משנה יומא ג יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה יא | >>

[עריכה]

ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.

של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת.

הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה.

ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאֵלּוּ לִגְנַאי:

שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים.

שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת.

הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בְּשִׁיר, וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד.

בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב.

עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י, ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה",

וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב":

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ואלו לגנאי:

בית גרמו -

לא רצו ללמד - על מעשה לחם הפנים.

בית אבטינס -

לא רצו ללמד - על מעשה הקטורת.

הוגדס בן לוי -

היה יודע פרק בשיר - ולא רצה ללמד.

בן קמצר -

לא רצה ללמד - על מעשה הכתב.

על הראשונים נאמר:

"זכר צדיק לברכה" (משלי י ז);

ועל אלו נאמר:

"ושם רשעים ירקב" (שם).

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

גנאי - הפך שבח.

ולחם הפנים - עב היה כמו שיתבאר במנחות, אבל היו מתקנין אפייתו בדפוסים עד שהיו מקפלים אותו כמו שמקפלין הבגדים. והוא היה בתכלית ההשויה ותקון האפייה במלאכה שהיתה ידועה אצלם.

ופיטום הקטורת - ידוע ועוד אזכרנו במקומו במסכת כריתות. ובכלל סממניה עשב כשנותנין אותו עם הקטרת על האש, היה העשן כולו עולה מכונס לא מפוזר, והיו מכירים אותו העשב ולא הודיעוהו לאדם.

והיה הוגרס בן לוי מוציא אותיות בפיו בהוצאה נפלאה בשעת קריאת השיר של כל יום, שהיה נותן גודלו בפיו עם לשונו בשעת הקריאה, ולא הודיע לשום אדם איך היתה המלאכה בשינוי נתינת הלשון בפה, ואנה היה משים בוהנו, כשהיו יוצאין אותן הנעימות הערבות.

ובן קמצר היה כותב בקולמוסים רבים בבת אחת.

ואף על פי שכל אלו נתנו אמתלא מפני מה נמנעו מללמד מעשיהם, גנה אותם כאשר תראה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים - שלא היו יודעים שאר אומנין לרדותם מן התנור שלא יהא נשבר, מפני שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה:

לא רצו ללמד על מעשה הקטורת - מכירין היו בעשב אחד ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבים אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל ולא היה פונה אילך ואילך:

פרק' בשיר - הכרעת קול נעימה:

על מעשה הכתב - קושר ד' קולמוסים בד' אצבעותיו, וכותב שם בן ד' אותיות כאחת:

על הראשונים - בן גמלא ובן קטין, מונבז והלני אמו, וניקנור:

ועל האחרונים - בית גרמו ובית אבטינס, הגרוס בן לוי ובן קמצר. ואע"ג דבית גרמו ובית אבטינס ^כז נתנו טעם לדבריהם שלא רצו ללמד, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד לע"ז בכך. לא קבלו חכמים את דבריהם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הגרוס בן לוי. עיין בריש פ"ה דשקלים:

ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב. פי' הר"ב בית גרמו ובית אבטינס הגרוס בן לוי וכו'. ובריש פ"ה דשקלים נמנו אלו בין הממונים ואתיא הא דהכא דמפרש על בית גרמו וכו' כפי' השני שפירש הר"ב שם דממונים הראשונים הוא מונה [ועיין עוד מ"ש שם פי' שלישי בשם הירושלמי דאליביה אתיא נמי] דאילו לפי' א' דהחסידים הוא מונה לא נאמר ושם רשעים ירקב אלא על בן קמצר וחבריו. כלומר הדומים לו והכי איתא בהדיא בירושלמי דפרקין ודשקלים. וטעמא שכיון שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. וכן נראה ג"כ בברייתא בגמ' דידן דעל בית גרמו וכו' לא נאמר ושר"י. ומה שלא מצא בן קמצר תשובה לומר ג"כ שמא ילמוד וכו' פי' ביפה מראה דמאי איכפת להו למכתב כל אותיות שמות האליל בבת אחת אבל בכתיבת השם הקדוש נראה דניחא שיהא כולו נכתב בבת אחת שלא יהיה רגע שיהיה השם חסר. ועוד שזה רמז לענין היחוד השלם וסלוק השנוי משמו יתברך ע"כ [ואני תמה על שלא מצא הגרוס ב"ל ג"כ תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון וכו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כז) (על הברטנורא) ואית מפרשי דלא נאמר ושם כו' אלא על בן קמצר וחביריו וטעמא דאותן שמצאו תשובה לדבריהם נתקבלו. ותשובת בן קמצר לא נתקבל. עתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ואלו לגנאי וכו': פ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן ב':

הוגדס: גרסי':

בן לוי: פי' רש"י ז"ל מן הלוים. וקרוב לודאי שהערוך [*) עי' מ"ש ע"ז בערוך השלם ערך הגדום.] היה גורס הגדום בגימ"ל דלי"ת וי"ו מ"ם. ובגמ' תנא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרין בבת ראש לאחוריהם פי' נרתעין לאחוריהם:

ועל האחרונים וכו': בבלי וירוש' תנא כולן מצאו טענה ותשובה ובן קמצר לא מצא תשובה לדבריו:

ושם רשעים ירקב: גמ' מאי ושם רשעים ירקב א"ר אלעזר רקביבות תעלה בשמותיהם פי' דלא מסקי' בשמייהו ולא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע. ומפ' בגמ' על הא דכתב קרא רשעים לשון רבים ולא נקט לשון יחיד כדכתיב בריש קרא שהצדיק ע"י מעשיו הוא נזכר לטובה והרשע אף ע"י חברו הוא נזכר לרעה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים: דמדעשוי כתיבה פרוצה, נוח להשבר, אם לא שיאפוה מחוץ לתנור, ועי"ז לא נאפה יפה ומתעפש. אבל אלו ידעו לאפותו בתנור שלא ישבר:

של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת: מכירין היו בעשב שנקרא מעלה עשן, שעל ידו ענן הקטורת מתמר ועולה כמקל, ולא יפציע לכאן ולכאן [ותמוה דבש"ס אמרי' דהביאו אומנין מאלכסנדריא, שלא ידעו עשב הנ"ל, והרי אמרי' (יומא נג, א) אם חסר מעלה עשן חייב מיתה. [ועיין מג"א קל"ב ה']. ונ"ל דהרבה מיני מעלה עשן היו דהיינו עשבים השומרים שלא יבער הקטורת. רק יעלה עשן. אבל המין המובחר שמתמר כמקל, ומתקפל על כותלי הבית [כש"ס]. הי' להם בסוד]:

הגרוס בן לוי: ממונה על השיר, [כשקלים פ"ה]:

היה יודע פרק בשיר: הכרעת קול נעימה [ווערגאציאן] ע"י תנועות אצבעותיו על פיו:

בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב: שקושר ד' קולמסין בד' אצבעותיו וכותב שם הוי'. רצוף דכך מצוה לכתבו [כי"ד רע"ו]:

ועל אלו נאמר: נ"ל דלהכי לא תני "על האחרונים". דלא למכלל בהדייהו גרמי ואבטינוס, שמצאו תשובה, שלא יעבוד בכך ע"ז, להכי קאמר על אלו ר"ל קמצר ודומיו שלא התנצלו:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי