משנה סוכה ד א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ד · משנה א | >>
לולב וערבה, ששה ושבעה.
ההלל והשמחה, שמונה.
סוכה וניסוך המים, שבעה.
והחליל, חמשה וששה.
משנה מנוקדת
לוּלָב וַעֲרָבָה, שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה.
- הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה, שְׁמֹנָה.
- סֻכָּה וְנִסּוּךְ הַמַּיִם, שִׁבְעָה.
- וְהֶחָלִיל, חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה.
נוסח הרמב"ם
לולב, וערבה - שישה, ושבעה.
- ההלל, והשמחה - שמונה.
- סוכה, וניסוך המים - שבעה.
- החליל - חמישה, ושישה.
פירוש הרמב"ם
הוא יבאר אלו המאמרים כולם, אחד אחד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לולב וערבה - לולב לנטילה וערבה להקיף המזבח:
ששה ושבעה - לפי שפעמים דוחים את השבת והוו להו שבעה, ופעמים שאין דוחין ולא הוו אלא ששה. ולקמן מפרש להו ואזיל:
וההלל - לגמור כל שמונה, מה שאין כן בפסח לפי שימות החג חלוקים בקרבנותיהן:
והשמחה - לאכול בשר שלמים בזמן המקדש, דכתיב (דברים יז) ושמחת בחגך, ואין שמחה בזמן המקדש אלא בבשר שלמים דכתיב (שם כו) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת:
סוכה - לישב בסוכה:
ונסור המים - בתמידי החג שחרית:
החליל - בשמחת בית השואבה היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים, ומנגנים בחלילים וכנורות. ואותו חליל אינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:
פירוש תוספות יום טוב
וניסוך המים. כתב הר"ב בתמידי החג שחרית כמ"ש במשנה ה' פרק ב' דיומא. ועיין לקמן משנה ט':
החליל. כתב הר"ב ומנגנים בחלילים ובכנורות. עיין בפירושו ר"פ דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
והשמחה: בסוף לשון ר"ע ז"ל דכתיב וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. אמר המלקט ואע"ג דהאי קרא לאו ברגלים כתיב אלא בהר גריזים ובהר עיבל מיהו ברגלים שמחה דכתיב כתיב ושמחת בחגך ואם תאמר זימנין דאינם נאכלים כל שמנה כגון שחל י"ט ראשון דסוכות באחד בשבת ויום ח' באחד בשבת ואי אפשר לאכול כל ח' שלמים דליל מ"ש לא ישחטו דבעינן יום הקרבה ויום השביעי נמי לא דאין חגיגת שמחה דוקה שבת על כרחך מהני דנשחטו יום ששי לא אכיל דאין שלמים נאכלין לשני ימים ושני לילות נמצא דבליל מ"ש שהוא ליל ח' עצרת לא יאכל שלמים וי"ל כדאמר רב פפא פ' אלו דברים בפסח על קושיא משמחו בכסות נקייה וביין ישן הכא נמי נימא הכי תוס' ז"ל. וז"ל בפ' מי שהיה טמא (פסחים דף צ"ה ע"ב) וא"ת דתנן ההלל והשמחה טעונין כל שמנה א"כ על כרחך יצטרך לינה כל ז' משום שלמי שמחה דדוקא בשבת אמרי' באלו דברים משמחו בכסות וביין ישן וי"ל ישמח באותן שנשחטו אתמול או בשלמי חברו ע"כ. ועיין במ"ש לקמן סי' ח'. ועיין ג"כ בתוס' דפירקין דף מ"ז דבור המתחיל לינה וגם בתוס' פ"ק דר"ה דף ה' דבור המתחיל מה חג:
וניסוך המים: בתמידי החג שחרית ולא ערבית וכמו שכתבתי ביומא פ' שני. ובתעניות פ"ק דף ג' מוקמי' למתני' דקתני דניסיך המים ז' אכי' כר' יהושע דאמר אין מזכירין אלא בי"ט האחרון דע"כ לא קאמר ר' יהושע אלא לענין הזכרה משום דגשמים סימן קללה בחג אבל ניסוך הוי כל ז' דגמרא גמיר לה אבל כר' יהודה בן בתירא וכר' עקיבא דהתם לא מיתוקמא:
תפארת ישראל
יכין
לולב: לנטילה:
וערבה: להקיף בו המזבח:
ששה ושבעה: ר"ל פעמים הוא ו' ימים, ולפעמים ז' ימים:
ההלל: החיוב לגמור ההלל בסוכות:
והשמחה: לאכול שלמים בסוכות:
סוכה: החיוב לישב בסוכה:
וניסוך המים: שחייבין לנסך מים ע"ג המזבח כל ימי הסוכות אחר תמיד השחר:
והחליל: החיוב לנגן [בפלעטהע] ובשאר כלי שיר בעזרה, כל לילי חוה"מ של סוכות אחר הקרבת תמיד הערביים עד אחר קריאת הגבר, דאז הולכין בשיר עד לחוץ לעיר לשאוב מים לנסך ע"ג המזבח:
וששה: פעמים כך ופעמים כך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת