משנה סוטה ז ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ז · משנה ה | >>

ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה, שנאמר (שם יא): "הלא המה בעבר הירדן" וגו', ולהלן הוא אומר (בראשית יב): "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה".

מה אלון מורה האמור להלן שכם, אף אלון מורה האמור כאן שכם, ששה שבטים עלו לראש הר גרזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע.

הכהנים מקיפין את הארון, והלויים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן, שנאמר (יהושע ח): "וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון" וגו'^יג.

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה^יד, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסיכה, ואלו ואלו ^טו עונין אמן.

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה^טז, (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות.

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון^יז, שנאמר (שם) באר היטב^יט, ונטלו ^כ את האבנים ובאו ולנו במקומן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד?

כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן,

וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" וְגוֹ' (דברים יא, ל),

וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (בראשית יב, ו);

מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן – שְׁכֶם,

אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן – שְׁכֶם.

שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים,

וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל,

וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בְּאֶמְצַע.

הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן,

וְהַלְוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים,

וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן" וְגוֹ' (יהושע ח, לג).

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים, וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה:

"בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה",

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן;

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל, וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה:

"אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה" (דברים כז, טו),

וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן;

עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים,

וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְּסִיד,

וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן,

שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּאֵר הֵיטֵב" (דברים כז, ח);

וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים,

וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ברכות וקללות - כיצד?

כיון שעברו ישראל את הירדן,

באו להר גריזים, ולהר עיבל שבשומרון,

שבצד שכם - אשר אצל אלוני מורה,

שנאמר: "הלוא המה בעבר הירדן, אחרי דרך" (דברים יא ל) וכו',

ולהלן הוא אומר: "ויעבור אברם בארץ, עד מקום שכם, עד אלון מורה" (בראשית יב ו),

מה אלון מורה האמור להלן - שכם,

אף אלון מורה האמור כאן - שכם.

שישה שבטים עלו - לראש הר גריזים,

ושישה - לראש הר עיבל,

והכהנים, והלוים, והארון - עומדים למטה באמצע,

והכהנים - מקיפין את הארון

והלויים - את הכהנים,

וכל ישראל - מכאן ומכאן,

שנאמר: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, עומדים מזה ומזה לארון" (יהושע ח לג).

הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה:

"ברוך האיש, אשר לא יעשה פסל ומסכה",

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

הפכו פניהם כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה:

"ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז טו),

והיו אלו ואלו - עונים ואומרין אמן.

עד שגומרין ברכות וקללות.

ואחר כך, הביאו אבנים - ובנו את המזבח,

וסדום - בסיד,

וכתבו עליהן את כל דברי התורה הזאת - בשבעים לשון,

שנאמר: "באר היטב" (דברים כז ח).

ונטלו את האבנים,

ובאו - ולנו במקומן.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מה שאמר בשבעים לשון - רוצה לומר בכתיבת כל אומה מאלו האומות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שבשומרון - אצל שומרון:

מכאן ומכאן - על ההרים:

בשבעים לשון - בבתב של שבעים אומות ^יח, וכל הרוצה ללמדה יבא וילמוד. שלא יהיה פתחון פה לאומות לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד:

את האבנים - סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים ^כא:

ולנו במקומן - בבית מלונם בגלגל, ושם הקימו את האבנים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ברכות וקללות כיצד כו'. ומנלן דבלשון הקדש פירש הר"ב במ"ג וקשה למה לא נשנה במשנה:

והכהנים והלוים כו'. כדכתיב בסיפא דקרא דמייתי וכל ישראל וגו' נגד הכהנים והלוים. ובירושלמי רמי ליה דבפרשת כי תבא כתיב אלה יעמדו וגו' על הר גריזים שמעון ולוי. ר' אומר זקני כהונה ולויה למטה. ושאר כל השבט למעלה ר"ש אומר הראוי לשרת למטה. ושאר כל השבט למעלה:

ופתחו בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה רש"י. ובגמרא דף ל"ז ע"ב מפיק ליה מדכתיב (דברים י"א) ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'. מת"ל אם ללמד. שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל. הרי כבר נאמר (שם כ"ז) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וכו' אלא להקדים ברכה לקללה:

ואלו ואלו שבהר גריזים ושבהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך. לא שהיו השבטים מברכין ומקללין. אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה. רש"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו וגו':

הפכו פניהם כו' ופתחו בקללה. בגמ' שם יכול יהו כל הברכות קודמות לקללות. ת"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה. ואין כל הברכות קודמות לקללות. ולהקיש ברכה לקללה. מה קללה בלוים אף ברכה בלוים. ומה קללה בקול רם. אף ברכה בקול רם. ומה קללה בלשון הקדש אף ברכה בלשון הקדש. ומה קללה בכלל ופרט [ארור אשר לא יקים הרי בכלל ארור אשר יעשה פסל הרי בפרט וכן כולן] אף ברכה בכלל ופרט [ברוך אשר יקים ברוך אשר לא יעשה פסל וכן כולן] ומה קללה אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכה אלו ואלו עונים ואומרים אמן.

ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו וכו' בשבעים לשון ונטלו את האבנים כו'. ובירושלמי עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:

בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת (דברים כ"ז). זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן וכ"כ הרמב"ן מצינו בספר חגי [וברמב"ן כתוב תאגי] שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו. ע"כ. [ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על מספר י"ב אבנים שכל אבן משא איש. גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא] אבל רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות. [ע"כ] :

בשבעים ל'. כתב הר"ב בכתב של שבעים אומות כלומר בכתב ולשון של ע' אומות:

שנאמר באר היטב. דאם לא כן באר היטב למה לי. ויש מפרשים תיבת היטב עולה ע' כזה ה' ה"ט הט"י הטי"ב [והתיבה עצמה כ"כ בספר] גור אריה:

ונטלו את האבנים. פירש הר"ב לאחר שהעלו העולות והשלמים כדכתיב (שם) והעלית עליו עולות. רש"י. [וכתיב (שם) וזבחת שלמים. ומיהו קשיא לי דעדיפא ה"ל לפרש דאף הכתיבה היתה לאחר שהעלו העולות והשלמים. שכ"כ וכתבת על האבנים. אחר והעלית וזבחת וגו'].

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יג) (על המשנה) וגו'. וסיפא דקרא, נגד הכהנים והלוים:

(יד) (על המשנה) בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. רש"י. ובגמרא מפיק לה מקרא:

(טו) (על המשנה) אלו ואלו. שבהר גריזים ובהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין, אלא הלוים העומדים בין שני ההרים הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה רש"י. שנאמר וענו הלוים ואמרו:

(טז) (על המשנה) ופתחו כו'. בגמרא שם, יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות. ת"ל ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה. ששניהם בלוים. ובקול רם ובלה"ק ובכלל ופרט ואלו ואלו עונין אמן:

(יז) (על המשנה) בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן. וכ"כ הר"מ שכל התורה היתה כתובה מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה, ומשם נעתקו. ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על י"ב אבנים וכתיבתם ביום אחד. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) כלומר בכתב ולשון:

(יט) (על המשנה) היטב. דאל"כ באר היטב' למה לי. וי"מ תיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היט"ב (וכ"ה גירסא הנכונה):

(כ) (על המשנה) ונטלו כו'. ובירושלמי. עוד הוא מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב כל אומה ואומה והשיאו את התורה שהיתה כתובה בשבעים לשון:

(כא) (על הברטנורא) כדכתיב והעלית עליו עולות רש"י. וכתיב וזבחת שלמים וק"ל דעדיפא הו"ל לפרש דאף הכתיבה היתה אחר הקרבנות שכן סדרן הכתוב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ברכות וקללות: כבר נתבאר לעיל סי' ג' מנין שהם בלשון הקדש:

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש: וכו' ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ואחרי מופלג אלו דברי ר' יהודה ור' אלעזר פליג עליה התם בברייתא ודריש מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת לשון כי בא השמש והאי מבוא השמש מערב הוא אחרי דרך מופלג מן המערב פי' מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח לירדן מיד. מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמרינן ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי הקשה ר' אלעזר בברייתא מול הגלגל והלא לא ראו שני הרים הללו את הגלגל אלא וכו' תוס' ז"ל:

עומדים מזה ומזה: לארוון נושאי ארון ברית ה' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עבל בגמ' מפ' מאי והחציו בה"א תנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל ואע"פ ששבט לוי שהוא מהם היה למטה בין שני ההרים עם הארון עם כל זה יוסף עמהן ומרובין היו כדכתיב ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' והיינו דקאמר והחציו ממועט שבחציו. ותוס' ז"ל הביאו מן הירושלמי אפכא שבהר עיבל היו מרובין ע"ש:

ופתחו בכרכה: כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. גמ' תניא ר"א בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר בספר יהושע לוי למטה כדכתיב עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה ר' יאשיה אומר כל הראוי לשרת לשאת את הארן דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים למטה אצל הארון והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו ישראל ולוים למטה היו עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך כמו וסכות על הארון ודומיהם. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' נצבים דף ש' ע"ב וז"ל וזהו שבהר גריזים והר עיבל נאמרו ברכות וקללות להודיעם שמשם והלאה נענשים איש בעד רעהו גם על הנסתרות ולכן פי' הארורים ולא הברכות גם אם נאמרו ברכות כנגד הקללות ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו' ופתחו בברכה וכו' א"כ למה לא פורש בתורה הברכה אכן אין החדוש שחדשה תורה אלא בקללות שיהיו נתפסין על הנסתרות או למ"ד לא ענש על הנגלות עד שעברו את הירדן א"כ הברכה אין כל חדש עתה שגם במדבר היו זוכין במצות חבריהם גם הנסתרות אבל החדוש הוא בקללות להענישם בחטא היחיד משא"כ עד עתה ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל בשבעים לשון בכתב של שבעים אומות נראה דלאו למעוטי לשון אלא כלומר בכתב ולשון של כל השבעים אומות:

שנאמר באר היטב: יש שמפרשים שתיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היטב. וכך כתוב בתויו"ט בשם גור אריה. והיא נקראת מספר הקדמיי. וכתיב עוד בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל שלא היה כתוב על האבנים רק מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות אבל הרמב"ן וגם רבינו בחיי ז"ל ס"ל שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל וזה בדרך נס גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון: ר"ל אצל שומרון:

וכל ישראל: אי"ל דהיינו אותן שלא החזיקום ב' ההרים, דהרי בירושלמי הכא משמע שששה שבטים שלמים היו בכל הר והר מדקאמר א"א לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטה וכו' ופליג אהא דקאמר מקמי הכא דלר"א ב' גבשושית עשו להן וקראו להן הר גריזים והר עיבל, אם כן לא היה אפשר שיעמדו ו' שבטים על גבשוש אחד, אלא הר הר ממש, ועמדו ו' שבטים על כל הר. אלא נראה לי דאהנך שעל גריזים ועיבל קאי, וכן משמע בקרא דיהושע דמייתי:

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו: שנזכרו בגריזים ועיבל:

וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון: בכתב ולשון של ע' לשונות. ולרבינו סעדיה גאון רק מנין המצות היה כתוב בע' לשון. ולרמב"ן כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה כתוב שם בע' לשון ודרך נס היה לכתוב הכל ביום א', ורק על י"ב אבנים שכל אבן משא איש:

ובאו ולנו במקומן: נ"ל לא דר"ל שסתרו האבנים אחר הכתיבה, דא"כ ק' קו' הש"ס הכא [דל"ה ב'] דאם כן האיך אפשר שיעתיקו משם האומות בזמן קצר כזה, והרי עיקר הכתיבה היה כדי שיעתיקו משם האומות. גם כל הנסים שבאותו כתב לרמב"ן הנ"ל וכי בכדי היו. אלא דר"ל אחר שבנו המזבח מאותן אבנים והקריבו עליו, סתרו המזבח והביאו אבניו למלונם בגלגל, ושם הקימום וכתבו עליהן:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי