משנה פרה ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ג · משנה ב | >>
חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול, מפני קבר התהום.
ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן.
ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם.
הגיעו לשלוח, ירדו ומלאום, ועלו וישבו על גביהן.
רבי יוסי אומר, ממקומו היה משלשל וממלא.
משנה מנוקדת
חֲצֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי סֶלַע וְתַחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִים נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶן. וּמְבִיאִים שְׁוָרִים וְעַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְתִינוֹקוֹת יוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּיהֶן וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם. הִגִּיעוּ לַשִּׁלּוֹחַ, יָרְדוּ וּמִלְאוּם, וְעָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא.
נוסח הרמב"ם
חצרות היו בירושלים -
- בנויות על גבי הסלע,
- ותחתיהן חלול - מפני קבר התהום.
- ומביאים נשים עוברות - ויולדות שם,
- ומגדלות שם את בניהן.
- ומביאין שוורים - ועל גביהן דלתות,
- ותינוקות יושבין על גביהן - וכוסות של אבן בידם.
- הגיעו לשלוח -
- ירדו - ומילאום,
- ועלו - וישבו על גביהן.
- רבי יוסי אומר: ממקומו היה משלשל, וממלא.
- בנויות על גבי הסלע,
פירוש הרמב"ם
חלול - בעל חלל, ירצה שיהיה בנוי בקבוב.
וכבר ביארנו קבר התהום ותנאו בסוף נזירות.
וידוע ממה שקדם באהלות שאילו יהיו על המת אלף אמות עפר הנה הוא יטמא, אלא אם יהיה עליו אוהל יהיה מקיף עליו האוהל יהיה טהור כפי מה שביארנו באהלות. ואמנם יבחרו השוורים להיותם עבי הבטן, וכאשר יורכב עליהם הנער לא יתלו רגליו על הארץ, כדי שלא יאהיל על קבר התהום ברגליו ויטמא כמו שהתבאר באהלות. ועם זה הם ישימו הלוחות על גביהם, עד שישוב אוהל, והנער יושב מלמעלה.
ולזה גם כן יבחרו כוסות של אבן, לפי שהם לא יקבלו טומאה ואפילו נגע בהן המת כמו שהתבאר בכלים.
ושילוח - שם נהר ניגר. ולזה הותר אליהם הירידה שם, לפי שאינו מקום שקט שנתלה שיש שם קבר התהום.
ורבי יוסי יחוש, ואמר שהוא ממלא והוא על גבי השוורים, ואינה הלכה:
פירוש רבינו שמשון
על גבי הסלע: הוא צור שמששת ימי בראשית ואפי' הכי החמירו לעשות תחתיהן חלל:
מפני קבר התהום: כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום זה שאינו גלוי שכל העיר מסופקים שמא יש שם קבר מתחתיו ואין למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לפיכך היו בונין אותו ע"ג כיפין שאפילו יש קבר מתחת הרי חלל מפסיק:
ומביאין נשים עוברות ויולדות שם: עשו בה מעלות הרבה לטהרה כי היכי דלא ליזלזלו בה כדפרישי':
ומגדלות שם את בניהן: בתוספתא (תוספתא פרה, ג) שנינו עד שיהיו בני שבע שנים או שמנה ולא יותר שלא יראו קרי:
וכוסות של אבן בידיהם: שכל מעשי' בכלי אבנים:
ירדו לתוך המים ומלאום: תיקנו שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים לקרבו לקדש מי חטאת שמזין עליו כל ז' ומשום מעלה תקנו שיהו טהורים מכל טומאה וקסבר האי תנא מילוי ידים בעינן ולא ישלשל בחבל וכשהיו רוצים לילך למלאת המים חיים מן מי השילוח לקדש בהן את האפר היו מביאין השוורים:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ג) "רבי יהודה אומר שוורים שכריסן רחבה כדי שלא יהו רגלי התינוקות יוצאין ומיטמאין בקבר התהום והכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה אמרו לפני רבי יעקב משום ר' ישמעאל כוסות של אבן היו תלויין בקרני שוורים כיון ששחו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אחריכם:"
פי' שוורים שכריסן רחבה. בפרק הישן (דף כא.) מסקינן דקסבר רבי יהודה שלא היו מביאים דלתות כל עיקר מפני שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא ראשו או אחד מאיבריו ויטמא בקבר התהום אלא מביא שוורים המצריים שכריסותיהם רחבות:
והכל שוין. רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא דפליגי בפירקין אם היו התינוקות צריכות הזאה בטבילה מודו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בנויות על גבי הסלע - צור החלמיש שניכר שהיה שם מתחילת ברייתו של עולם. ואעפ"כ החמירו לעשות תחתיו חלל, מפני קבר התהום, שמא יש תחתיו קבר ואין לו למת אוהל חלל טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה, לפיכך היו בונים אותו על גבי כיפין, שאפילו יש קבר תחתיהן החלל מפסיקו. וכל לשון טומאת התהום שבגמרא, לשון ספק ומכוסה הוא, כתהום הזה שאינו גלוי:
ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם - כל אלו מעלות יתירות עשו בה כי היכי דלא לזלזולי בה, מפני שהיו עושים אותה בטבול יום:
ומגדלות שם את בניהן - עד שיהיו בן שמונה [שנים], ולא יותר שלא יראו קרי ח:
ומביאים שוורים - שכריסן רחבה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק היושב עליהן. מאהילות על הארץ מפני קבר התהום ט:
ועל גביהן דלתות - ועוד זאת מעלה יתירה כדי שלא יהיו רגליו של תינוק מאהילות על הארץ:
וכוסות של אבן בידם - שכל מעשה הפרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה:
ירדו - תינוקות הללו לתוך נהר שילוח י:
ומלאום - ממנו מים לקדש מי חטאת שמזין על השורף את הפרה כל שבעה. ובתוך הנהר ליכא לספוקי לקבר התהום, דלא עבידי דקברי בנהרות:
רבי יוסי אומר - מעל גבי השוורים היו משלשלים חבל וממלאים מים, ולא היו יורדים לתוך השילוח. ואין הלכה כרבי יוסי:
פירוש תוספות יום טוב
מפני קבר התהום - כתב הר"ש וכל טומאה רצוצה כו' בכמה דוכתי דמס' אהלות פ"ו ז' ט' ט"ו ושאר דוכתי. ומ"ש הר"ב וכל לשון טומאת התהום כו' ולשון הר"ש כל שם קבר התהום וטומאת התהום וכו']:
ומגדלות שם את בניהן - כתב הר"ב עד שיהיו בן ח' שני' ולא יותר שלא יראו קרי תוספתא. הר"ש וכתבו התו' (פרק בתרא) דזבחים דף קי"ג (ד"ה ומביאין) אף על פי שהיו התנוקות טמאים בנדה ויולדות. לא היו חוששין אלא לשומרן מטומאה מת דבעי הזאה. ומטומאה היוצא מגופן כגון בעל קרי ע"כ [אבל לדברי התוס' שאכתוב במשנה ד' (ד"ה רע"א) אין נראה כן וע"ש]. ועוד כתבו (ד"ה ומילאום) וז"ל וקצת תימא מה מועיל מלוי זה שהיו ממלאין בתנוקות דסוף סוף בעינן איש בשעת קדוש שנותנין האפר במי' (כדתנן בפ"ה משנה ד' ומהזאה לא קשי' כמ"ש משנה י' פ' בתרא) ובריש פ"ב דסוכה תירצו די"ל דמה שהיה יכול לתקן מתקנים. משום מעלה דכולה מלתא מעלה בעלמא. ע"כ. ותמיהני דבהדיא תנן במתני' דלקמן הוא נוטל ומקדש ות"ק לא פליג אלא כשעלו מן הגולה. וכן ראיתי להרמב"ם שבפ"ב מהלכות פרה כתב ומטבילין היו התנוקות שממלאין ומקדשים וכו'. ולכן נ"ל לתרץ דשאני קדוש דהכא כיון דכל עצמם של ההזאות הללו לא היו אלא משום ספק שמא נטמא דמי לא עסקינן אפילו בכהן המוחזק בטהור. ותדע שהרי משום כך למ"ד הזאה בזמנה מצוה צריך שיזה עליו כל השבעה. לפי שבספק טומאה עסקינן ולא בודאי כלל. נמצא שמדבריהם הוא שצריך הזאה והם אמרו להזות אף הם אמרו שהקדוש תסגי ליה בתינוק:
ומביאין שוורים - כשהיו רוצים לילך ולמלאות מים חיים מן השלוח. רש"י בפ"ב דסוכה (דף כ"א):
שוורים - פי' הר"ב שכריסן רחבה כדי שלא יהיו כו' מאהילות כו' [דאדם המאהיל על המת טמא כדתנן רפ"ג דאהלות אבל השוורים חוצצים. דב"ח מאהיל וחוצץ כדתנן רפ"ו דאהלות]. וא"ת דהכא מהלך הוא ובפ"ג דחגיגה משנה ד' דתנן שבגליל אין נאמנים על טהרת יין ושמן פי' הר"ב לפי שרצועת ארץ כותיים מפסקת בין גליל ליהודה וא"א להביא וטעמא מפרש התם בגמ' דאהל זרוק לא שמיה אהל דאלת"ה יביא בשידה תיבה ומגדל בעגלה הרי תירצו התוס' דסוכה (ד"ה וע"ג) ודזבחים. דאיכא למ"ד בתוספתא שלא היו מביאים דלתות ואף על גב דשוורים גם הם אהל זרוק מ"מ בדידהו גלי רחמנא דחשיבי אהל כדדרשינן מדכתיב (איוב י') ובעצמות וגידים תסוככני ואף על גב דבאדם כתיב כ"ש בהמה שכריסה למטה כעין אהל ע"כ. ותמיהה לי דכיון דבשוורים לכ"ע שמיה אהל וחוצץ, תקשה לן אמתני' דחגיגה שהרי אפשר להביא ע"ג שוורים וי"ל דבשוורים לא רצו להתיר להביא שמא יוציאו מחוצה לגבו של השור (והכא מעלה בעלמא) אבל כשהוא בתוך שידה תיבה ומגדל לא חשו שמא יוציאו (דלא כאיבעית אימא דפ"ו דנזיר דף נ"ה) אי לאו משום דאהל זרוק לא שמיה אהל. וראיתי עוד להתו' פ"ק דערובין דף ל"א שתירצו בשם הרשב"א דדלתות ע"ג שוורים לכ"ע הוי אהל וא"כ כ"ש שצ"ל הא דפרישית דחיישינן שמא יוציאו לחוץ דאל"כ הא אפשר להביא מגליל ליהודה אלא שתירוצם זה אינו עולה לדברי הרמב"ם שכתבתי ברפ"ו דאהלות. דמשם הביא הרשב"א ראיה מדנדבך ע"ג [כלי] גללים אינו חוצץ ש"מ דס"ל אהל זרוק לא שמיה אהל דאי שמיה אהל כשנתן הנדבך ע"ג כלי גללים אמאי לא יהא חשוב אהל להפסיק והא כלי עצמו נעשה אהל להפסיק כשאינו מקבל טומאה כגון שידה תיבה ומגדל למ"ד שמיה אהל וקתני סיפא נתון על דבר שיש בו רוח חיים דחוצץ משמע דבענין זה הוי אהל לכ"ע. ע"כ. ואני כתבתי שם בשם הרמב"ם דלחוצץ אין כלי גללים שוים לשידה תיבה ומגדל ולפיכך ראייתו אינו ראיה:
ירדו תנוקות - ל' הר"ב לתוך נהר שלוח כו' ובתוך הנהר ליכא לספוקי כו' וכך הם דברי הרמב"ם ולדבריהם ר"י אפילו בתוך הנהר חייש. אבל מדברי התו' פ"ב דסוכה [משמע] לא שירדו לתוך הנהר אלא אצל הנהר על שפתו שכתבו דרבנן סברי משום ההוא פורתא לא חייש לקבר התהום ור"י חייש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) אף שהיו טמאות בנדה ויולדות לא היו שומרן אלא מטומאת מת דבעי הזאה ומטומאה היוצאת מגופן. וקשה, הא סוף סוף בשעת קידוש בעינן איש. וי"ל, דמה שיכול לתקן מתקנים, דכולה מלתא מעלה בעלמא היא. תוס'. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ובעל חי חוצץ. ואף דהוי אוהל זרוק, מכל מקום הכא גלי קרא דהוי אוהל, כדכתיב ובעצמות וגידים תסוככני, וכל. שכן בהמה שכריסה למטה כעין אוהל. ודלתות איכא למאן דאמר בתוספתא שלא היו מביאין. תוס'. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) ור' יוסי חושש אפילו בתוך הנהר. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חצרות היו בירושלם וכו': ר"פ שני דסוכה מסיים ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא מפני קבר התהום ופי' רש"י ז"ל שם מפני קבר התהום שמא יש כאן טומאה ע"כ. וקשה לע"ד דלפי פירושו שפירש טעמיה דת"ק דאמר ירדו לתוך המים ומלאום משום דקסבר מלוי בעינן ולא שישלשל בחבל כמו שאכתוב בסמוך ה"ל לפ' כאן טעמא דר' יוסי דס"ל שלשול בחבל קרי מלוי. ואי הוה גריס בהדיא במילתיה דר' יוסי מפני קבר התהום כדמשמע מלשונו א"כ אמאי לא פי' טעמו דת"ק הפך ממש מטעמו של ר' יוסי הא מדר' יוסי נשמע טעמו דת"ק וצ"ע לע"ד:
בפי' רעז"ל מפני קבר התהום שמא יש תחתיו קבר ואין לו למת אהל חלל טפח וכו'.
אמר המלקט כך הוא לשון רש"י ז"ל שם ר"פ שני דסוכה וגם לשון הר"ש ז"ל וקשיא דאמאי נקטי לפרושי משום דאין שם אהל חלל טפח דהא אפילו יש שם חלל טפח הקבר מטמא באהל דין תורה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' שני דהלכות טומאת מת סי' ט"ו והר"ש ז"ל עצמו הביא ראיה לומר שהקבר עצמו מטמא באהל אפילו שלא כנגד המת כמו שכתבו התוס' בפ' כהן גדול ונזיר דף נ"ג ע"ב ממתני' דנפש אטומה דברפ"ז דאהלות כדאיתא התם ולפי מה שכתב הראב"ד ז"ל בהשגו' שם בפ"ז דהלכות טומאת מת סי' ד' ניחא קצת שכתב דענין הקבר יש בו ג' מדות שאם יש במקום הטומאה טפת מרובע אע"פ שהטומאה ממעטת החלל והרי היא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו כן מטמאה כל סביביו במגע וזהו קבר סתום ואם יש טפח פנוי חלל אינו מטמא באהל אבל מטמא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפת מרובע זו היא טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ומטמאה באהל ואינה מטמאה במגע מצדדיה ע"כ בקיצור:
ובית יוסף כתב בא"ח סי' רכ"ד בשם התוס' ורבינו יעקב בעל הטורים שכתב ביורה דעה סי' שע"ב דהאידנא שאנו קוברים בקבר שאין ביציאתו פותח טפח אלא כולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל כנגדו טמא מן התירה ע"כ בקיצור:
עוד בפי' רעז"ל צ"ל ומגדלות שם את בניהם עד שיהיו בן שמנה שנים ולא יותר וכו'.
ועל גביהן דלתות: בתוספתא ר' יהודה אומר שורים שכריסן רחבה כדי שלא יהו רגלי התינוקות יוצאין ומיטמאין בקבר התהום ופי' הר"ש ז"ל בפ' הישן מסקינן דקסבר ר' יהודה שלא היו מביאין דלתות כל עיקר מפני שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו ויטמא בקבר התהום אלא מביא שורים המצריים שכריסותיהן רחבות ע"כ:
וכוסות של אבן: כצ"ל:
ירדו ומלאום: פי' רש"י ז"ל דסבר האי תנא דמלוי מים ביד בעינן ולא שלשול בחבל ותוס' ז"ל חלקו עליו ריש פרק הישן שהקשו דבכולהו סתמי מוכחי במס' פרה שהיו מוליכים חבל כדי למלאת ואפילו נתמלא הכלי מאליו משמע דכשר המילוי כשוקו' שבסלע אין ממלאים בה היתה כו' כלי וחברה ממלאין ועוד תניא בתוס' דפרה אמרו לפני ר' עקיבא משום ר' ישמעאל כוסות של אבן היו תלויים בקרני שוורים כיון ששהו לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל תתנו מקום לאפיקורסים לרדות אחריו ונראה לפ' דבהא פליגי ר' יוסי ורבנן דרבנן סברי משום ההוא פורתא לא חיישי' לקבר התהום ור' יוסי חייש ע"כ:
אכן הר' שמשון פי' כפי' רש"י ז"ל. ונלע"ד דתוס' לא הוו גרסי במילתיה דר' יוסי מפני קבר התהום מדלא הקשו משם לפי' רש"י ז"ל וכדכתיבנא לעיל בסמוך:
תפארת ישראל
יכין
חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע: הוא צור שבקרקע מששת ימי בראשית שבמקום כזה ודאי חשש רחוק הוא שיהיה טמון בתוכו קבר ממת:
ותחתיהם חלול: תחת הבתים. מפני קבר התהום: דחששו אולי בהקרקע שתחת הצור עד התהום טמון שם קבר והיא טומאה רצוצה ותהיה בוקעת ועולה לטמא האדם שכנגדה למעלה. אבל כשיש תחת הבית שהאדם שם חלול מפסיק. אין הטומאה שלמטה בוקע רק עד החלול ולא למעלה ממנו:
ומביאים נשים עוברות ויולדות שם: נמצא שלא יהי' בהילדים שום חשש שנטמאו ממת עצמו. וכל זה רק למעלה בעלמא:
ומגדלות שם את בניהן: עד שיהיו בשעת עשיית הפרה פחותים מבני ט' שנים. כדי למנוע מהן גם חשש טומאת קרי. ואע"ג דהרי בל"ז היו צריכין להטבילן קודם עשיית הפרה. מדנטמאו מאמותיהן בשעת לידה [כהר"ש במ"ד] וגם בל"ז היה צריך לטבלן מדדרכו של תינוק לטפח באשפה שבחצר שמצויי' שם שרצים מתים של הח' שרצים המטמאין [כטהרות פ"ג מ"ח]. וא"כ גם אם היו רואין קרי. היו נטהרים בטבילה ההיא. אפ"ה שמרוהו בכל יכלתם מטומאת מת ומטומאה היוצאה מגופו בכל מה דאפשר:
ומביאים שוורים: פשוטין שאין כריסן רחבה. תדע דאל"כ למה היה צריך דלתות:
ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן: על הדלתות כשנסעו למלאות מים לקידוש:
וכוסות של אבן: שאינן מקט"ו:
ירדו: התינוקות ירדו מהבהמות לתוך הנחל. דשם אינו מצוי שיהיה טומאת מת טמון בקרקע שתחת המים:
ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא: דס"ל כדי לעשותה בטהרה בלי שום חשש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת