משנה מדות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ב · משנה ה | >>
עזרת הנשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש י על רחב מאה ושלשים וחמש.
וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיהיא, של ארבעים ארבעים יב אמה.
ולא היו מקורות יג.
וכך הם עתידים להיות, שנאמר (יחזקאל מו) "ויוציאני אל החצר החיצונה ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר, בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות". [ ואין קטורות ] אלא שאינן מקורות.
ומה היו משמשות.
דרומית מזרחית, היא היתה לשכת הנזירים, ששם הנזירין מבשלין את שלמיהן, ומגלחין את שערן, ומשלחים תחת הדוד.
מזרחית צפונית, היא היתה לשכת העצים, ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים.
וכל עץ שנמצא בו תולעת, פסול מעל גבי המזבח.
צפונית מערבית, היא היתה לשכת מצורעים.
מערבית דרומית, אמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה היתה משמשת.
אבא שאול אומר, שם היו נותנין יין ושמן, היא היתה נקראת לשכת בית שמניה.
וחלקה היתה בראשונה, והקיפוה כצוצרה, שהנשים רואות מלמעלן, והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין.
וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל, כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוים אומרים בשיר.
לא היו טרוטות, אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.
משנה מנוקדת
עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ
- עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
- וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּאַרְבַּע מִקְצֹעוֹתֶיהָ,
- שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה,
- וְלֹא הָיוּ מְקוּרוֹת.
- וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת,
- שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו, כא):
- "וַיוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה,
- וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר,
- וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר,
- בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטוּרוֹת".
- וְאֵין קְטוּרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוּרוֹת.
- וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת?
- דְּרוֹמִית מִזְרָחִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים,
- שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִין מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן,
- וּמְגַלְּחִין אֶת שַׂעְרָן,
- וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד.
- מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים,
- שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִין הָעֵצִים;
- וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בּוֹ תּוֹלַעַת,
- פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
- צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצֹרָעִים.
- מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית,
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב:
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וְשֶׁמֶן;
- הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה.
- וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה,
- וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה,
- שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן,
- כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעוֹרָבִין.
- וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל,
- כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶבַּתְּהִלִּים,
- שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר;
- לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת,
- אֶלָּא מֻקָּפוֹת,
- כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה:
- כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶבַּתְּהִלִּים,
נוסח הרמב"ם
עזרת הנשים -
- היתה אורך מאה ושלשים וחמש - על רוחב מאה ושלשים וחמש.
- וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה -
- של ארבעים ארבעים אמה,
- ולא היו מקורות - וכך הן עתידות להיות,
- שנאמר: "ויוציאני אל החצר החיצונה, ויעבירני אל ארבעת מקצועי החצר,
- והנה חצר במקצוע החצר, חצר במקצוע החצר,
- בארבעת מקצועות החצר, חצרות קטורות" (יחזקאל מו כא-כב),
- ואין קטורות - אלא שאינן מקורות.
- ומה היו משמשות?
- דרומית מזרחית - היא היתה לשכת הנזירים,
- ששם הנזירים מבשלין את שלמיהם,
- ומגלחין את שיערן - ומשליכין תחת הדוד.
- מזרחית צפונית - היא היתה לשכת דיר העצים,
- ששם כהנים בעלי מומין - מתלעים בעצים,
- שכל עץ שנמצא בו תולעת - פסול מעל גבי המזבח.
- צפונית מערבית - היא היתה לשכת המצורעין.
- מערבית דרומית -
- אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת.
- אבא שאול אומר: שם היו נותנין יין ושמן - והיא היתה נקראת לשכת בית שמניה.
- וחלקה היתה בראשונה,
- והקיפוה כצוצטרה,
- שהנשים רואות מלמעלן, והאנשים מלמטן - כדי שלא יהיו מעורבין.
- והקיפוה כצוצטרה,
- וחמש עשרה מעלות -
- עולות מתוכה לעזרת ישראל - מעזרת הנשים,
- כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים - שעליהם הלויים עומדין בשיר.
- לא היו תרוטות - אלא מוקפות כחצי גורן עגולה.
פירוש הרמב"ם
וכבר ידעת ש"קיטור" שם עשן, ועניין קטורת שמעלה ממנו העשן לפי שאין לה תקרה.
ומתלעין - רוצה לומר שמסירין העצים שיש בהם, תולעת כמו שאמרו "מסקלין" על הרמת האבנים שהושלכו בדרך.
וממה שאמר רבי אליעזר בן יעקב, שכחתי מה שהיתה משתמשת, ראיה שהוא המגיד כל מה שהקדמנו בסדר הבית וכן באר התלמוד.
ועניין חלקה - שהיתה פרוצה ואין כותל מקיף לה.
וכבר נתבאר בסוף סוכה, שבה היתה הכניסה לשמחה בימי החג, ומיראה שמא יתערבו הנשים בין האנשים הקיפו אותה בשקופין אטומים, ועשו בהם כמין מעלות כדי שיביטו מהן הנשים בשעת כניסת ישראל לשמחת בית השואבה שם, כמו שבאר בסוף סוכה.
אחר כך אמר שמעלות עזרת נשים לא היו ארוכים כשאר המעלות כמו שהוא מפורסם היום מצורת המדרגות, אלא היתה כל מעלה כמו חצי עגולה, עד שתהא כל מעלה חצי גורן כזה:
ולפיכך היתה צורת המעלה כמי שלקח קצת אצטבא ונתן אותה על המעלה עד שמשלים צורת הסולם, וזה אי אפשר לציירו בפשוט אבל יובן בקירוב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אורך - מן המזרח למערב:
על רוחב - מן הצפון לדרום:
קטורות אלא שאינן מקורות - מלשון והנה עלה קיטור הארץ (בראשית יט), כלומר מעלות עשן, לפי שאין להן תקרה:
ומשלחים תחת הדוד - לשרפן באש שתחת היורה שמבשלים בה השלמים, דכתיב (במדבר ו) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:
מתליעין בעצים - מסירין העצים שנמצא בהן תולעת יד, לפי שהן פסולים למערכה:
לשכת מצורעים - ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים למתן בהונות ואע"פ שטבל מבערב טו:
אמר ר' אלי זר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת - מכלל דרישא כולה ר' אליעזר בן יעקב קאמר לה, והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתניתין דמדות ר' אליעזר בן יעקב היא:
וחלקה היתה בראשונה - פירש רמב"ם, פרוצה, שלא היתה מוקפת מחיצה טז:
כצוצטרה - כמו גזוזטרא הקיפו סביב לעזרת נשים, שיהיו הנשים עומדות למעלה על הגזוזטרא והאנשים למטה לראות בשמחת בית השואבה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:
חמש עשרה מעלות - גובה קרקע עזרת ישראל מעזרת נשים:
לא היו תרוטות - ארוכות ובעלי זויות כדרך כל המעלות, אלא עגולות כחצי גורן עגולה:
פירוש תוספות יום טוב
מאה ושלשים וחמש. פי' אמה וסמיך ליה אמדת הר הבית דריש פירקין:
וארבע לשכות היו בד' מקצעותיה. פירוש במקצעותיה שבפנים. ואע"פ שהלשוו עצמו מבואר שכך הוא. הוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי תמונה אחת על צורת בית שני נדפסה שנית בוינציא שנת אשמ"ח לפ"ק. ושם הושמו אלו הד' חצרות קטורות בד' המקצעות שמבחוץ לעזרה זו ואינו כך. וכן מוכח בספר יחזקאל. וכבר הארכתי בזה בספר צורת הבית סי' ע"א. ועיין בסמוך:
של מ' מ' אמה. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הרר"ש:
ולא היו מקורות. כדי לבשל בתוכו את זבח העם שלמים התודה ואיל נזיר. הרר"ש. וכ"כ ביחזקאל [מ"ו] אלה בית המבשלים אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם:
מתליעין. פי' הר"ב מסירים העצים שנמצא בהן תולעת כמו שאמרו מסקלן [במשנה ג' פ"ב דשביעית] על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הרמב"ם: וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. לא ראיתי לו סמך מן הכתוב ובמנחות פ"ט דף פ"ה בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה. תיקו. עוד שם אמר שמואל לא שנו אלא לח. אבל יבש גוררו וכשר:
לשכת מצורעים. כתב הר"ב ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים. אע"פ שטבל מבערב. והואיל ומבערב טבל רשאי ליכנס בע"נ. כדתנן בפ"ק דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פ"ג דיומא ההיא בעזרת ישראל כדפי' הר"ב שם. ובחנם כתב הרר"ש שלשכה זו לא נתקדשה. ואולי שבעל התמונה שהזכרתיו לעיל מפני כן העמיד כל אלו הד' חצרות מבתוץ. כדי שלא יהיה להם קדושת ע"נ. והוא מבלי צורך כלל. שאע"פ שיש להם קדושת ע"נ רשאי המצורע ליכנס שם. כיון שמערב טבל. והיה לו הערב שמש. וכ"כ התוס' בהדיא בפ"ג דיומא דף ל' בד"ה אי דלא טבול כו'. ובפ"ק דכלים תנן ע"נ מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם. ולשכת מצורעים (הקפה) [היתה] עומדת בע"נ. והיא אחת מארבע לשכות שבארבע מקצעותיה. ע"כ:
אמר ראב"י. כתב הר"ב מכלל דרישא כולה ראב"י קאמר לה וכי האי דיוקא דייקינן בגמ' אמתני' דסוף קנים בפ"ז דזבחים כמ"ש שם משנה ד'. ומ"ש הר"ב והכי מוכח בגמ' ביומא פ"ק דף ט"ז ועמ"ש במ"ב דפ' בתרא דמכילתין:
וחלקה היתה. כתב הר"ב בשם הרמב"ם פרוצה שלא היתה מוקפת מחיצה. וצריך לומר שמעקה היה לה סביב. שהרי גבוה היתה ו' אמות מהר הבית. ולפירש"י שכתבתי במ"ב פרק בתרא דסוכה ניחא טפי. ע"ש:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) מאה שלשים וחמש. פירוש, אמה. וסמך ליה אמדת הר הבית דריש פרקין:
(יא) (על המשנה) מקצעותיה. פירוש, במקצעותיה שמבפנים:
(יב) (על המשנה) ארבעים ארבעים. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הר"ש:
(יג) (על המשנה) ולא כו'. כדי לבשל בתוכו את זבחי העם שלמים תודה ואיל נזיר. הרר"ש. וכ"כ ביחזקאל מ"ו כו':
(יד) (על הברטנורא) כמו שאמרו מסקלין, על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הר"מ:
(טו) (על הברטנורא) והואיל ומבערב טבל, רשאי ליכנס בעזרת נשים, כדתנן בפרק קמא דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פרק ג' דיומא, ההיא בעזרת ישראל. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) וצריך לומר שמעקה היה לה סביב, שהרי גבוהה היתה שש אמות מהר הבית. ולפירש"י בפרק ה' דסוכה, ניחא טפי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
עזרת הנשים וכו': תוספות פסחים ס"פ האשה ובגמ' דיומא פ"ק דף י"ו: וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' ד' ובפ"ה סי' ז' ח' ט' ובפ' ששי סי' ב' ובפ"ט דהלכות מעשה הקרבנות סי' ט':
של מ' מ' אמה: פי' באורך אבל ברוחב מפורש בפסוק ושלשים רוחב וכן פי' רד"ק ז"ל:
חצרות קטורות: ובשרש קטר לרד"ק ז"ל גם בפירושו לספר יחזקאל גם רש"י ז"ל דומה שגורסין חצרות קטורות אין קטורות אלא שאינם מקורות ומה היו וכו'. וכן הוא ג"כ בערוך ערך קטר וכן הובא בילקוט וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל אחר זמן רב נמצא לי מודפס במשנת דפוס אחד:
היא היתה לשכת הנזירים: ביד פ"ח דהלכות נזירות סימן ג':
היא היתה לשכת דיר העצים: כך הגיה הרי"א ז"ל:
וכל עץ שנמצא בו וכו': במנחות ר"פ כל קרבנות (מנחות בדף פ"ה) ור"פ המנחות והנסכים וירושלמי ספ"ד דתענית ס"א גרסי' שכל עץ. וביד ס"פ ששי דהלכת ביאת מקדש ובפ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' ב':
אמר ראב"י שכחתי מה היתה משמשת: מכלל דרישא כולה ראב"י קאמר לה והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתני' דמדות ראב"י היא עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט ומהני מתנייתא דסיימינן להו בפירקין דאיתנהו בפ"ק דיומא דף ט"ז מוכיח לה דאי אמרת בשלמא סתמא דקתני דכותל מזרחי נמוך כדי לראות ממעל לו דרך שערי עזרת הנשים ועזרת ישראל את חלל פתח ההיכל ראב"י היא דאית ליה מעלה יתירה כדתני הכא במתני' דבסמוך ראב"י אומר מעלה היתה וגבוהה אמה וכו' וגובה קרקע ההיכל גבוה מקרקע התחתון עשרים אמה וחצי עם הני מעלות דמני תנא לעיל דקתני ר"ב מעלות וכו' היו בחיל ועם הני ט"ו מעלות שהיו בעזרת הנשים כדתנן בסמוך ועם ההיא דלקמן דבפ' המזבח דקתני בין האולם ולמזבח כ"ב אמות וי"ב מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה וכו' היינו דאיכסי ליה פתח התחתון בגובה קרקע ההיכל אא"א רבנן הרי לא עלו המעלות אלא י"ט אמות וחצי ופש ליה פלגא אמתא דמתחזי ליה פתח ההיכל בגויה לכהן שבהר הזיתים ושם בסוף הסוגיא הקשה רש"י ז"ל ואי קשיא היכי מתוקמי סתמי דמדות אליבי' הא שמעינן מהאי סתמא דבפ' בתרא דמכלתין דאוכל המזבח שבעה אמות בצפון [הגה"ה פי' כשתחלק הכ"ה אמות הנותרים לתשלום מאה ושלשים וחמש חציין למקום הננסין וחציין לבין הכבש ולכותל כמו שפירש הוא ז"ל וכתבתיו לקמן פרק בתרא בשמו ז"ל]. ואיהו ס"ל בעלמא דכוליה מזבח בדרום קאי על כרחך הכי מפרשת להני כ"ה אמות הנותרות דקתני עלייהו לקמן בפרק בתרא והמותר בין הכבש ולכותל ומקום הננסין צריך אתה לפרש שאין בין כבש ולכותל אלא חמש אמות ומחצה והכבש והמזבח ששים ושנים הרי המזבח כולו בדרום קאי וכולו כנגד אמצע העזרה שחציה ס"ז וחצי והמותר של כ"ה הנותרים כולו למקום הננסין ע"כ:
אבא שאול אומר שם היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית שמניה וחלקה היתה בראשונה יהקיפוה כצוצרה: כך צ"ל. ואיתא בבבלי ובירושלמי בפרק החליל. ופי' בערוך וחֶלקה כמו גבעה ע"כ. ונראה דבין כך ובין כך לא קאי ומלקה אלשכה אלא אכל עזרת הנשים ונראה עוד דלאו אבא שאול קאמר לה אלא סתמא היא וז"ל הר"ר שמעיה ז"ל וחלקה היתה כל חומת העזרה החיצונה פנויה מכלום בראשונה ולבסוף הקיפוה גזוזטרא זיזין וגזוזטראות נעצו בחומה ובנו עליה תקרה ומרפסת לצורך שמחת בית השואבה עכ"ל ז"ל וכמו שפירשתי מוכח ג"כ ביד שם פ"ה. וכן ראיתי שפי' ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל:
שעליהם הלוים עומדים ואומרים בשיר: פירשו רש"י ורד"ק ז"ל בפירושן לספר יחזקאל בפסוק ובפתחי הלשכות שאלה הט"ו מעלות שהיו בין עזרת נשים לעזרת ישראל שהיו הלוים אומרים עליהם שיר בשמחת בית השואבה כמו ששנינו במסכת סוכה פרק החליל אבל הדוכן שהיו אומרים עליו שיר תמיד בשעת הקרבן הוא הדוכן הנזכר במשנה דבסמוך והיה במזרח כשהיו הלוים עולין מעזרת ישראל לעזרת כהנים ומן הכתוב ג"כ ראינו שהדוכן נתון במזרח כמו שאמר בד"ה והלוים המשוררים לכולם לאסף להימן ולידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ במצלתים בנבלים ובכנורות עומדים מזרח למזבח ע"כ. וכבר רמז רעז"ל ענין זה שם פ' החליל:
טרוטות: ס"א תרוטות והכל ענין אחד. ופירש הר"ר שמעיה ז"ל לא היו טרוטות לא היה המעלות עולות בשורה זו על זו כמעלות החיל וכמעלות האולם:
אלא מוקפות: כדי שלא יעלו יותר מדאי לעזרת ישראל ולשון טרוטות אינו יודע לכוין ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
עזרת הנשים: שהיה תוך חומת העזרה, אבל רק לצד מזרח של עזרה. [והיה לעזרת נשים שער בצד מזרח. וכן כתב רש"י יומא ט"ז א'], וכן מצוייר ג"כ בכל ציורי המקדש שראיתי. [ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום במשנה שהיה לעזרת נשים שער, אף שמסתבר כן. אולם גם כאן שבשו המדפיסים בציור ביהמ"ק של הרמב"ם בש"ס, בשמצויר סדר המעלות משער התחתון עד שער האולם, קראו לשער זה שמהחיל לעזרת נשים, בשם שער שושן. ושם עמוד ב' קראוהו בשם שער נקנור. ולא זה וזה יש בהן רוח חיים, דשער שושן היה בחומת הר הבית החצונה [כמדות פ"א מ"ג], ושער נקנור היה בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כסוף פ"ב דמדות]. אבל שער זה שמחיל לעזרת נשים, לא היה לו שם פרטי כלל]:
היתה אורך מאה ושלשים וחמש: אמות, ממזרח למערב:
על רחב מאה ושלשים וחמש: אמות מצפון לדרום. וסימנך נשים דעתן קלה [כקידושין ד"פ ב']:
וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה: בפנים:
של ארבעים ארבעים אמה: כל לשכה מ' אורך ומ' רוחב:
ויוציאני אל החצר החיצונה: היא עזרת נשים שהיא חיצונה לעזרה הפנימית וביניהן חומה ושער. משא"כ עזרת ישראל ועזרת כהנים, לאחת יחשבו, מדאין ביניהן חומה ושער, וכלקמן:
בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות: דקטורת ר"ל מעלות קטור עשן כשמבערין שם אש, מדאין עליהן תקרה:
ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד: משליכין השער תחת היורה שמבשלין בה שלמים שלהן:
ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים: בודקין העצים, להסיר כל עץ שהתליע בלח. ובהתליע ביבש גוררו וכשר [מנחות פ"ה ב']:
היא היתה לשכת מצורעים: שאחר שטבל בז' והעריב שמשו, רשאי לכנס לעזרת נשים. רק מדהוא עדיין מחוסר כפורים, אסור לכנוס לעזרת ישראל עד שיביא קרבנותיו ביום ח' [ככלים פ"א]. מיהו כשצריך להכניס בהנותיו למתן דם ושמן ביום ח', טובל בלשכה זאת מקודם, וממתין שם עד שיכניס בהונותיו למתן דם ושמן, דרך שער עזרת ישראל. [ומדמוכח משמו תשמישו, להכי א"צ תנא לפרשו]:
היא היתה נקראת לשכת בית שמניה: נ"ל דיחדו לכל לשכה מקום הראוי, דלשכת השמנים יחדוה במערבית דרומית משום דמקום הניסוך במזבח ליין ג"כ במזרחית דרומית היה, וגם מנורה בדרום היה. וצפונית מערבית למצורעים מדמוכנים לקרבן להכניס בהונות והרי כל ק"ק נשחטין בצפון. אולם בצפונית מזרחית להתלעת עצים, דעצים צריכים לקרבנות שקרבים למזבח דהיינו עולה וכדומה שנשחטין בצפון, ורק מדלא היו ראויין עדיין עד אחר התלעה לכן יחדוה בצד מזרח דהיינו רחוק מהמקדש. ומזרחית דרומית יחדוה לבשל שלמי נזיר, מדהוא דבר של חול, דבר שגם בירושלים היה רשאי לעשות, רק משום שכמה נזירים שהיו מעיירות אחרות ואין להם מכיר בעיר, יחדו להם לשכה בעזרה.
וחלקה היתה בראשונה: אעזרת נשים קאי, דמתחלה היה גובה כתליה חלק בלי בליטה באמצע גובהן:
והקיפוה כצוצרה: ר"ל שאח"כ עשו גזוזטרא, דהיינו תקרה בולטת מאמצע גובה כתליה:
שהנשים רואות מלמעלן: כשעומדות על הגזוזטרא:
כדי שלא יהו מעורבין: בשעת שמחת בית השואבה שעשו בעזרת נשים בחג הסוכות:
וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה: מעזרת נשים:
לעזרת ישראל: דכל עזרת נשים היתה קרקע שוה, רק בסופה סמוך לעזרת ישראל, היו ט"ו מעלות:
שעליהן הלוים אומרים בשיר: בשמחת בית השואבה עמדו שם בט"ו שורות על הט"ו מעלות, ובכל שורה שררו שיר המעלות אחר, שורה אחר שורה. ולהכי נקראין המזמורים ההם שיר המעלות, וסיימו העומדים וגו' בלילות של סוכות:
לא היו טרוטות: ר"ל שהמעלות הללו לא היו ארוכות ובעלות זויות:
אלא מוקפות: ר"ל רק היו עגולות:
כחצי גורן עגולה: דמדעמדו עליהן בשיר השורות של הלויים בשמחת השואבה, להכי היו עגולות כדי שיוכלו הכל לראותן יפה. ועוד דמדהן עגולות ובולטות באמצע כבטן, ועי"ז יחזיקי מזמרים הרבה [כסוכה נ"א ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת