משנה כלאים ה
כלאים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק חמישי ("כרם שחרב") · >>
פרקי מסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
כרם שחרב, אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן, הרי זה נקרא כרם דל.
כרם שהוא נטוע ערבוביא, אם יש בו לכוין שתים נגד שלש, הרי זה כרם, ואם לאו, אינו כרם.
רבי מאיר אומר, הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים, הרי זה כרם.
משנה ב
כרם שהוא נטוע על פחות פחות מארבע אמות, רבי שמעון אומר, אינו כרם.
וחכמים אומרים, כרם, ורואין את האמצעיות כאילו אינן.
משנה ג
חריץ שהוא עובר בכרם עמוק עשרה ורחב ארבעה, רבי אליעזר בן יעקב אומר, אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו, הרי זה נראה כבין שני כרמים וזורעים בתוכו, ואם לאו, הרי הוא כגת.
והגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, רבי אליעזר אומר, זורעים בתוכה.
וחכמים אוסרים.
שומרה שבכרם גבוהה עשרה ורחבה ארבעה, זורעין בתוכה.
ואם היה שער כותש, אסור.
משנה ד
גפן שהיא נטועה בגת או בנקע, נותנין לה עבודתה, וזורע את המותר.
רבי יוסי אומר, אם אין שם ארבע אמות, לא יביא זרע לשם.
והבית שבכרם, זורעין בתוכו.
משנה ה
הנוטע ירק בכרם או מקיים, הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.
אימתי? בזמן שהיו נטועות על ארבע ארבע, או על חמש חמש.
היו נטועות על שש שש, או על שבע שבע, הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח, עגולות ולא מרובעות.
משנה ו
הרואה ירק בכרם, ואמר: כשאגיע לו אלקטנו, מותר.
כשאחזור אלקטנו, אם הוסיף במאתים, אסור.
משנה ז
היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים, או שיצאו עם הזבלים או עם המים, הזורע וסיערתו הרוח לאחוריו, מותר.
סיערתו הרוח לפניו, רבי עקיבא אומר, אם עשבים, יופך. ואם אביב, ינפץ. ואם הביאה דגן, תדלק .
משנה ח
המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר, קדש.
וחכמים אומרים, לא קדש, אלא דבר שכמוהו מקיימין.
האירוס והקיסום ושושנת המלך וכל מיני זרעים, אינן כלאים בכרם.
הקנבוס , רבי טרפון אומר, אינו כלאים.
וחכמים אומרים, כלאים.
והקינרס, כלאים בכרם.
- אִם יֶשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְבֵית סְאָה,
- וּנְטוּעוֹת כְּהִלְכָתָן,
- הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל.
כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עִרְבּוּבְיָא,
- אִם יֶש בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם נֶגֶד שָׁלשׁ,
- הֲרֵי זֶה כֶּרֶם;
- וְאִם לָאו,
- אֵינוֹ כֶּרֶם.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וְהוּא נִרְאֶה כְּתַבְנִית הַכְּרָמִים,
- הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אֵינוֹ כֶּרֶם.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כֶּרֶם, וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן.
- עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ,
- הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי כְּרָמִים, וְזוֹרְעִים בְּתוֹכוֹ;
- וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא כְּגַת.
וְהַגַּת שֶׁבַּכֶּרֶם, עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ;
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה,
- זוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ;
- וְאִם הָיָה שֵׂעָר כּוֹתֵשׁ, אָסוּר.
- נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
- וְהַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם, זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ:
- הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים.
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נְטוּעוֹת עַל אַרְבַּע אַרְבַּע,
- אוֹ עַל חָמֵשׁ חָמֵשׁ.
- הָיוּ נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ, אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע,
- הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ,
- עֲגֻלּוֹת וְלֹא מְרֻבָּעוֹת:
- מֻתָּר.
- כְּשֶׁאֶחֱזֹר אֲלַקְּטֶנּוּ,
- אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
- אוֹ שֶׁיָּצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם,
- הַזּוֹרֵעַ וְסִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְאַחֲרָיו,
- מֻתָּר.
- סִעֲרַתּוּ הָרוּחַ לְפָנָיו,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אִם עֲשָׂבִים, יוֹפַךְ;
- וְאִם אָבִיב, יְנַפֵּץ;
- וְאִם הֵבִיאָה דָּגָן, תִּדָּלֵק.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- קִדֵּשׁ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא קִדֵּשׁ, אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּמִין.
- הָאִירוּס וְהַקִּסּוֹם וְשׁוֹשַׁנַּת הַמֶּלֶךְ וְכָל מִינֵי זְרָעִים,
- אֵינָן כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
- הַקַּנַּבּוֹס,
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ כִּלְאַיִם.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כִּלְאַיִם.
- וְהַקִּנְּרָס, כִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם.
נוסח הרמב"ם
(א) כרם שחרב -
- אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה,
- ונטועות כהלכתן - הרי זה נקרא כרם דל.
- וכרם שהוא נטוע ערבוביה -
- אם יש בו לכוון שתים כנגד שלש - הרי זה כרם;
- ואם לאו - אינו כרם.
- רבי מאיר אומר:
- הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים - הרי זה כרם.
(ב) כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות -
- רבי שמעון אומר: אינו כרם.
- וחכמים אומרים: כרם,
- ורואין את האמצעיות - כאילו אינן.
(ג) חריץ שהוא עובר בכרם, עמוק עשרה ורחב ארבעה -
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -
- הרי זה נראה כבין שני כרמים, וזורעין בתוכו.
- ואם לאו - הרי זה כגת.
- אם היה מפולש מראש הכרם ועד ראשו -
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- הגת שבכרם, עמוקה עשרה ורחבה ארבעה -
- רבי אליעזר אומר: זורעין בתוכה.
- וחכמים - אוסרין.
- שומרה שבכרם, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה -
- זורעין בראשה.
- ואם היה שיער כותש - אסור.
(ד) גפן שהיא נטועה בגת, או בנקע -
- נותנין לה עבודתה - וזורע את המותר.
- רבי יוסי אומר:
- אם אין שם ארבע אמות - לא יביא זרע לשם.
- והבית שבכרם - זורעין בתוכו.
(ה) הנוטע ירק בכרם, והמקיים -
- הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים.
- אימתי? -
- בזמן שהן נטועות - על ארבע ארבע, ועל חמש חמש.
- היו נטועות על שש שש, ועל שבע שבע -
- הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח,
- עגולות - אבל לא מרובעות.
- הרי זה מקדש שש עשרה אמה לכל רוח,
(ו) הרואה ירק בכרם, ואומר -
- "כשאגיע לו, אלקטנו" - מותר.
- "וכשאחזור לו, אלקטנו" -
- אם הוסיף במאתיים - אסור.
(ז) היה עובר בכרם -
- ונפלו ממנו זרעים,
- או שיצאו עם הזבלים,
- או עם המים,
- הזורע -
- וסיערתו הרוח לאחריו - מותר.
- סיערתו הרוח לפניו -
- רבי עקיבה אומר:
- אם עשבים - יופך;
- ואם אביב - ינפץ;
- ואם הביאה דגן - תידלק.
- רבי עקיבה אומר:
(ח) המקיים קוצים בכרם -
- רבי אליעזר אומר: קידש.
- וחכמים אומרים: לא קידש,
- אלא דבר שכמוהו - מקיימין.
- האירוס, והקיסוס,
- ושושנת המלך,
- וכל מין זרעים - אינן כלאים בכרם.
- הקנבס -
- רבי טרפון אומר: אינו כלאים.
- וחכמים אומרים: כלאים.
- והקינרס - כלאים בכרם.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה כלאים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב