משנה נזיר ז ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ז · משנה ד | >>

אמר רבי אליעזר משום רבי יהושע: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין עליה על ביאת מקדש.

וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

אמר רבי מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ.

אמר רבי עקיבא, דנתי לפני רבי אליעזר: מה אם עצם כשעורה, שאינו מטמא אדם באוהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו; רביעית דם, שהוא מטמא אדם באוהל, אינו דין ^כב שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?

אמר לי: מה זה עקיבא, אין דנין כאן מקל וחומר.

וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי יהושע, אמר לי: יפה אמרת, אלא כן אמרו הלכה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

כָּל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ,

חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ;

וְכָל טֻמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ,

אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

לֹא תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

מָה אִם עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה,

שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל,

הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ;

רְבִיעִית דָּם,

שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל,

אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ?

אָמַר לִי:

מַה זֶּה, עֲקִיבָא! אֵין דָּנִין כָּאן מִקַּל וָחֹמֶר.

וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי אֶת הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לִי:

יָפֶה אָמַרְתָּ;

אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

רבי אליעזר אומר משום רבי יהושע:

כל טומאה מן המת - שהנזיר מגלח עליה,

חייבין עליה - על ביאת המקדש.

וכל טומאה מן המת - שאין הנזיר מגלח עליה,

אין חייבין עליה - על ביאת המקדש.

אמר רבי מאיר:

לא תהא זו - קלה מן השרץ.

אמר רבי עקיבה:

דנתי לפני רבי אליעזר,

מה אם עצם כשעורה - שאינו מטמא את האדם באוהל,

הנזיר מגלח - על מגעו, ועל משאו,

רביעית דם - שהיא מטמא את האדם באוהל,

אינו דין, שיהא הנזיר מגלח - על מגעה, ועל משאה?.

אמר לי:

מה זה עקיבה? - אין דנין קל וחומר.

וכשבאתי, והרציתי את הדברים - לפני רבי יהושע,

אמר לי: יפה אמרת, אלא - כך אמרה הלכה.

לא תהא זו קלה מן השרץ - רוצה לומר לא תהיה זאת הטומאה מן המת, שאינו חייב עליה הנזיר תגלחת, קלה מטומאת השרץ, ואחר שהעיקר אצלנו שטומאת שרץ חייבין עליה על ביאת המקדש כמו שמבואר בתורה "או בנבלת שרץ טמא"(ויקרא ה, ב), כל שכן זאת.

ומאמר רבי מאיר אינו נכון.

וכבר נתבאר בזה הפרק שהנזיר מגלח על מגע עצם כשעורה ועל משאו, ואינו מגלח על רביעית דם, אף על פי שעצם כשעורה אינו מטמא באוהל ורביעית דם מטמא באוהל כמו שזכרנו בפרק שני מאהלות.

והנה רצה רבי עקיבא ללמוד רביעית דם בקל וחומר מעצם כשעורה כמו שאתה רואה.

ועצם כשעורה לא בא לנו לשון מבואר בתורה בטומאתו כמו שנתבאר במסכת אהלות, אבל היא הלכה. והעיקר אצלנו אין דנין קל וחומר מהלכה. וזהו העניין שרמז לו בו רבי אליעזר רבו.

והוא גם כן דעת רבי יהושע באמרו יפה אמרת, רוצה לומר ההיקש נכון אילו היה מן התורה, אבל מפני שזה הדין הלכה אין דנין קל וחומר ולכך לא יתחייב זה, והוא מה שאמר אלא כך אמרו הלכה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חייבין עליה על ביאת מקדש - אם נטמא באותה טומאה ונכנס למקדש, או אכל קדשים קודם שטהר מטומאתו, חייבין עליה כרת אם היה מזיד, או קרבן עולה ויורד אם היה שוגג:

לא תהא זו קלה מן השרץ - דחייבין עליה על ביאת מקדש, כדכתיב בויקרא ^ח' או בנבלת שרץ טמא. ומילתא דר"מ ליתא, שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהוא קל שאינו מטמא באהל, הנזיר מגלח עליה כדתנן במתניתין, ורביעית דם שהיא חמורה שמטמא באהל אין הנזיר מגלח עליה:

אין דנין כאן ק"ו - שאין דנין ק"ו על דבר שהוא הלכה למשה מסיני, שעצם כשעורה אינו כתוב בתורה אלא הלכה היא, ואין דנין ק"ו מהלכה ^כג. והן הן דברי ר"א הן הן דברי ר' יהושע שאמר אלא כך אמרו הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח כו'. עיין משנה ד' פי"א דפרה ומ"ש שם בס"ד:

אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו. וה"ה דהל"ל על אהילות דלר"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מינה מק"ו לא מצי אמר על אהילות לא אמר נמי גבי רביעית דם. רש"י. [ועיין לקמן]:

אין דנין כאן ק"ו. פי' הר"ב שעצם כשעורה הלכה היא ואין דנין וכו'. וצ"ל דהא דאמרן לעיל משנה ב' דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע מפירוש הר"ב דזהו דוקא לענין אהל. [ולרש"י שכתבתי לית ליה לר"ע הלכה כלל]:

והרציתי. פירשתי בסוף יבמות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כב) (על המשנה) אינו דין כו'. וה"ה דהל"ל על אהלו דלר"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שעורה דקמייתי ליה מינה מק"ו לא מצי אמר על אהלות לא אמר נמי גבי רביעית דם. רש"י:

(כג) (על הברטנורא) וצ"ל דהא דאמרן לעיל במ"ב דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע בפירוש הר"ב דזהו דוקא לענין אהל. ולרש"י שכתב בסמוך, לית ליה לר"ע הלכה כלל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ר' אליעזר אומר משום ר' יהושע בן חנניה: ונלע"ד דר' אלעזר גרסי' בלי יוד והוא ר' אלעזר בן שמוע חברו של ר"מ [הגה"ה וכן מצאתי אחר זמן שהגיה ג"כ הרי"א ז"ל]: וכדתניא בגמרא א"ר אלעזר כשהלכתי לערדסקייא מצאתי את ר' יהושע בן פתר ראש שהי' יושב ודן לפני ר"מ בהלכה כל טומאה וכו' א"ל ר"מ אל תהי זו קלה מן השרץ אמרתי לו לר"מ כלום אתה בקי בר' יהושע בר ממל אמר לי הן אמרתי לו כך אמר לי ר' יהושע בר ממל משום ר' יהושע כל טומאה מן המת וכו' ובגמרא פריך והא בברייתא אשכחן דגמיר לה ר' אלעזר מר' יהושע בר ממל ור' יהושע בר ממל הוא דשמיע לה מר' יהושע בן חנניה והיכי קתני במתני' ר' אלעזר משום ר' יהושע ומתרצינן כל מילתא דמתאמרא בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרינן ומציעאי לא אמרינן והכא נמי במתני' תנא ר' אלעזר ור' יהושע ולא נחשב ר' יהושע בן ממל שהוא אמצעי עמהם וכי ה"נ אשכחן במתני' דבפ' שני דמסכת פאה כדכתבינן התם. ובירושלמי דשבת פ"א גמרא דלא ישב דף ג' ע"א גרסי' ר' חזקיה ר' ירמיה רי חייא בשם ר' יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון מה טעם והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ע"כ:

כל טומאה: וכו' ירושלמי דפסחים ס"פ האשה ובבבלי תוס' דברכות פ"ג דף כ':

לא תהא זו קלה מן השרץ: ומה על טומאת השרץ שאין הנזיר מטמא כלום חייבין עליו משום ביאת מקדש על טומאה מן המת שהוא טעון הזאה שלישי וז' אינו דין שיהו חייבין עליה משום ביאת מקדש ואע"פ שאין הנזיר מגלח עליה רש"י ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן פ' ויקרא רפי"ב דדבורא דחטאות שכתב שם דר' יהודה לית ליה האי כללא דר' יהושע שהרי אין הנזיר מגלח על הסככות ועל הפרעות כדתנן לעיל בסמוך ואעפ"כ מרבה להו ר' יהודה לטומאת ביאת מקדש מבכל דבר ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל ומילתא דר' מאיר ליתא שהרי מגע ומשא של עצם כשעורה שהיא קל וכו'. אמר המלקט איני מבין מה ראיה הוא מביא למפסק הלכתא דלא כר"מ מהאי טעמא איברא דלית הלכתא כר"מ וגם שכן פי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ומאמר ר' מאיר אינו נכון וכבר נתבאר בזה הפרק שהנזיר מגלח על מגע עצם כשעורה ועל משאו ואינו מגלח על רביעית דם אע"פ שעצם כשעורה אינו מטמא באהל ורביעית דם מטמא באהל כמו שזכרנו בפ' שני מאהלות והנה רצה ר' עקיבא ללמד רביעית דם מקל וחומר מעצם כשעורה כמו שאתה רואה עכ"ל ז"ל. ואם אין טעות בדפוס בפי' רע"ב ז"ל נלע"ד שבמחילה מכבוד תורתו של רע"ב ז"ל שמשם העתיק בשנוי לשון קצת נלע"ד לומר שאין כונת הרמב"ם ז"ל כאשר חשב רע"ב ז"ל שמה שכתב וכבר נתבאר בזה הפרק שהנזיר מגלח על מגע עצם כשעורה וכו' הוא ראיה וסיוע למה שכתב קודם לכן ומאמר ר' מאיר אינו נכון רק שם הפסיק ופסק דלית הלכתא כר"מ כדרכו במקומות רבות לפסוק סתם הלכתא בלא טעמא או יהיה משום דהוי יחיד לגבי רבים או משום טעמא אחרינא. ומה שכתב הרמב"ם ז"ל וכבר נתבאר בזה הפרק וכו' הוא לבד הקדמה למה שעתיד לפרש הקל וחומר שרצה ר' עקיבא לדון כך נלע"ד:

ומה אם עצם: וכו'. ברייתא בפ' ר"א דמילה (שבת דף קל"ב) ובפסחים פ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א) ונלע"ד דשם בפ' ר"א דמילה שכתוב א"ל ר' אלעזר בן עזריה טעות הוא וצ"ל אמר לו ר' אליעזר. ופי' שם רש"י ז"ל אין דנין ק"ו מהלכה דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בשלש עשרה מדות ע"כ. וז"ל רבינו שמשון בעל ספר כריתות בבית אחד ומפ' בתשובות די"ג מדות הלכה למשה מסיני הן וכי אגמריה על פסוק ולא על הלכה ומכאן אנו למדין שאין דנין אחת מי"ג מדות על דבר הל"מ וכן אין דנין יוכיח מהלכה ע"כ:

אינו דין שהנזיר מגלח על מגעה ועל משאה: והה"נ דהל"ל על אהלו דלר"ע אית ליה האי סברא אלא משום דלגבי שיעורה דקמייתי לה מינה מקל וחומר לא מצי אמר על אהלו לא אמר נמי גבי רביעית דם רש"י ז"ל. וכתוב בתוספת יו"ט אין דנין כאן קל וחומר פי' הר"ב שעצם כשעורה הלכה היא ואין דנין וכו' וצריך לומר דהא דאמרן לעיל במשנה ב' דחצי לוג דם הלכה היא כדמשמע מפי' הר"ב דזהו דוקא לענין אהל ע"כ. ובלשון הבעיא דבגמרא גם בלשון הברייתא דפשיט מינה דעצם כשעורה הוא שהוא הלכה ורביעית דם הוא דבעינן למילף מקל וחומר קתני אין דנין קל וחומר מהלכה ופירשו התוס' פי' מכח חומר שהוא הלכה למשה מסיני לא נעשה קל וחומר ע"כ. וביד פ"ג דהלכות ביאת מקדש סימן י"ג. והתם פי' בכסף משנה דרבינו מפרש דהא דתנן כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש לא לענין כלים הנוגעים במת אתנייא אלא לענין טומאות הפורשות מן המת כגון רביעית דם ורובע עצמות אבל כלים הנוגעים במת אע"פ שאין הנזיר מגלח עליהם חייבין עליהם על ביאת מקדש מדגרסי' בירוש' וכו':

אלא כך אמרו הלכה: ס"א כך אמרה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חייבין עליה על ביאת מקדש: בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:

לא תהא זו קלה מן השרץ: שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ"ס הוא [כ(רמב"ם פ"ג מהל' ביאת מקדש הט"ו)], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:

אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר: ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ"ד ב']:

אלא כן אמרו הלכה: עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי