משנה נידה ג

נידה פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק שלישי ("המפלת חתיכה") · >>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

המפלת חתיכה, אם יש עמה דם, טמאה.

ואם לאו, טהורה.

רבי יהודה אומר, בין כך ובין כך, טמאה.

משנה ב

המפלת כמין קליפה, כמין שעורה, כמין עפר, כמין יבחושים אדומים, תטיל למים, אם נמוחו, טמאה.

[ ואם לאו, טהורה ].

המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים, אם יש עמהם דם, טמאה.

ואם לאו, טהורה.

המפלת מין בהמה, חיה ועוף, בין טמאין בין טהורים, אם זכר, תשב לזכר.

ואם נקבה, תשב לנקבה.

ואם אין ידוע, תשב לזכר ולנקבה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כל שאין בו מצורת אדם, אינו ולד.

משנה ג

המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנונים, אינה חוששת לולד.

ואם היה מרוקם, תשב לזכר ולנקבה.

משנה ד

המפלת סנדל או שליא, תשב לזכר ולנקבה.

שליא בבית, הבית טמא.

לא שהשליא ולד, אלא שאין שליא בלא ולד.

רבי שמעון אומר, נימוק הולד עד שלא יצא.

משנה ה

המפלת טומטום, ואנדרוגינוס, תשב לזכר ולנקבה.

טומטום וזכר, אנדרוגינוס וזכר, תשב לזכר ולנקבה.

טומטום ונקבה, אנדרוגינוס ונקבה, תשב לנקבה בלבד.

יצא מחותך או מסורס, משיצא רובו, הרי הוא כילוד.

יצא כדרכו, עד שיצא רוב ראשו.

ואיזהו רוב ראשו, משתצא פדחתו.

משנה ו

המפלת ואין ידוע מה הוא, תשב לזכר ולנקבה.

אין ידוע אם ולד היה אם לאו, תשב לזכר ולנקבה ולנדה.

משנה ז

המפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לולד.

ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה.

רבי ישמעאל אומר, יום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנדה.

יום שמונים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה, שהזכר נגמר לארבעים ואחד, והנקבה לשמונים ואחד.

וחכמים אומרים, אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה, זה וזה לארבעים ואחד.

משנה מנוקדת

משנה נידה ג ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) המפלת חתיכה -

אם יש עימה דם - טמאה,

ואם לאו - טהורה.

רבי יהודה אומר: בין כך, ובין כך - טמאה.

(ב) המפלת כמין קליפה,

כמין שערה, כמין עפר,

כמין יבחושין אדומים -

תטיל למים, אם נימוחו - טמאה.

המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים -

אם יש עמהם דם - טמאה,

ואם לאו - טהורה.

המפלת כמין בהמה חיה ועוף,

בין טהורין, בין טמאין -

אם זכר - תשב לזכר,

ואם נקבה - תשב לנקבה,

אין ידוע - תשב לזכר ולנקבה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: כל שאין בו מצורת אדם - אינו ולד.

(ג) המפלת שפיר מלא מים,

מלא דם, מלא גנינים - אינה חוששת לוולד.

אם היה מרוקם - תשב לזכר ולנקבה.

(ד) המפלת סנדל או שליה - תשב לזכר ולנקבה.

השליה בבית - הבית טמא.

לא שהשליה ולד,

אלא - שאין שליה שאין עימה ולד.

רבי שמעון אומר: נימוק הוולד עד שלא יצא.

(ה) המפלת -

טומטום ואנדרוגינוס - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום וזכר, אנדרוגינוס וזכר - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום ונקבה, אנדרוגינוס ונקבה - תשב לנקבה בלבד.

יצא מחותך או מסורס -

משיצא רובו - הרי זה כילוד.

יצא כדרכו - עד שיצא רוב ראשו.

איזה הוא רוב ראשו? - משתצא פדחתו.

(ו) המפלת -

ואין ידוע מה הוא - תשב לזכר ולנקבה.

אין ידוע אם ולד - היה תשב לזכר ולנקבה, ולנידה.

(ז) המפלת -

יום ארבעים - אינה חוששת לוולד.

יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנקבה, ולנידה.

רבי ישמעאל אומר:

יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנידה,

יום שמונים ואחד - תשב לזכר ולנקבה ולנידה,

שהזכר נגמר לארבעים ואחד,

והנקבה לשמונים ואחד.

וחכמים אומרין:

אחד בריית הזכר, ואחד בריית הנקבה,

זה וזה - לארבעים ואחד.

פירושים

משנה נידה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב