משנה מעשר שני ה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ה · משנה ט | >>

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו, צריך לקרות להם שם.

מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה. אמר רבן גמליאל: עישור שאני עתיד למוד, נתון ליהושע, ומקומו מושכר לו.

עישור אחר שאני עתיד למוד, נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו.

אמר רבי יהושע: עישור שאני עתיד למוד, נתון לאלעזר בן עזריה, ומקומו מושכר לו.

ונתקבלו זה מזה שכריז.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁהָיוּ פֵּרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ,
צָרִיך לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם.
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָּאִין בִּסְפִינָה.
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.
עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ לַעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ.
וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר:

נוסח הרמב"ם

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו -

צריך לקרוא להם - שם.
מעשה ברבן גמליאל, והזקנים,
שהיו באין בספינה.
אמר רבן גמליאל - לזקנים:
"עישור - שאני עתיד למוד,
נתון - ליהושע,
ומקומו - מושכר לו.
עישור אחר - שאני עתיד למוד,
נתון לעקיבה - כדי שיזכה בו לעניים,
ומקומו - מושכר לו".
אמר רבי יהושע:
"עישור - שאני עתיד למוד,
נתון - לאלעזר בן עזריה,
ומקומו - מושכר לו".
ונתקבלו, זה מזה - שכר.

פירוש הרמב"ם

רבי עקיבא היה פרנס לעניים, ורבי יהושע לוי היה, ורבי אלעזר בן עזריה כהן עשירי לעזרא.

והעיקר המפורסם אצלנו, קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, וכבר זכרנו זה (פרק ג, משנה ו דפאה), ועוד יתבאר במקומו בקידושין (פרק א, משנה ה). ועוד יש עיקר אצלנו, כשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, כך שכירות קרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. ומכלל הכוח שנקנין בו המטלטלין, הוא שכירות המקום שהם בו אותם המטלטלים, לפי שאותו הקרקע תחשב כאילו הוא רשות השוכר, והמטלטלים שבו כאילו הוא משכן ונתנן ברשותו, ועוד יתברר זה בבבא בתרא.

על כן כל אחד מאלו השכיר לחברו מקום המעשר בכסף, וחברו קנה המעשר שהיה באותו המקום וכאילו הגיע ברשותו. ורבן גמליאל עשה זה מפני שהגיע שעת הביעור, והיה חייב כמו שבארנו להגיע ליד בעליו כל חוק וחוק מן המעשרות והתרומה מאחר שנגמר פירותיו. ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו הנזכרים, שהיה אפשר לו להגיע לידם החוקים על הדרך שאמרנו, היה מספיק לו לקרוא שם בלבד למעשרות וליחד להם מקום בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם.

וזהו עניין אמרם בתחילת זו ההלכה צריך לקרוא להם שם, רוצה לומר כי כשהגיע שעת הביעור והפירות רחוקות ממנו, שאינו יכול להוציא מהם החוקים, שצריך על כל פנים לקרוא להם שם:

פירוש רבינו שמשון

רחוקים ממנו. ואין יכול ליתנן לבעליהן כאשר אמרנו צריך לקרות להם שם שיזכה אותן לבעלים כדאשכחן בעובדא דרבן גמליאל וזקנים ולא כמו שמפרש שם בקונטרס בפ' שנים אוחזין (דף יא:) דרבן גמליאל היה ירא שלא יאכלו בני ביתו שיסמכו אחזקה על חבר דלדבריו הרי זה לא עשה כלום שלא אמר יהא מעשר אלא שקבע בעלים אלא משום ביעור עבד והשתא למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ניחא שהיה יכול לזכותן אבל למ"ד לאו כמי שהורמו דמיין אין יכול לזכותן כדמוכח בפרק הזרוע (דף קל:) וא"כ מה הועיל לענין ביעור ושמא מקודם לכן אמר מה שאני עתיד להפריש יהא מעושר ומה שלא הזכיר רבן גמליאל תרומה גדולה אע"ג דמיחייב' בביעור כדאמרי' לעיל שמא הפרישה קודם שיצא מביתו שלא היה טורח בדבר למדוד דנטלת באומד ובמחשבה ועוד דדרך להפרישה בגורן כדאמרי' בירושלמי דמעשרות (פ"ג הל' א) דבר שיש לו גורן מפרישין אותו תרומת מעשר ואין צריך להפריש תרומה גדולה כהדא דתנן פירות ממורחין בשדה מכונסין אסור משום גזל מפוזרין מותרים משום גזל בין כך ובין כך חייבים במעשר ופטורים מתרומה גדולה שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה ממנו תרומה גדולה ובהאי דרבן גמליאל כבר היתה תבואה בבית דקאמר בתר הכי מעשרות מהיכן הם ניטלין מן הבית או מן השדה נישמעינה מן הדא חבר שמת כו' ר' חנינא בר פפא שמע לה מן הכא עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים הדא אמרה מן הבית ומה שהניח רבן גמליאל טבל בביתו ולא תיקן אע"ג דחזקה על חבר [כו'] קודם שיצא מביתו הודיען שהוא טבל:

נתון ליהושע. שהי' לוי כדאמר בערכין (דף יא:) מעשה שהלך ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררין ואני מן השוערין ואף על גב דקנסינהו עזרא למאן דאמר קנסא לעניים נטל בתורת עניות דעני היה ומה שלא נתן לו מעשר עני דאמרי' הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם אי נמי היו לו מאתים זוז ואף על פי כן מעשר ראשון דלאו דאורייתא לעני היה נוטל הואיל ומתפרנס בדוחק שהיה פחמי כדאמר בברכות פרק רביעי (דף כח.) ואמרי' בהוריות (דף י:) כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה ולמאן דאמר קנסא לכהנים [סבירא ליה כרבי עקיבא דאמר בפרק יש מותרות פו: דמיקמי קנסא היה ללוי דוקא] ובתר דקנסינהו הוא אף לכהן:

נתון לעקיבא. שהיה גבאי:

נתון לאלעזר בן עזריה. שהיה כהן ונתן לו תרומת מעשר:

ונתקבלו שכר זה מזה. ותימה למה לא השאיל להם המקום ויקנה להם בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאשכחן בגיטין בפ' הזורק (דף עז:) ליתשיל לה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח והיה נראה מתוך כך דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין וכי תימא דשדה בשאלה ומטלטלין בנתינה לא מיקנו אגבה כדבעי למימר בפ"ק דקדושין (דף כז.) גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה הניחא למ"ד בפ' שנים אוחזין (דף יא:) מטלטלי אגב מקרקעי הקנה להן אבל לר' אבא לא שייך למימר הכי דקנו מטעם חצר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו - וכבר נתקנו יג והגיע זמן הביעור:

צריד לקרות להם שם - לזכות אותן לבעלים יד, כהך עובדא דר"ג וזקנים:

עשור שאני עתיד למוד - מעשר ראשון שאני עתיד ליתן מפירות שיש לי בבית:

נתון ליהושע - לוי היה טו. ותרומה גדולה לא נתן עתה משום דתרומה מפרישין אותה בגורן, [כדתניא] שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן נתרמה תרומה גדולה וכבר הפריש אותה בגורן:

ומקומו מושכר לו - ומקום המעשר מושכר לו, ויקנה המעשר אגב קרקע טז:

עשור אחר - מעשר עני:

נתון לעקיבא בן יוסף - גבאי של עניים היה:

עשור שאני עתיד למוד - מעשר מן המעשר, שאני צריך ליתן לכהן מן המעשר שנתן לי רבן גמליאל:

נתון לאלעזר בן עזריה - כהן היה, והוא עשירי לעזרא:

ונתקבלו שכר זה מזה - רבן גמליאל קבל שכר מקומו של מעשר ראשון מרבי יהושע, ושכר מקומו של מעשר עני מר' עקיבא. ור' יהושע קבל שכר מקום מעשר מן המעשר מרבי אלעזר בן עזריה, ונקנה לכל אחד מקום המעשר הראוי לו בכסף שנתן למשכיר, ששכירות קרקע נקנית בכסף:

פירוש תוספות יום טוב

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו. פי' הר"ב וכבר נתקנו. ולאו דוקא נקט דאפילו קודם שנתקנו נמי כדלעיל שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים. הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים ואע"פ שעדיין לא הופרשו. והכי איתא בירושלמי והביאו הר"ש לעיל והלא טבל הוא רבי הילא בשם [רבי] שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קדש. ועוד דעובדא דרבן גמליאל מוכח שעדיין לא נתקנו שהרי אמר שאני עתיד למוד וכו':

צריך לקרות להם שם. פי' הר"ב לזכות אותן לבעלים. ולא הוי כקריאת שם דבמס' דמאי שהוא לקבוע מקום בצפונו או בדרומו ושיזכיר הסכום מאה חולין וכו'. אלא הכא אינו חייב אלא לברר להם בעלים למי יתנום כך כתבו התוספות בקדושין [ריש] דף כו:

[*עשור וכו' נתון ליהושע. כתב הר"ב לוי היה וכו'. ואם תאמר הא קנסם עזרא [כמ"ש הר"ב במשנה טו] ויש לומר כר"ע דאמר קודם קנס דוקא ללוי ואחר קנס' לכהן וללוי כדאמר בפ"ב דכתובות תוס' דב"מ [יא:]]:

ומקומו מושכר לו. פי' הר"ב ויקנה המעשר אגב קרקע. בפ"ק דב"מ דף יא ע"ב. [*ועיין במשנה ז פרק ה דב"ב]. ופריך וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו המעשר בחליפין. ומסיק מתנות כהונה נתינה כתיבה בהו. חליפין דרך מקח וממכר הוא. מטלטלי אגב מקרקעי נתינה אלימתא היא. והרמב"ם בפי"א מהלכות מעשר שני כתב שאין מקנין מעשר בחליפין וכתב הכסף משנה וז"ל נראה שלמד כן מהך עובדא וכו' ע"כ. אשתמיטתיה דתלמוד ערוך הוא:

ונתקבלו זה מזה שכר. כתבו התוס' דאילו חליפין אין שכירות נקנה בחליפין והרא"ש כתב דכיון שעל ידי חליפין לא היה יכול להקנות כדמפרש בגמ'. [כמו שכתבתי] אלא היה צריך להקנות להן אגב קרקע יותר קל ליתן פרוטה לשכר מקנין חליפין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) ולאו דוקא נקט, דאפילו קודם שנתקננו נמי. כדלעיל, שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים, הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים, ואף על פי שעדין לא הופרשו:

(יד) (על הברטנורא) ולא הוי כקריאת שם דבמסכת דמאי שהוא לקבוע מקום בצפונו או בדרומו ושיזכיר הסכום מאה חולין וכו', אלא הכא אינו חייב אלא לברר להם בעלים למי יתנום. תוס' בקידושין דף כ"ו:

(טו) (על הברטנורא) ואם תאמר, הא קנסם עזרא כמו שכתב הר"ב במשנה ט"ו. ויש לומר כר' עקיבא דאמר קודם קנס דוקא ללוי, ואחר קנסא לכהן וללוי. תוס' בבא מציעא דף י"א:

(טז) (על הברטנורא) בבא מציעא דף י"א. ופריך, וכי לא היה להם סודר לקנות ממנו המעשר בחליפין. ומשני, מתנות כהונה נתינה כתיבא בהו, חליפין דרך מקח וממכר הוא, מטלטלי אגב קרקע נתינה אלימתא היא:

(יז) (על המשנה) שכר. כתבו התוס', דאילו חליפין, אין שכירות נקנה בחליפין. והרא"ש כתב, דכיון שעל ידי חליפין לא היה יכול להקנות כדמפרש בגמרא, אלא היה צריך להקנות להן אגב קרקע, יותר קל ליתן פרוטה לשכר, מקנין חליפין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרוא להן שם:    למעשרותיהן או בצפונן או בדרומן כלומר ומזכה אותן לבעליהן ואהא מייתי מעשה בר"ג דשנת הביעור היתה וכבר קרא שם רבן גמליאל בצפונו או בדרומו והאי רבן גמליאל הוא בנו של רשב"ג הנהרג אחר החרבן. הר"ש שירילי"ו ז"ל:

מעשה וכו':    פ"ק דקדושין כתבו התוס' דהאי צריך לקרות להם שם היינו דחייב לברר להם בעלים למי יתנום והרש"ש ז"ל פי' כפשוטו ויישבו כמו שכתבתי כבר. ובפ' בתרא דערכין דף ל' הקשו תוס' ז"ל אמאי נתקבלו שכר זה מזה ליתבו ההוא אתרא במתנה ע"מ להחזיר או ליקנו חד לחבריה בחליפין דסודר אי נמי לישייליה ההוא אתרא ויקנה ליה בקנין סודר וי"ל דכל דבר החוזר לבעליו כגון מתנה ע"מ להחזיר א"נ שאלה או שכירות בכולן לא מיקנו בחליפין משום דהוי כמו טובת הנאה דאמרי' דאינה ממונא לקנות בחליפין ומש"ה הוצרך שיתקבלו מעות זה מזה ע"כ. וכבר דבר בזה ה"ר שמשון ז"ל ועיין ג"כ בבית יוסף דחשן המשפט סוף סימן קצ"ה שדברי התוס' ז"ל הנזכר הביאם לפסק הלכה שם בשלחן ערוך:

אמר ר"ג עשור שאני עתיד וכו':    מה שהניח רבן גמליאל טבל בביתו ולא תיקן אע"ג דחזקה על חבר וכו' שמא קודם שיצא מביתו הודיען:

נתון ליהושע:    לוי היה כדאמרי' בערכין ובספרי מעשה ב"ר יהושע ב"ר חנינא שהלך לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות א"ל חזור בך אתה מתחייב בנפשך שאתה מן המשוררין ואני מן השוערים אלמא לוי היה ואע"ג דקנסינהו עזרא למ"ד קנסא לעניים נטל בתורת עני ומה שלא נתן לו מעשר עני דאמרי' בעלמא הנותן מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם א"נ היו לו מאתים זוז ואעפ"כ מעשר דלאו דאורייתא לעני היה נוטל הואיל ומתפרנס בדוחק שהיה פחמי כדאמרי' בברכות ובחגיגה כל כך יש בידך ואתה יורד בספינה ולמ"ד קנסא לכהנים ה"פ בתר דקנסינהו הוי אף לכהן. ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלות בן יוסף ממשנתו:

תפארת ישראל

יכין

מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו:    וכבר נגמרו למעשר או שהפרישן כבר רק שלא נתנה עדיין לבעליהן:

צריך לקרוא להם שם:    ר"ל לקרוא שם מי יקבל המעשרות ולזכותן לו וכדמסיק בר"ג:

מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה:    ערב פסח היה והגיע הביעור ופירות שבביתו כבר נתן מהן ת"ג דחזקה לגורן שלא תעקר ממקומה עד שיפרישו ממנה ת"ג [כירושלמי פ"ג דמעשרות]. אבל לא הפריש עדיין המעשרות:

אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד:    למעשר ראשון:

נתון ליהושע:    לוי היה ואף דקנסינהו עזרא שאני ר"י דלא היה עשיר ועזרא לא קנס רק לעשירים שהיה אפשר להם לעלות [ועי' מ"ש בס"ד פאה פ"ה סי' ח']. וצ"ל שהיה לו ר' זוז דאל"כ גם מעשר עני היה נותן לו [תוס' קדושין די"ז א']:

ומקומו:    של המעשר:

מושכר לו:    שיקנה המעשר אג"ק:

עשור אחר שאני עתיד למוד:    למעשר עני:

נתון לעקיבא בן יוסף:    גבאי עניים היה:

אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד:    ממעשר זה שאני חייב ליתן מעשר מן המעשר לכהן:

נתון לאלעזר בן עזריה:    כהן היה:

ונתקבלו זה מזה שכר:    שכר המקומות דשכירות נקנה בכסף משא"כ בחליפין בסודר אינו נקנה השכירות. ומה"ט גם במתנה לא היה אפשר:

בועז

פירושים נוספים