַל בַּלַּיְלָה, פְּסוּלָה. הַחַטָּאת אֵינָהּ נִצּוֹלָה בְּצָמִיד פָּתִיל. וּמַיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁין נִצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל.

משנה ב

כָּל הַסְּפֵק טָהוֹר לִתְרוּמָה, טָהוֹר לְחַטָּאת. כָּל הַתָּלוּי לִתְרוּמָה, נִשְׁפָּךְ לְחַטָּאת. אִם עָשׂוּ עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת, תְּלוּיוֹת. הָרְפָפוֹת, טְהוֹרוֹת לְקֹדֶשׁ וְלִתְרוּמָה וּלְחַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָרְעָדוֹת, טְמֵאוֹת לְחַטָּאת.

משנה ג

דְּבֵלָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת וּנְטָלָהּ וַאֲכָלָהּ, אִם יֶשׁ בָּהּ כַּבֵּיצָה, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, הַמַּיִם טְמֵאִין, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה. אֵין בָּהּ כַּבֵּיצָה, הַמַּיִם טְהוֹרִין, וְהָאוֹכְלָהּ חַיָּב מִיתָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בִּטְהוֹרָה, הַמַּיִם טְהוֹרִים. הַטָּהוֹר לְחַטָּאת שֶׁהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְתוֹךְ מֵי חַטָּאת, נִטְמָא.

משנה ד

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי תוֹרָה, מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַתְּרוּמָה וְאֶת הַחֻלִּין וְאֶת הַמַּעֲשֵׂר, וְאָסוּר עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. לְאַחַר בִּיאָתוֹ, מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פּוֹסֵל בַּקֹּדֶשׁ וּבַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר. וְאִם בָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ בֵּין לְאַחַר בִּיאָתוֹ, חַיָּב.

משנה ה

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וּמֻתָּר בַּחֻלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים בַּמַּעֲשֵׂר. לְאַחַר בִּיאָתוֹ, מֻתָּר בְּכֻלָּן. וְאִם בָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ, בֵּין לִפְנֵי בִיאָתוֹ וּבֵין לְאַחַר בִּיאָתוֹ, פָּטוּר.

משנה ו

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם, בֵּין מִדִּבְרֵי תוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר חַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר, וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁים, וּכְלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא.

משנה ז

כָּל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַי, פָּסוּל. אֵזוֹב זֶה, כָּשֵׁר. אֵזוֹב יָוָן, אֵזוֹב כּוֹחֲלִית, אֵזוֹב רוֹמִי, אֵזוֹב מִדְבָּרִי, פָּסוּל. וְשֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה, פָּסוּל. וְשֶׁל טְהוֹרָה, לֹא יַזֶּה. וְאִם הִזָּה, כָּשֵׁר. אֵין מַזִּין לֹא בְיוֹנְקוֹת, וְלֹא בִתְמָרוֹת. אֵין חַיָּבִין עַל הַיּוֹנְקוֹת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף לֹא עַל הַתְּמָרוֹת. אֵלּוּ הֵן הַיּוֹנְקוֹת, גִּבְעוֹלִין שֶׁלֹּא גָמָלוּ.

משנה ח

אֵזוֹב שֶׁהִזָּה בוֹ, כָּשֵׁר לְטַהֵר בּוֹ אֶת הַמְּצֹרָע. לִקְּטוֹ לְעֵצִים וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין, מְנַגְּבוֹ וְהוּא כָשֵׁר. לִקְּטוֹ לְאֳכָלִין וְנָפְלוּ עָלָיו מַשְׁקִין, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְּבוֹ, פָּסוּל. לִקְּטוֹ לְחַטָּאת, כִּמְלֻקָּט לְאֳכָלִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, כִּמְלֻקָּט לְעֵצִים.

משנה ט

מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלשָׁה קְלָחִים וּבָהֶם שְׁלשָׁה גִבְעוֹלִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה קְלָחִים, מְפַסְּגוֹ וְאוֹגְדוֹ. פִּסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, אֲגָדוֹ וְלֹא פִסְּגוֹ, לֹא פִסְּגוֹ וְלֹא אֲגָדוֹ, כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִצְוַת אֵזוֹב, שְׁלשָׁה קְלָחִים, וּבָהֶם שְׁלשָׁה גִבְעוֹלִים, וּשְׁיָרָיו שְׁנַיִם, וְגַרְדֻּמָּיו כָּל שֶׁהוּא.

נוסח הרמב"ם

(א) צלוחית שהניחה מגולה,

ובא ומצאה מכוסה - פסולה.

הניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה -

אם יכלה החולדה לשתות ממנה,

או נחש, כדברי רבן גמליאל,

או שירד בה טל בלילה - פסולה.

החטאת - אינה ניצולת בצמיד פתיל,

ומים שאינן מקודשין - ניצולין בצמיד פתיל.

(ב) כל הספק הטהור לתרומה - טהור לחטאת.

כל התלוי לתרומה - נשפך לחטאת.

אם עשו על גביו טהרות - תלויות.

הרפפות - טהורות לקודש ולתרומה ולחטאת.

רבי אלעזר אומר: הרעדות - טמאות לחטאת.

(ג) דבלה של תרומה,

שנפלה לתוך מי חטאת, ונטלה, ואכלה -

אם יש בה כביצה,

בין טמאה, בין טהורה -

המים - טמאין,

והאוכלה - חייב מיתה.

אין בה כביצה -

המים - טהורין,

והאוכלה - חייב מיתה.

רבי יוסי אומר: בטהורה - המים טהורין.

הטהור לחטאת,

שהכניס ראשו ורובו לתוך מי חטאת - נטמא.

(ד) כל הטעון ביאת מים מדברי תורה -

מטמא - את הקודש, ואת התרומה, ואת החולין, ואת המעשר,

ואסור - על ביאת המקדש.

לאחר ביאתו -

מטמא - את הקודש,

ופוסל - את התרומה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

פוסל - בקודש,

ומותר - בחולין, ובמעשר.

ואם בא אל המקדש -

בין לפני ביאתו, בין לאחר ביאתו - חייב.

(ה) כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים -

מטמא - את הקודש,

ופוסל - את התרומה,

ומותר - בחולין, ובמעשר,

דברי רבי מאיר.

וחכמים - אוסרין במעשר.

לאחר ביאתו - מותר בכולן.

אם בא אל המקדש -

בין לפני ביאתו, ובין לאחר ביאתו - פטור.

(ו) כל הטעון ביאת מים,

בין מדברי תורה, בין מדברי סופרים -

מטמא את מי חטאת, ואת אפר חטאת,

ואת המזה מי חטאת - במגע, ובמשא.

והאיזוב המוכשר, ומים שאינן מקודשין,

וכלי ריקן הטהור לחטאת - במגע, ובמשא,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: במגע - אבל לא במשא.

(ז) כל איזוב, שיש לו שם לווי - פסול.

איזוב זה - כשר.

איזוביון, איזוב כוחלית, איזוב רומי, איזוב מדברי - פסול.

של תרומה טמאה - פסול.

ושל טהורה - לא יזה,

ואם הזה - כשר.

אין מזין - לא ביונקות, ולא בתמרות.

ואין חייבין על היונקות - על ביאת המקדש.

רבי אלעזר אומר: אף לא על התמרות.

אלו הן היונקות - גבעולין שלא גמלו.

(ח) איזוב שהזה בו - כשר לטהר בו את המצורע.

לקטו לעצים, ונפלו עליו משקין -

מנגבו - והוא כשר.

לקטו לאוכלין, ונפלו עליו משקין -

אף על פי שניגבו - פסול.

לקטו לחטאת -

כנלקט לאוכלין - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון אומרין: כנלקט לעצים.

(ט) מצות איזוב -

שלשה קלחין - ובהן שלשה גבעולין.

רבי יהודה אומר: של שלשה, שלשה.

איזוב שיש בו שלשה קלחין -

מפסגו - ואוגדו.

פיסגו ולא אגדו,

אגדו ולא פיסגו,

לא פיסגו ולא אגדו - כשר.

רבי יוסי אומר:

מצות איזוב - שלשה גבעולין,

ושיריו - שנים,

וגרדומיו - כל שהוא.

פירושים

משנה פרה, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב