משנה חגיגה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


חגיגה פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק שלישי ("חומר בקודש") · >>

פרקי מסכת חגיגה: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

חומר בקודש מבתרומה, שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה, אבל לא לקודש.

אחוריים ותוך ובית הצביטה בתרומה, אבל לא בקודש.

הנושא את המדרס נושא את התרומה, אבל לא את הקודש.

בגדי אוכלי תרומה, מדרס לקודש.

לא כמידת הקודש מידת התרומה, שבקודש מתיר ומנגב ומטביל ואחר כך קושר, ובתרומה קושר ואחר כך מטביל.

משנה ב

כלים הנגמרין בטהרה, צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה.

הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש, אבל לא לתרומה.

הרביעי בקודש פסול, והשלישי בתרומה.

ובתרומה, אם נטמאת אחת מידיו, חברתה טהורה, ובקודש, מטביל שתיהן.

שהיד מטמא את חברתה בקודש, אבל לא בתרומה.

משנה ג

אוכלין אוכלים נגובין בידים מסואבות בתרומה, אבל לא בקודש.

האונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש, אבל לא לתרומה.

משנה ד

חומר בתרומה, שביהודה נאמנים על טהרת יין ושמן כל ימות השנה, ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה.

עברו הגיתות והבדים, והביאו לו חבית של יין של תרומה, לא יקבלנה ממנו, אבל מניחה לגת הבאה.

ואם אמר לו: הפרשתי לתוכה רביעית קודש, נאמן.

כדי יין וכדי שמן המדומעות, נאמנין עליהם בשעת הגיתות והבדים, וקודם לגיתות שבעים יום.

משנה ה

מן המודיעים ולפנים, נאמנין על כלי חרס.

מן המודיעים ולחוץ, אין נאמנים.

כיצד? הקדר שהוא מוכר הקדירות, נכנס לפנים מן המודיעית, הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחים, נאמן.

יצא, אינו נאמן.

משנה ו

הגבאין שנכנסו לתוך הבית, וכן הגנבים שהחזירו את הכלים, נאמנין לומר, לא נגענו.

ובירושלים נאמנין על הקודש, ובשעת הרגל אף על התרומה.

משנה ז

הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו על גב הרגל, רבי יהודה אומר, יגמור.

וחכמים אומרים, לא יגמור.

משעבר הרגל, היו מעבירין על טהרת עזרה.

עבר הרגל ביום שישי, לא היו מעבירין, מפני כבוד השבת.

רבי יהודה אומר, אף לא ביום חמישי, שאין הכהנים פנויין.

משנה ח

כיצד מעבירים על טהרת עזרה? מטבילין את הכלים שהיו במקדש, ואומרין להם, הזהרו שלא תגעו בשולחן (ובמנורה) ותטמאוהו.

כל הכלים שהיו במקדש, יש להם שניים ושלישים, שאם נטמאו הראשונים, יביאו שניים תחתיהן.

כל הכלים שהיו במקדש, טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת, מפני שהן כקרקע, דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים, מפני שהן מצופין.

(א)

חֹמֶר בְּקֹדֶשׁ מִבִּתְרוּמָה,

שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לִתְרוּמָה,
אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ.
אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בִּתְרוּמָה,
אֲבָל לֹא בְּקֹדֶשׁ.
הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה,
אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ.
בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה,
מִדְרָס לְקֹדֶשׁ.
לֹא כְּמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה,
שֶׁבַּקֹּדֶשׁ מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר,
וּבַתְּרוּמָה קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל:
(ב)

כֵּלִים הַנִּגְמָרִין בְּטָהֳרָה,

צְרִיכִין טְבִילָה לְקֹדֶשׁ,
אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.
הַכְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לְקֹדֶשׁ,
אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה.
הָרְבִיעִי בַּקֹּדֶשׁ פָּסוּל,
וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה.
וּבִתְרוּמָה,
אִם נִטְמֵאת אַחַת מִיָּדָיו, חֲבֶרְתָּהּ טְהוֹרָה;
וּבַקֹּדֶשׁ, מַטְבִּיל שְׁתֵּיהֶן,
שֶׁהַיָּד מְטַמָּא אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּקֹּדֶשׁ,
אֲבָל לֹא בַּתְּרוּמָה:
(ג)

אוֹכְלִין אֳכָלִים נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת בִּתְרוּמָה,

אֲבָל לֹא בְּקֹדֶשׁ.
הָאוֹנֵן וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים צְרִיכִין טְבִילָה לְקֹדֶשׁ,
אֲבָל לֹא לִתְרוּמָה:
(ד)

חֹמֶר בִּתְרוּמָה,

שֶׁבִּיהוּדָה נֶאֱמָנִים עַל טָהֳרַת יַיִן וְשֶׁמֶן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה,
וּבִשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים אַף עַל הַתְּרוּמָה.
עָבְרוּ הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה,
לֹא יְקַבְּלֶנָּה מִמֶּנּוּ,
אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה.
וְאִם אָמַר לוֹ:
הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ,
נֶאֱמָן.
כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן הַמְּדֻמָּעוֹת,
נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת וְהַבַּדִּים,
וְקֹדֶם לַגִּתּוֹת שִׁבְעִים יוֹם:
(ה)

מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים, נֶאֱמָנִין עַל כְּלֵי חֶרֶס;

מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ, אֵין נֶאֱמָנִים.
כֵּיצַד?
הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת,
נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית,
הוּא הַקַּדָּר והֵן הַקְּדֵרוֹת וְהֵן הַלּוֹקְחִים,
נֶאֱמָן.
יָצָא,
אֵינוֹ נֶאֱמָן:
(ו)

הַגַּבָּאִין שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת,

וְכֵן הַגַּנָּבִים שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַכֵּלִים,
נֶאֱמָנִין לוֹמַר: לֹא נָגַעְנוּ.
וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל הַקֹּדֶשׁ;
וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, אַף עַל הַתְּרוּמָה:
(ז)

הַפּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִגְמוֹר;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא יִגְמוֹר.

מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל, הָיוּ מַעֲבִירִין עַל טָהֳרַת עֲזָרָה.

עָבַר הָרֶגֶל בְּיוֹם שִׁשִּׁי,
לֹא הָיוּ מַעֲבִירִין,
מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף לֹא בְּיוֹם חֲמִישִׁי,
שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים פְּנוּיִין:
(ח)

כֵּיצַד מַעֲבִירִים עַל טָהֳרַת עֲזָרָה?

מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְאוֹמְרִין לָהֶם:
הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּגְּעוּ בַּשֻּׁלְחָן וּבַמְּנוֹרָה וּתְטַמְּאוּהוּ.
כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים,
שֶׁאִם נִטְמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים, יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן.
כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, טְעוּנִין טְבִילָה,
חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת,
מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקַרְקַע,
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצֻפִּין:


נוסח הרמב"ם

(א) חומר בקודש - מבתרומה,

שמטבילין כלים לתוך כלים -
לתרומה - אבל לא לקודש.
אחוריים, ותוך, ובית הצביעה -
לתרומה - אבל לא לקודש.
הנושא את המדרס -
הוא נושא את התרומה - אבל לא הקודש.
בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקודש.
לא כמידת הקודש - מידת התרומה,
שבקודש -
מתיר, ומנגב, ומטביל - ואחר כך קושר.
ובתרומה -
קושר - ואחר כך מטביל.


(ב) כלים הנגמרין בטהרה - צריכין טבילה,

לקודש - אבל לא לתרומה.
הכלי - מצרף מה שבתוכו,
לקודש - אבל לא לתרומה.
הרביעי בקודש - פסול.
והשלישי - בתרומה.
ובתרומה -
אם נטמאת אחת מידיו - חברתה טהורה.
ובקודש - מטביל את שתיהן;
שהיד מטמא את חברתה,
בקודש - אבל לא בתרומה.


(ג) אוכלין אוכלים נגובים - בידים מסואבות,

בתרומה - אבל לא בקודש.
אונן, ומחוסר כיפורים - צריכין טבילה,
לקודש - אבל לא לתרומה.


(ד) חומר בתרומה -

שביהודה -
נאמנין על טהרת יין ושמן - כל ימות השנה.
ובשעת הגתות, והבדים - אף על התרומה.
עברו הגתות, והבדים -
הביאו לו חבית של יין - של תרומה,
לא יקבלנה ממנו,
אבל מניחה - לגת הבאה.
אם אמר לו,
הפרשתי לתוכה רביעית קודש - נאמן.
כדי יין, וכדי שמן - המדומעות,
נאמנין עליהן - בשעת הגתות, והבדים,
וקודם לגתות - שבעים יום.


(ה) מן המודעית - ולפנים,

נאמנין על כלי חרס.
מן המודעית - ולחוץ,
אין נאמנין.
כיצד?
הקדר שהניח קדרותיו,
ונכנס - לפנים מן המודעית,
הוא הקדר, והן הקדרות,
הלוקח - נאמן.
והיוצא - אינו נאמן.


(ו) הגבאים - שנכנסו לתוך הבית,

וכן הגנבים - שהחזירו את הכלים,
נאמנים לומר - "לא נגענו".
ובירושלים - נאמנים על הקודש.
ובשעת הרגל - אף על התרומה.


(ז) הפותח את חביתו,

והמתחיל בעיסתו - על גב הרגל,
רבי יהודה אומר: יגמור.
וחכמים אומרים: לא יגמור.
משעבר הרגל -
היו מעבירין - על טהרת העזרה.
עבר הרגל - ביום החמישי,
לא היו מעבירין ערב שבת,
מפני כבוד השבת.
רבי יהודה אומר:
אף לא - יום החמישי,
מפני שאין הכהנים פנויים.


(ח) כיצד מעבירין - על טהרת העזרה?

מטבילין את הכלים - שהיו במקדש,
ואומרים להם: "היזהרו - שמא תיגעו בשולחן".
כל הכלים - שהיו במקדש,
היו להם שניים, ושלישים.
אם נטמאו הראשונים -
יביאו השניים - תחתיהן.
וכל הכלים שהיו במקדש - טעונין טבילה,
חוץ - ממזבח הזהב, ומזבח הנחושת.
מפני שהן כקרקע - דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים:
מפני שהן מצופין.


פירושים