משנה יבמות י
יבמות פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק עשירי ("האישה רבה") · >>
פרקי מסכת יבמות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה, מת בעליך, וניסת, ואחר כך בא בעלה.
תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, לא על זה, ולא על זה.
אם נטלה מזה ומזה, תחזיר.
והוולד ממזר מזה ומזה.
ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה, ובת לוי מן המעשר, ובת כהן מן התרומה.
ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתובתה.
ואם מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.
רבי יוסי אומר, כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
רבי אלעזר אומר, הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה.
ורבי שמעון אומר, ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הוולד ממנו ממזר.
ואם ניסת שלא ברשות, מותרת לחזור לו.
משנה ב
ניסת על פי בית דין, תצא, ופטורה מן הקרבן.
לא ניסת על פי בית דין, תצא, וחייבת בקרבן.
יפה כח בית דין, שפוטרה מן הקרבן.
הורוה בית דין לינשא, והלכה וקלקלה, חייבת בקרבן, שלא התירוה אלא לינשא.
משנה ג
האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים, ובאו ואמרו לה, מת בעליך ואחר כך מת בנך, ונישאת, ואחר כך אמרו לה: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה: חילוף היו הדברים, תצא, והוולד ראשון ואחרון ממזר.
אמרו לה, מת בעליך, וניסת, ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת, תצא, והוולד ראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר.
אמרו לה, מת בעליך, ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה, מותרת לחזור לו.
אף על פי שנתן לה אחרון גט, לא פסלה מן הכהונה.
את זו דרש רבי אלעזר בן מתיא, (ויקרא כא) "ואשה גרושה מאישה", ולא מאיש שאינו אישה.
משנה ד
מי שהלכה אשתו למדינת הים, ובאו ואמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך באת אשתו, מותרת לחזור לו.
הוא מותר בקרובות שניה, ושניה מותרת בקרוביו.
ואם מתה ראשונה, מותר בשניה.
אמרו לו, מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו, קיימת היתה ומתה, הוולד ראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר.
רבי יוסי אומר, כל שפוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו.
וכל שאין פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו.
משנה ה
אמרו לו, מתה אשתך, ונשא אחותה מאביה, מתה, ונשא אחותה מאמה, מתה, ונשא אחותה מאביה, מתה, ונשא אחותה מאמה, ונמצאו כולן קיימות, מותר בראשונה, בשלישית, ובחמישית, ופוטרות צרותיהן, ואסור בשניה וברביעית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה, מותר בשניה וברביעית, ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ובחמישית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
משנה ו
בן תשע שנים ויום אחד, הוא פוסל על ידי אחין, והאחים פוסלין על ידו, אלא שהוא פוסל תחילה, ואחין פוסלין תחילה וסוף.
כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, פסל על ידי אחין.
באו עליה אחין, ועשו בה מאמר, נתנו גט או חלצו, פסלו על ידו.
משנה ז
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד, פסל על ידו.
רבי שמעון אומר, לא פסל.
משנה ח
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא על צרתה, פסל על ידי עצמו.
רבי שמעון אומר, לא פסל.
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומת, חולצת ולא מתייבמת.
נשא אשה ומת, הרי זו פטורה.
משנה ט
בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת, אם לא ידע את הראשונה משהגדיל, הראשונה חולצת ולא מתייבמת, והשניה או חולצת או מתייבמת.
רבי שמעון אומר, מייבם לאיזו שירצה, וחולץ לשניה.
אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד, ואחד שהוא בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות.
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: "מֵת בַּעֲלִיךְ",
- וְנִיסֵת, וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת,
- לֹא עַל זֶה, וְלֹא עַל זֶה.
- אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר.
- וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶה.
- וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,
- וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין,
- לֹא בִּמְצִיאָתָהּ,
- וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ,
- וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל,
- נִפְסְלָה מִן הַכְּהֻנָּה,
- וּבַת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר,
- וּבַת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה.
- וְאֵין יוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁים שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים אֶת כְּתֻבָּתָהּ.
- וְאִם מֵתוּ, אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.
- רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
- הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ,
- וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ,
- וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.
- הָרִאשׁוֹן זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ,
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ מֵאָחִיו שֶׁל רִאשׁוֹן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ,
- וְאֵין הַוָּלָד מִמֶּנּוּ מַמְזֵר;
- וְאִם נִיסֵת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ:
נִיסֵת עַל פִּי בֵּית דִּין,
- תֵּצֵא,
- וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.
- לֹא נִיסֵת עַל פִּי בֵּית דִּין,
- תֵּצֵא,
- וְחַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן.
- יָפֶה כֹּחַ בֵּית דִּין, שֶׁפּוֹטְרָהּ מִן הַקָּרְבָּן.
- הוֹרוּהָ בֵּית דִּין לִנָּשֵׂא, וְהָלְכָה וְקִלְקְלָה,
- חַיֶּבֶת בַּקָּרְבָּן,
- שֶׁלֹּא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לִנָּשֵׂא:
הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וּבְנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנֵךְ,
- וְנִשֵּׂאת,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,
- תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ:
- מֵת בְּנֵךְ וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִתְיַבְּמָה,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: חִלּוּף הָיוּ הַדְּבָרִים,
- תֵּצֵא, וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִיסֵת,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לָהּ: קַיָּם הָיָה וָמֵת,
- תֵּצֵא,
- וְהַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר, וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.
- אָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעֲלִיךְ,
- וְנִתְקַדְּשָׁה,
- וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעֲלָהּ,
- מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.
- אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ אַחֲרוֹן גֵּט,
- לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא:
- וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ (ויקרא כא, ז),
- וְלֹא מֵאִישׁ שֶׁאֵינוֹ אִישָׁהּ:
מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם,
- וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתְּךָ,
- וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ,
- וְאַחַר כָּךְ בָּאת אִשְׁתּוֹ,
- מֻתֶּרֶת לַחֲזֹר לוֹ.
- הוּא מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה,
- וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו.
- וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
- אָמְרוּ לוֹ: מֵתָה אִשְׁתְּךָ,
- וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ,
- וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ: קַיֶּמֶת הָיְתָה וּמֵתָה,
- הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר,
- וְהָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַמְזֵר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁפּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ;
- וְכָל שֶׁאֵין פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ:
אָמְרוּ לוֹ, מֵתָה אִשְׁתְּךָ, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ.
- מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָּהּ.
- מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאָבִיהָ.
- מֵתָה, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ מֵאִמָהּ,
- וְנִמְצְאוּ כֻּלָּן קַיָּמוֹת,
- מֻתָּר בָּרִאשׁוֹנָה, בַּשְּׁלִישִׁית, וּבַחֲמִישִׁית,
- וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן;
- וְאָסוּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית,
- וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
- וְאִם בָּא עַל הַשְּׁנִיָּה לְאַחַר מִיתַת הָרִאשׁוֹנָה,
- מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה וּבָרְבִיעִית, וּפוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן;
- וְאָסוּר בַּשְּׁלִישִׁית וּבַחֲמִישִׁית,
- וְאֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
- הוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִין, וְהָאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ;
- אֶלָּא שֶׁהוּא פּוֹסֵל תְּחִלָּה,
- וְאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִלָּה וָסוֹף.
- כֵּיצַד?
- בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,
- פָּסַל עַל יְדֵי אַחִין.
- בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִין, וְעָשׂוּ בָּהּ מַאֲמָר, נָתְנוּ גֵּט אוֹ חָלְצוּ,
- פָּסְלוּ עַל יָדוֹ:
- בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,
- וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
- פָּסַל עַל יָדוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
- לֹא פָּסַל:
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,
- וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ,
- פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא פָּסַל.
- וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ,
- בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ וּמֵת,
- חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת,
- נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת,
- הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה:
בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ,
- וּמִשֶּׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת, וּמֵת,
- אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל,
- הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת,
- וְהַשְּׁנִיָּה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת.
- אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מְיַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה, וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִיָּה.
- אֶחָד שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,
- וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:
נוסח הרמב"ם
(א) האישה - שהלך בעלה למדינת הים,
- באו ואמרו לה: "מת בעליך",
- נישאת - ואחר כך בא בעלה,
- תצא - מזה ומזה.
- וצריכה גט - מזה ומזה.
- ואין לה כתובה
- ולא פירות, ולא בליות,
- ולא מזונות - על זה, ועל זה.
- ואם נטלה, מזה ומזה - תחזיר.
- והוולד ממזר - מזה ומזה.
- ולא זה וזה - מיטמאין לה.
- ולא זה וזה זכאין -
- לא במציאתה,
- ולא במעשה ידיה,
- ולא בהפר נדריה.
- היתה -
- בת ישראל - נפסלה מן הכהונה.
- ובת לוי - ממעשר.
- בת כוהן - מן התרומה.
- ואין יורשיו של זה,
- ויורשיו של זה - יורשים את כתובתה.
- מתו - אחיו של זה,
- ואחיו של זה,
- חולצים - ולא מייבמין.
- ואחיו של זה,
- רבי יוסי אומר:
- כתובתה - על נכסי בעלה הראשון.
- רבי אליעזר אומר:
- הראשון - זכאי במציאתה,
- ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה.
- הראשון - זכאי במציאתה,
- רבי שמעון אומר:
- ביאתה, וחליצתה,
- מאחיו של ראשון - פוטרת צרותיה,
- ואין הוולד ממנה - ממזר.
- ואם נישאת שלא ברשות - מותרת לחזור לו.
- ביאתה, וחליצתה,
(ב) נישאת - על פי בית דין,
- תצא - ופטורה מן הקרבן.
- ושלא על פי בית דין,
- תצא - וחייבת בקרבן.
- יפה כוחו - של בית דין,
- שפטרוה - מן הקרבן.
- התירוה בית דין להינשא,
- והלכה, וקילקלה - חייבת בקרבן,
- שלא התירוה - אלא להינשא.
(ג) האישה - שהלך בעלה ובנה למדינת הים,
- באו ואמרו לה: "מת בעליך, ואחר כך מת בנך",
- ונישאת,
- ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
- תצא,
- והוולד הראשון והאחרון - ממזר.
[ד] *הערה 1: אמרו לה: "מת בנך, ואחר כך מת בעליך",
- ונתייבמה,
- ואחר כך אמרו לה: "חילוף היו הדברים",
- תצא,
- והוולד הראשון והאחרון - ממזר.
- אמרו לה: "מת בעליך",
- ונישאת,
- ואחר כך אמרו לה: "קיים היה, ומת",
- תצא,
- והוולד הראשון - ממזר,
- והאחרון - אינו ממזר.
- אמרו לה: "מת בעליך",
- ונתקדשה,
- ואחר כך - בא בעלה,
- מותרת לחזור לו.
- אף על פי - שנתן לה האחרון גט,
- לא פסלה - מן הכהונה.
- זה מדרש - דרש רבי אלעזר בן מתיה,
- "ואשה גרושה מאישה" (ויקרא כא ז),
- ולא מאיש - שאינו אישה.
(ד) [ה] מי שהלכה אשתו - למדינת הים,
- ובאו ואמרו לו: "מתה אשתך",
- ונשא את אחותה,
- ואחר כך - באת אשתו,
- מותרת לחזור לו.
- הוא מותר - בקרובות שניה,
- ושניה - מותרת בקרוביו.
- ואם מתה הראשונה - מותר בשניה.
- אמרו לו: "מתה אשתך",
- ונשא את אחותה,
- ואחר כך אמרו לו: "קיימת היתה, ומתה",
- הוולד הראשון - ממזר,
- והאחרון - אינו ממזר.
- רבי יוסי אומר:
- כל שהוא פוסל - על ידי אחרים,
- הוא פוסל - על ידי עצמו,
- וכל שאינו פוסל - על ידי אחרים,
- אינו פוסל - על ידי עצמו.
- כל שהוא פוסל - על ידי אחרים,
(ה) [ו] אמרו לו: "מתה אשתך",
- ונשא את אחותה מאביה,
- מתה - ונשא את אחותה מאימה,
- מתה - ונשא את אחותה מאביה,
- מתה - ונשא את אחותה מאימה,
- מותר - בראשונה, ובשלישית, ובחמישית,
- ופוטרות - את צרותיהן,
- ואסור - בשניה, וברביעית,
- ואין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.
- מותר - בראשונה, ובשלישית, ובחמישית,
- ואם בא על השניה - לאחר מיתת הראשונה,
- מותר - בשניה, וברביעית,
- ופוטרות צרותיהן,
- ואסור - בשלישית, ובחמישית,
- ואין ביאת אחת מהן - פוטרת צרתה.
- מותר - בשניה, וברביעית,
(ו) [ז] בן תשע שנים ויום אחד,
- הוא פוסל - על ידי אחים,
- והאחים - פוסלין על ידו,
- אלא, שהוא פוסל - תחילה,
- והאחים - תחילה וסוף.
- אלא, שהוא פוסל - תחילה,
- כיצד?
- בן תשע שנים ויום אחד,
- שבא על יבמתו - פסל על ידי אחים.
- באו עליה אחים,
- ועשו בה מאמר,
- ונתנו גט, או חלצו - פסלו על ידו.
- בן תשע שנים ויום אחד,
(ז) בן תשע שנים ויום אחד,
- שבא על יבמתו,
- ואחר כך - בא אחיו, שהוא בן תשע שנים ויום אחד, עליה,
- פסל על ידו.
- רבי שמעון אומר: לא פסל.
(ח) בן תשע שנים ויום אחד,
- שבא על יבמתו,
- ואחר כך - בא על צרתה,
- פסל על ידי עצמו.
- רבי שמעון אומר: לא פסל.
[ח] בן תשע שנים ויום אחד,
- הבא על יבמתו - ומת,
- חולצת - ולא מתייבמת.
- נשא אישה - ומת,
- הרי זו - פטורה.
(ט) [ט] בן תשע שנים ויום אחד,
- שבא על יבמתו,
- ומשהגדיל - נשא אישה אחרת,
- אם לא ידע את הראשונה - משהגדיל,
- השניה - או חולצת, או מתייבמת.
- הראשונה - חולצת, ולא מתייבמת.
- רבי שמעון אומר:
- מייבם - לאיזו שירצה,
- וחולץ - לשניה.
- אחד - שהוא בן תשע שנים ויום אחד,
- ואחד - שהוא בן עשרים שנה, שלא הביא שתי שערות.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה יבמות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב