משנה מקואות ד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ד · משנה ד | >>

[עריכה]

מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה, אם רוב מן הכשר, כשר.

ואם רוב מן הפסול, פסול.

מחצה למחצה, פסול.

אימתי, בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה.

היו מקלחין בתוך המים, אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים, עד שלא ירד לתוכו שלשה לוגין מים שאובין, כשר.

ואם לאו, פסול.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מַיִם שְׁאוּבִין וּמֵי גְשָׁמִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בֶחָצֵר, וּבָעֻקָּה, וְעַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, אִם רֹב מִן הַכָּשֵׁר, כָּשֵׁר. וְאִם רֹב מִן הַפָּסוּל, פָּסוּל. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, פָּסוּל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִין עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַמִּקְוֶה. הָיוּ מְקַלְּחִין בְּתוֹךְ הַמַּיִם, אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם כְּשֵׁרִים, עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְתוֹכוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, כָּשֵׁר. וְאִם לָאו, פָּסוּל.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מים שאובין ומי גשמים,

שמתערבין בחצר, ובעוקה, ועל מעלות המערה -

אם רוב מן הכשר - כשר,

ואם רוב מן הפסול - פסול,

מחצה למחצה - פסול.

אימתי? - בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה.

היו מקלחין בתוך המים -

אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים,

עד שלא ירדו לתוכו שלשת לוגין מים שאובין - כשר,

ואם לאו - פסול.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמרו על מעלות המערה הבדל שלישי, רוצה לומר שאם נפל המעורב בחצר הבית או בבור שיש שם או על מעלות המערה, ואחר נגרו המים המעורבין וירדו אל תוך המערה ונקוה שם מקום מקווה, הנה ישאל שיהיה בו רוב כמו שזכר. או תהיה המשנה מדברת משני משלים, והוא שיתערבו בחצר ויתערבו לעוקה וימשכו לעוקה, או יתערבו על מעלות המערה.

אמנם אם לא תהיה שם המשכה אלא המים הכשרים ומים שאובין יורדין על ישרן בבור אחד, והוא אמרו היו מקלחים בתוך המים, וקילוח הוא הזלת המים, ואנחנו נבחין בעיקר, וזה שהוא מקווה ארבעים סאה מים כשרין בתוך המקווה קודם שיגיע עמהם שלושת לוגין מים שאובין הנה הוא מקווה כשר, ולא נקפיד במה שיגיע שם אחר זה ממים שאובין, כי ארבעים סאה לא יפסדם מים שאובין כמו שביארנו.

וכבר התבאר לך גם כן, שאמרנו שלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקווה, אמנם הוא אם יפלו בעצם המקווה, אמנם אם נשפכו המים חוץ למקווה וירדו אל המקווה הנה הוא כשר, ובתנאי שיהיה רוב המים מן הכשרים מגיעים במקווה, והוא אמרם בתלמוד (תמורה דף יב:) "שאובה שהמשיכוה כשרה", אך יצטרך שיהיו השאובין מיעוט המקווה כמו שבא עליה לשון המשנה. ואולי תאמר איזה דבר השמיענו התלמוד באמרם "שאובה שהמשיכוה כשרה" וזאת המשנה באה בזה הלשון, "מתניתין אתא לאשמועינן?". להודיע שהיא תוסיפנו ביאור, לפי שאילו נשארו עם זאת המשנה, באמרם עד שיפול התערבות המים שאובין ומים כשרין חוץ למקווה ויתערב הכל וימשך למקווה, אמנם אם היו המים כשרים בתוך המקווה ומים שאובין נמשכין ויורדין לתוך המקווה פוסלין בשלושה לוגין, והשמיענו התלמוד שאפילו היה השאוב לבדו נמשך כשר.

ובתוספתא (פ"ד) "רבי אליעזר בן יעקב אומר, גג שיש בראשו עשרים ואחד סאה של מימי גשמים, ממלא בכתף ונותן לתוכו תשעה עשר סאה, ופותקן ויתערבו בחצר". ואמרו הוא "ונותן לתוכו" רוצה לומר לתוך הגג, ואחר יתיר אלה המים, ואלה המים ירדו מצינור הגג ויתערבו המים בחצר. כבר התבאר לך, שזאת השאובה שהמשיכוה, יצטרך שיהיה הרוב מן הכשר והשאובין משוכין. ואל זה הכוונה רמזו בתחילת שקלים, באמרם "מתקנין את המקוואות" כמו שזכרנו שם.

וכבר חשב איש גדול מאד רב העיון בארץ המערב, ששאובה שהמשיכוה כשרה ואפילו היה המקווה כולו שאוב ונמשך, ונהרג על זה באמה ובזרוע, ודבריו בזה מפורסם בספרו בהיותו בלתי מבין זאת המשנה כלל. ואפילו היה זה בזה למה שאמר המשנה אם רוב מן הפסול פסול, ואפילו לא היו מי גשמים כלל אלא מים שאובין בלבד, ויהיו נמשכין ויורדין על מעלות המערה יהיה הנקוה מהן מקווה כשר. ואשר יחייב זה הטעות כולו הוא מיעוט שמירת המשנה והחקירה למה שבה, ומה נפלא מאמרם "אם ראית תלמיד חכמים שלימודו קהה עליו כברזל" על משנתו שאינה סדורה בפיו:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

עוקה. חפירה להתקבץ בה מים וכי האי גוונא בפרק כיצד משתתפין (דף פח.) מקצתן עשו עוקה:

אם רוב מן הכשר כשר. כיון דנתערבו בחצר דרך המשכה ירדו ונתערבו במקוה

היו מקלחין לתוך המים. שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן למקים השאובין וכן המי גשמים בפני עצמן:

ואם לאו פסול. אע"פ שדרך המשכה ירדו אותן שלשת לוגין מים שאובין למקוה ואע"פ שירדו לבסוף שהשלימו הארבעים סאה דקסבר המשכה אינה מטהרת כלל אפילו שלשת לוגין לבסוף ודלא כרבי אליעזר בן יעקב דסוף פרק קמא דתמורה (דף יב.) דקאמר שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה:

תניא בתוספתא. (שם) ר"א בן יעקב אומר גג שיש בראשו עשרים ואחת סאה של מימי גשמים ממלא בכתף ונותן לתוכו תשע עשרה סאה ופותקן ומערבן בחצר היה בו מ' סאה ונפתקו ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן שאין מטבילין באויר היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר גל שנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר ואם היו שני ראשין נוגעין בארץ מטבילין בהן ואין מטבילין בכיפה. פי' ונותן לתוכו לתוך הגג: ופותקן ומערבן בחצר לא שיתערבו בחצר ואח"כ ירדו למקוה דבסוף פ"ק דתמורה (שם) שמעינן ליה לרבי אליעזר בן יעקב מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה אלמא לא בעי שיתערבו חוץ למקוה והכא כשמתאספין בחצר למקום אחד איירי וטובלין שם ומדלא פליג במילתא משמע דלא חייש בין נתקבצו בחצר של מי גשמים תחלה ואח"כ שאובין בין שאובין תחלה ואחר כך מי גשמים דבכל ענין מטהר ברבייה ובהמשכה: ובאו לתוך הבית כשרין להטביל בהן לאחר שבאו לבית ואין מטבילין בהן דרך ירידתן לבית שאין מטבילין באויר והכא לא הוה צריך לטעמא דאויר דאפילו בארץ אין מטבילין בחרדלית של גשמים דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן אלא משום סיפא נקטיה: נוגעין בארץ מטבילין בהן באותן מים שנוגעין בארץ וכגון שיש בארץ מ' סאה דשעל הגג אין מצטרפין דהנצוק והקטפרס אינו חיבור: מן הים ומן הנהר הכא צריך לטעמא דאין מטבילין באויר דמעין מטהר בזוחלין ומטעמא דקטפרס ונצוק אינו חיבור לא היה יכול לפסול דאפשר שיש מ' סאה ביחד באויר: ואין מטבילין בכיפין. שלא יזרוק כלים בכיפת הגג דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה ובפרק ב' דחולין (דף לא:) מייתי לה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מים שאובים - שהן פסולים למקוה. ומי גשמים הכשרים.

שנתערבו בחצר או בעוקה - גומא שהמים מתקבצים בהן, או על מעלות המערה, ומשם נמשכו וירדו למקוה:

אם רוב מן הכשר - כגון שכ"א ^ה סאה מהן מי גשמים. וי"ט מים שאובין, כשר:

היו מקלחין בתוך המים - שלא ירדו למקוה על ידי המשכה דרך החצר והעוקה ומעלות המערה, אלא מן הכלים עצמן היו מקלחין לתוך המקוה:

ואם לאו פסול - דשלשה לוגין מים שאובים פוסלים כשנפלו למקוה שלא כדרך המשכה. אבל דרך המשכה אין פוסלין עד שיהיו הרוב מים שאובים, אפילו המים שאובין בפני עצמן שלא נתערבו בכשרים, אין פוסלין דרך המשכה אלא ברוב ^ו. כגון מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים, ממלא בכתף וממשיך לתוכו י"ט סאה מים שאובים וכשר, הואיל והרוב מים כשרים. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[אם רוב מן הכשר. פי' הר"ב כגון שכ"א סאה כו'. וכ"כ עוד בפ"ה דתרומות מ"ו. ושם כתבתי דלענין הדין במשהו יותר מכ' סגי. וכלשון הב"י שאני מעתיק בד"ה ואם לאו כו' בס"ד]:

אם ידוע שנפל לתוכו מ' סאה כו'. עי' מ"ש בזה במ"ה פ"ב:

ואם לאו פסול. פי' הר"ב דג' לוגין מים שאובין כו'. ואפי' המים שאובים בפ"ע שלא נתערבו בכשרים אין פוסלין דרך המשכה אלא ברוב. וכ"כ הרמב"ם. והקשה הכ"מ [פ"ד מה"מ הלכה ח'] מדקתני רישא אימתי בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה. דמשמע שמפני שנתערבו מקודם הוא דמכשרינן. הא לאו הכי לא. ונ"ל דהא דקתני שמתערבין היינו לאפוקי היכא דלא נפלו רוב כשירים ברישא. דהיכא דהיה במקוה פחות מכ' סאה ומשהו מים כשירים. הוא נפסל בג' לוגין מים שאובים אע"פ שנפלו בו בהמשכה. אבל כשהם מתערבים קודם שירדו והם נמשכים ויורדים. אע"פ שאין רוב הכשרים ניכר ועומד לעצמו. כיון שגם השאובים אינם יורדים למקוה בפני עצמם. אלא מעורבין עם הכשרים ובדרך המשכה. כשירים. והכי משמע מדבריו ז"ל שכתב אין המים שאובים פוסלים וכו'. עכ"ל. ואני מצאתי בתוס' פ"ק דתמורה די"ב [סד"ה ואין המים]. שהרגישו בקושיא זו וכתבו. ונראה דקתני נתערבו [עד שיגיעו למקוה]. לאפוקי היכא שהצינור שחקקו ולבסוף קבעו יורד למקוה בלא המשכה. ע"כ. כלומר דנתערבו לאו דוקא ואפילו בלא נתערבו נמי. ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. [ואף דברי הר"ב כך מוכרעין. שכתב היו מקלחים כו' שלא ירדו למקוה ע"י המשכה כו' אלא מן הכלים עצמן. ולא כתב כלשון הר"ש שכתב שלא נתערבו בחצר אלא מהלכין בפני עצמן [למקוה השאובים וכן המי הגשמים עצמן]. ע"כ. אלא דהר"ב ס"ל דרישא גופה אף בלא נתערבו. אלא מהלכים וכו' ולפיכך הוכרח לפרש בסיפא שלא ירדו ע"י המשכה כו'. אלא כו'] ומ"ש הר"ב וכן הל'. כבר הקשיתי לשאול ע"ז בפ"ב מ"ז [ד"ה רי"א]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא אפילו משהו יותר מעשרים סגי:

(ו) (על הברטנורא) ונתערבו דרישא לאו דוקא, ולא אתא אלא לאפוקי בלא המשכה. תוס'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שנתערבו בחצר ובעוקא:    פי' או בעוקא ועוד יש לפרש דמילי מילי קתני שנתערבו בחצר ונכנסו לתוך העוקא. או על מעלות המערה ונכנסו יחד לתוך המערה. הרמב"ם והרא"ש ז"ל. ומ"מ במקום שנתערבו שמתערבין:

אם רוב מן הכשר:    כצ"ל:

בפי' רעז"ל ואפי' המים שאובי' בפני עצמן שלא נתערבו בכשרין. אמר המלקט פי' שלא נתערבו קודם כניסתם למקוה ואתיא מתני' כראב"י ואע"ג דראב"י בתוספתא בעי תערובת בחצר קודם שירדו למקוה שוב הוסיף להקל דלא בעי תערובת. הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר:    מיירי שהמי גשמים היו פחותים ממ' סאה. דאילו היו מ' סאה. הרי כבר הוכשרו השאובין משהושק' להן הכשרים [כפ"ג סי' י"ב]. ואפי' היו הפסולים מרובים מהכשרים מותר לטבול גם תוך השאובין. אפי' כשהושקו יחד רק כרוחב שערה. וזה דוקא כשהשאובין ג"כ מ' סאה. אבל כשהשאובין חסרים ממ' סאה. אע"ג שהוכשרו בהשקה. אפ"ה אסור לטבול בהשאובין רק כשמחוברין ברוחב שפופרת הנוד [ר"א סט"ו וש"ך שם ס"ק קי"ד]. אבל הכא מיירי שהשאובין נתערבו עם כשרים שאינן מ' סאה. ולהכי נפסל כל התערובת. וחזר והמשיכן לגומות המקוה:

ובעוקה:    ר"ל או שנתערבו בעוקה והוא גומא קצרה. ומשם קלחו לגומת המקוה:

ועל מעלות המערה:    ר"ל או שנזלו כל אחד לבד על מקום שאינו ראוי להמשכה עד מעלת גומת המקוה שבמערה. ושם על המעלה נתערבו יחד ושתתו מעורבין על קומת מעלת המערה שהיתה גבוה ג' טפחים כשיעור המשכה. וירדו לגומת המקוה:

אם רוב מן הכשר:    דהיינו שהמים הכשרים היו כ' סאה ומשהו שהוא הרוב ממ' סאה שצריך למקוה. וכ' סאה חסר משהו הנשארים היו מהשאובין:

כשר:    ומותר לטבול בהנך מ' סאה. ואע"ג דכולן נפסלו. עכ"פ כיון שאחר שנפסלו הומשכו ע"ג קרקע קודם שקלחו להמקוה שוב הוכשרו:

פסול:    דברוב מקוה משאובין לא מהני המשכה. ואם המשיך תחלה מים שאובין למקוה. ואח"כ באו לשם רוב המ' סאה או אפילו כל המ' סאה מים כשרים. נפסלו כולן [ר"א סכ"ב ומ"ד]:

אימתי:    ר"ל אימתי כשר בשיש רוב כשרים:

בזמן שמתערבים עד שלא יגיעו למקוה:    נ"ל דהתנא קיצר בהלשון. וה"ק אימתי כשר בשיש רוב כשרים בזמן שנתערבו בחצר או וכו' עד שלא הגיעו למקוה. דאז הרי הומשכו קודם שבאו להמקוה. והא דנקט שנתערבו. נ"ל דלרבותא נקט' והיינו לפמ"ש בי"ד [הנ"ל] דבקדמו פסולין ואפי' הומשכו. אז אפי' ירדו אח"כ לתוכן רוב כשרין נפסל הכל [וכמש"ל]. א"כ קמ"ל שפיר נתערבו לרבותא דאף שכשנתערבו בחצר. לא קדמו הכשרים לפול לתוך המקוה. עכ"פ כיון דגם הפסולים לא קדמו מהני להו המשכה למיעוט הפסולין שמעורב בהכשרים [ועי' רתוי"ט שנתקשה בזה]:

היו מקלחין בתוך המים:    הפסולים והכשרים כל א' לבד. קלחו בשעה א' לגומת המקוה ובלי המשכה. אבל אי"ל דהך בבא מיירי שקלחו מעורבין בלי המשכה לתוך המקוה. והא דקאמר אם ידוע שנפלו להמקוה מ' סאה כשרים קודם הג' לוגין שאובין היינו שידוע שנתערבו ג' לוגין מצומצמין תוך יותר ממ' סאה כשרים. דאז כשכבר נפלו מ' סאה כשרים עדיין לא נפלו ג' לוגין שאובין לשם. ליתא דהיכי קאמר תנא אם קדמו המ' סאה להג' לוגין כשרים. מה ארי' קדמו כשרים. אפי' לא קדמו וכגון שנתערבו יותר מג' לוגין תוך המ' סאה כשרים נמי כשר. דהרי כבר הוכשרו בהחצר קודם שירדו להמקוה. דג' לוגין שנפלו למ' סאה לא פסלום וא"צ המשכה כלל [ועי' רכ"מ פ"ד ממקואות ה"י]:

ואם לאו פסול:    מיהו בהמשיכן אח"כ כשרים. וכדמוכח מרישא בנתערבו בחצר. אבל אם הי' המיעוט כשרים אפי' הומשכו כולן לתוך המקוה. והם יחד מ' סאה פסולין. ואפי' ריבה אח"כ כשרים על הפסולים לא מהני. דצריך שיהיו הכשרים תחלה בהמקוה [ר"א סמ"ד וש"ך שם סקצ"ט ושם סכ"א]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת