משנה כריתות א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק א · משנה ב | >>
על אלו חייבים על זדונם כרת, ועל שגגתם חטאת, ועל לא הודע שלהן אשם תלוי, חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו, מפני שהוא בעולה ויורד, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אף המגדףיח, שנאמר (במדבר טו), תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, יצא מגדף, שאינו [ עושה ] מעשה.
משנה מנוקדת
עַל אֵלּוּ חַיָּבִים עַל זְדוֹנָם כָּרֵת,
- וְעַל שִׁגְגָתָם חַטָּאת,
- וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אָשָׁם תָּלוּי,
- חוּץ מִן הַמְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף הַמְּגַדֵּף,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כט):
- תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה;
- יָצָא מְגַדֵּף,
- שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה [נ"א: שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה]:
נוסח הרמב"ם
על אלו -
- חייבין על זדונן - כרת,
- ועל שגגתן - חטאת,
- ועל לא הודע שלהן - אשם תלוי,
- חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו - שהוא בעולה ויורד,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אף המגדף,
- שנאמר: "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" (במדבר טו כט) - יצא מגדף שאין בו מעשה.
פירוש הרמב"ם
השגגה - היא שיהא ודאי שעשה אותה מעשה אלא שעשה אותו בשוגג.
ולא הודע - הוא שיהא מסופק אם עשה או לא עשה.
והשגגה דרך משל היא שיאכל חלב שעל הכליות, ומדומה שהוא חלב שעל הלב, ואחר שאכל אותו ידע בו ודאי שהוא חלב שעל הכליות אכל, הרי זה חייב חטאת על השגגה זו, והיא כשבה או שעירה כמו שנתבאר ופירשנו אותו בתחילת סדר זה. לפיכך אם היו לפניו שתי חתיכות של חלב, אחת משתיהן חלב מותר והשני אסור, ואכל אחת משתיהן ונסתפק לו אם אכל המותר או האסור, הרי זה חייב אשם תלוי והוא איל מן הצאן.
וכבר בארנו בשני מהוריות שפסח ומילה אין חייבין על שגגתן חטאת, ואף על פי שהן בכרת, לפי שהן מצות עשה, ורחמנא אמר על השוגג שחייבין עליה חטאת שנאמר "ועשה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה"(ויקרא ד, לז), ולפיכך באר שאינו חייב בקרבן אלא על מצות לא תעשה.
וכן מגדף אין חייב על שגגתו חטאת שנאמר "לעושה בשגגה"(במדבר טו, כט) כמו שזכרנו.
וכבר בארנו שם גם כן, שאינו חייב אשם תלוי אלא על חטא שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה, רוצה לומר בקבועה שאינו משתנה בשינוי ענייני האדם, אלא מקריב כשבה או שעירה בין שיהיה עשיר או עני וזו היא הנקראת חטאת קבועה. אבל מטמא מקדש וקדשיו רוצה לומר אשר יבא במקדש או יאכל קדשים בטומאה, אף על פי שהוא בכרת חייב על שגגתו חטאת ואינה חטאת קבועה, לפי שבאר הכתוב ואמר "אם דל הוא, ואין ידו משגת"(ויקרא יד, כא), לפיכך אין חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. וכבר בארנו ראיה על זה בשני ממסכת הוריות. והרי נתבאר לך, שכל מה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי. וכן נתבאר לך מה שזכרנו כבר, שכל שחייבין על זדונו כרת [חייבים] על שגגתו חטאת קבועה, זולתי השלש כריתות בלבד רוצה לומר פסח ומילה ומגדף מן הטעם שזכרנו.
ופשוט הוא שעניין מה שאמר פסח, רוצה לומר שלא הקריב קרבן פסח במועדו שנאמר "כי קרבן ה'"(במדבר ט, יג) וגו'.
ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ועל שגגתן חטאת - שגגה שחייבים עליה חטאת היא, כגון הבא על אחת מן העריות כסבור שהיא אשתו טז, והעובד עבודה זרה שמשתחוה לה כסבור זיבוח וקיטור וניסוך אסרה תורה ולא השתחויה, והמחלל את השבת כסבור חול הוא, וכן כל כיוצא בזה שיודע בעיקר האיסור אלא שנעלם ממנו זה המעשה שעושה. אבל האומר מותר לגמרי, דעוקר כל הגוף, כגון האומר אין שבת בתורה יז, אין עבודה זרה בתורה, לא שוגג הוא זה אלא אנוס גמור הוא ופטור:
לא הודע - כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן, אכל אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל. אשתו ואחותו עמו במטה, בא על אחת מהן ואינו יודע על איזו מהן בא:
אשם תלוי - לפי שבא על הספק קרוי אשם תלוי, שתולה ומגין עליו מן היסורים, ואינו מכפר, שאם נודע אליו אח"כ בבירור שחטא, מביא חטאת קבועה:
המטמא מקדש וקדשיו - שנכנס למקדש כשהוא טמא, או אכל קדשים בטומאה:
מפני שהוא בעולה ויורד - ואין אשם תלוי בא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה, והאי הואיל ושגגתו בעולה ויורד, אין בלא הודע שלו אשם תלוי:
אף המגדף - אין מביאין על שגגתו חטאת, ועל לא הודע שלו נמי אין חייבים אשם תלוי. דרחמנא אמר גבי חטאת, לעושה בשגגה, פרט למגדף שאין בו מעשה. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
על אלו חייבים כו' ועל שגגתן חטאת. וטעמא כתבתי במ"ג פרק ב' דהוריות:
ועל שגגתן חטאת. פירש הר"ב כגון הבא על אחת מן העריות כסבור שהיא אשתו והבא על הזכור ועל הבהמה כסבור לבא על אשתו שלא כדרכה. ובא על הזכור או על הבהמה ואח"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא. והאשה המביאה נמי דסבורה להביא אדם והביאה בהמה. ונדה דסבור טהורה היא. ומגדף כסבור מברך הוא שם בן ב' אותיות וברך שם בן ד' אותיות. דאינו חייב אלא על שם בן ד' אותיות. כדאמרינן בפ"ד מיתות. עבודה זרה כו' מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו. בעל אוב נתכוין לכשוף אחר. שבת כסבור חול הוא. קדש כסבור בשר חולין הוא. מקדש כסבור בית אחר הוא. חלב כסבור שומן. ודם כסבור טחול. ל"א דם כסבור שדם חגבים או דם דגים הוא. לשון מורי. נותר ופגול כסבור כשר הוא. שוחט בחוץ כסבור בהמת חולין היא. מעלה כסבור *) במות אלו של צבור מותרות ומוקי לה לקרא בבמת יחיד. פסח ויו"כ כסבור ימות החול הן. שמן וקטרת נתכוין לסמנים אחרים ונמצאו שהם הסמנים הכתובים. רש"י. ומ"ש הר"ב האומר אין שבת בתורה כו'. כגון תנוק שנשבה לבין הגוים. ולא שמע מעולם שיש שבת. דאילו שמע ועכשיו שכחו. חייב. כמ"ש הר"ב ברפ"ז דשבת וז"ל. כל השוכח עיקר שבת כו' חייב חטאת אחת כסבור אין שבת בתורה. ואע"ג דמעיקרא שמע ועכשיו שכחו. ע"כ. וכלומר אע"ג דמעיקרא שמע דאל"ה פטור לגמרי. והרמב"ם בפ"ב מה' שגגות פסק דאפילו לא שמע מעולם נמי חייב:
מפני שהוא בעולה ויורד. פירש הר"ב ואין אשם תלוי בא. אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה. והטעם פירשתי במ"ד פ"ב דהוריות:
וחכמים אומרים אף המגדף. אדרבי מאיר מהדרי דאמר חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו וקאמרי דאף המגדף נמי. ולא ידעתי מאי קשיא ליה לרש"י דבגמרא דף ז'. אדמפרשינן למתני' דרבנן מהדרי אידעוני. דלא תנן לה. לפי שאין בו מעשה [כדתנן בפ"ז דסנהדרין מ"ז ופי' שם רש"י דהכנסת העצם ידעוני. אינו מדבר בשעת מעשה. אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו והקשת זרועותיו חשיב ליה מעשה] וקאמרי מגדף נמי לית ביה מעשה. כתב תימה לי. ולרבי יוחנן דאמר לעיל הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו [כלומר ולא משום שאין בו מעשה]. מאי אף דקתני מתני' ע"כ. ואלא מיהת מתני' דלעיל דתני מגדף לחייבו בחטאת ר"ע היא דלא בעי מעשה. ומה"ט לא אמר ר"י דלא תנן ידעוני משום שאין בו מעשה כדאמר ר"ל. דמתני' ר"ע היא ולא בעי מעשה כדאיתא בגמרא דלעיל. וראיתי להרמב"ם בפ"א מהלכות שגגות דלא קא חשיב למגדף במחוייבי חטאות. וקא חשיב לידעוני כשהוא במעשה. וכן עוד לו ברפ"ו מהלכות עבודה זרה שמחייב לידעוני בחטאת. ומפרש עלה כיצד מעשה הידעוני מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו וכו'. ובמגדף שם בפ"ב לא הזכיר שיהא חייב חטאת. ובפרק ט"ו מהלכות סנהדרין דקא חשיב לכל הנסקלים לא התנה בידעוני שיהא במעשה. כמו המגדף שנסקל בלא מעשה. והיינו דבפרק ד' מיתות לענין סקילה תנן לידעוני. שהוא המדבר כו' ובלא מעשה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על הברטנורא) והבא על הזכר ועל הבהמה כסבור לבא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר וכו' ואח"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא וכן בכולהו. נדה כסבור טהורה היא. מגדף כסבור מברך שם בן ב' אותיות [דאינו חייב עליו] וברך שם בן ד'. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר בנו. אוב נתכוין לכשוף אחר. דם כסבור דם דגים. מעלה בחוץ כסבור במות אלו של צבור מותרות ומוקי ליה לקרא בבמת יחיד. שמן וקטרת בנתכוין לסממנים אחרים:
(יז) (על הברטנורא) כגון תינוק שנשבה ולא שמע מעולם שיש שבת. דאלו שמע ועכשיו שכחו. חייב כמ"ש הר"ב ברפ"ז דשבת:
(יח) (על המשנה) אף כו'. אדר"מ מהדרי דא' חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו וקאמרי דאף המגדף נמי ולא ידענא מאי קשיא לי' לרש"י אדמפ' בגמ' דרבנן מהדרי אידעוני דלא תנן לה לפי שאין בו מעשה [וקאמרי] מגדף נמי לית ביה מעשה. וכ' תימה לי ולר"י דאמר לעיל הואיל ושניהם בלאו א'. [כלומר ולא משום דאין בו מעשה] מאי אף. ע"כ. דהא מתניתין [דלעיל] ר"ע היא דלא בעי מעשה ומה"ט לא אמר ר"י הכי. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
על אלו: לאו דוקא דהא חסר פסח ומילה תוס' ז"ל. וביד רפ"א דהלכות שגגות:
ועל שגגתן חטאת: דמפיק ליה מע"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' דמיירי בע"ז דאמר מר שקולה ע"ז כנגד כל התורה דהא כתוב בה מצות וכתיב בה קרבן והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה ע"ז שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת כגון הני כריתות שוגג דעריות אמו וכו' כסבור שהיא אשתו והבא על הזכרים ועל הבהמה בשוגג כסבור לבוא על אשתו שלא כדרכה ובא על הזכר או על הבהמה ואח"כ נודע לו דזכר הוא או בהמה היא חייב חטאת:
ועל לא הודע שלהן אשם תלוי: דלא אתיידע אי בא על אשתו שלא כדרכה או זכר או בהמה והה"נ לאחריני: והאשה המביאה [הגה"ה פירש רש"י ז"ל חזר להשלים לפרש שגגת כל חד וחד ולא קאי כלל אלא הודע דפירש השתא. ותמהתי שאינו מוגה בתלמוד הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל] נמי דסבורה להביא אדם והביאה בהמה ונדה דסבור טהורה היא מגדף כסבור מברך הוא שם בן שתי אותיות ובירך שם בן ד' אותיות דאינו חייב אלא על שם של ד' אותיות. ע"ז כסבור זבוח וקיטור אמרה תורה ולא השתחוואה וניסוך דארבע עבודות אלה עבודות הם. מולך כסבור להעביר אדם אחר והעביר את בנו. בעל אוב נתכוון לכשוף אחר. שבת כסבור חול קדש כסבור בשר חולין הוא מקדש כסבור בית אחר הוא חלב כסבור שומן הוא. ודם כסבור טחול ל"א דם כסבור שדם חגבים או דם דגים הוא לשון מורי ז"ל. נותר ופגול כסבור כשר הוא. שוחט בחוץ כסבור בהמת חולין היא. מעלה לאחר איסור הבמות הקריב בבמה וכסבור במות אלו של צבור הן מותרות. ומוקים לקרא בבמת יחיד. פסח ויום כפור כסבור ימות החול הן שמן וקטרת נתכוון לסממנין אחרים ונמצאו שהן אותם סממנים הכתובים בתורה. אבל אומר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף לאו שוגג הוא אלא אנוס הוא ופטור רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' והרא"ש ז"ל דלא נהירא הא דקאמר אבל אומר מותר פטור דהא אמרינן השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא אחת ומוקי לה בתינוק שנשבה לבין העו"ג ואין לך אומר מותר גדול מזה וההיא דבשגגה פרט לאומר מותר דגבי גלות י"ל דשאני התם דטובא שגגה כתיב ע"כ:
חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד: בגמרא פריך ולתני נמי חוץ ממי שעבר עליו יוה"כ שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה וכדתנן לקמן בפ' בתרא ותירץ ר"ל כי קתני מידעם דאיתיה לחטאיה ורחמנא פטריה אבל עבר עליו יוה"כ ליתיה לחטאיה דהא כפר עליו יוה"כ ור"י תירץ דמתניתין במבעט דקאמר לא בעינא דניכפר עלי יוה"כ דאי הדר ביה בתר יוה"כ בעי לאתויי אשם תלוי ור"ל סבר מבעט נמי מכפר עליה יוה"כ ובפלוגתא דאביי ורבא האומר וכו'. אביי כר"י ורבא כר"ל. וביד פי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סימן י"ג ובפי"א דהלכות שגגות סימן ה':
וחכמים אומרים אף המגדף: מפריש בגמרא דמשום דשמעו ליה רבנן לר"ע דתני אוב ולא תני ידעוני א"ל מ"ש ידעוני דלא מייתי קרבן משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה ור"ע סבר מגדף עקימת פיו הוי מעשה ובעל אוב הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל ידעוני אפילו עקימת שפתים ליכא דהכנסת עצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר מעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו וכל זה הוא אליבא דר"ל דס"ל דר"ע בעי מעשה זוטא אבל לר"י רביה דס"ל דר"ע לא בעי מעשה כלל ומתניתין דנקט אוב הה"נ ידעוני משום דשניהם בלאו אחד נאמרו וכו' כמו שפירש הרמב"ם ז"ל ורעז"ל קשה לרש"י ז"ל אליבא דר"י מאי דקתני אף ותוס' ז"ל תרצו דלדידיה נאמר דקאי אהאי דתני על אלו וכו' ועל לא הודע שלהן אשם תלוי חוץ מטומאת מקדש וקדשיו וקאמר אף המגדף אינו מביא על לא הודע שלו אשם חלוי ע"כ:
יצא מגדף שאינו עושה מעשה: נ"א שאין בו מעשה. ולר"ל בדין הוא דבעי למיתני יצא מגדף ובעל אוב אלא חדא מתרתי נקט ומגדף איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב כרת במקום קרבן דס"ל לר"ע דמגדף היינו מברך את השם וסמיך לקרבן ע"ז דלעיל מיניה בפ' שלח לך אימא מודו ליה לר"ע קמ"ל. ואיתה לפלוגתא דר' עקיבא וחכמים בפ"ד מיתות דף ס"ג ובתוספות כ"י מצאתי כתוב על סוגית התלמוד והברייתא דאיתא בגמרא דהכי קאמרי ליה רבנן לר"ע מי סברת מגדף היינו מברך את השם לא מגדף היינו עובד ע"ז אלא כרת במברך את ד' מנא להו דכתיב במברך את ה' ונשא תשאו וכתיב בפסח חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת ה"ג רש"י ז"ל. גמרא ת"ר את ה' הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם האומר גירפת את הקערה וחסרת קסבר מגדף מברך את ה' הוא ראב"ע אומר כאדם האומר גירפת הקערה ולא חסרת קסבר מגדף היינו עובד ע"ז ופירש רש"י ז"ל גרפת ריש מתחלפת בדלית קנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ קסבר מגדף היינו מברך את ה' ומילתא רבא עביד שפשט ידו בעיקר. ולא חסרת קסבר היינו עובד ע"ז כגון משורר ומזמר לע"ז דלא מילתא רבא היא כולי האי ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
על אלו: על כל הלא תעשות דתני לעיל:
ועל שגגתם חטאת: ואפילו לא ידע מעולם שזה חטא. כגון תינוק שנשבה בין העכו"ם, לא מחשב אונס [כשבת ס"ח ב' ורמב"ם פ"ג משגגות ה"ו, ודלא כרש"י וכר"ב]. מיהו אינו חייב חטאת עד שיהיה שוגג מתחלה ועד סוף עשייתו. ואפילו ידע שדבר זה אסור בלאו, אבל סבור שפטור מכרת, מחשב שוגג וחייב קרבן. אבל כשידע שחייב כרת על חטאת זה, רק קסבר שפטור מקרבן, שגגת קרבן לאו שגגה היא [רמב"ם שם ה"ב]:
ועל לא הודע שלהן: שלא ידע אם חטא או לא. ודוקא דאיקבע איסורא, שיודע וודאי שיש כאן איסור, רק שאינו יודע אם חטא בו. כגון שהיה לפניו ב' חתיכות, א' וודאי חלב וא' וודאי שומן, ואכל א' מהן בשוגג. או אשתו ואחותו עמו, ובעל אחת מהן. או שעשה מלאכה ביום א', ואינו יודע אם בשבת או בחול עשה [ולתוס' כריתות די"ז ב' ד"ה מדסיפא], דוקא בעשה מלאכה בביה"ש קרוב למ"ש, דאיקבע איסורו כל היום], חייב אשם תלוי. אבל באין שם איסור וודאי כגון שהיה לפניו חתיכה א' שמסופקים בה אם היא חלב או שומן, ואכלה בשוגג פטור מאשם תלוי. וצריך נמי שיהיה חטא שחייב בזדונה כרת, ובשגגתה חטאת קבוע:
אשם תלוי: נקרא כך משום דתולה ומגין עליו מיסורים בעונשי שמים, עד שיוודע לו שבוודאי חטא, ויביא אז חטאת קבוע:
מפני שהוא בעולה ויורד: ר"ל מפני שכשיוודע לו שבוודאי חטא, מביא קרבן עולה ויורד [דהיינו אם הוא עשיר אז הוא עולה בחיובו, שחייב להביא כשבה או שעירה לחטאת. ואם עני הוא, אז יורד בחיובו, שדי לו להביא ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת. ואם אין ידו משגת גם לזה, אז די לו להביא עשירית האיפה סולת למנחה, בלי שמן ולבונה, והוא הנקרא מנחת חוטא, וזה ילפינן בג"ש דאין אשם תלוי בא רק כשחייב על הודע שלו חטאת קבוע [כהוריות ד"ח ב'. ואיצטריך הש"ס לטעם זה משום דגם בטומאת מקדש שייך איקבע איסורא, דהרי אינו חייב כרת רק בנכנס בטומאה מפתח עזרת ישראל ולפנים [כמנחות כ"ז ב']. א"כ משכח"ל שפיר שנכנס בטומאה באחד מהעזרות שלפניו, ואינו יודע אם לעזרת ישראל או לעזרת נשים נכנס. וכ"כ מגדף הרי אינו חייב רק בבירך שם המיוחד, וב' שמות לפניו ואינו יודע איזה גידף. וכ"כ בכל אינך דתני במתני' שייך אתחזק איסורא, כגון השוחט והמעלה בחוץ, הרי אינו חייב רק בהעלה בראש המזבח שבחוץ, ודבר הראוי להקריב בפנים [כזבחים ק"ח א' וק"ט א'], א"כ משכח"ל שהיה ב' חתיכות לפניו, וב' גבשושיות לפניו. א' מזבח בנוי, וא' סלע, ואינו יודע איזה חתיכה העלה, או על איזה גבשושית העלה. וכ"כ בע"ז. הרי אינו חייב רק בעבודה שעבודתה בכך, וזה אינו יודע אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס, או איפכא. וכן מעביר זרעו למולך, ב' ילדים לפניו, א' בנו וא' שאינו בנו, והעביר א', ואינו יודע איזה העביר. וכן מפטם שמן וקטורת, שאינו חייב בשניהן רק בשעשאן כפי המשקולת האמור בתורה, והיו ב' מיני שמן או קטורת לפניו, וא' מהן חסר, ופיטם א' מהן ואינו יודע איזה. וכ"כ בסך אינו יודע אם בשמן המשחה שעשה משה או בשמן אחר. וכן בבעל אוב, שהיה גלגולת מת לפניו [כסנהדרין ס"ה ב'] ודבר אחר כעין גלגולת ושאל בא' מהן. וכן כולהו שנזכרו במתני' שייך בהן שפיר איקבע איסורא].
שנאמר: בחיוב חטאת:
יצא מגדף שאינו עושה מעשה: ומדפטור על הודע שלו מחטאת, פטור נמי על לא הודע שלו מאשם תלוי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת