משנה פסחים ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ה · משנה א | >>

תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה.

בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, בין בחול בין בשבת.

חל ערב פסח להיות בערב שבת, נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו.

משנה מנוקדת

תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחֱצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחֱצָה, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחֱצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו:

נוסח הרמב"ם

תמיד -

נשחט - בשמונה ומחצה.
וקרב - בתשע ומחצה.
ערב פסחים -
נשחט - בשבע ומחצה.
וקרב בשמונה ומחצה.
בין בחול, בין בשבת.
חל ערב פסחים, להיות ערב שבת -
נשחט - בשש ומחצה.
וקרב - בשבע ומחצה.
והפסח אחריו.

פירוש הרמב"ם

והעיקר אצלנו, כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן, ותמיד של בין הערבים לא יתאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח.

ותחילת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום, והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם אורכו. ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחילת השעה, לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר. וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד, נשחט שעה אחת אחר העת בלבד. וכשיחול ערב פסח יום ששי נשחט בתחילת שעתו, כדי להרחיב העת לצלותו, לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תמיד נשחט - תמיד של בין הערבים נשחט כל שאר ימות השנה בשמנה ומחצה. דזמן שחיטת התמיד מכי ינטו צללי ערב שהוא משש שעות ומחצה ולמעלה שחמה נוטה למערב, שחצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו א. ומאחרין שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שא"א להקריבם אחר תמיד של בין הערבים כדכתיב (ויקרא ו) והקטיר עליה חלבי השלמים, על עולת הבוקר השלם כל הקרבנות כולן ב, שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים. ואפילו בשבת שאין קרבים נדרים ונדבות, מאחרים זמן שחיטת תמיד של בין הערבים משום סרך נדרים ונדבות דחול. ובערב פסח שהפסח קרב אחר תמיד של בין הערבים, מקדמינן ליה שעה אחת ועבדינן ליה בשבע ומחצה:

חל להיות בע"ש - דאיכא נמי צליית הפסח דלא דחיא שבת וצריך לצלותו מבעוד יום ג, מקדמינן ליה ומותבינן ליה אדיניה שיהיה נשחט בו' ומחצה:

וקרב בשבע ומחצה - גמר הקרבתו בשבע ומחצה, ששוהין שעה אחת בעשייתו:

פירוש תוספות יום טוב

תמיד נשחט. כתב הר"ב דזמן שחיטת תמיד מכי ינטו צללי ערב וכו' ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו. רוצה לומר ואין לו נטייה לא למזרח ולא למערב אבל שיהיה תחתיו ממש זהו דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בארץ ישראל. לפי שאין צל כל אדם תחתיו אף באמצע היום. אלא להשוכנים בין עגול סרטן לעגול גדי. ואחת בשנה ב) תבא השמש נוכח הראש לקצתם קצתם איש איש ביומו לפי מספר עגולי השמש שתעשה מראשית השנה עד אחרית השנה אבל לשוכנים חוצה לעגולים האמורים לעולם השמש דרומית או צפונית להם ועושה צל בהכרח הנוטה לצפון או לדרום אפי' בצהרים והנה ארץ ישראל ידענו כי היא כמו שמנה מעלות לצפון עגול סרטן. ולשון הרמב"ם משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך:

בשמנה ומחצה. פירש הר"ב ומאחרין וכו' שאי אפשר להקריבם וכו' השלם כל הקרבנות כולן וז"ל רש"י ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן ועי' משנה ד' פ"ד דר"ה:

בערב פסח נשחט בשבע ומחצה. פירש הר"ב שהפסח קרב אחר התמיד וכו' מפורש במ"ג ע"ש:

חל להיות בערב שבת כו'. כתב הר"ב דאיכא נמי צליית הפסח כו' וצריך לצלותו מבעוד יום. וכן לשון רש"י בכאן. גם ביומא דף כ"ח אבל רוצה לומר קודם הלילה דהא תנן בסוף פרק קמא דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הרמב"ם לפי שא"א לצלותו בליל שבת [ומ"ש הר"ב] ומותבינן ליה אדיניה עי' מ"ש בפ"ט משנה ב' בס"ד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ר"ל ואין לו נטיה לא למזרח ולא למערב. אבל שיהיה תחתיו ממש זה דבר שהחוש מכחישו בכל אלו הארצות ואף בא"י. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ולא תשלימן על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) ר"ל קודם הלילה דהתנן בספ"ק דשבת משלשלין את הפסח בתנור עם חשיכה ולשון הר"מ לפי שא"א לצלותו בליל שבת:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תמיד נשחט:    תמיד של בין הערבים דמאחרין שחיטתו שתי שעות אחר זמנו מפני נדרים ונדבות שאי אפשר להקריבן אחר תמיד של בין הערבים דכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם והוסף כל הקרבנות כולם. וכתבו תוס' ז"ל אבל טפי לא שלא היו רוצים לעשות כ"כ בצמצום סמוך לחשכה ע"כ:

בין בחול בין בשבת:    אביי מוקי למתני' דקתני בין בחול בין בשבת אליבא דר' ישמעאל ורבא מוקי לה אליבא דר' עקיבא ורבה בר עולא מוקי לה כדברי הכל אבל איכא שתי ברייתות דמייתי בגמ' דפליגי בהדיא בשבת דערב הפסח ומהנהו ודאי איכא למיפשט דלאו דברי הכל היא קיצור מתוספות ז"ל וכתוב ברש"ל ז"ל לאו דוקא שתי ברייתות אלא ברייתא אחרונה אבל ברייתא קמא ליכא לאוכוחי מינה כמו שפירשו התוס' ז"ל לקמן אם לא שנאמר שיסבור כרבא ויתרץ כרבא ע"כ. וגם בירוש' מייתי ברייתא דפליגי בה ר' ישמעאל ור' עקיבא:

חל ע"פ להיות בע"ש נשחט בשש ומחצה:    דמוקמינן ליה אדיניה וביומא ר"פ א"ל הממונה פריך ונשחטיה מכי משחרי כותלי פי' מתחלת שבע ומשני דילמא כותלי בית המקדש בשש ומחצה משחרי משום דלא מכווני טובא לפי שהחומה היתה רחבה מלמטה והולכת ומתקצרת מלמעלה ע"כ. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סי' ג' ד' ה':

תפארת ישראל

יכין

תמיד:    של בין הערבים:

נשחט:    כל השנה:

בשמנה ומחצה:    דהיינו ב' שעות ומחצה אחר חצות, אף דזמן שחיטתו מדאורייתא אחר ו' ומחצה, שאז ינטו צללי ערב, אפ"ה אחרוהו ב' שעות, כדי שיהי' להם פנאי להקריב קודם לעשייתו נדרים ונדבות, שאסור להקריבם אח"כ. אבל לא רצו לאחרו יותר מב' שעות דאסמכוהו אקרא דכתיב בין הערבים, דמשמע בין ב' ערבים, להכי, חלקו אותן ו' שעות של אחר חצות, שיהיה התמיד באמצען, שעה א' לעשייתו, וב' שעות ומחצה לפני עשייתו וב' שעות ומחצה לאחר עשייתו:

וקרב בתשע ומחצה:    ר"ל גמר הקרבה היה בט' ומחצה, דשעה א' שוהה בעשייתו:

בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה:    משום שהפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים, והפסחים רבים, להכי הקדימו להתמיד שעה א':

בין בחול בין בשבת:    קאי גם ארישא, אף דבשבת ליכא נדרים ונדבות, משום לא פלוג תקנו שיהיה נשחט התמיד בשבת כבחול:

חל ערב פסח להיות בערב שבת:    ואז הרי צריך לצלות הפסח קודם שבת:

והפסח אחריו:    כדי שיהיה לו שעה א' יתירה לצלייתו:

בועז

פירושים נוספים