משנה חלה א

אלו חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות: הלקט, והשכחה, והפאה, וההפקר, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, ומותר העומר, ותבואה שלא הביאה שליש.

רבי אליעזר אומר: תבואה שלא הביאה שליש, פטורה מן החלה.

משנה ד

אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה: האורז, והדוחן, והפרגים, והשומשמין, והקטניות, ופחות מחמשת רבעים בתבואה.

הסופגנין, והדובשנין, והאסקריטין, וחלת המשרת, והמדומע, פטורין מן החלה.

משנה ה

עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין, פטורה מן החלה.

תחילתה עיסה וסופה סופגנין, תחילתה סופגנין וסופה עיסה, חייבת בחלה.

וכן הקנובקאות חייבות.

משנה ו

המעיסה, בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

החליטה, בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.

חלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו, פטור.

למכור בשוק, חייב.

משנה ז

נחתום שעשה שאור לחלק, חייב בחלה.

נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור, אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה.

משנה ח

עיסת הכלבים, בזמן שהרועים אוכלין ממנה, חייבת בחלה, ומערבין בה, ומשתתפין בה, ומברכין עליה, ומזמנין עליה, ונעשית ביום טוב, ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח.

אם אין הרועים אוכלין ממנה, אינה חייבת בחלה, ואין מערבין בה, ואין משתתפין בה, ואין מברכין עליה, ואין מזמנין עליה, ואינה נעשית ביום טוב, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.

בין כך ובין כך, מטמאה טומאת אוכלין.

משנה ט

החלה והתרומה, חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש, ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור.

האומר: כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה, לא אמר כלום, עד שישייר מקצת.

משנה מנוקדת

(א) חֲמִשָּׁה דְּבָרִים חַיָּבִין בַּחַלָּה: הַחִטִּים, וְהַשְּׂעוֹרִים, וְהַכֻּסְמִין, וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן.

הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה,

וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.

וַאֲסוּרִין בֶּחָדָש מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח,

וּמִלִּקְצוֹר מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר.

וְאִם הִשְׁרִישׁוּ קֹדֶם לָעֹמֶר, הָעֹמֶר מַתִּירָן;

וְאִם לָאו, אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבוֹא הָעֹמֶר הַבָּא:

(ב) הָאוֹכֵל מֵהֶם כַּזַּיִת מַצָּה בַּפֶּסַח, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

כַּזַּיִת חָמֵץ, חַיָּב בְּהִכָּרֵת.

נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶם בְּכָל הַמִּינִים, הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח.

הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה, אָסוּר בָּהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן.

וְחַיָּבִין בַּחַלָּה וּבְמַעַשְׂרוֹת:

(ג) אֵלּוּ חַיָּבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:

הַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה, וְהַהֶפְקֵר,

וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,

וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

וּמוֹתַר הָעֹמֶר,

וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:

(ד) אֵלּוּ חַיָּבִין בְּמַעַשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה:

הָאֹרֶז, וְהַדֹּחַן, וְהַפְּרָגִים, וְהַשֻּׁמְשְׁמִין, וְהַקִּטְנִיוֹת,

וּפָחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בַּתְּבוּאָה.

הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאֶסְקְרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְּדֻמָּע,

פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה:

(ה) עִסָּה שֶׁתְּחִלָּתָה סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין,

פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.

תְּחִלָּתָהּ עִסָּה וְסוֹפָהּ סֻפְגָּנִין,

תְּחִלָּתָהּ סֻפְגָּנִין וְסוֹפָהּ עִסָּה,

חַיֶּבֶת בַּחַלָּה.

וְכֵן הַקְּנוּבְקָאוֹת חַיָּבוֹת:

(ו) הַמְּעִיסָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.

הַחֲלִיטָה, בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין, וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין.

חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר,

עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ, פָּטוּר.

לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק, חַיָּב:

(ז) נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה שְׂאוֹר לְחַלֵּק, חַיָּב בַּחַלָּה.

נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ לַנַּחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶן שְׂאוֹר,

אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר,

פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:

(ח) עִסַּת הַכְּלָבִים,

בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה,

חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,

וּמְעָרְבִין בָּהּ,

וּמִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ,

וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ,

וּמְזַמְּנִין עָלֶיהָ,

וְנַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב,

וְיוֹצֵא בָּהּ אָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.

אִם אֵין הָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה,

אֵינָהּ חַיֶּבֶת בַּחַלָּה,

וְאֵין מְעָרְבִין בָּהּ,

וְאֵין מִשְׁתַּתְּפִין בָּהּ,

וְאֵין מְבָרְכִין עָלֶיהָ,

וְאֵין מְזַמְּנִין עָלֶיהָ,

וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית בְּיוֹם טוֹב,

וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח.

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, מִטַּמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין:

(ט) הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה,

חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחֹמֶשׁ,

וַאֲסוּרִים לַזָּרִים,

וְהֵם נִכְסֵי כֹּהֵן,

וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,

וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.

וְאֵינָן נִטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא,

אֶלָּא מִן הַמֻּקָף, וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר.

הָאוֹמֵר: כָּל גָּרְנִי תְּרוּמָה,

וְכָל עִסָּתִי חַלָּה,

לֹא אָמַר כְּלוּם,

עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת:

נוסח הרמב"ם

(א) חמישה דברים חייבין בחלה -

החיטים,

והשעורים,

והכוסמין,

ושיבולת שועל,

והשיפון - הרי אלו חייבין בחלה.

ומצטרפין, זה עם זה.

ואסורין בחדש, מלפני הפסח.

ומלקצור מלפני העומר.

ואם השרישו קודם לעומר -

העומר - מתירן.

ואם לאו -

אסורין - עד שיבוא העומר הבא.

(ב) האוכל מהן -

כזית מצה, בפסח - יצא ידי חובתו.

כזית חמץ - חייב בהכרת.

נתערב אחד מהן, בכל המינין -

הרי זה עובר - בפסח.

הנודר מן הפת,

ומן התבואה - אסור בהן,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

הנודר מן הדגן -

אינו אסור - אלא מהן.

וחייבין בחלה, ובמעשרות.

(ג) אלו חייבין בחלה,

ופטורין מן המעשרות -

הלקט,

והשכחה,

והפאה,

וההפקר,

ומעשר ראשון - שניטלה תרומתו,

ומעשר שני, והקדש - שנפדו,

ומותר העומר, והתבואה - שלא הביאה שליש.

רבי אלעזר אומר:

אף התבואה, שלא הביאה שליש -

פטורה מן החלה.

(ד) אלו חייבין במעשרות,

ופטורין מן החלה -

האורז,

והדוחן,

והפרגין,

והשומשמין,

והקטניות,

ופחות מחמשת רבעים - בתבואה.

והסופגנין,

והדובשנין,

והאסקריטין,

וחלת המשרת,

והמדומע,

פטורין מן החלה.

(ה) עיסה -

שתחילתה סופגנין,

וסופה סופגנין - פטורה מן החלה.

תחילתה עיסה,

וסופה סופגנין,

תחילתה סופגנין,

וסופה עיסה - חייבת בחלה.

וכן הקנובקעות - חייבות.

(ו) המעיסה -

בית שמאי - פוטרין.

ובית הלל - מחייבין.

החליטה -

בית שמאי - מחייבין.

ובית הלל - פוטרין.

חלות תודה, ורקיקי נזיר -

עשאן לעצמו - פטור.

למכור בשוק - חייב.

(ז) נחתום, שעשה שאור לחלק -

חייב בחלה.

וכן נשים - שנתנו לנחתום לעשות להן שאור,

אם אין בשל אחת מהן, כשעור - פטורה מן החלה.

(ח) עיסת הכלבים -

בזמן שהרועים, אוכלין ממנה -

חייבת בחלה,

ומערבין בה,

ומשתתפין בה,

ומברכין עליה,

ומזמנין עליה,

ונעשית ביום טוב,

ויוצא בה אדם ידי חובתו - בפסח.

אם אין הרועים, אוכלין ממנה -

אינה חייבת בחלה,

ואין מערבין בה,

ואין משתתפין בה,

ואין מברכין עליה,

ואין מזמנין עליה,

ואינה נעשית ביום טוב,

ואין אדם יוצא בה ידי חובתו - בפסח.

בין כך, ובין כך -

מיטמא - טומאת אוכלין.

(ט) החלה, והתרומה -

חייבין עליהן - מיתה, וחומש,

ואסורין - לזרים,

והן - נכסי כוהן,

ועולין - באחד ומאה,

וטעונין - רחיצת ידים, והערב שמש,

ואינן ניטלין - מן הטהור על הטמא,

אלא - מן המוקף, ומן הדבר הגמור.

האומר "כל גורני - תרומה",

ו"כל עיסתי - חלה" -

לא אמר כלום - עד שישייר מקצת.

פירושים

משנה חלה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב