משנה יומא ג ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ג · משנה ז | >>

[עריכה]

בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הינדוין של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, בשחר ^טו היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה.

אלו משל ציבור.

ואם רצה להוסיף, מוסיף משלו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה,

וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִנְדְּוִין שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מָנֶה,

וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה,

הַכֹּל שְׁלוֹשִׁים מָנֶה.

אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר;

וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף, מוֹסִיף מִשֶּׁלוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

בשחר -

היה לבוש פילוסין - של שנים עשר מנה.

ובין הערבים -

הנדוים - של שמונה מאות.

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

בשחר - היה לבוש, של שמונה עשר מנה.

ובין הערבים - של שנים עשר מנה.

הכל - שלשים מנה.

אלו - נוטל מן ההקדש.

ואם רצה להוסיף - מוסיף משלו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

פלוסים והנדוים - מינים מן הבגדים ידועים אצלם בזמנם, ויש הפרש ביניהם בצורת החיתוך בלבד, אבל עצמן רוצה לומר השתי והערב שלהם, הוא הפשתים הלבן כמו שבאר הכתוב.

ואמרם אם רצה להוסיף מוסיף משלו - ובתנאי שיתן אותו התוספת להקדש.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

פלוסין - בוץ דק ויפה הבא מארץ רעמסס, תרגום ירושלמי רעמסס, פילוסא:

הנדואין - מארץ הודו:

ובין הערבים - בגדים שלובש להוצאת כף ומחתה:

הכל שלושים מנה - להכי הדר כללינהו, תנא לאשמועינן דשלושים מנה סך הכל לומר לך שאם פיחת לאותן של שחרית וריבה לאותן של ערבית לית לן בה:

אם רצה להוסיף מוטיף משלו - ובלבד שיתן אותו תוספת מתנה להקדש:

הנדואין. כתב הר"ב מארץ הודו. ותוספת הנו"ן לא פירש. ורש"י כתב שהוא כוש כדמתרגם יונתן היהפך כושי עורו (ירמיה יג כג) הינדואה ע"כ. שוב מצאתי בתרגום אסתר מהודו ועד כוש. מן הינדיא רבא ועד כוש. וזה כדברי הר"ב:

של שמנה מאות זוז. הקשו בתוספות אמאי לא קאמר ח' מנה. דליכא למימר דזוזי היינו פשיטי כי ההיא דמ"ח פ"ה דכתובות ומשנה ה' פ"ו. והיינו שמינית דמנה צורי דאכתי תקשי לימא של מנה. ועוד דמסתמא בזוזי צורי איירי דהוו להו של שחרית עדיפי מינייהו רק שליש דומיא דרבנן. ושמא י"ל דאין הלשון נופל בטוב לומר שמנה מנה. והואיל ולא קתני כולה מלתא בלשון מנה להכי לא קתני סך הכל כמו רבנן. ע"כ. ור"ל שבשמנה יש ג"כ אותיות מנה וקריאתם מתחלפות שזה המ"ם בחולם וזה בקמץ. וב' תיבות השוות באותיותיהם ומתחלפים בנקודתם כבד על הלשון לאומרם תכופות. ולי היה נראה לתרץ דאפשר דבפלוסין מונין כל חשבון וסך גדול בכללות לכל ק' זוז קורין מנה. ובהינדואה פורטין החשבון ואע"פ שהוא גדול. ונקט ר"מ מדינה ומדינה כלשונה. וכדמות ראיה לזה בפ"ה דף נ"ה בגמרא. ר"מ אומר מונה אחת ושתים אחת ושלש. ור' יהודה אומר שתים ואחת שלש ואחת. ול"פ מר כי אתריה דמונין הפרט תחלה. ומר כי אתריה דמונין הכלל תחלה:

וחכמים אומרים בשחר כו'. דכ"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה. וחד ל' לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא ותוס':

משל צבור. עיין במשנה ה' פ"ז דשקלים. וממשנה זו נראה לי שלמד הרמב"ם מה שכתב בפ"ד מהל' שקלים דבגדי כהונה מתרומת הלשכה. דס"ל דאין בין בגדי כ"ג לבגדי כ"ה לענין זה. וכ"מ לא הראה מקום בזה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על המשנה) בשחר כו'. דכ"ע מיהת דשחר עדיפי דאמר קרא ד' זימני בד בלבישת בגדי שחר. חד לגופיה וחד לומר לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כמו בשאר ימות השנה. וחד לומר שהוא מובחר מבד של שאר הימים. וחד לומר שטוב משל ערבית. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

היה לבוש פִילוּסִין: בנקודת חיר"ק תחת הפ"א:

הנדויין: ס"א הנדבין:

וחכמים אומרים בשחר וכו': כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל ה"ר לויירו גריס ר' יהודה אומר בשחר וכו' ובגמ' דכ"ע מיהא דשחר עדיפי מנלן אמר רב הונא בריה דרב עילאי אמר קרא בד בד בד בד ארבעה זימני כתיב בלבישת שחרית למימר דהוי בד בד המובחר בבד וכתבו תוס' ז"ל נראה לי חד לגופיה וחד בד לשון לבד שאין לובש עמהם בגדי זהב כדרך שהוא עושה כל ימות השנה ובד שלישי לומר יותר טוב מבד של שאר ימות השנה והרביעי לומר שטוב משל ערבית א"נ בד שלישי ורביעי מידריש הכי בד המובחר שבבד ע"כ:

אלו משל צבור: נ"א אלו נוטל מן ההקדש. וכתב הר"מ הנז' ז"ל וכן הוא בתוספתא ובירוש' ובג' סכ"י. וביד פ"ח דהלכו' כלי המקדש סי' ג' ושם הראה כ"מ מקומו אע"פ שלא הראה בפ"ד דשקלים: