משנה עירובין ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ה · משנה ד | >>
אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמהט, לא פחות ולא יותר.
ולא ימדוד אלא כנגד לבו.
היה מודד והגיע לגיא או לגדר, מבליעו וחוזר למידתו.
(הגיע להר, מבליעו יב וחוזר למידתו).
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום.
אם אינו יכול להבליעויד, בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר, שמעתי שמקדרין בהרים.
משנה מנוקדת
אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר;
- וְלֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ.
- הָיָה מוֹדֵד, וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר,
- מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- הִגִּיעַ לְהַר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.
- אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ,
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
- שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
נוסח הרמב"ם
אין מודדין -
- אלא בחבל - של חמישים אמה,
- לא פחות - ולא יתר.
- ולא ימוד - אלא כנגד לבו.
- היה מודד -
- והגיע לגיא, או לגדר -
- מבליעו - וחוזר למידתו.
- הגיע להר -
- מבליעו - וחוזר למידתו,
- ובלבד - שלא יוציא חוץ לתחום.
- אם אינו יכל להבליעו -
- בזו אמר רבי דוסתאי, ברבי ינאי, משום רבי מאיר:
- שמעתי, שמקדרין בהרים.
- בזו אמר רבי דוסתאי, ברבי ינאי, משום רבי מאיר:
- והגיע לגיא, או לגדר -
פירוש הרמב"ם
זה החבל ראוי להיות מפשתים. וברור הוא כי בכל מדידה יפול בה מעט קירוב, ולפיכך התנה שלא יוסיפו על אורך זה החבל ולא יגרעו ממנו.
ואמרם ולא ימדוד אלא כנגד לבו - רוצה לומר שיתפוש קצת החבל לעומת לבו, לא עליו ולא תחתיו.
ועניין אמרם מבליעו - שיפרוש החבל עליו מלמעלה ולא יצטרך למדידת עומק הגיא או גובה הגדר, וזה יתכן רוצה לומר שיהיה רוחב הגיא חמשים אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר. ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן.
וזה שאמר הגיע להר מבליעו - בתנאי שיהיה גובהו על הארץ כדי שימצא כשימוד מאורכו בארץ חמש אמות, שימצא בגובה הקו הנופל על קצה החמש אמות על זויות עומדת עשרה טפחים. אבל אם יהיה גובהו על הארץ כדי שימצא גבוה עשרה טפחים באותו קו הנופל, ויהיה ממנו לקצה ההר פחות מחמש אמות, הרי הוא כמו הגדר הגבוה העומד על שטח הארץ ולא יצטרך להבליעו אלא יקח אותו באומד.
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום - רוצה לומר שלא יעמוד אותו המודד חוץ לתחום כשירצה להעביר החבל על המקום הגבוה לראות לאיזה מקום יגיע, וזה מפני שנחוש שמא יראה אותו שום אדם כשהוא מודד ויחשוב כי במקום עמידתו הגיע תחום שבת.
שמעתי שמקדרין בהרים - רוצה לומר האומד והקירוב. ו"קודר" בלשונם המחתך, ומקדרין מחתכין המידה. ופירשו בתלמוד זה העניין, והוא שיקחו חבל מארבע אמות, ויעמוד אחד במקום הגבוה מן ההר והשני במקום הנמוך ממנו, ויתן העומד במקום גבוה קצה החבל נגד רגליו והעומד במקום נמוך יתן קצה החבל לעומת לבו, ויתרחק ממנו כשיעור אורך החבל וככה ימדדו אותו כולו ארבע אמות על זה הקרוב עד שיוודע כמה יפסוק מתחום שבת.
והלכה כרבי דוסתאי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין מודדין - אלפים אמה של תחום שבת אלא בחבל של פשתן ארוך חמשים אמה:
לא פחות - שכשהחבל קצר נמתח הרבה ומאריך (האמה) [צ"ל המדה]:
ולא יותר - שכשהוא ארוך הרבה כובדו מכפילו באמצעיתו ומתקצר:
אלא כנגד לבו - קבעו לו חכמים מקום לשום ראש החבל כל אחד נגד לבו, שאם יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו החבל מתקצר והתחומין מתמעטין:
לגדר - חומת אבנים שנפלה ונעשית גל גבוה ומשופע:
מבליעו - אם אינו רחב חמישים אמה משפתו אל שפתו מלמעלה, אע"פ שיש במדרונו הלוך יותר מאלף , אין אומרים תעלה מדת מדרונו למדת התחום, אלא זה יעמוד על שפתו מכאן וזה יעמוד על שפתו מכאן ויבליעו מדרונו בחבל אחד:
וחוזר למדתו - מדקתני חוזר למדתו, משמע שאם היה רחבו כנגד העיר יותר מחמשים ואינו יכול להבליעו שם בחבל, ובאחד מראשיו שלא כנגד העיר יכול להבליעו, הולך ומבליעו שם, ומודד והולך שם משפתו והלאה עד כנגד המקום שכלה בו רוחב הגיא כנגד העיר וחוזר למדתו כנגד העיר ומשלים את מדת תחומיו:
הגיע להר מבליעו - והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע, שבהלוך חמש אמות ממנו לא יגבה אלא י' טפחים , אבל אם הוא זקוף עד שבפחות מהלוך חמש אמות זקוף עשרה טפחים, אינו מבליעו, אלא אומדו בלבד והולך:
והוא שלא יצא חוץ לתחום - כשהולך המודד להבליע ההר או הגיא, לא יצא חוץ לתחום למקום שראשי הגיא קצרים שיכול להבליעם שם כדי שיחזור אח"כ למדתו כנגד העיר, גזירה מפני שהרואה אותו מודד והולך שם יאמר שמדת תחומים של צדי העיר באה עד כאן:
בזו אמר רבי דוסתאי - בזו למעוטי עיר מקלט ועגלה ערופה הקרובה אל החלל שאין מקדרין בהן :
מקדרין - נוקבין, רואין כאילו נוקבין אותן ומודדים דרך הנקב למעט מדת מדרונו, כדאמרינן בגמ' שמודדין אותו בחבל של ד' אמות והתחתון מניח את החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו, וכן מודדין אותו כולו ד' אמות ד' אמות ומתמעט מדרון של כל ד' אמות חצי קומת אדם. והלכה כרבי דוסתאי:
פירוש תוספות יום טוב
של חמשים אמה. בגמ' אסמכוהו אקרא דכתיב בחצר המשכן (שמות לו) ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ואמר חמשים בחמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ"ה פ"ב:
והגיע לגיא או לגדר מבליעו. כ' הר"ב אם אינו רחב נ' אמה. וכן ל' רש"י והמכוון אם אינו רחב כי אם נ' אמה. וז"ל הרמב"ם מבליעו. וזה יתכן ר"ל שיהיה רחב הגיא נ' אמה או פחות שהוא שיעור החבל וכמו כן גובה הגדר ואם לא יתכן ימדוד אותו כאשר נפרש לקמן ע"כ. ומ"ש הר"ב אע"פ שיש במדרונו יותר מאלף וכן לשון הר"ר יונתן. וקשיא מספר אלף דנקטי. אלא שרוצה לומר עד אלפים. דהכי איתא בגמרא וכמה עומקו של גיא אמר רב יוסף עד אלפים. וכתב הר"ר יונתן ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא. יכול לירד שם ואח"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאילו לא ירד בגיא. והר"ב לא פי' בהבלעת הגדר היאך ועיין בסמוך:
הגיע להר מבליעו. מסתבר דכמו שבהבלעת הגיא שהוא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמצא שנמדד השטח הרחב ולא השטח הקצר שהרי בכל גיא שהוא כמשולש יש בו שטח קצר והוא בתחתיתו ושטח רחב והוא בעליונו. ואנו מודדין בעליונו בשפתיו שהוא שטחו הרחב. ודכוותיה בהר כשמבליעו והרי הוא כמו כן כמשולש שיש בו שטח רחב ושטח קצר אלא שבהר שטחו הרחב בתחתיתו ומעמדו. ושטחו הקצר בעליונו. ואם להבליעו נמדדהו בשטחו הרחב כמו בהבלעת הגיא. דמאי שנא. כיצד נעשה. וזה ביארו התוספות והרא"ש והטור בסי' שצ"ט שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה ע"כ. ודלא כהר"ר יונתן שכתב בהבלעה דגדר שעולה זה על שפתו מכאן וזה על שפתו מכאן ומבליע באותו חבל ע"כ. דהשתא אין ההבלעה דגדר שוה להבלעה דגיא. וכתבו בתוס' דהא דלא כייל בהדי הדדי הגיע להר או לגדר מבליעו היינו משום סיפא דתני שמעתי שמקדרין בהרים לכך תני הר בפני עצמו אע"ג דקידור שייך נמי בגיא וגדר ע"כ ור"מ מה ששמע מרבו אמר ורבו לענין הרים נשאלה השאלה לפניו. ומ"ש הר"ב והוא שלא יהיה הר זקוף הרבה אלא משופע שבהלוך ה"א ממנו לא יגבה אלא י"ט. גמרא. וכתב הר"ר יונתן טעם בזה משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו שהרי יש במדרונו ה' אמות שהם ל' טפחים קודם שיגבה ההר י' טפחים וכזה השיעור היה כבש המזבח שהיה ל' אמה לגובה ט' אמות של מזבח בלא קרנות המזבח והיו עולין בו במשא כבד עם איברי העולות והאימורים נמצא שכשיש במדרון ג' חלקים יותר על חלק הגבוה ניחא תשמישתיה. ע"כ. ואע"פ שג' פעמים ט' עולים רק כ"ז. ובכבש יש עוד ג' יתירים. לא קפיד. אבל בלאו הכי. אין הנדון דומה ממש לראיה שהביא. כי זה שאמר שהכבש ל' אמה זהו במשך שטחה על הארץ שהיה מחזיק ל' אמה מהעזרה עד המזבח וכדתנן בסוף מדות המזבח והכבש ס"ב. והיינו דמזבח עצמו מחזיק על הארץ ל"ב והכבש ל'. אבל מדרון שפועו תנן התם בפ"ג שהוא ל"ב אמה. ואם נשוה המדות היה צריך שיהיה ג' חלקים ומחצה במדרון יותר מן הגובה כי ג"פ ט' עולים כ"ז נשארו עוד ה' לתשלום ל"ב שהוא מחצית הט' ויותר קצת. ומ"ש הר"ב שאם הוא זקוף יותר מזה אומדו כו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הר"ר יונתן. וכ"ש לפי' התוס' שהקילו בו ולאהטריחו להבליעו בחבל של נ' אמה ע"י קורות אלא אומדין אותו וכתב בטור דדוקא כשהאומד הוא עד נ' אמה שהוא דין הבלעה אבל אם יש בו יותר מנ' אמה מקדרין כדלקמן:
חוץ לתחום. פי' לתחומי הצדדין וכדמסיים הר"ב תחומים של צדי העיר:
אם אינו יכול להבליע. בחבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר וכדכתבתי לעיל בשם התוספות דקידור שייך נמי בהו אע"ג דהא דאם אינו יכול פירשו תוספות בע"א ומיהו בגיא לא איכפת בין מתלקט י' מתוך ה' למתוך פחות כדכתב בטור:
בזו אמר רבי דוסתאי כו'. כתב הר"ב למעוטי עיר מקלט וכו' וטעמא מפורש בגמ' מפני שהן של תורה ואע"ג דבמשנה ד' פ"ג כתבתי דר"מ ס"ל תחומין דאורייתא. הא פריך לה בגמ' דלעיל דף ל"ה ע"ב ומשני דהא דלעיל דידיה והא דהכא דרביה ודיקא נמי דקתני שמעתי:
[שמקדרין. פי' הר"ב נוקבין רואין כאלו נוקבין אותן ומודדין דרך הנקב כו' והוא לשון רש"י ובפרק בכל מערבין דף ל"ה ע"ב כתב רש"י וז"ל ולשון מקדרין כמו נוקבין דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי העליון. ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוה ליה כאילו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין עד כאן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) נ' אמה. בגמרא אסמכינהו אקרא דכתיב בחצר המשכן ורוחב חמשים בחמשים ומדלא אמר חמשים חמשים ילפינן מיניה תרתי. הך דהכא והא דמ"ה פ"ב:
(י) (על הברטנורא) המכוון אם אינו רחב כי אם חמשים אמה:
(יא) (על הברטנורא) ר"ל עד אלפים והכי איתא בגמרא. וז"ל הרי"כ ואם רצה לירד בשבת במדרון הגיא יכול לירד שם ואח"כ יוצא משם ומשלים תחומו כאלו לא ירד בגיא:
(יב) (על המשנה) מבליעו. כמו בהבלעת הגיא שעומדים על שני שפתי הגיא מזה ומזה שנמדד השטח הרחב ולא הקצר כו' ודכוותיה בהר כשמבליעו כו' וכיצד יעשה זוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועשן אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח התבל מזה לזה. תוספ' ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) גמרא. והטעם משום דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו כו'. הרי"כ. ומ"ש אבל כו' אינו מבליע וכו' היינו טעמא לפי שקשה לעלות עליו ולמדדו על גבו כפירוש הרי"כ. ושיעור האומד הוא עד נ' אמה אבל יותר מנ' מקדרין. טור:
(יד) (על המשנה) להבליע. בתבל של נ' אמה. טור. וקאי נמי אגיא וגדר דקידור שייך נמי בהו. ומיהו בגיא לא איכפת לן בין מתלקט י' מתוך ה' או פחות:
(טו) (על הברטנורא) וטעמא מפורש בגמרא מפני שהן של תורה:
(טז) (על הברטנורא) וז"ל רש"י דמשוה מדת ההר כאלו הוא נוקב במקום מעמד רגלי העליון ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות שם עכשיו. וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו הוי ליה כאלו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה כדרך כל המודדין:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין מודדין וכו': ביד שם פכ"ח מסי' י"א עד סי' י"ז. ובגמ' אמר רב אסי אין מודדין אלא בחבל של סיב פי' אותו שגדל ומתגלגל סביב הדקל. תניא אמר ר' יהושע בן חנניה אין לך שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה בספר זכריה והכתיב במשכן של יחזקאל ובידו קנה המדה ההוא לתרעי פי' למדת רוחב השערים:
לא פחות: שכשהחבל קצר נמתח הרבה ומארי' המדה כך צ"ל בפי' ר"ע ז"ל:
הגיע להר מבליעו: והוא שלא יהא הר זקוף וכו'. לשון ר"ע ז"ל אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל הפירוש הזה הוא מגומגם דכל שכן הוא שדינו להבליעו אבל ה"ר יהונתן ז"ל פירש וז"ל לא שנו שמבליעו לבד אם יכול ואם לא יכול מקדירו כלומר שמודד אלכסונו לא אמרן אלא בהר המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות כלומר דניחא תשמישתיה לעלות במדרונו אבל הר המתלקט עשרה מתוך ד' אמות שהן כ"ד טפחים שאין שלש חלקים במדרון יותר מן הגובה לא ניחא תשמישתיה כלל ואפי' אינו יכול להבליעו אין מקדירו בחבל של ד' אמות אלא אומדו והולך לו. ויש גורסין מודדו והכל אחד שמודד עביו של הר בראשו ואומדו לפי ראות עיניו שכך עולה עוביו וחוזר למדתו ע"כ ועיין שם בהרי"ף ז"ל ובבעל המאור ובפי' רש"י ותוס' ז"ל דבגמרא: ובגמ' בלישנא קמא הלשון כך ומפ' לה למתני' לחומרא לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך ד' אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ה מודדו מדידה יפה: הגיע להר מבליעו וא"ת אמאי לא כייל להו בהדי הדדי הגיע להר או לגאי או לגדר מבליעו וי"ל משום סיפא כו' ואם נאמר דגאי וגדר שוין לגמרי והר חלוק קצת מהם הוה ניחא תוס' ז"ל: מבליעו שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח החבל מזה לזה כך מפורש בפוסקים:
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום: גבול צדדי העיר כדמפ' ר"ע ז"ל ופירוש אחר יש לרש"י ז"ל זולת מה שפירש ר"ע ז"ל ובעלי התוס' דחו אותו הפי': וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום כן מצאתי פי' שלא יוציא את מדידתו חוץ לתחום ע"כ:
ואם אינו יכול להבליעו: בחבל של חמשים אמה כ"כ בטור. וז"ל תוס' ז"ל ואם אינו יכול להבליעו פי' אא"כ יצא חוץ לתחום או שהיה גי מעוקם כדקתני בברייתא בגמ' עכ"ל ז"ל: והובאה בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ה) ועיין במ"ש שם בסימן ד':
בזו א"ר דוסתאי: בזו למעוטי עיר מקלט ועגלה ערופה שאין מקדרין בהן דלא מקילינן בהו כ"כ אלא אנו מודדין אותם מדידה יפה וכל המדרון הוא נחשב כאילו הוא מדרון גמור מפני שהן של תורה והכי איתא בגמ' ה"ר יהונתן ז"ל:
מקדרין בהרים: גמ' אמר שמואל לא שנו דמקדרין אלא שמעוקם כל כך שאין חוט המשקולת יורד כנגדו פי' שכשמניח חוט משקולת הבנאים אצל שפתו והיא יורדת לעמקו מנקפת בשפועו ומעכבה המדרון מלרדת כנגדו אלא מרחיקה מלמטה ועד ד' אמות קרי ליה יורד כנגדו פי' שירחיק השפוע את המשקולת לקרקעיתו ארבע אמות מכנגד שפתו העליונה וכל שכן יותר אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו ששפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גבהו ד' אמות והשאר מן הגי הוא מישור ושוה אין מדת מדרונו ממעט מדת התחום ע"י קדור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה בקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך. דבעי בגמ' וכמה עמקו של גי דנימא מבליעו כשאינו רחב חמשים אמה אמר רב יוסף אפי' יותר מאלפים אם חוט המשקולת יורד כנגדו ואם אין חוט המשקולת יורד כנגדו לרבנן עד מאה אמה ולאחרים עד אלפים אמה. ונ"ל מן הערוך דגריס שמקדדין בשני דלתין שהביאו בערך קד ולא הביאו בערך קדר אבל קשה לע"ד למה כל הנהו דמייתי בערך קד הראשון לא בנה מהם ערך בפני עצמו והוא ערך קדד בשני דלתין: אחר זמן רב בא לידי הגהת ה"ר יהוסף ז"ל וראיתי שכתב בקצת ספרים שמקדרין ברי"ש אבל ברוב הספרים יש שמקדדין וכן בערוך גריס בדלי"ת ופירשו מנקבין ע"כ:
בסוף פי' ר"ע ז"ל שמתמעט מדרון של כל ד' אמות חצי קומת אדם. אמר המלקט כן פירשו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל ונראה שר"ל חצי קומת האדם המודד שהוא כמו אמה וחצי:
תפארת ישראל
יכין
אין מודדין: את התחום:
לא פחות ולא יותר: שכשארוך יותר מכביד באמצע ומתקצר החבל. וכשהחבל קצר מזה. הוא נמתח יותר מדאי:
ולא ימדוד אלא כנגד לבו: ר"ל כל א' מהמודדין יחזיק החבל נגד לבו לאפוקי שלא יתן א' החבל כנגד לבו וא' כנגד ראשו ויתקצר החבל. וקבעו חכמים מקום הלב, משום שמשם נוח למוד:
היה מודד והגיע לגיא: עמק:
או לגדר: גל של חומה נפולה:
מבליעו: ר"ל מבליע מדרונו ע"י שמותח חבל המדה למעלה מהעמק משפתו לשפתו, ואינו מודד מדרון העמק, אפי' עמוק אלפים. מיהו בעמוק יותר מאלפים, מודד מדרוניו כראוי:
הגיע להר מבליעו: שמעמיד כלונס ברגלי ההר. וכלונס ברגליו מצד השני וחבל נ' אמה מתוח מראש כלונס לראש כלונס האחר למעלה מההר, ואינו מודד מדרוניו אפילו גבוה יותר מאלפים:
וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום: כשמודד ההר והגי לא יצא חוץ לתחום, למקום שיכול להבליעם בחבל נ', אף שרוצה לחזור אח"כ למדתו כנגד העיר, אסור, שהרואים יחשבו שתחום העיר מגיע לשם:
אם אינו יכול להבליעו: הגי וההר בחבל נ', מדרחבים יותר מנ' אמה:
בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים: ר"ל נוקבים, דהיינו שמודד מדרוני הגי וההר ע"י חבל של ד' אמות, שהעליון משימו נגד רגליו והתחתון נגד לבו. דרואין כאלו היו המדרונים מלאים נקבים, וכאילו העליון עומד כל פעם בהגומא, נמצא שיהיה לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו (והא דקאמר "בזו" למעוטי מדידת מקלט ועגלה ערופה, שאין מקדרין בהן מדאורייתא). מיהו כל זה (אב"י שביכול להבליע, שצריך להבליעו ולמדדו בחבל של נ' אמה) אם בכל ה' אמות של שפוע אין ההר מגביה א"ע י' טפחים, אבל אם בכל ה' אמות של שפוע כבר הגביה א"ע השיפוע י' טפחים, אז אם משער שרחוקים רגלי ההר זה מזה בשטח שוה, עד נ' אמה, משערו ודיו, ובמשערו יותר מנ', מודד המדרונים בחבל ד' וכלעיל. אולם כל הדינים הנ"ל בין בהר ובין בגי, (אב"י שבאין יכול להבליע בחבל נ' שמודד כל המדרונין בחבל ד') דוקא אם שפוע המדרונים אינו זקוף (שטייל) בל"א, שכשיושיבו כלי שבו חוט המשקולת (זענקבלייא) מראש המדרון לתחתיתו, שכשיעמיד רגל א' מהכלי בראש ההר, ורגל השני בתחתיתו, יתרחק החוט שבאמצע, מהרגל שעומד למטה, ד' אמות, אבל אם שפוע ההר או הגי זקופים (שטייל) בל"א, שכשיתלו חוט המשקלות בראש המדרון אל תחתיתו, לא יטה קצה התחתון של החוט מכנגד קצה רגל התחתון, ד' אמות, בכה"ג אין המדרון נוח להלוך, ולהכי אם יכול להבליעו בחבל נ', מבליעו וכלעיל, אבל אם רחב יותר מזה, אינו מודד המדרונים, רק ביש מישור בראשו מודד המישור שבראש ההר והמישור שבגי למטה, אפי' עמוק או גבוה יותר מאלפים (אב"י ובאין מישור אינו מודד כלל) (שצ"ט א' עד ו'):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת