משנה כלאים ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק ח · משנה ב | >>
בהמה עם בהמה וחיה עם חיה, בהמה עם חיה וחיה עם בהמה, טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג.
משנה מנוקדת
בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה,
- בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה,
- טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה,
- טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה,
- אֲסוּרִין לַחֲרֹשׁ וְלִמְשֹׁךְ וּלְהַנְהִיג.
נוסח הרמב"ם
במה דברים אמורים? - בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טהורה עם טהורה, וטמאה עם טמאה.
- טהורה עם טמאה, וטמאה עם טהורה - אסורין לחרוש, ולמשוך, ולהנהיג.
פירוש הרמב"ם
כשאמר כלאי בהמה אינן אסורין אלא מלהרביע, אמר שאינו זה, אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שיסדר, אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, יש בה תוספת על איסור הרבעה, והוא שהם אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג.
ולחרוש - הוא שיחרוש בהם יחדו בעול אחד.
ולמשוך - בהם העגלה או האבן או כדומה לו.
ולהנהיג - שיקשרם יחדו ויוליכם.
וזה עניין שאמר הכתוב: "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב, י). ואמרו שעניין "יחדו", רוצה לומר לחבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה, או לחרישה וזולתה. ומן השור והחמור נקח ראיה על כל שני מינין, אחד טמא ואחד טהור. ואסור זה מן התורה, אבל מדרבנן, אסור כמו כן החרישה וזולתה, משאר מיני כלאים. כמו שנתבאר בבבא קמא, שהוא אומר: " אחד השור ואחד כל בהמה".
פירוש רבינו שמשון
בהמה זכר עם נקבה חיה או חיה זכר עם בהמה נקבה והכל אחד מה לי זה ומה לי זה וכן טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה הכל אחד ומשנה יתירה היא [ואע"ג] דכתיב בקרא שור וחמור ילפינן משבת דחיה ועוף כיוצא בהן בסוף פרק שור שנגח את הפרה (דף נד:):
ולמשוך ולהנהיג. גמל אורחיה במשיכה וחמור בהנהגה כדאיתא בפ' שנים אוחזין (דף ט.) מ"מ בין בגמל בין בחמור חייב מושך ומנהיג:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בהמה עם בהמה וחיה עם חיה וכו' - אע"ג דלא תחרוש בשור וחמור (דברים כב) אמר רחמנא, ילפינן שור שור משבת דהוא הדין לכל בהמה חיה ועוף ז:
ולמשוד ולהנהיג - למשוך את שדרכו למשוך ולהנהיג את שדרכו להנהיג, גמל ארחיה במשיכה וחמור ארחיה בהנהגה ח. ומיהו בין בגמל בין בחמור חייב בין מושך בין מנהיג:
פירוש תוספות יום טוב
בהמה וכו'. פירש הר"ב ילפינן שור שור משבת וכו'. בסוף פ"ה דמסכת בבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינם אסורים לחרוש ולמשוך וכו' אלא מדרבנן. וזה דעת הרמב"ם בפירושו ובחיבורו דסובר שור וחמור מיהו דוקא מן התורה היינו טהור וטמא והרא"ש חולק עליו. ונ"ל ראיה לדבריו מן הירושלמי ותוספתא דלעיל שהקשו מקרא דדוד ובניו בפרד שהוא משני מינים ששניהם טמאים שמע מינה דמדאורייתא אסורין כי לא מצאנו גזירה זו באחד מספרי הנביאים [*ומיהו מצאתי ראיתי בתוס' פרק קמא דקדושין ריש דף לח בד"ה דאקריב עומר וכו' דאדאמרינן התם בגמרא שלא אכלו ישראל מצות מחדש בבואם לארץ עד שהביאו העומר כתבו התוספות דמקשה בירושלמי למה לא אכלו דהא ליתי עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל"ת דאחר הדבור א"נ י"ל דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני עכ"ל א"כ הכא נמי נוכל לומר שגזרו אף שלא מצינו כן]:
ולמשוך ולהנהיג. [*פי' הר"ב למשוך את שדרכו וכו'. עד אורחיה בהנהגה. וכ"פ הר"ש ומסוים כדאי' בפ' שנים אוחזין ע"כ לא אמתני' דהכא אלא אבריי' דהתם סוף ד' ח שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגים בחמור וכו' אבל הכא נראה יותר מ"ש] הרמב"ם וז"ל למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו. ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו ואמרו שענין יחדו ר"ל לחבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על הברטנורא) בסוף פ"ה דבבא קמא. ושם פסק דטמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אינן אסורין לחרוש ולמשוך כו' אלא מדרבנן:
(ח) (על הברטנורא) והר"מ מפרש למשוך בהם העגלה או האבן וכדומה לו ולהנהיג שיקשרם ביחד ויוליכם וזה ענין שאמר הכתוב יחדיו ר"ל לתבר ביניהם וליחדם על איזה דרך שיהיה או לחרישה וזולתה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בהמה: זכר עם נקבה חיה או חיה זכר עם בהמה נקבה והכל אחד מה לי זה ומה לי זה וכן טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה הכל א' ומשנה יתירה היא. הר"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פי' וז"ל כשאמר כלאי בהמה אינם אסורין אלא מלהרביע אמר שאינו זה אלא לבהמה עם בהמה או חיה עם חיה ושאר מה שנזכר אבל בהמה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה יש בה תוספת על איסור ההרבעה והוא שהן אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ. וכ' הח' הר"ס ז"ל י"ס דגרסי בהדיא בד"א בהמה עם בהמה וכו' אבל טמאה עם טהורה וכו' והיא סברת הרמב"ם ז"ל שאינו אסור מה"ת אלא דומיא דשור וחמור דהיינו טמאה עם טהורה אבל טמאה עם טמאה או טהורה עם טהורה אינו אסור אלא להרביע ולא לחרוש ולמשוך זהו דין תורה ומד"ס אסור אפי' לחרוש ולמשוך ולהנהיג ע"כ. וכ' ה"ר יהוסף ז"ל י"ס דגרסי בד"א בהמה וכו' ונ"ל דשבוש הוא דזה הוא משנה בפ"ע שלמעלה דבר בהרבעה וכאן בא לומר בהמה עם בהמה וכו' אסורין לחרוש וכו' ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת