משנה מגילה א

מגילה פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק ראשון ("מגילה נקראת") · >>

פרקי מסכת מגילה: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר, בחמישה עשר, לא פחות ולא יותר.

כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון, קורין בחמשה עשר.

כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר; אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

משנה ב

כיצד? חל להיות יום ארבעה עשר בשני – כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.

חל להיות בשלישי או ברביעי – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.

חל להיות בחמישי – כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.

חל להיות ערב שבת – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום.

חל להיות בשבת – כפרים ועיירות גדולות מקדימין וקורין ליום הכניסה, ומוקפות חומה למחר.

חל להיות אחר השבת – כפרים מקדימין ליום הכניסה, ועיירות גדולות קורין בו ביום, ומוקפות חומה למחר.

משנה ג

איזו היא עיר גדולה?

כל שיש בה עשרה בטלנים. פחות מכאן, הרי זה כפר.

באלו אמרו, מקדימין ולא מאחרין; אבל זמן עצי כהנים, ותשעה באב, וחגיגה, והקהל – מאחרין ולא מקדימין.

אף על פי שאמרו: מקדימין (ולא מאחרין) – מותרין בהספד ובתעניות ומתנות לאביונים.

אמר רבי יהודה: אימתי? מקום שנכנסין בשני ובחמישי; אבל מקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי, אין קורין אותה אלא בזמנה.

משנה ד

קראו את המגילה באדר הראשון, ונתעברה השנה, קורין אותה באדר השני.

אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.

משנה ה

אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.

אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בכרת.

משנה ו

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.

אין בין נדרים לנדבות, אלא שהנדרים – חייב באחריותן, ונדבות – אינו חייב באחריותן.

משנה ז

אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלוש, אלא קרבן.

אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אלא פריעה ופרימה.

אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט, אלא תגלחת וציפורים.

משנה ח

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.

משנה ט

אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר הבא על כל המצות.

אין בין כהן משמש לכהן שעבר, אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה.

משנה י

אין בין במה גדולה לבמה קטנה, אלא פסחים.

זה הכלל: כל שהוא נידר ונידב, קרב בבמה; וכל שאינו לא נידר ולא נידב, אינו קרב בבמה.

משנה יא

אין בין שילה לירושלים, אלא שבשילה אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה.

וכאן וכאן קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.

קדושת שילה – יש אחריה היתר, וקדושת ירושלים – אין אחריה התר.

משנה מנוקדת

(א)

מְגִלָּה נִקְרֵאת: בְּאַחַד עָשָׂר, בִּשְׁנֵים עָשָׂר, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר; לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

כְּרַכִּין הַמֻקָּפִין חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר.

כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת, קוֹרִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; אֶלָּא שֶׁהַכְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה:

(ב)

כֵּיצַד? חָל לִהְיוֹת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בַּשֵּׁנִי - כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

חָל לִהְיוֹת בַּשְּׁלִישִׁי אוֹ בָּרְבִיעִי - כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

חָל לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי - כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

חָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת - כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם.

חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת - כְּפָרִים וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת מַקְדִּימִין וְקוֹרִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר.

חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת - כְּפָרִים מַקְדִּימִין לְיוֹם הַכְּנִיסָה, וַעֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת קוֹרִין בּוֹ בַּיּוֹם, וּמֻקָּפוֹת חוֹמָה לְמָחָר:

(ג)

אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה? כָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִים. פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה כְּפָר.

בְּאֵלּוּ אָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין.

אֲבָל זְמַן עֲצֵי כֹּהֲנִים, וְתִשְׁעָה בְּאָב, וַחֲגִיגָה, וְהַקְהֵל – מְאַחֲרִין וְלֹא מַקְדִּימִין.

אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ מַקְדִּימִין וְלֹא מְאַחֲרִין, מֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִיּוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? מָקוֹם שֶׁנִּכְנָסִין בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי. אֲבָל מָקוֹם שֶּׁאֵין נִכְנָסִין לֹא בַּשֵּׁנִי וְלֹא בַּחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ:

(ד)

קָרְאוּ אֶת הַמְּגִלָּה בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן, וְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, קוֹרִין אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי.

אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁנִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים:

(ה)

אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד.

אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת:

(ו)

אֵין בֵּין הַמּוּדַר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לְמֻּדָּר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶּׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.

אֵין בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת, אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וּנְדָבוֹת אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:

(ז)

אֵין בֵּין זָב הָרוֹאֶה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת לְרוֹאֶה שָׁלֹשׁ, אֶלָּא קָרְבָּן.

אֵין בֵּין מְצֹרָע מֻסְגָּר לִמְצֹרָע מֻּחְלָט, אֶלָּא פְּרִיעָה וּפְרִימָה.

אֵין בֵּין טָהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר לְטָהוֹר מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, אֶלָּא תִּגְלַחַת וְצִפֳּרִים:

(ח)

אֵין בֵּין סְפָרִים לִתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן, וּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵינָן נִכְתָּבוֹת אֶלָּא אַשּׁוּרִית.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף בַּסְּפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית:

(ט)

אֵין בֵּין כֹּהֵן מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לִמְרֻבֶּה בְּגָדִים, אֶלָּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת.

אֵין בֵּין כֹּהֵן מְשַׁמֵּשׁ לְכֹהֵן שֶׁעָבַר, אֶלָּא פַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה:

(י)

אֵין בֵּין בָּמָה גְּדוֹלָה לְבָמָה קְטַנָּה, אֶלָּא פְּסָחִים.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא נִדָּר וְנִדָּב, קָרֵב בְּבָמָה; וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא נִדָּר וְלֹא נִדָּב, אֵינוֹ קָרֵב בַּבָּמָה:

(יא)

אֵין בֵּין שִׁילֹה לִירוּשָׁלַיִם, אֶלָּא שֶׁבְּשִׁילֹה אוֹכְלִים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל הָרוֹאֶה, וּבִירוּשָׁלַיִם לִפְנִים מִן הַחוֹמָה.

וְכַאן וְכָאן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים.

קְדֻשַּׁת שִׁילֹה יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר, וּקְדֻשַּׁת יְרוּשָׁלַיִם אֵין אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר:

נוסח הרמב"ם

(א) מגילה נקראת -

באחד עשר, בשנים עשר,

בשלשה עשר, בארבעה עשר,

ובחמישה עשר,

לא פחות - ולא יתר.

כרכים -

המוקפים חומה - מימות יהושע בן נון,

קורין בחמישה עשר.

כפרים, ועיירות גדולות -

קורין בארבעה עשר.

אלא שהכפרים - מקדימין ליום הכניסה.

(ב) כיצד?

חל להיות בשני -

כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום.

ומוקפין חומה - למחר.

חל להיות בשלישי, או ברביעי -

כפרים - מקדימין ליום הכניסה.

ועיירות גדולות - קורין בו ביום.

ומוקפות חומה - למחר.

חל להיות בחמישי -

כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום.

ומוקפות חומה - למחר.

חל להיות בערב שבת -

כפרים - מקדימין ליום הכניסה.

ועיירות גדולות, ומוקפות חומה - קורין בו ביום.

חל להיות בשבת -

כפרים, ועיירות גדולות - מקדימין ליום הכניסה.

ומוקפות חומה - למחר.

חל להיות לאחר שבת -

כפרים - מקדימין ליום הכניסה.

ועיירות גדולות - קורין בו ביום.

ומוקפות חומה - למחר.

(ג) איזו היא עיר גדולה?

כל שיש בה - עשרה בטלנין.

פחות מכן - הרי זה כפר.

באלו אמרו -

מקדימין - ולא מאחרין.

אבל - זמן עצי הכהנים,

ותשעה באב, חגיגה, והקהל -

מאחרין - ולא מקדימין.

אף על פי שאמרו,

מקדימין - ולא מאחרין,

מותרין - בספד, ובתענית, ובמתנות לאביונים.

אמר רבי יהודה: אימתי?

במקום שנכנסין - בשני, ובחמישי.

אבל מקום שאין נכנסין - לא בשני, ולא בחמישי,

קורין אותה בזמנה.

(ד) קראו את המגילה באדר הראשון,

ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני.

אין בין אדר הראשון - לאדר השני,

אלא - מקרא מגילה, ומתנות לאביונים.

(ה) אין בין יום טוב - לשבת,

אלא - אוכל נפש בלבד.

אין בין שבת - ליום הכיפורים,

אלא -

שזה - זדונו בידי אדם,

וזה - זדונו בהכרת.

(ו) אין בין מודר הנאה מחברו - למודר ממנו מאכל,

אלא דריסת הרגל,

וכלים - שאין עושין בהן אוכל נפש.

אין בין נדרים - לנדבות,

אלא שהנדרים - חייב באחריותן,

ונדבות - אינו חייב באחריותן.

(ז) אין בין זב, הרואה שתי ראיות - לרואה שלש,

אלא קרבן.

אין בין מצורע מוסגר - למצורע מוחלט,

אלא פריעה, ופרימה.

אין בין טהור מתוך הסגר - לטהור מתוך החלט,

אלא תגלחת, וציפורים.

(ח) אין בין ספרים - לתפילים, ומזוזות,

אלא שהספרים - נכתבין בכל לשון,

ותפילים, ומזוזות - אינן נכתבות, אלא אשורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אף בספרים - לא התירו שיכתבו, אלא יוונית.

(ט) אין בין כוהן משוח בשמן המשחה - למרובה בבגדים,

אלא פר הבא על כל המצוות.

אין בין כוהן משמש - לכוהן שעבר,

אלא פר יום הכיפורים, ועשירית האיפה.

(י) אין בין במה גדולה - לבמה קטנה

אלא פסחים.

זה הכלל -

כל שהוא נידר, ונידב - קרב בבמה.

וכל שאינו לא נידר, ולא נידב - אינו קרב בבמה.

(יא) אין בין שילה - לירושלים,

אלא שבשילה -

אוכלים קדשים קלים, ומעשר שני - בכל הרואה.

ובירושלים - לפנים מן החומה.

כאן, וכאן -

קודשי קדשים - נאכלים לפנים מן הקלעים.

קדושת שילה - יש אחריה היתר.

קדושת ירושלים - אין אחריה היתר.

פירושים

משנה מגילה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב