משנה יומא ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ז · משנה ד | >>
קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, ועלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקידש ידיו ורגליו.
נכנס להוציא את הכף ואת המחתה.
קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, עלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות, וקידש ידיו ורגליו, ופשט.
הביאו לו בגדי עצמו, ולבש.
ומלווין אותו עד ביתו.
ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש.
משנה מנוקדת
קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,
- וּפָשַׁט,
- וְיָרַד וְטָבַל,
- וְעָלָה וְנִסְתַּפָּג.
- הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן,
- וְלָבַשׁ,
- וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.
- נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה.
- קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,
- וּפָשַׁט,
- וְיָרַד וְטָבַל,
- עָלָה וְנִסְתַּפָּג.
- הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב,
- וְלָבַשׁ,
- וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו.
- וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם,
- וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת,
- וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו,
- וּפָשַׁט.
- הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ, וְלָבַשׁ.
- וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ.
- וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְּשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ.
נוסח הרמב"ם
קידש ידיו ורגליו - ופשט,
- ירד וטבל - עלה ונסתפג,
- הביאו לו בגדי לבן - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו,
- נכנס להוציא - את הכף, ואת המחתה.
- קידש ידיו ורגליו - ופשט,
- ירד וטבל - עלה ונסתפג.
- הביאו לו בגדי זהב - ולבש,
- וקידש ידיו ורגליו,
- נכנס להקטיר -
- את הקטורת - של בין הערבים,
- ולהטיב - את הנרות.
- קידש ידיו ורגליו - ופשט,
- הביאו לו בגדי עצמו - ולבש.
- ומלווים אותו - עד ביתו.
- ויום טוב - היה עושה לאוהביו,
- על שיצא בשלום - מן הקודש.
פירוש הרמב"ם
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ולהטיב את הנרות - הטבה זו, הדלקה היא יט:
פירוש תוספות יום טוב
ונכנס להקטיר. עיין לעיל דלרש"י ותוספות ר"ל אחר שהקריב התמיד. ולהרמב"ם מתניתין כמשמעה:
ולהטיב את הנרות. כתב הר"ב הטבה זו הדלקה היא דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותיקון הפתילות החדשות. אלא הטבה זו הדלקה היא. אבל הרמב"ם ס"ל בפרק ג' מהלכות תמידין, וכמ"ש הר"ב בשמו בפרק ג' מתמיד, דבשחר נמי מדליקין אחר שמטיבן. וא"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב. והתוספות תירצו בע"א. דהכא קודם שמת שמעון הצדיק שנמצאו שני נרות מזרחיות דולקים והניחן דולקים מפני הנס עד הערב שמטיבן ואח"כ מדליקן. אבל הר"ב פירש בסוף פ"ג דתמיד דאף בימי שמעון הצדיק לא הניחו דולק, אלא המערבי שמשני המזרחים ואנן להטיב הנרות תנן. וכבר כתב הראב"ד בזה בפרק ב' מהלכות עי"כ. שאע"פ שלשון המשנה כך היא לא היה בין הערבים הטבה אלא לנר המערבי בלבד. [ועיין מ"ש בסוף פרק ג' דמסכת תמיד]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על הברטנורא) דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר"מ ס"ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
קדש ידיו ורגליו: שבעה קדושין בפירקין דהכא ושלשה לעיל בפ' א"ל הממונה הרי עשרה קדושין והכי נמי איכא התם שתי טבילות ושלשה הכא הרי חמש טבילות:
נכנס להוציא את הכף ואת המחתה וכו': שנאמר ובא אהרן אל אהל מועד למה הוא בא להוציא את הכף ואת המחתה שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה דאי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושין אחד לתמיד של שחר ואחד בינו ובין עבודת היום כולה עם הוצאת כף ומחתה ואחת בין הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם המוספין ותמיד של בין הערבים לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם לתמיד של בין הערבים הרי חמש תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב על המזבח החיצון הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן ומוספין ותמיד של בין הערבים בבגדי זהב וליכא למימר דמפסיק להו בשעיר הנעשה בחוץ כדכתיב מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דוקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי דהא אמר קרא ויצא ועשה את עולתו דמשמע מיציאה ראשונה עביד אילו ואיל העם שזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הלכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:
נכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות: תימ' הוא דלא קתני תמיד של בין הערבים ושמא י"ל משום דכבר תנא ליה ברישא במילתיה דר' עקיבא תוס' ז"ל:
ולהיטיב את הנרות: הא דלא תנא להדליק את הנרות שהיתה בין הערבים אבל הטבה בצפרא הואי נ"ל דדילמא בימי שמעון הצדיק נשנית משנה זו וכן משנתנו דתמיד דתנן מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מזרחית דולקות מדשן את השאר ומניח אלו זה היה כמו כן בימי שמעון הצדיק מצאן שכבו פי' משמת שמעון הצדיק מדשנו וכו' וא"כ בימי שמעון הצדיק היו דולקין אותן שתי נרות מזרחיות עד הערב והיה צריך להיטיב אותן ברישא ואח"כ היה עושה הדלקה ולהכי נקט ולהיטיב את הנרות ולא קתני להדליק משום דהטבה היתה קודם כדפרישית תוס' ז"ל:
קדש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו: גרסי' ומלות וירד וטבל ועלה ונסתפג דבסיפא צריך למוחקן:
בשעה שיצא: בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נמחקה מלת בשעה גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה:
תפארת ישראל
יכין
ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים: אחר שמקריב התמיד בחוץ [ולרמב"ם שהבאנו לעיל מתני' כמשמעה דלהכי לא תני הכא תמיד הערביים מדכבר תנא ליה סוף משנה ג']:
ולהטיב את הנרות: ר"ל להדליקן:
ויום טוב: ר"ל משתה ויו"ט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
רבינו אשר | רמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות ישנים
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי