משנה נגעים ו
נגעים פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק שישי ("גופה של") · >>
פרקי מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
גופה של בהרת, כגריס הקלקי מרובע.
מקום הגריס, תשע עדשות.
מקום עדשה, ארבע שערות.
נמצאו שלשים ושש שערות.
משנה ב
בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה,
רבתה הבהרת -- טמאה. נתמעטה -- טהורה.
רבתה המחיה -- טמאה. נתמעטה -- טהורה.
משנה ג
בהרת כגריס ובה מחיה פחותה מכעדשה,
רבתה הבהרת, טמאה. נתמעטה, טהורה.
רבתה המחיה, טמאה.
נתמעטה, רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים, שאין הנגע פושה לתוכה.
משנה ד
בהרת יתרה מכגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה, רבו או שנתמעטו, טמאין, ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור.
משנה ה
בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקפתה וחוץ למחיה בהרת -- הפנימית להסגיר, והחיצונה להחליט.
אמר רבי יוסי, אין המחיה סימן טמאה לחיצונה, שהבהרת לתוכה.
נתמעטה והלכה לה,
רבן גמליאל אומר, אם מבפנים היא כלה -- סימן פשיון לפנימית, והחיצונה טהורה. ואם מבחוץ -- החיצונה טהורה, והפנימית להסגיר.
רבי עקיבא אומר, בין כך ובין כך טהורה.
משנה ו
אמר רבי שמעון, אימתי, בזמן שהיא כעדשה מובאת. היתה יתרה מכעדשה -- המותר סימן פשיון לפנימית, והחיצונה טמאה.
היה בוהק פחות מכעדשה -- סימן פשיון לפנימית, ואין סימן פשיון לחיצונה.
משנה ז
עשרים וארבעה ראשי איברין באדם שאינן מטמאין משום מחיה -- ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, וראש החוטם, וראש הגויה, וראשי הדדים שבאשה.
רבי יהודה אומר, אף של איש.
רבי אליעזר אומר, אף היבלות והדלדולין אינן מיטמאין משום מחיה.
משנה ח
אלו מקומות באדם שאינן מיטמאין בבהרת -- תוך העין, תוך האזן, תוך החוטם, תוך הפה, הקמטין, והקמטין שבצואר, תחת הדד, ובית השחי, כף הרגל, והצפורן. הראש, והזקן, השחין והמכוה והקדח המורדין -- אינן מיטמאין בנגעים, ואינן מצטרפים בנגעים, ואין הנגע פושה לתוכן, ואינן מיטמאין משום מחיה, ואין מעכבין את ההופך כולו לבן.
חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת -- הרי אלו מיטמאין בנגעים, ואינן מצטרפין בנגעים, ואין הנגע פושה לתוכן, ואינן מיטמאין משום מחיה, אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.
הראש והזקן עד שלא העלו שער, והדלדולין שבראש ושבזקן -- נדונין כעור הבשר.
נוסח הרמב"ם
(א) גופה של בהרת - כגריס הקלקי, מרובע.
- מקום הגריס - תשע עדשות.
- מקום עדשה - ארבע שערות.
- נמצאו - שלשים ושש שערה.
- מקום עדשה - ארבע שערות.
(ב) בהרת כגריס,
- ובה מחיה כעדשה -
- רבת הבהרת - טמאה,
- נתמעטה - טהורה.
- רבת המחיה - טהורה,
- נתמעטה - טהורה.
- רבת הבהרת - טמאה,
(ג) בהרת כגריס,
- ובה מחיה פחותה מכעדשה -
- רבת הבהרת - טמאה,
- נתמעטה - טהורה.
- רבת המחיה - טמאה,
- נתמעטה -
- רבי מאיר - מטמא.
- וחכמים - מטהרין, שאין הנגע פוסה לתוכה.
- נתמעטה -
- רבת הבהרת - טמאה,
(ד) בהרת יתרה מכגריס,
- ובה מחיה יתרה מכעדשה -
- רבו, או שנתמעטו - טמאין,
- ובלבד - שלא יתמעטו מכשעור.
- רבו, או שנתמעטו - טמאין,
(ה) בהרת כגריס,
- ומחיה כעדשה מקפתה,
- וחוץ למחיה בהרת -
- הפנימית - להסגיר,
- והחיצונה - להחליט.
- אמר רבי יוסי:
- אין המחיה סימן טומאה לחיצונה,
- שהבהרת לתוכה - נתמעטה והלכה לה.
- אין המחיה סימן טומאה לחיצונה,
- רבן גמליאל אומר:
- אם מבפנים היא כלת -
- סימן פסיון לפנימית - והחיצונה טהורה.
- ואם מבחוץ - החיצונה טהורה.
- אם מבפנים היא כלת -
- רבי עקיבה אומר:
- בין כך, ובין כך - טהורה.
(ו) אמר רבי שמעון: אימתי?
- בזמן שהיא כעדשה מובאת.
- היתה יתרה מכעדשה -
- המותר פסיון לפנימית - והחיצונה טמאה.
- היה בה בוהק פחות מכעדשה -
- סימן פסיון לפנימית - ואינו סימן פסיון לחיצונה.
(ז) עשרים וארבעה ראשי איברים באדם, שאינן מיטמאין משום מחיה -
- ראשי אצבעות ידים ורגלים, ראשי אוזניים,
- ראש החוטם, וראש הגויה,
- וראשי הדדין שבאשה.
- רבי יהודה אומר: אף של איש.
- רבי אלעזר אומר:
- אף היבולת, והדלדולין - אינן מיטמאין משום מחיה.
(ח) אלו מקומות באדם, שאינן מיטמאין בבהרת -
- תוך העין, ותוך האוזן, ותוך החוטם, ותוך הפה,
- והקמטים, והקמטים שבצוואר, תחת הדד, ובית השחי,
- כף הרגל, והציפורן, הראש, והזקן,
- השחין, והמכווה, והקדח המורדין -
- אינן מיטמאין בנגעים,
- ואינן מצטרפין בנגעים,
- ואין הנגע פוסה לתוכן,
- ואינן מיטמאין משום מחיה,
- ואינן מעכבין את ההופך כולו לבן.
- חזר הראש, והזקן ונקרחו,
- השחין, והמכווה, והקדח ונעשו צרבה -
- הרי אלו מיטמאין בנגעים,
- ואינן מצטרפין בנגעים,
- ואין הנגע פוסה לתוכן,
- ואינן מיטמאין משום מחיה,
- אבל מעכבין את ההופך כולו לבן.
- הראש והזקן שלא העלו שיער,
- הדלדולין שבראש ושבזקן - נידונין כעור הבשר.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה נגעים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב