משנה מדות ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ה · משנה ד | >>
שבדרום: לשכת העץ, לשכת הגולה, לשכת הגזית.
לשכת העץט, אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת, אבא שאול אומר, לשכת כהן גדול, [ והיא ] היתה אחורי שתיהן, וגג שלשתן שוה.
לשכת הגולה, שם היה בור יא קבוע, והגלגל נתון עליו, ומשם מספיקים יב מים לכל העזרה.
לשכת הגזיתיג, שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה יד את הכהונהטו.
וכהן שנמצא בו פסול, לובש שחורים ומתעטף שחורים, ויוצא והולך לו.
ושלא נמצא בו פסול, לובש לבנים ומתעטף לבנים, נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.
ויום טוב היו עושיםטז, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן הכהן.
וכך היו אומרים: "ברוך המקום ברוך הואיז, שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן. וברוך הוא, שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה' בבית קדשי הקדשים".
משנה מנוקדת
שֶׁבַּדָּרוֹם,
- לִשְׁכַּת הָעֵץ,
- לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה,
- לִשְׁכַּת הַגָּזִית.
- לִשְׁכַּת הָעֵץ,
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- לִשְׁכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל;
- וְהִיא הָיְתָה אֲחוֹרֵי שְׁתֵּיהֶן,
- וְגַג שְׁלָשְׁתָּן שָׁוֶה.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה,
- שָׁם הָיָה בּוֹר קָבוּעַ,
- וְהַגַּלְגַּל נָתוּן עָלָיו,
- וּמִשָּׁם מַסְפִּיקִים מַיִם לְכָל הָעֲזָרָה.
- לִשְׁכַּת הַגָּזִית,
- שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת
- וְדָנָה אֶת הַכְּהֻנָּה.
- וְכֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פְּסוּל,
- לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים,
- וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ;
- לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים,
- וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל,
- לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים,
- נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.
- לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים,
- וְיוֹם טוֹב הָיוּ עוֹשִׂים,
- שֶׁלֹּא נִמְצָא פְּסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן;
- וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים:
- בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא,
- שֶׁלֹּא נִמְצָא פְּסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן;
- וּבָרוּךְ הוּא,
- שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו
- לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי ה'
- בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים:
- בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא,
נוסח הרמב"ם
[ה,ד] שבצפון לשכת העץ ולשכת הגזית ולשכת הגולה לשכת העץ אמר רבי אליעזר בן יעקוב שכחתי מה הייתה משמשת אבא שאול אומר לשכת כוהן גדול הייתה אחר שתיהן וגג שלשתן שוה לשכת הגולה שם היה בור הגולה והגלגל נתון עליו ומשם מספקין מים לכל העזרה לשכת הגזית שם הייתה סנהדרין גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה שכל כוהן שנמצא בו פסול לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא והולך לו ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון וכך היו אומרין ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרון.
פירוש הרמב"ם
*הערה 1:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לשכת הגולה - על שם בור שכרו שם עולי גולה:
אבא שאול אומר - אותה לשכת העץ היא היתה לשכת כהן גדול. והיא לשכת פרהדרין דתנן בריש יומא, שבעה ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין י:
וגג שלשתן שוה - קירוי אחד לשלשתן:
שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת - בצד החול שבה. לפי שלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול, ובחציה של קודש לא היה אפשר לסנהדרין לשבת, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, דכתיב (שמואל ב ז) ויבוא המלך דוד וישב לפני ה':
פירוש תוספות יום טוב
שבדרום. נ"א שבצפון והכי מייתי לה בפ"ק דיומא דף י"ט וכמ"ש לעיל:
לשכת העץ לשכת הגולה לשכת הגזית לשכת העץ כו'. וכסדר הזה מייתי לה שם ביומא והרמב"ם בחבורו פ"ה מה' ב"ה העתיקם בהפך לשכת הגזית לשכת הגולה לשכת העץ לשכת הגזית שבה סנהדרין כו'. ונראה בעיני דלאו דה"ל גירסא אחרת כי לא מצאנוה כן בשום נוסח אבל נ"ל שלכך מהפך הסדר דמתני' קשיתיה דתנן והיא היתה אחורי שתיהן. ואי איתא דסדרן שבמשנה הוא ממזרח למערב. כמו אותן שבמשנה הקודמת לא היתה אחוריהן אלא לפניהן מש"ה ניחא ליה להרמב"ם לומר דתנא קא חשיב דרך שמאל כה"ג דתנן במשנה ג' פ"ג דתמיד. שהוא מקיף והולך בדרום העזרה ממזרח למערב בג' לשכות הקודמות ומקיף כל מערב וסובב סובב הולך אל צפון ופניו למזרח עד שמגיע לג' לשכות הללו שבצפון ולשכת העץ שהיא מערבית להם פוגע בה בראשונה ולאשמעינן הא קתני שהיא אחורי שתיהן לומר שלא חשבן ממזרח למערב כמו הקודמים. זה נ"ל בדעת הרמב"ם. ועי' עוד מזה לקמן:
לשכת העץ אמר ראב"י שכחתי כו'. עיין בפי' הר"ב משנה ה' פ"ב:
אבא שאול אומר לשכת כ"ג. כתב הר"ב לשכת פרהדרין כו'. הכי מסיק בגמ' פ"ק דיומא דף י"ט וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ וראיתי בהשגות הראב"ד פ"א מה' ב"ה שכתב שהיתה של עץ והוקשה לו מלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח שאסרה התורה נטיעת כל עץ. וכמ"ש במשנה ג' פ"ק דתמיד. וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה'. והיא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. עכ"ד. ולא יכולתי לעמוד עליהן שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל ששער נקנור בתחלת עזרת ישראל הוא שאין שער בין ע"י לעזרת כהנים. וא"כ הא דכתב עזרת כהנים לאו למעוטי ע"י אתא. אלא לאפוקי ע"נ. וכדמסיים למלתיה וקשיא לי דלפום מאי דתנינן הכא לא היתה לשכה זו כלל בעזרת נשים דבעזרת ישראל אנן קיימין. וכן קשיא לי על הכ"מ שגם הוא מיישב ע"פ זה הדרך של הראב"ד [ועיין בפ"ב משנה ו'] ומ"ש עוד הכ"מ דיש לתרץ דלשכת כ"ג לא היתה קבועה בבנין. אלא בלא בנין וכי הא שכתבתי בשמו לעיל ספ"ג זה ג"כ דוחק שאע"פ שי"ל שלא היה צריך קביעות. כיון דלכ"ג נעשה לצורך ז' ימים שמפרישין לפני יוה"כ. והוא אחת בשנה. מ"מ ממשנתינו לא נראה כן. אלא שהיתה לשכה קבועה דומיא דאינך. ומ"ש עוד הכ"מ די"ל שלשכת כ"ג לא של עץ היתה אלא בנין אבנים. ולא נקראת של עץ אלא מפני שהניחו בה עצים איזה פעם וכתב דטעמא דמסתבר הוא. דאל"כ למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין. עכ"ד. וזה דוחק גדול שע"י שלפעמים היו מניחין בה עץ תהיה נקראת כן מלבד דאעיקרא דדינא פירכא לומר שהיו מניחים עץ בלשכה המיוחדת לכ"ג. ומאי דדייק מה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ אפשר לי לתרץ שנעשה כן כדי שלא תזוח דעתו עליו וכדאמרינן נמי במסקנא דגמרא פ"ק דיומא דף י"ט. שמטריחין עליו מדרום לצפון ומצפון לדרום. כדי שלא תזוח דעתו עליו להתגאות בכתר כהונה. אבל של סנהדרין דגזית היתה שלא שייך שם הזחת דעת הואיל ורבים הם גם הראש שבהם לא יזוח דעתו כיון שאינו דן יחידי. ועוד שכבר דעתם נחה ולא זחה כשראו לפניהם החצי מלשכתם שבנויה בקדש כדלקמן. ושם אינם רשאים לישב וכ"ש שראו המקדש לפניהם. ואינן כדאים לשרת שם בקדש. משא"כ בכהן גדול שאין כל אלו ואפשר לחוש שתזוח דעתו עליו. ולכך נעשית של עץ. וא"כ הדרא קושית הראב"ד לדוכתא מהא דלא תטע לך אשרה כל עץ. כיון דמשנתינו בעזרת ישראל שנויה. ולכן נ"ל דלא של עץ היתה ונקראת לשכת העץ היינו טעמא לפי שבה מפרישין כהן גדול ז' ימים לפני יוה"כ ואשכחן נמי דמפרישין אותו ז' ימים לפני שריפת הפרה ותמן תנינן ברפ"ג דפרה שמפרישין אותו ללשכה שעל פני הבירה ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים כדפי' שם הר"ב. והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיוה"כ לקרותה לשכת עץ היפך בית האבן של הפרשת הפרה לומר שמעשה יוה"כ אינם בשל אבן דוקא. והרי טעם אחד כתבו התוס' ברפ"ק דיומא דלהכי לא היו מפרישין כ"ג לפני יוה"כ במקום הפרשתו לפרה דהואיל ונקראת בית האבן להיכרא שכל מעשיה באבנים. ואי מפרישין שם כ"ג לפני יוה"כ אז לא ה"ל היכרא לפרה. ע"כ. וכיון דמשום היכרא לא הפרישוהו בבית האבן. א"כ קריאת שם לשכת העץ ללשכת דיה"כ עביד נמי היכרא לומר דזו מעשיה בכל דבר אפילו בשל עץ משא"כ דפרה שאין מעשיה אלא בשל אבנים. ומש"ה אף לדס"ד דלא זו לשכת פרהדרין. אלא בדרום הוא אצל בית הטבילה שעל שער מים. וזו שבצפון של בית אבטינס היא ונקראת במשנתנו לשכת כ"ג לפי שבכל ז' הימים היה הולך שם ללמוד החפינה. היתה ג"כ נקראת של עץ מה"ט דפרישית דלהוי היכרא לשל פרה ולפי שללשכה האחרת היתה שמה עליה לשכת פרהדרין שזה שמה אשר יקראו לה מצד שהיא מיוחדת לכ"ג כדמפורש בריש יומא. מש"ה הסבו שם לשכת העץ לזו הלשכה השניה של כ"ג שבזה השם שמענו שהיא שייכא לכ"ג. שהיא נקראת של עץ בהיפך אותה דשל אבן ולהיכרא. וכ"ש דלמסקנא כדפי' הר"ב והרמב"ם דזו דמשנתינו היא של פרהדרין דניחא לקרותה של עץ. כך נ"ל. אלא דאכתי איכא למידק הואיל ואמינא דבעזרת ישראל קיימא היאך היתה דירת כ"ג שם שבעת ימים בתמידות והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דמשום האי טעמא כשהוא קורא ביה"כ שקודם שמביאין לו ס"ת הוא יושב היה זה בע"נ דאילו בע"י אינו רשאי לישב. כדכתב הר"ב ברפ"ז דיומא. אבל גם זה בעיני לא יפלא שאע"פ שהיתה בנויה בקדש היתה פתוחה לחול ותנן במשנה ח' פ"ג דמעשר שני. הלשכות הבעיות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול. ולא היה לזו פתח כלל אל הקדש משא"כ לשכת הגזית דלקמן. והיו לה מעלות אשר יעלו עליה מן החול שהיא נמוך ממקומה של הלשכה שהיא בעזרה. וכמו שאפרש בס"ד לקמן בלשכת הגזית:
והיא היתה אחורי שתיהן. ללשכת הגולה ולשכת הגזית. רש"י פ"ק דיומא [דף י"ט]. ובשלטי הגבורים פכ"ג מדקדק לומר שכיון התנא בלשונו זה לומר שלשכה זו היתה אחורי כל אחת משתיהן ובענין זה שלשכת הגזית היתה במזרח לפני שתיהם שלשכת הגולה ולשכת העץ היו בנוין אחורי לשכת הגזית בשוה. והיתה לשכת הגולה לדרום של גזית ולשכת העץ בצפון של גזית. ונמצאת אומר שלשכת העץ אחורי דגזית ממש שהרי במערב שלה היא. וגם היא אחורי דגולה שהגולה היא בדרום. ונמצא שלשכת העץ אחוריה לצפון עכ"ד. ובצורה שאני מצייר בסוף המסכתא תשכיל זה היטב. ומ"מ אע"פ שנסכים לדבריו בדקדוק הזה. לפי שנראה כך מדלא תנן והיא היתה האחרונה. אלא אחורי שתיהן. ש"מ שהוא כדברי השליט הזה. עכ"ז מה שכתבתי אני לעיל לדעת הרמב"ם דדייק מהכא שאין סדרן של אלו הלשכות כמו שהן סדורים במשנה כסדרן שסדורים הקדומות במשנה דלעיל. מוכרח ג"כ לפי שאם נאמר שסדרן כך הוא ושלשכת העץ במזרח היתה. לא יתכן כלל לשון אחורי. שתצטרך להעמיד דגזית במערב ולפני אלו השתים ואותה של גולה דרומית לשל עץ בענין שזו של עץ היא נסתרת במערב מפני דגזית. ובדרום מפני דגולה. ואעפ"כ לשון אחורי לא דייקא דלעולם הפנים הוא המזרח. והרי א"כ זו של עץ אינה אחורי ממש. משא"כ כשאותה של גזית במזרח הוי אותה דשל עץ במערב. ויצדק אחורי כהוגן. ומדלא תנן נמי והיא האחרונה אלא תנן אחורי שתיהן. איכא ודאי למשמע כדברי השליט הזה:
לשכת הגולה שם היה בור קבוע כו'. וקשיא לי מאי האי בור קבוע. ובס"א גרסינן בור הגולה. ובסוף מסכת עירובין בפירוש הר"ר יהונתן ראיתי שהעתיק לשכת הגולה שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו ע"כ. ולגירסא זו הגולה כמו וגלה על ראשה דזכריה ד' שפירש"י כמין ספל גדול עגול. ע"כ. והוא מה שאנו קורין בל"א עמיר ששואבים בו במקצת מקומות ע"י גלגל. [וז"ל הראבי"ה ונראה שנקראת לשכת הגולה על שם הגלגל שבו משלשלים הכיור. כדי שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים שעשה שלמה עכ"ל]:
ומשם מספיקים מים לכל העזרה. ל' הרר"ש בור הגולה מים מתוקים לשתייה. ואמת המים [דבמשנה ב' פ"ג] להדחה:
לשכת הגזית שם היתה סנהדרין כו'. והיתה עשויה גזית לכבודם של הסנהדרין. וכתב הר"ב שהיתה חציה בחול וחציה בקדש. ובקדש היו מפייסין. ועיין על זה מ"ש במשנה ב' פ"ק דתמיד. ועוד היו מתאספים שם לקרוא את שמע כדתנן ספ"ד דתמיד. ולכל אלו התשמישין היה אסיפת עם רב ולפיכך ראוי לשומה גדולה הרבה יותר משתי האחרות שאצלה וכמו שתראה בצורה בס"ד. וצריך לומר שהמקום שהיא בנויה בו בחול היה ג"כ גבוה כגובה העזרה שזה אין ספק בו שהלשכה היתה קרקעיתה שוה. אבל במקום שפתוחה היא לחול היו מעלות שעליה עולין וממנה יורדין לחול. שהוא נמוך:
ודנה את הכהונה. לשון הרמב"ם ספ"ו מהל' ביאת מקדש ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה כו' ע"כ. והדין עמו דהא במשנה ב' פי"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר שזה היו צריכין עכ"פ לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל שלא יפלא דבר למשפט:
ודנה את הכהונה. ואת הלוים. כדמוכח משנה ה' פ"ד דקידושין וכדאיתא התם בגמ' [והמדפיסים השמיטו מהתוס' שלי[1] כמו שנעשה בדבורים אחרים שאכתוב אותם במהדורות בס"ד] אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יו"ט כמו הכהנים שזכו לעבודה:
ויום טוב היו עושין. פי' אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו. והיו ג"כ מודים ומשבחים להש"י כו':
וכך היו אומרים ברוך המקום כו'. על שם שלשכת הגזית נקראת מקום שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה'. כדתנן במשנה ב' פי"א דסנהדרין ולפיכך היו מכנים עכשיו הש"י בשם מקום לומר שהוא המקום האמתי המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום. שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא להורות זה שאע"פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם. הנה ב"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. כך נ"ל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) העץ. קחשיב ממערב למזרח. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) בגמרא. וצריך טעם למה נקראת לשכת העץ. והר"א כתב, שהיתה של עץ, והקשה לו מלא תטע וגו' כל עץ, שאסרה התורה נטיעת כל עץ, וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים משער נקנור ולפנים, אבל בעזרת נשים ובהר הבית מותר. והתוי"ט הקשה על דבריו שאם הוא אומר שמשער נקנור ולהלן אסור, יהיה בכלל האיסור אף עזרת ישראל [ועיין לעיל פרק ב' משנה ו' בהר"ב] ששער נקנור בתחילת עזרת ישראל הוא ובה אנן קיימין השתא כו'. ולכן נראה לי דלא של עץ היתה, ונקראת העץ לפי שבה מפרישין כהן גדול קודם יום הכפורים, ואשכחן נמי דמפרישין אותו לפני שריפת הפרה ללשכה כו' ובית אבן היתה נקראת לפי שכל מעשיה היו בכלי אבנים, והלכך הסבו שם לשכה זו שהיא להפרשה דיום כפור לקרותה לשכת העץ, היפך בית האבן. וצ"ל דפתוחה לחול היתה, דאל"כ לא היה רשאי לישב שם, דאין ישיבה אלא למלכי בית דוד. תוי"ט וע"ע. והת"ח כתב דכמו שהיתה נקראת לשכת פרהדרין לפי שכהנים גדולים קיצרו ימיהם כדאיתא בגמרא, קראוה לשכת העץ שאם יזכו יאריכו ימיהם דכתיב כימי העץ ימי עמי:
(יא) (על המשנה) בור קבוע. גירסת הרב יונתן שם בור והגולה קבוע בו והגלגל נתון עליו. ולגירסא זו, הגולה כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. שפירש"י כמין ספל גדול עגול. והוא מה שאנו קורין בלשון אשכנז עמי"ר, ששואבין בו בקצת מקומות ע"י גלגל. והראבי"ה כתב, על שם [הגלגל] שבו משלשלין [הכיור] (לבור) שלא יפסל בלינה ובני הגולה כרו שם בור לשקעו מפני שלא היה אז ים של שלמה:
(יב) (על המשנה) מספיקין. לשון הר"ש, בור הגולה מים מתוקים לשתיה. ואמת המים [דפרק ג' משנה ב'] להדחה:
(יג) (על המשנה) הגזית. והיתה עשויה גזית לכבודן של הסנהדרין:
(יד) (על המשנה) ודנה. לשון הר"מ, ועיקר מעשיהם תדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה. והדין עמו, דהא במשנה ב' פרק י"א דסנהדרין תנן שממנה יוצאה תורה לכל ישראל. אלא הכא בעיקר מעשיהם התדיר, שזה היו צריכין על כל פנים לבדוק את הכהונה. אבל הוראה אפשר שלא תבא כלל, שלא יפלא דבר למשפט:
(טו) (על המשנה) הכהונה. ואת הלוים. אבל נקט הכא כהונה בלבד לפי שזאת ג"כ עיקרית להם יותר מבדיקת הלוים. וגם יתכן שהלוים לא היו עושים יום טוב כמו הכהנים שזכו לעבודה:
(טז) (על המשנה) ויום טוב כו'. פירוש, אותם שלא נמצא בהן פסול היו קוראים כל אחד ואחד לרעיו ומיודעיו ושמחים עמו, והיו ג"כ מודים ומשבחים להש"י כו':
(יז) (על המשנה) וכך כו'. ברוך המקום. ע"ש שלשכת הגזית נקראת מקום, שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה', כדתנן במשנה ב' פרק י"א דסנהדרין, ולפיכך היו מכנים עכשיו הש"י בשם מקום, לומר שהוא המקום האמתי, המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום, שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא, להורות זה, שאע"פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם, הנה ב"ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום, כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. נראה לי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לשכת העץ: לא של עץ היתה אלא מפני שהניחו בה עצים איזו פעם נקראת כך ואם לא כן למה נשתנית לשכה זו לעשותה של עץ יותר משאר לשכות שהיו של בנין מהרי"ק ז"ל בפ"א בהלכות בית הבחירה:
לשכת הגוּלָה: כמו וגולה על ראשה וכמו גולת הזהב רבינו יהונתן הכהן ז"ל בפ' בתרא דעירובין ורוצה לומר דגרסינן לה בשורק הגימל. וצ"ע לע"ד אם יש טעות שם שכך כתוב שם ששנינו בסוף מדות לשכת הגולה שם בור והגולה קבועה בו והגלגל נתון עליו ומשם מספקין וכו':
לשכת כהן גדול היתה אחורי שתיהן וגג שלשתן היה שוה: כך צ"ל. וי"ס לשכת כ"ג היתה והיא היתה אחורי שתיהן. לשכת כ"ג היא לשכת פלהדרין ושתי לשכות היו לו לכ"ג לשכת פלהדרין ולשכת בית אבטינס לשכת פלהדרין ליישן שם ולשכת בית אבטינס ללמוד שם החפינה וכדתנן בפ"ק דיומא מסרוהו זקני ב"ד לזקני כהונה והעלוהו לבית אבטינס ואחת היתה בצפון ואחת בדרום והתם בפ"ק דיומא דף י"ט אמרי' לא ידענא הי בצפון והי בדרום ומסתברא דלשכת פלהדרין בדרום וכו' ודחינן לההיא סברא התם. וקשה לע"ד עלה דאי לשכת העץ היא לשכת פלהדרין כמו שפירש הרמב"ם והר"ר שמעיה ז"ל וגם רעז"ל א"כ במאי מסתפק תלמודא דקאמר ולא ידענא הא בהדיא תנן הכא שבדרום לשכת העץ ולגרסת הרמב"ם ז"ל יקשה ג"כ איפכא וז"ל הרמב"ם ז"ל וכפי הנראה להם בתלמוד שלשכת העץ שבצפון שהיתה לשכת כ"ג ג"כ היא לשכת פלהדרין הנזכרת בתפלת כפורים ושלשכה זו שבדרום על שער המים היא לשכת בית אבטינס שמשביעין אותו שם ערבי יום הכפורים כמו שבארנו שם עכ"ל ז"ל. ושמא דבגרסאות גופייהו נפל הספק בתלמוד. וביד בפ"ה דהלכות כלי המקדש סימן ז'. בפירוש רעז"ל הלכך טבילה ראשונה היתה בחול ע"ג שער המים הוא השער השלישי שבדרום ע"כ. אמר המלקט הכי מפורש ביומא פרק ג' א"ל הממומה דף ל"א הברייתא ונלע"ד דצריך להיות בפי' רעז"ל הוא השער הרביעי שבדרום דוק במתני' דלעיל ס"פ שני ובמתני' דבפרק ששי דשקלים סימן ג' אלא דלעיל בפ"ק גבי שבעה שערים היו בעזרה מונה לשער המים שער שלישי שלא הוזכר שם שער העליון:
אחורי שתיהן: אחר לשכת הגולה ואחר לשכת הגזית. [הגה"ה אע"פ שלא פירשם עדיין כבר הזכיר שמם שהן בדרום או בצפון לגירסת הרמב"ם ז"ל ומ"מ הרמב"ם ז"ל שם פ"ה דהלכות בית הבחירה לא כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן רק אחר שפירש שם לשתיהן ולשכת הגזית ולשכת הגולה מה עניינם אח"כ כתב שלשכת העץ היתה אחורי שתיהן]:
וגג שלשתן: היה שוה למעלה:
בור הגולה: מים מתוקים לשתיה ואמת המים להדחה הר"ר שמעיה ז"ל, בור קבוע לא גרסינן רק בור הגולה והגלגל וכו' ביד פרק ששי דהלכות ביאת מקדש סימן י"א ומצאתי במשניות מוגהות שמחקו מן המשנה. וברוך הוא שבחר בהם ובמשנתם:
סליק פרקא וסליקא לה מסכת מדות:
תפארת ישראל
יכין
לשכת הגולה: הגולה גרסינן:
לשכת הגזית: לקמן מפרש טעם לשמות הלשכות:
אבא שאול אומר לשכת כהן גדול: היא לשכת פרהדרין שנזכרת בריש יומא. ונקראת לשכת העץ, לאו משום שהיתה של עץ, דהרי אסור לבנות עץ מחובר ובולט מעזרת ישראל ולפנים. רק כנוהו כך, כדי להזכיר לכה"ג ע"י שם לשכתו, שכשיקלקל מעשיו, יהיה בלשכתו כעץ העשוי להרקב, ולא יהיה לו קיום זמן מרובה. וכשיתקן מעשיו כראוי, והיה כעץ עושה פרי לפרנס במעשיו את בני דורו, אז צדיק כתמר יפרח, ויאריך ימים כימי עץ ימי עמי [כיומא ד"ט א']:
והיא היתה אחורי שתיהן: לשון אחורי היינו טמונת שתיהן. ור"ל שלשכת הגזית היתה במזרח להב' לשכות האחרות, והיה ארכה מצפון לדרום, כאורך לשכת עץ ולשכת גולה מצפון לדרום יחד. וטעם שהיתה הגזית גדולה כל כך, משום שהיו נאספים בה בני אדם הרבה. מיהו לשכת עץ וגזית על כרחך שהיו סמוכין לכותל צפוני של עזרה, דאל"כ היה אסור לסנהדרין ולכה"ג לישב בלשכתן. ועל כרחך שהיו ג"כ פתוחין לחול [כמש"כ סי' כ"ו], ועי' בצורה שציירנו בס"ד בשלהי מסכת זאת [אות כ"ז], וא"כ גזית טמונה בין הב':
וגג שלשתן שוה: שאלו הג' לשכות לא היתה אחת גבוה מחבירתה. [ונ"ל עוד דקמ"ל דאע"ג דבניין התחתון של לשכת הגזית ולשכת פלהדרין, היה מקצתו בחול ומקצתו בקודש (כיומא כ"ה א') אפ"ה היה כל ג' הגגין שוה בלי סימן בין קודש לחול, דהרי גגין ועליות לא נתקדשו אפילו כשהבניין בנוי כולו בקודש [כפסחים פ"ה ב'). ואע"ג דבעליית ק"ק היה הבדלה, פספסין ופרוכת בין נגד ההיכל לנגד ק"ק. י"ל דהיכל שאני, שכך קבלו מהנביאים, וכדקאמר התם]:
שם היה בור קבוע: *)הר"ב פירש שנקראת כך על שם הבור שחפרו שם בני הגולה. ותמהני וכי זו בלבד, הרי כל המקדש והלשכות עשו בני הגולה. ונ"ל דגולה גרסינן, ור"ל שפל, כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. וה"ק, שם היה בור של הגולה הקבוע, דהיינו שהיה ממעל להבור ספל שממלאים אותו כל יום ממימי הבור, והספל היה קבוע בכותל או ברצפה. או נ"ל דמלת עליו שבסוף, גם אגולה קאי, וה"ק, שם היה בור והגולה הקבוע והגלגל היה נתון למעלה מהבור' ומלאוהו בכל יום בשחרית, כדי שלא יצטרכו לשאוב מהבור בכל זמן שיצטרך מים. ונקט הכא שהיה הספל קבוע, ר"ל לא כספל של הכיור שאצל המזבח, שהיה הספל ההוא עם י"ב דדיו מתטלטל ע"י הגלגל שתלוי בו הספל, שמשקעין אותו בכל לילה לתוך הבור שלא יפסלו מימיו בלינה [כיומא דל"ז א'], אבל זה קבוע היה:
והגלגל נתון עליו: ממעל להספל, כדי שכשישאבו בהדלי ע"י הגלגל מהבור, יוכלו לשפוך המים להספל בקלות:
ומשם מספיקים מים לכל העזרה: דמימי האמה שעוברת בעזרה, היו מיוחדים רק להדחה, אבל מים אלו שבלשכה מתוקים ונאותים לבשול ולשתייה:
לשכת הגזית: אף דכל העזרה היתה בנוייה מאבנים, זו שמיוחדת לכבוד הסנהדרין שיושבים שם, בנוה באבני גזית מרובעים:
שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת: שהיתה בנויה חציה בקודש וחציה בחול, ופתוחה ב' פתחים, א' לקודש וא' לחול, וסנהדרין יושבין בחציה שבחול [כיומא דכ"ה] וביומא [כ"ה א'] אמרינן שכמין בסילקי גדולה היתה, וכ' בש"ג [דרע"ב] שכסילקי גרסינן בכף, ופירושו בלשון יון מקום גדול ונכבד מאד:
ודנה את הכהונה: כל ענייני כהונה, שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו, ושאין בו מום. וכמו כן דנין שם את הלויים שאין בהן דבר הפוסלן לשירות, וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש, ועל כל דבר שיארע בישראל, כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל [כסנהדרין פ"א מ"ב], רק נקט הכא כהונה, שרוב התעסקם שם היה בענייני כהונה:
ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים: לובש היינו הכתונת, ומתעטף היינו בראשו ור"ל המצנפת:
ויום טוב היו עושים: בסוף היום כשדנו הכהנים ומצאום כשרים, עשו הסנהדרין משתה ושמחה. או ר"ל אותן שנדונו ונמצאו כשרים עשו יו"ט:
ברוך המקום ברוך הוא: מפני שלשכת הגזית נקראת מקום, שנאמר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', לכן היו מכנים עכשיו את הקב"ה בשם מקום, לומר שהוא מקומו של עולם, שבכחו יתברך הגביל את העולם ואויר המקיפו שהסמיכו אל התהו, שאין בו ממש. אמנם כדי שלא יטעה השומע לומר שעל המקום הגשמי מתכוונים. לכן חזרו ואמרו ברוך הוא, ר"ל ברוך אותו הנעלה על כל ברכה ותהלה, א"ס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ לפנינו כבר הוחזר הדבור למקומו שם ד"ה ולא מן הדוכן.