משנה מקואות ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ז · משנה ג | >>
הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים, ושנו את מראיו, כשרז.
רבי יוסי אומר, מי הצבע פוסלין אותו בשלשה לוגין, ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה.
נפל לתוכו יין, ומוחלח, ושנו את מראיו, פסולט.
כיצד יעשה, ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן למראה המים.
היו בו ארבעים סאה, ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה המים.
משנה מנוקדת
הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִּשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְּשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן וּמחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו - פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶה? יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים, וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם. הָיוּ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַּכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמַּיִם.
נוסח הרמב"ם
הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים,
- ושינו את מראיו - כשר.
- רבי יוסי אומר: מי הצבע -
- פוסלין אותו - בשלשת לוגין,
- ואינן פוסלין אותו - בשינוי מראה.
- נפל לתוכו יין ומוחל,
- ושינו את מראיו - פסול.
- כיצד יעשה?
- ימתין עד שירדו גשמים - ויחזרו מראיהן למראה המים.
- היו בו ארבעים סאה -
- ממלא בכתף, ונותן לתוכו - עד שיחזרו מראיהן למראה המים.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים.
וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקווה בשלושה לוגין, וכן שאר המשקין, ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקווה אלא בשנוי מראה. ואפילו היה במקווה מאה סאין על דרך משל, ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושינה מראהו, נפסל עד שישוב אל מראהו. ואפילו היה המקווה מעשרים סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו, הנה נשאר מראהו בעניינו שלא נפסל, ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בעשרים סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין. ושמור זה:
פירוש רבינו שמשון
כשר. דהדחת סלין לא חשיב שינוי מראה:
מי צבע פוסלין אותו בשלשת לוגין. בפ"ק דמכות (דף ג:) פריך מהכא לרב דאמר שלשה לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דציבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי:
ואין פוסלין אותו בשינוי מראה. משום דצבעא לית ביה מששא:
ימתין עד שירדו גשמים. דלמלאות בכתף אי אפשר דבחסר עסקינן דנפסל בשלשת לוגין:
ממלא בכתף. גם כאן משמע דמקוה שלם אין השאובין פוסלין אותו לעולם:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ושינו את מראיו כשר - דהדחת כלים לא חשיבא שינוי מראה:
ואין פוסלים אותו בשינוי מראה - משום דצבעא לית ביה מששא:
מוחל - מים היוצאים מן הזיתים:
ימתין עד שירדו גשמים - דלמלאות בכתף אי אפשר י, דבחסר עסקינן, שהוא נפסל בשלשה לוגין:
ממלא בכתף - דמקוה שלם אין השאובים פוסלים אותו לעולם:
פירוש תוספות יום טוב
הדיח בו סלי זיתים כו' כשר. מפני שאין בהן מגוף הדבר המשנה את מראיו. ב"י בשם הראב"ד:
רי"א מי הצבע וכו'. ופסקוהו הרמב"ם [פ"ז ה"ח] והטור. וכתב הכ"מ משום דמשמע דליכא מאן דפליג עליה. ע"כ. והא דתני ליה בלישנא דפלוגתא נמצאים הרבה כן ולא פליגי. וכמ"ש בסוף בכירים. ולי נראה אע"ג דפליגי עליה. דהלכה כמותו. משום דבפ"ק דמכות דף ג. פריך בגמרא מיניה [וכן בפ"ג דעירובין דף כט]:
ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה. דמי צבע אין בהן כי אם שריית סמנים בלבד. ופוסלים בשלשה לוגין. משום דמיא דציבעא מקרו. ב"י בשם הראב"ד:
נפל לתוכו יין ומוחל ושנו את מראיו פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים. ומקוה מים כתיב. ב"י בשם הראב"ד:
ומוחל. ואפי' למ"ד במ"ג פ"ט דטהרות דמוחל אינו משקה. וכן במ"ה פ"ו דמכשירין אפ"ה פוסל בשינוי מראה. משום דהוה דבר שאין עושים הימנו מקוה ופוסל את המקוה בשינוי מראה. גמרא פרק כ"ב [דשבת] דף קמד:
[ימתין לו עד שירדו גשמים כו'. פי' הר"ב דלמלאות בכתף א"א כו'. וכ"כ הר"ש. ותמיהני דהא אפשר למלאות בכתף ולהמשיכה למי מקוה כר' יהושע דפ"ב מ"ז. ובשלמא אי אמרת דבהמשכה אינו מועיל אלא עדשיהא רוב מן הכשר. וכדפסק הר"ב במ"ד פ"ד אפשר לתרץ כיון דלאו מילתא דפסיקא הוא להכשיר בהמשכה לא קתני לה. אבל למ"ש בפ"ב מ"ז כר' יהושע. דשאיבה אפשר למלאות בכתף ולהמשיך. כדי דלא תקשה מתני' אאותו פסק דפסק הר"ב. ויש כמה גדולי ההוראה דסברי הכי כמ"ש בספר הב"י. נ"ל לדחוק ולתרץ. דמתני' אליבא דכ"ע נסבא אף לר"א דמ"ז פ"ב. ואע"ג דלדידיה נמי אם רוב מים כשרים יכולים להכשירו במילוי כתף והמשכה. כיון דלאו מלתא פסיקא הוא. לא קתני לה. כדכתבתי בסמוך. ועיין בפרק דלקמן מ"א בדבור המתחיל אפילו נתמלאו כו']:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) כשר. מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו. הר"א:
(ח) (על המשנה) ומוחל. ואפילו למאן דאמר דאינו משקה, דכל שאין עושין הימנו מקוה פוסל בשינוי מראה. גמרא:
(ט) (על המשנה) פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקין, ומקוה מים כתיב. הר"א:
(י) (על הברטנורא) וקשה, הא אפשר בהמשכה לר' יהושע בפרק ב' משנה ז'. ונראה לי, דמתניתין אליבא דכולי עלמא נסבה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושינו את מראיו כשר: וכל שכן אם נשתנה מראה מי המקוה מחמת עצמו שהוא כשר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בספ"ז דהלכות מקואות. וכתוב בב"י שם בי"ד סי' ר"א שכתב הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש למדנו מכאן שאין שנוי מראה פוסל עד שיתערב בו גוף המשקה והיא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או אוכלין ונשתנו מראיו כשר שהרי הדיח בו סלי זיתים וענבים אינם פוסלים בשנוי מראה מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו וכן מי הצבע אין בהם כי אם שריית סמנים בלבד ופוסלין בג' לוגין משום דמיא דצבעא מיקרו עוד למדנו מכאן שאין לשנוי מראה שיעור אלא אפילו מלוג א' נשתנו מראיו פסול ע"כ:
ר' יוסי אומר מי הַצֶבַע: נלע"ד מאן דגריס מי הַצֶבַע הצד"י בסגול לא משתבש ומאן דגריס נמי מי הצבע הצד"י בפתח לא משתבש. ובגמ' פ"ק דמכות דף ד' פריך מהכא דקתני מי הצבע פוסלין אותו בג' לוגין לרב דאמר ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דצבעא מיקרו הכא חמרא מזיגא מיקרי:
ימתין לו: אית דלא גרסי מלת לו. ובירושל' פ' שני דערלה משמע דגרסי' ר"מ אומר וכו' וטעמא דר"מ משום שאיבה נכרת ואתיא דר"מ כב"ש כמה דב"ש אמרין אף מטמא מי שיש בו כח להחמיץ ולעשות רושם בעיסה הכא נמי כיון דעושה רושם במים נראה כולו כשאוב וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי כתיבת יד. ובת"כ פרשה ט' ג' מחלוקות בדבר ר"מ ור' יהודה ור' יוסי כדפי' שם ספר קרבן אהרן:
תפארת ישראל
יכין
ושנו את מראיו כשר: דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה.
- (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס].
- (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה.
- (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז.
- (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה.
- (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין].
- (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]:
פוסלין אותו בשלשה לוגין: מדעכ"פ שאובין הן:
ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה: מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]:
נפל לתוכו: למקוה חסירה:
ומוחל: זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע:
פסול: מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה:
ימתין לו עד שירדו גשמים: דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן:
היו בו ארבעים סאה: מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה:
ממלא בכתף: דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת