משנה מועד קטן ג

מועד קטן פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק שלישי ("ואלו מגלחין") · >>

פרקי מסכת מועד קטן: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר, והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.

משנה ב

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר.

מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, (הזבין והזבות והנדות והיולדות), וכל העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין.

ושאר כל אדם אסורין.

משנה ג

ואלו כותבין במועד: קידושי נשים, גיטין ושוברין, דייתיקי, מתנה ופרוזבולין, אגרות שום ואגרות מזון, שטרי חליצה ומאונים, ושטרי בירורין, וגזירות בית דין, ואגרות של רשות.

משנה ד

אין כותבין שטרי חוב במועד.

ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל, הרי זה יכתוב.

אין כותבין ספרים, תפילין ומזוזות, במועד, ואין מגיהין אות אחת, אפלו בספר עזרא.

רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו, וטווה על ירכו תכלת לציצית.

משנה ה

הקובר את מתו שלושה ימים קודם לרגל, בטלה הימנו גזרת שבעה.

שמונה, בטלה הימנו גזירת שלושים.

מפני שאמרו: שבת עולה ואינה מפסקת, רגלים מפסיקין ואינן עולין.

משנה ו

רבי אליעזר אומר: משחרב בית המקדש, עצרת כשבת.

רבן גמליאל אומר: ראש השנה ויום הכיפורים, כרגלים.

וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עצרת כרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים כשבת.

משנה ז

אין קורעין, ולא חולצין, ואין מברין, אלא קרוביו של מת.

אין מברין אלא על מיטה זקופה, ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון, אלא בסלים.

ואין אומרים ברכת אבלים במועד, אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים.

משנה ח

אין מניחין את המיטה ברחוב, שלא להרגיל את ההספד, ולא של נשים לעולם, מפני הכבוד.

נשים במועד מענות, אבל לא מטפחות.

רבי ישמעאל אומר: הסמוכות למיטה, מטפחות.

משנה ט

בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות, בזה ובזה (אבל) לא מקוננות.

נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות.

איזהו עינוי? שכולן עונות כאחת.

קינה, שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר (ירמיה ט): "ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה".

אבל לעתיד לבוא הוא אומר (ישעיה כה): "בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" וגו'.

משנה מנוקדת

(א)

וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד:

הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם,

וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה,

וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין,

וְהַמְּנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים,

וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר,

וְהַנָּזִיר,

וְהַמְּצֹרָע הָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ

[נ"א: וְהַמְּצֹרָע, וְהָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ]:

(ב)

וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד:

הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם,

וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה,

וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים,

וְהַמְּנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים,

וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר,

מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם,

וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים [נ"א: הַסְּפָרִים],

וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג,

הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת,

וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה,

הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.

וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין:

(ג)

וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד: קִדּוּשֵׁי נָשִׁים,

גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין,

דַּיְתִיקִי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין,

אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן,

שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים,

וּשְׁטָרֵי בֵּרוּרִין,

וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין,

וְאִגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת:

(ד)

אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד;

וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ,

אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,

הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב.

אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד;

וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר עֶזְרָא [ס"א: הָעֲזָרָה].

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כּוֹתֵב אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ,

וְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית:

(ה)

הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל,

בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה.

שְׁמוֹנָה,

בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:

שַׁבָּת עוֹלָה, וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת;

רְגָלִים מַפְסִיקִין, וְאֵינָן עוֹלִין:

(ו)

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

עֲצֶרֶת כְּשַׁבָּת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּרְגָלִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְּדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְּדִבְרֵי זֶה:

אֶלָּא עֲצֶרֶת, כִּרְגָלִים;

רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשַׁבָּת:

(ז)

אֵין קוֹרְעִין,

וְלֹא חוֹלְצִין,

וְאֵין מַבְרִין,

אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת.

אֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטָּה זְקוּפָה.

וְאֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאָבֵל,

לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְּאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְּקָנוֹן,

אֶלָּא בְּסַלִּים.

וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד;

אֲבָל עוֹמְדִין בַּשּׁוּרָה וּמְנַחֲמִין, וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים:

(ח)

אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב,

שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד;

וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם,

מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת,

אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:

הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת:

(ט)

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים,

מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת;

בָּזֶה וּבָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת.

[נוסח הדפוסים: מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת.]

נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת.

אֵיזֶהוּ עִנּוּי? שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת;

קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ,

שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט):

"וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה".

אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה):

"בִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח, וּמָחָה יֲיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" וגו':

נוסח הרמב"ם

(א) אלו מגלחין במועד -

הבא ממדינת הים, ומבית השביה,

והיוצא מבית האסורים,

והמנודה - שהתירו לו חכמים,

וכל מי שנשאל לחכם - והותר,

והנזיר, והמצורע,

והיוצא מטומאתו לטהרתו.

(ב) ואלו מכבסים במועד -

הבא ממדינת הים, ומבית השביה,

והיוצא מבית האסורים,

והמנודה - שהתירו לו חכמים,

וכל מי שנשאל לחכם - והותר,

מטפחות הידים,

ומטפחות הספרים,

ומטפחות הספג,

הזבים, והזבות,

הנידות, והיולדות,

וכל העולים מטומאה לטהרה,

הרי אלו מותרין.

ושאר כל אדם - אסורין.

(ג) ואלו כותבין במועד -

קידושי נשים,

וגיטין, ושוברים,

דיאתיקי, מתנה,

ופרוזבולין,

איגרות שום,

איגרות מזון,

שטרי חליצה, ומיאונין,

ושטרי בירורין,

וגזירות בית דין,

ואיגרות של רשות.

(ד) אין כותבין שטרי חוב - במועד.

אם אינו מאמינו,

או שאין לו מה יאכל,

הרי זה יכתוב.

אין כותבין ספרים, תפילין, ומזוזות - במועד.

ואין מגיהין אות אחת - אפילו בספר העזרה.

רבי יהודה אומר:

כותב אדם תפילין ומזוזות - לעצמו.

וטווה על ירכו תכלת - לציציתו.

(ה) הקובר את מתו,

שלשה ימים קודם לרגל -

בטלה ממנו - גזירת שבעה.

שמונה ימים -

בטלה ממנו - גזירת שלשים.

מפני שאמרו:

השבת עולה - ואינה מפסקת.

והרגלים מפסיקין - ואינן עולין.

(ו) רבי אליעזר אומר:

משחרב בית המקדש -

עצרת - כשבת.

רבן גמליאל אומר:

ראש השנה, ויום הכיפורים - כרגלים.

וחכמים אומרין:

לא כדברי זה, ולא כדברי זה,

אלא עצרת - כרגלים.

ראש השנה, ויום הכיפורים - כשבת.

(ז) אין קורעין, ולא חולצין, ולא מברין -

אלא קרוביו של מת.

ואין מברין -

אלא על המיטות הזקופות.

אין מוליכין לבית האבל,

לא בטבלה, ולא באסקוטלה, ולא בקנון,

אלא בסלים.

ואין אומרין ברכת אבלים - במועד.

אבל - עומדים בשורה,

ומנחמים, ופוטרין - את הרבים.

(ח) אין מניחין את המיטה - ברחוב,

שלא להרגיל את הספד.

ולא של נשים - לעולם,

מפני הכבוד.

הנשים במועד -

מענות - אבל לא מטפחות.

רבי ישמעאל אומר:

הסמוכות למיטה - מטפחות.

(ט) בראשי חודשים, ובחנוכה, ובפורים -

מענות, ומטפחות בזה ובזה,

אבל לא מקוננות.

נקבר המת -

לא מענות, ולא מטפחות.

איזה הוא עינוי?

שכולן עונות - כאחת.

קינה?

שאחת אומרת, וכולן - עונות אחריה.

שנאמר: "ולמדנה בנותיכם נהי,

ואישה רעותה קינה" (ירמיהו ט יט).

אבל לעתיד לבוא,

מה הוא אומר?

"בילע המוות לנצח,

ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים,

וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ,

כי ה' דיבר" (ישעיהו כה ח).

פירושים

משנה מועד קטן, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב