משנה יומא ח
יומא פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק שמיני ("יום הכיפורים") · >>
פרקי מסכת יומא: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה.
והמלך והכלה ירחצו את פניהם.
והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין.
משנה ב
האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעיניתה, והשותה מלא לוגמיו, חייב.
וכל האֳכלין מצטרפין לככותבת.
כל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו.
האוכל ושותה אין מצטרפים.
משנה ג
אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חייב אלא חטאת אחת.
אכל ועשה מלאכה, חייב שתי חטאות.
אכל אכלין שאינן ראויין לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, ושתה ציר או מורייס, פטור.
משנה ד
התינוקות, אין מענין אותן ביום הכיפורים, אבל מחנכין אותם לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצוות.
משנה ה
עוברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה.
חולה, מאכילין אותו על פי בקיאין.
ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.
משנה ו
מי שאחזו בולמוס, מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו.
מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר.
ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בגרונו, מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.
משנה ז
מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל.
מצאוהו חי, מפקחין עליו.
ואם מת, יניחוהו.
משנה ח
חטאת ואשם ודאי, מכפרין.
מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה.
התשובה מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל לא תעשה.
ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר.
משנה ט
האומר: אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.
אחטא ויום הכיפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.
את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, (ויקרא טז) מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו, עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר.
עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו.
אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר (יחזקאל לו): וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.
ואומר (ירמיה יז): מקוה ישראל יי; מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
- וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה,
- וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל,
- וּבְתַשְׁמִישׂ הַמִּטָּה.
- וְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם,
- וְהַחַיָּה תִּנְעֹל אֶת הַסַּנְדָּל,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר;
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
- כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ,
- וְהַשּׁוֹתֶה כִּמְלֹא לָגְמָיו,
- חַיָּב.
- כָּל הָאֳכָלִים מִצְטָרְפִין לְכַכּוֹתֶבֶת,
- וְכָל הַמַּשְׁקִים מִצְטָרְפִין לְכִמְלֹא לָגְמָיו.
- הָאוֹכֵל וְהַשּׁוֹתֶה אֵינָן מִצְטָרְפִים.
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.
- אָכַל וְעָשָׂה מְלָאכָה,
- חַיָּב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
- אָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה,
- שָׁתָה מַשְׁקִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה,
- שָׁתָה צֵיר אוֹ מֻרְיָס,
- פָּטוּר.
- אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים;
- אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם לִפְנֵי שָׁנָה וְלִפְנֵי שְׁתַּיִם,
- בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין בְּמִצְוֹת.
- מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשִׁיב נַפְשָׁהּ.
- חוֹלֶה,
- מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין;
- וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין,
- מַאֲכִילִין עַל פִּי עַצְמוֹ,
- עַד שֶׁיֹּאמַר: "דַּי".
- מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְּבָרִים טְמֵאִים,
- עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו.
- מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה,
- אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ;
- וְרַבִּי מַתַּיָּא בֶּן חָרָשׁ מַתִּיר.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתַּיָּא בֶּן חָרָשׁ:
- הַחוֹשֵׁשׂ בִּגְרוֹנוֹ [נ"א: בְּפִיו],
- מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו [נ"א: מַטִּילִין בְּתוֹכוֹ סַם] בְּשַׁבָּת,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת,
- וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת,
- סָפֵק הוּא שָׁם, סָפֵק אֵינוֹ שָׁם,
- סָפֵק חַי, סָפֵק מֵת,
- סָפֵק נָכְרִי, סָפֵק יִשְׂרָאֵל,
- מְפַקְּחִים עָלָיו.
- מְצָאוּהוּ חַי, מְפַקְּחִין עָלָיו;
- וְאִם מֵת, יַנִּיחוּהוּ.
חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִים.
- מִיתָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִים עִם הַתְּשׁוּבָה.
- הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵרוֹת קַלּוֹת,
- וְעַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה;
- וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תּוֹלָה,
- עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר.
- "אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב",
- אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה.
- "אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר",
- אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.
- עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
- וְשֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
- עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
- אֶת זוֹ דָרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
- "מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יי תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל).
- עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר;
- עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ,
- אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר,
- עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל!
- לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין,
- וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם?
- אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה):
- "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶם";
- וְאוֹמֵר (ירמיהו יז, יג): "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יי".
- מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים,
- אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.
נוסח הרמב"ם
(א) יום הכיפורים אסור -
- באכילה, ובשתייה,
- וברחיצה, ובסיכה,
- ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המיטה.
- המלך, והכלה -
- ירחצו - את פניהם,
- והחיה - תנעול את הסנדל,
- המלך, והכלה -
- דברי רבי אליעזר.
- וחכמים - אוסרין.
(ב) האוכל ביום הכיפורים -
- ככותבת הגסה,
- כמוה - וכגרעניתה,
- והשותה - כמלוא לוגמיו,
- חייב.
- כל האוכלים - מצטרפין לככותבת.
- וכל המשקין - מצטרפין לכמלוא לוגמיו.
- האוכל, והשותה - אינן מצטרפין.
(ג) [ב] *הערה 1: אכל, ושתה - בעלם אחד,
- אינו חייב - אלא חטאת אחת.
- שגג - ואכל, ועשה מלאכה,
- חייב - שתי חטאות.
- אכל אוכלים - שאינן ראויין לאכילה,
- שתה משקין - שאינן ראויין לשתייה,
- שתה - ציר, או מורייס,
- פטור.
(ד) התינוקות -
- אין מענין אותן - ביום הכיפורים.
- אבל - מחנכין אותן,
- קודם לשנה, וקודם לשתים,
- בשביל - שיהו רגילין במצוות.
(ה) [ג] עוברה - שהריחה,
- מאכילין אותה - עד שתשוב נפשה.
- חולה -
- מאכילין אותו - על פי בקיים.
- ואם - אין שם בקיים,
- מאכילין אותו - על פי עצמו,
- עד שיאמר - דיי.
(ו) [ד] מי שאחזו בולמוס -
- מאכילין אותו,
- אפילו דברים טמאים - עד שיאורו עיניו.
- מאכילין אותו,
- מי שנשכו - כלב שוטה,
- אין מאכילין אותו - מחצר כבד שלו.
- רבי מתיה בן חרש - מתיר.
- ועוד אמר רבי מתיה בן חרש:
- החושש בפיו -
- מטילין לתוכו סם - בשבת,
- מפני שהוא - ספק נפשות,
- וכל ספק נפשות - דוחה את השבת.
- החושש בפיו -
(ז) [ה] מי שנפלה עליו מפולת -
- ספק הוא שם - ספק אינו שם,
- ספק חי - ספק מת,
- ספק נוכרי - ספק ישראל,
- מפקחין עליו.
- מצאוהו חי - מפקחין עליו.
ואם מת - יניחוהו.
(ח) [ו] חטאת, ואשם ודאי - מכפרין.
- מיתה, ויום הכיפורים -
- מכפרין - עם התשובה.
- התשובה -
- מכפרת - על עבירות קלות,
- ועל עשה, ועל לא תעשה.
- ועל החמורות - היא תולה,
- עד שיבוא יום הכיפורים - ויכפר.
- מכפרת - על עבירות קלות,
(ט) [ז] האומר:
- "אחטא ואשוב, אחטא ואשוב" -
- אין מספיקין בידו - לעשות תשובה.
- "אחטא, ויום הכיפורים מכפר" -
- אין יום הכיפורים מכפר.
- עבירות -
- שבין - אדם למקום,
- יום הכיפורים מכפר.
- שבינו - לבין חברו,
- אין יום הכיפורים מכפר,
- עד שירצה את חברו.
- שבין - אדם למקום,
- את זו - דרש רבי אלעזר בן עזריה:
- "מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל) -
- עבירות - שבין אדם למקום,
- יום הכיפורים מכפר.
- שבינו לבין חברו -
- אין יום הכיפורים מכפר - עד שירצה את חברו.
- אמר רבי עקיבה:
- אשריכם ישראל,
- לפני מי אתם מיטהרין,
- ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים,
- שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם" (יחזקאל לו כה),
- ואומר "מקוה ישראל ה'" (ירמיהו יז יג),
- מה המקוה - מטהר את הטמאים,
- אף הקדוש ברוך הוא - מטהר את ישראל.
- אשריכם ישראל,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה יומא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב