משנה מקואות ו א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ו · משנה א | >>
כל המעורב למקוה, כמקוה.
חורי המערה וסדקי המערה, מטביל בהם כמה שהםא.
עוקת המערה, אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד.
אמר רבי יהודה, אימתי, בזמן שהיא מעמדת עצמה אבל אם אינה מעמדת עצמה, מטבילין בה כמה שהיא.
משנה מנוקדת
כָּל הַמְעֹרָב לַמִּקְוֶה, כַּמִּקְוֶה. חוֹרֵי הַמְּעָרָה וְסִדְקֵי הַמְּעָרָה, מַטְבִּיל בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם. עֻקַּת הַמְּעָרָה, אֵין מַטְבִּילִין בָּהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה נְקוּבָה כִשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהִיא מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ. אֲבָל אִם אֵינָהּ מַעֲמֶדֶת עַצְמָהּ, מַטְבִּילִין בָּהּ כְּמָה שֶׁהִיא.
נוסח הרמב"ם
כל המעורב למקוה - כמקוה.
- חררי המערה, וסדקי המערה - מטביל בהן במה שהן.
- עוקת המערה - אין מטבילין בה,
- אלא אם כן - היתה נקובה כשפופרת הנוד.
- אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהיא מעמדת את עצמה,
- אם אינה מעמדת את עצמה - מטבילין בה במה שהיא.
פירוש הרמב"ם
ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה, רוצה לומר מקווה שבמערות.
וכוונת אמרו כמה שהן, אף על פי שיהיה החיבור בין זה המקום ובין המקווה היותר מעט שבדברים, ואפילו היו המים אשר בין המים שבמקווה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה, ואפילו היו המים גם כן אשר בהם כל שהוא, לפי שהוא מכלל המקווה יחשב.
ועוקת (יחשב) המערה - היא החפירה תחת שטח המקווה בקבוב, ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחבוא כשפופרת הנוד, ואז יחשובו המים אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה.
וכבר באר רבי יהודה, שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מהתחברות במקווה, אמנם אם היה ההבדל בין המקווה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים, הנה הוא יחשב מכלל המקווה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד.
ודברי רבי יהודה אמת:
פירוש רבינו שמשון
ומערה. היינו מקוה ובכל מקום ששנינו מקוה דרכו להיות עשוי כמין בור או כמין שיח או כמין מערה ובכמה מקומות במסכת זו פעמים מזכירו בלשון בור ופעמים מזכירו בל' מערה ודינים השנויים כאן במערה נוהגין בכל מקוואות:
כמה שהן. אע"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד:
עוקת המערה. היינו שוקת שבסלע שבמערה דתנן לעיל בפרק רביעי (מ"ה)דאינה פוסלת את המקוה דהוא צור שמששת ימי בראשית או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אין נחשב למקוה לטבול בתוכו אלא אם כן נקב כשפופרת הנוד לחבר מימיו למי המקוה שיש בו ארבעים סאה ומיהו אם חקקו ולבסוף קבעו דכלי הוא אע"פ שמחובר למקוה אין טובלין בתוכו כדפרישית בפרקין דלעיל:
שהיא מעמדת את עצמה. שמעמדת מים לעצמה ואין מי המקוה באין עד שם אבל אם אין מעמדת מים לעצמה שלעולם כשיש במקוה ארבעים סאה מתערבין במימיה חשובה כמקוה ומטבילין בה בכל שהוא אף על פי שאין בנקב כשפופרת הנוד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל המעורב - חורי המערה. חורין שבתוך המקוה. ומשום שרוב טבילות שלהן במערות, קרי למקוה מערה:
כמה שהן - אע"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד:
עוקת המערה - גומא שבשולי המקוה, אין מימיה נחשבין עם מימי המקוה שלמעלה מהן להיות כשרי לטבול בהן, אלא אם כן יש ביניהן כשפופרת הנוד לחברן:
אמר ר' יהודה אימתי - לא בא ר' יהודה לחלוק אלא לפרש:
בזמן שהיא מעמדת את עצמה - כשבא לטבול בעוקה, העוקה היא מעמדת את עצמה, ואין הגג המפסיק בינה ובין המערה נופל מאליו:
אבל אם אינה מעמדת את עצמה - ובשעה שבא לטבול, נופל גג העוקא, שהוא תחתית המקוה, ומתערבים מימי המערה במי העוקה:
מטבילין בה כמו שהיא - אפילו אין בנקב כשפופרת הנוד:
פירוש תוספות יום טוב
כמה שהם. לפי שהן חשובים כמו המערה עצמה. וכה"ג אמרי' גבי שבת בפ"ק דשבת חורי רה"י כרה"י דמו. מהר"ם:
עוקת המערה. לשון הר"ב גומא שבשולי המקוה. בקבוב. הרמב"ם [והוא לשון קבה ואהל הנעשה בשיפוע כמו כיפה]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) שהם. לפי שחשובים כמו המערה עצמה. וכהאי גוונא גבי שבת דחורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי. מהר"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל המעורב למקוה דינו כמקוה: ושיעור תערובתו כמו שמפרש יש בכל שהוא ויש כשפופרת הנוד. וגומות הסמוכות לפי המקוה וכן מקומות שדורסים שם רגלי פרסות בהמה אם היו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בתוך אותן הגומות או בתוך אותן הפרסות:
חורי: הר"ש ז"ל גריס חוררי והכל אחד:
מערה: היינו מקוה ולפעמים מכנהו בשם בור ופעמים בשם שיח או מערה וכולן שם מקוה עליהם וחורים וסדקים שבו אפי' אינם מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן. ומצאתי מוגה מטבילין בהן כמה שהן:
עוקת המערה: היינו שוקת שבסלע שעומד אצל המקוה דתנן לעיל שאינה פוסלת את המקוה כיון שחקקה בסלע או שקבעה ולבסוף חקקה ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אינו נחשב כמקוה להטביל בתוכו אא"כ מימיו מחוברין למקוה כשפופרת הנוד. וכתוב בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף ר"מ ע"ב דלמדנו ממשנה זו שיש הפרש בין חורי המערה לעוקא שבצדה דבחורין לא בעי' כשפופרת הנוד ובעוקא שבצדה בעינן ומסתברא דבחורי המערה לא בעינן נמי רביעית מ"ט חד מקוה הוא אבל בעוקא בעינן רביעית משום דהויא כמקוה בצד מקוה דאין מקוה פחות מרביעית אפילו ע"י עירוב ע"כ:
שהיא מעמדת את עצמה: כלו' שחלוקה לעצמה מן המקוה שפעמים שיש במקוה מ' סאה ואין המים מגיעים עד העוקא הלכך כיון שנקרא עליו שם מקוה בלא שיגיע לעוקא אין העוקא מחוברת למקוה בפחות משפופרת הנוד אבל אם אינה מעמדת מים לעצמה דלעולם כשיש במקוה מ' סאה מגיעין המים עד העוקא הרי היא כחורי או כסדקי המערה ומטבילין בה כמות שהיא. הר"ש והרא"ש ז"ל:
מעמדת את עצמה אבל אם אינה מעמדת את עצמה מטבילין בה כמה שהיא: כצ"ל:
תפארת ישראל
יכין
כמקוה: ר"ל כל מים מועטים כשרים שהן בצד מ' סאה כשירים שבמקוה ומחוברין עמהן. הרי הן כהמקוה. ומותר לטבול בהן כלים אף שהן עצמן אינן מ' סאה. ומדיש חילוק בין כשהמים המועטין הן תוך חלל גומת המקוה. או כשהמים המועטים הן בצד גומת המקוה. להכי תני והדר מפרש חורי המקוה וכו':
וסדקי המערה: ר"ל חורים וסדקים שבכותלים תוך חלל גומת המקוה שמעט המים שבתוכן מעורב עם המ' סאה שבמקוה. וקרי למקוה מערה משום דרוב מקואות שלהן משום צניעות במערות היו. ונ"ל דנקט סדקים לרבותא. דאע"ג דלקמן [מ"ט] אמרינן דסדק שבין ב' מקואות חסירים לא מהני לצרפן זה לזה. קמ"ל הכא דהיינו דוקא לצרף ע"י הסדק מים שבמקוה זו למים שבמקוה אחרת. דכשהסדק לרוחב הכותל שביניהן סוף הסדק להסתם. וגזרינן קודם שנסתם אטו אחר שנסתם. אבל לענין לאצטרופי מים שבסדק גופיה'. אפי' כשהסדק לרוחב הכותל. והמקוה מ' סאה מלבד מים שבסדק. המים שבסדק הוה כהמקוה וטובלין בו. דהרי ליכא למגזר מידי. דהרי כשיסתום הסדק לא יהי' שם מים להטביל בהסדק. ובהמקוה הרי יש מ' סאה:
מטביל בהם כמה שהם: ר"ל אע"ג שאין בהם רק מים מועטים. וגם אין מעורבין עם המ' סאה שבמקוה רק כרוחב שערה. אפ"ה מותר להטביל בהן כלים. ואע"ג דלעיל [פ"ח מ"ו] בחריצין ונעיצין אינן נחשבין יחד כמקוה. רק במעורבין יחד כשפופרת הנוד [ולר"ש ולר"ב שם צריך שיושקו ע"י קלוח שעוביו כשפופרת הנוד]. י"ל התם שאני שכל הגומות זה בצד זה. ודמי טפי לשוקת שבסיפא במשנתינו. משא"כ הכא ששניהן תוך חלול גומת המקוה הגומ' מצרפן. א"נ התם שאני שכל הגומות תחת השמים ואין תקרה על גבן לצרפן. משא"כ הכא שכולן הם תחת תקרת המערה. מחשבו כולן כמי מקוה אף שאינן מחוברין רק כשערה [ואפשר נמי דמה"ט נקט מערה. הא במקוה תחת אויר הרקיע אין מצטרפין]. ונ"ל עוד דהא דנקט מטבילין בהן. היינו לרבותא. דאפי' בתוך עצמן מותר להטביל כלים. וכ"ש שמים שבתוכן מצטרפין להשלים המ' סאה חסר מעט שבגומת המקוה. דלא גרע מפרסת החמור לעיל [פ"ה מ"ו]. ואע"ג דהתם בעינן שיחוברו כשפופרת הנוד. הכא סגי בכשערה מדליכא למגזר מידי וכמש"ל סי' ב'. ותו אם יסתם הנקב והסדק הרי יזובו המים שבזה ושבזה למטה לתוך המקוה:
עוקת המערה: עוקה היינו גומא. ור"ל אם חפר גומא בקרקע עולם במערה בצד המקוה. ויש בהעוקה מים כשרים פחות ממ' סאה:
אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד: ר"ל עד שיהא בהכותל שבין העוקה להמקוה נקב כשפופרת הנוד. דדוקא חורין וסדקים שהן תוך חלול גומת המקוה. סגי במחוברין כשערה להחשב כמי מקוה עצמה. אבל עוקה זו שהיא בצד גומת המקוה. וכותל מפסיק ביניהן. אף שהתקרה שע"ג המערה מצרפן. אפ"ה חשובה בפ"ע. ואין המים חשובין כאילו הן תוך המקוה. וצריך נקב שיצרפן ע"י קלוח מים כשפופרת הנוד [והיינו ממש דינא דמ"ט לקמן]. ונ"ל עוד דדוקא בשנתנקב הדופן שביניהן צריך שיהי' בהנקב גובה ורוחב שפופרת הנוד. דמדכותל שלם ע"ג הנקב. חשובין הן כמופרשין זה מזה. הא בנפרץ הכותל שביניהן למעלה. לא גרע מכותל שבין ב' מקואות. דסגי במעורבין ברוחב שפופרת הנוד על רום קליפת השום [כלקמן מ"ט]:
בזמן שהיא מעמדת עצמה: שכותל שמפסיק בין העוקה להמקוה. חזקה ואינה רעוע:
אבל אם אינה מעמדת עצמה: שהכותל שמפסיקן רעוע ורפופה:
מטבילין בה כמה שהיא: אפי' מחוברין רק כרוחב שערה דמדהכותל רעוע כליתא דמי. ובטלו מים שבתוך העוקה לגבי מקוה [ר"א סנ"ח ונ"ט]. והר"ש והרא"ש פירשו מעמדת א"ע. ר"ל שחלוקה לעצמה מהמקוה. דהיינו שאפי' כשיהי' מ' סאה בהמקוה. אפ"ה לפעמים לא יהיו מים שבמקוה מעורבים עם המים שבעוקה וכגון שגומת המקוה מחזקת מ' סאה למטה מהנקב שמחברה אל העוקה. אז אין שם המקוה על העוקה עד שיתחברו יחד כשפופרת הנוד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת