משנה כלים ג ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ג · משנה ב | >>

[עריכה]

חבית, שיעורה בגרוגרות^א, דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר, באגוזים.

רבי מאיר אומר, בזיתים.

הלפס והקדירה, שיעורן בזיתים^ג.

הפך והטפי, שיעורן בשמן.

והצרצור, שיעורו במים.

רבי שמעון אומר, שלשתן בזרעונים.

נר, שיעורו בשמן.

רבי אליעזר אומר, בפרוטה קטנה.

נר שניטל פיו, טהור.

ושל אדמה שהוסק פיו ^ו בפתילה, טהור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָבִית, שִׁעוּרָהּ בִּגְרוֹגָרוֹת,

דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

בָּאֱגוֹזִים;

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

בַּזֵּיתִים.

הַלְּפָס וְהַקְּדֵרָה,

שִׁעוּרָן בַּזֵּיתִים.

הַפַּךְ וְהַטְּפִי,

שִׁעוּרָן בְּשֶׁמֶן;

וְהַצַּרְצוּר,

שִׁעוּרוֹ בְּמַיִם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:

שְׁלָשְׁתָּן בְּזֵרְעוֹנִים.

נֵר,

שִׁעוּרוֹ בְּשֶׁמֶן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

בִּפְרוּטָה קְטַנָּה.

נֵר שֶׁנִּטַּל פִּיו,

טָהוֹר;

וְשֶׁל אֲדָמָה שֶׁהֻסַּק פִּיו בַּפְּתִילָה,

טָהוֹר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

חבית -

שעורה בגרוגרות - דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר: באגוזים.

רבי מאיר אומר: בזיתים.

הלפס, והקדירה - שעורן בזיתים.

הפך, והטפי - שעורן בשמן.

והצרצור - שעורו במים.

רבי שמעון אומר: שלשתן - בזירעונים.

נר - שעורו בשמן.

רבי אליעזר אומר: בפרוטה קטנה.

נר שניטל פיו - טהור,

ושל אדמה, שהוסק פיו בפתילה - טהור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

טפי ופך - שניהם כלי שמן, אבל טפי כלי צר הפה מאד לא יגר ממנו כי אם טיפה טיפה, ולזה יקרא טפי.

ואמרו שלשתן בזרעונים - רוצה לומר הפך והטפי והצרצור, שלשתן כאשר נקבו נקב יצא ממנו הזרע הממוצע בשיעור כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן, הנה הוא אז לא יקבל טומאה.

ופי הנר - הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה.

וכאשר היה הנר מטיט בלתי מבושל אשר לא יטמא, כמו שיתבאר במה שאחר זה שכלי אדמה לא יקבלו טומאה, אחר שבושלה פי הנר בפתילה ונעשתה חרס, הנה הוא גם כן לא יקבל טומאה לפי שלא נתבשל הנר בכללו.

ואין הלכה כרבי אליעזר. והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

רגילין היו להניח גרוגרות בחביות כדאשכחן בפרק לא יחפור (דף יט:) חבית מלאה גרוגרות ובפ' חבית (דף קמו.):

ורבי מאיר אומר בזיתים. סתם מתני' דלעיל רבי מאיר היא והוי סתם ואחר כך מחלוקת:

האלפס והקדירה שיעורן בזיתים. להחמיר כדפרישית לעיל:

פך וטפי. סתמייהו לשמן ולעיל (פ"ב) תני טפי גבי טהורין שבכלי חרס היינו כשהתקינו לכסות סל של ענבים כדפרישי' לעיל בפ"ב:

בשמן. היינו כונס משקה של שמן ואין שיעורן שוה למים דשל שמן דק תדע דכלי המחזיק מים ויין אין מחזיק שמן:

צרצור. בפרק ב' פירשתי צורתו:

שלשתן. פך וטפי וצרצור:

בזרעונים. אי קסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עביד צריך לומר דלחומרא בזרעונים קאמר כמו לכך ולכך דלעיל:

סתם נר לשמן עביד וקסבר ר"ש דזימנין דמנחת ביה פרוטות ולהחמיר בפרוטה קאמר:

ניטל פיו. ניטל שם נר ממנו:

שהוסק פיו. כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא. והא דקיימא לן (שבת דף נח.) דכלי אדמה אין להן טומאה אפילו מדברי סופרים הני מילי כשלא נצרף (נצרפו) בכבשן והא נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותה שעושין ממנו כלי חרס וכשהוסקה פיו בפתילה מפריך ונפיל: תניא בתוספתא [סוף פ"ב] הצרצורין והשקודין עד שלא הוסקו טהורין משהוסקו טמאין: הוסקו והנאין טמאין. פירוש כמו והן נאין שלא הוסקו יפה מלשון (שמות יב) אל תאכלו ממנו נא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

חבית שיעורה בגרוגרות - רגילים היו להניח גרוגרות בחבית:

רבי מאיר אומר בזיתים - כסתם מתניתין דלעיל. והוי סתם ואחר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם. והלכה כרבי יהודה ^ב:

הלפס והקדירה שיעורן בזיתים - להחמיר. כדפרישנא לעיל:

הפך והטפי - כלי שמן הן. אלא שהטפי פיו צר מאד, לכך נקרא טפי שאין יורד ממנו אלא טפין טפין. וטפי דתנן בפרקין דלעיל שהוא טהור, היינו כשהתקינו לכסות בו סל של ענבים כדפרישנא לעיל:

בשמן - היינו כונס משקה של שמן. ואין שיעורו שוה למים, דשל שמן דק שהרי כלי שמחזיק מים או יין אינו מחזיק שמן:

הצרצור - כלי עשוי לשתות בו מים ועל פיו שבכה כמעשה רשת שלא יכנס לתוכו דבר רע ויטנפו המשקין:

שלשתן - הפך והטפי והצרצור, שיעורן בנקב מוציא זרעונים, כגון האפונים ^ד. דסבר רבי שמעון דלזרעונים נמי עבידי, והוו כמו העשוי לכך ולכך דלעיל דמטילין אותו לחומרו. ואין הלכה כרבי שמעון:

נר שיעורו בשמן - בכונס משקה של שמן. דסתם נר לשמן עביד:

רבי שמעון אומר בפרוטה קטנה - דסבר עביד נמי לאנוחי ביה פרוטות, ומטילין אותו לחומרו. ואין הלכה כרבי שמעון:

נר שנטל פיו - בטל שם נר ממנו:

ושל אדמה - אינו מקבל טומאה כל זמן שלא נצרף בכבשן ^ה. ואע"פ שהוסק פי הנר בפתילה הדולקת, לא חשיב בכך כאילו נצרף בכבשן, וטהור:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

חבית שיעורה בגרוגרות דברי ר' שמעון רבי יהודה אומר באגוזים ר"מ אומר בזיתים. מצינו שהגרוגרת יתירה מכזית בפ"י דשבת דף צא דאמרינן מהו דתימא כל שהוא לאפוקי מגרוגרת ולעולם עד דאיכא כזית ומצינו גם כן שהאגוז יתירה מזית. בפ"ח דשבת דף פא. דאמרינן כזית כאגוז. כביצה. *)ורש"י פירש שם בהדיא דמוסיף והולך. ואף לשאר הפוסקים דלא פירשו כן. מ"מ מסתבר ששיעורן בדרך הוספה דהא שיעור ביצה ודאי גדול מכזית כדמוכח מפלוגתייהו דר"מ ור"י בעד כמה מזמנין במשנה ב' פ"ז דברכות וא"כ מסתמא אגוז זוטר מביצה ונפיש מזית. והשתא הני תנאי כל אחד מיקל על דברי הקודם וכך עולה סידורן יפה ולפיכך במשנה ה פ"ד דבבא מציעא דנשנו בסידורן בהפך רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון דהתם נמי כל אחד מיקל על הראשון לומר שאין כאן אונאה עד כדי כו' ומכל מקום צריך עיון בטעמן של מחלוקתן:

רבי מאיר אומר בזיתים. לשון הר"ב כסתם מתני' דלעיל והוי סתם ואח"כ מחלוקת כו' והלכה כר"י. ויש לתמוה. דהא מיד תנן סתמא כר"מ אחר המחלוקת הלפס והקדירה שיעורן בזיתים. וכן עוד במשנה ג פרק [דלקמן ובמשנה] ב פ"ח וספ"ט. איברא דהר"ש נמי פירש בדר"מ דכסתם דלעיל. א"נ דלקמן. אבל לא כתב כלום בפסק ההלכה. ועמ"ש במשנה דלקמן בס"ד. והרמב"ם בחבורו פי"ט מה' כלים לא פסק כרבי יהודה אלא בחבית בלבד וטעמו ודאי משום דקי"ל דהלכה כר"י לגבי ר"מ ור"ש ואפשר נמי דהוא שיעור הבינוני כמו שכתבתי לפי שראיתי למהרי"ק בתשובה שרש קפ"ה שכתב דהנהו כללות דהלכה כמר לגבי מר. לא אמרו על הדינים הבלתי נהוגים בדורינו:

הלפס והקדרה כו' שיעורן בזיתים. מדרבנן. כמ"ש בשם התוס' במשנה ה פי"א דזבחים:

הפך וכו' בשמן. פי' הר"ב דשל שמן דק שהרי כלי כו'. צ"ע בפירוש משנה ב פ"ג דמכשירין ועוד לפי מ"ש במשנה ד פ"ח דשבת ועיין לקמן ספ"ט. ובלשון התוס' שהעתקתי בספ"ט דזבחים:

בזרעונים. פירש הר"ב כגון האפונים לשון הרמב"ם הזרע הממוצע בשיעור. כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

רבי אליעזר אומר. והר"ב העתיק ר"ש. ולא מצאתי כך בשום נוסח אך בנא"י כתוב בגליון יש גורסין ר"ש. ואפשר שעל הר"ב כתב כן:

ושל אדמה. לשון הר"ב כל זמן שלא נצרף דזוהי גמר מלאכתו לקבל טומאה. כדתנן בס"פ דלקמן:

שהוסק פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר. אשר יחזיק הפתילה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) בגרוגרות כו'. גרוגרת יתירה מכזית. וכן נמי האגוז יתירה. והשתא כל אחד מקיל על דברי הקודם. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ותימה, דהא מיד תנן סתמא כר"מ הלפס כו' בזיתים. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בזיתים. מדרבנן:

(ד) (על הברטנורא) לשון הר"מ הזרע הממוצע בשיעור, כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

(ה) (על הברטנורא) דזהו גמר מלאכתן לקבל טומאה:

(ו) (על המשנה) פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בפי' ר"ע ז"ל. בשמן היינו כונס משקה של שמן וכו' עד שהרי כלי שמחזיק מים. אמר המלקט פי' כלי נקוב מחזיק מים או יין ולא שמן והוא פי' ה"ר שמשון ז"ל וצ"ע אם יש טעות דהא דבר הנראה לעינים הוא דאדרבא כלי שיש בו נקב מחזיק שמן אינו מחזיק יין וכ"ש מים וגם ר"ע ז"ל כן פירש בסימן ב' דפ"ג דמסכת מכשירין והוא פי' הרמב"ם ז"ל שם. ועיין במ"ש לקמן ספ"ט:

ר' אליעזר אומר:    כך כתוב בפי' הרמב"ם ז"ל ר' אליעזר אבל בפי' ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל כתוב ר' שמעון וכמו שהוא בפירוש ר"ע ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. דסבר עביד נמי לאנוחי ביה פרוטות וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה קצת כי היה לו לומר בפרוטות כמו שאמר בזיתים בגרוגרות באגוזים וכן תנן לקמן ר"פ י"ד חיתנות כדי לקבל פרוטות ותו דלא מצינו בשום מקום לשון זה פרוטה קטנה ויותר היה נראה נכון שהוא חוזר על השמן שהוא נקוב בעגול נקב קטן כפרוטה קטנה ועל זה אמר שאם ניקב הנר נקב קטן עד שהוא נוטף טפין כפרוטה אז הוי טהור וצ"ע ע"כ:

ושל אדמה שהוסק פיו:    כאילו ניטל חשיב משום דמפריך ומשמע הא לא הוסק פיו טמא והא דקיימא לן דכלי אדמה אין להם טומאה אפי' מד"ס ה"מ כשלא נצרפו בככשן והאי נר של אדמה בנצרף בכבשן איירי ומין אדמה הוא שאינו חשוב כאותו שעושין ממני כלי חרס וכשהוסק פיו בפתילה מפריך ונפיל הר"ש אכן ר"ע ז"ל תפס כפי פי' הרמב"ם ז"ל. ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ עשירי בשם רש"י ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חבית שיעורה בגרוגרות:    אם ניקב כמוציא גרוגרת אמק"ט. מדרוב תשמישיו לגרוגרות:

ר' מאיר אומר בזיתים:    ר"ש אזל בתר רוב תשמישו וכדאמרן. אף שגרוגרת קטן מאגוז. ור"י ס"ל מדמשתמש בו ג"כ אגוזים שגדולים מגרוגרות הו"ל כעשוי לזה ולזה. ואזלינן לחומרא. ור"מ ס"ל דכל כ"ח שעשוי לאוכלין שיעורו בזיתים כמשנה א':

הלפס:    אלפס:

דמדעשוי לבישול אזלינן לחומרא וכלעיל סי' ד':

הפך והטפי:    כלי חרס קטן לאפרסמון. ולכן פיה צר. כדי להוציא ממנו האפרסמון היקר רק טיף טיף:

שיעורן בשמן:    בכונס שמן דרך הנקב:

והצרצור:    עי' פ"ב סי' צ':

שיעורו במים:    בכונס מים דרך הנקב:

ר"ש אומר שלשתן בזרעונים:    במוציא אפונין. דמדנותן בה לפעמים מין זה אזלינן לחומרא לשער במין היותר גדול. ולחכמים מדאינו מצוי לשמש בזרעונים לא משערינן בי':

[כך פירשתי רק לפי דעת רתוי"ט לעיל דס"ל דגרוגרת גדול מאגוז. וא"כ אזל ר"ש הכא והתם לחומרא אבל להגאון רב"א זצוק"ל צריך לדחוק ולומר דבהא פליגי. דלר"ש עכ"פ בזמן שזרעים מצויין. דהיינו בזמן ידוע בשנה הוה תשמישו למים וזרעים. ואגב זה גזרינן בכל עת]:

רא"א בפרוטה קטנה:    דס"ל דמדנותן בה לפעמים פרוטות. אף שאין מצוי כל כך אזלינן לחומרא. וחכמים ס"ל דכל שאינו מצוי תשמישו לא משערינן בי':

ושל אדמה:    היינו שעשוי מטיט שלא נשרף בכבשן דכלי כזה אמק"ט לפיכך אע"ג שהוסק וכו':

דהו"ל כהוסק בכבשן:

טהור:    עד שיוסק כל הכלי. וקמ"ל הך דינא הכא בין שיעור נקבי כ"ח. מדסד"א דמדניטל פיו של נר אמק"ט. א"כ הו"ל פיו עיקר הכלי. ובהוסק הוא לחוד סגי קמ"ל [רב"א]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת