משנה הוריות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הוריות פרק א', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ראשון ("הורו בית") · >>

פרקי מסכת הוריות: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם -- בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה -- פטור, מפני שתלה בבית דין.

הורו בית דין וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי להוראה והלך ועשה על פיהן -- בין שעשו ועשה עמהן, בין שעשו ועשה אחריהן, בין שלא עשו ועשה -- הרי זה חייב, מפני שלא תלה בבית דין.

זה הכלל: התולה בעצמו, חייב. והתולה בבית דין, פטור.

משנה ב

הורו בית דין , וידעו שטעו, וחזרו בהן, בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן, והלך ועשה על פיהן -- רבי שמעון פוטר, ורבי אליעזר אומר ספק.

איזהו ספק? ישב לו בתוך ביתו, חייב. הלך לו למדינת הים, פטור.

אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה.

אמר לו בן עזאי, מה שנה זה מן היושב בביתו? שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע, וזה לא היה אפשר לו שישמע.

משנה ג

הורו בית דין לעקור את כל הגוף; אמרו אין נדה בתורה, אין שבת בתורה, אין עבודה זרה בתורה -- הרי אלו פטורין. הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת -- הרי אלו חייבין.

כיצד? אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור, יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור, יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור -- הרי אלו חייבין, שנאמר (ויקרא, ד) "ונעלם דבר" -- דבר ולא כל הגוף.

משנה ד

הורו בית דין, וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם, או שלא היה מופלא של בית דין שם, או שהיה אחד מהן גר או ממזר או נתין או זקן שלא ראה [ לו ] בנים -- הרי אלו פטורין, שנאמר כאן 'עדה' ונאמר להלן 'עדה', מה עדה האמורה להלן עד שיהיו כולם ראויים להוראה, אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולם ראויים להוראה.

הורו בית דין שוגגין ועשו כל הקהל שוגגין -- מביאין פר .
מזידין ועשו שוגגין -- מביאין כשבה ושעירה.
שוגגין ועשו מזידין -- הרי אלו פטורין.

משנה ה

הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רובן על פיהם, מביאין פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שנים עשר שבטים מביאין שנים עשר פרים, ובעבודה זרה מביאין שנים עשר פרים ושנים עשר שעירים.

רבי שמעון אומר, שלשה עשר פרים, ובעבודה זרה שלשה עשר פרים ושלשה עשר שעירים; פר ושעיר לכל שבט ושבט, פר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהם, מביאים פר. ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, שבעה שבטים שחטאו מביאים שבעה פרים. ושאר שבטים שלא חטאו, מביאין על ידיהן פר, שאף אלו שלא חטאו, מביאין על ידי החוטאים.

רבי שמעון אומר, שמונה פרים. ובעבודה זרה, שמונה פרים ושמונה שעירים; פר ושעיר לכל שבט ושבט, ופר ושעיר לבית דין.

הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם -- אותו השבט הוא חייב, ושאר כל השבטים פטורים, דברי רבי יהודה.

וחכמים אומרים, אין חייבים אלא על הורית בית דין הגדול בלבד, שנאמר (ויקרא, ד) "ואם כל עדת ישראל ישגו", ולא עדת אותו השבט.

(א) הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה,
וְהָלַךְ הַיָּחִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג עַל פִּיהֶם,
בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן,
בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן,
בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה,
פָּטוּר,
מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בְּבֵית דִּין.
הוֹרוּ בֵּית דִּין,
וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ,
אוֹ תַּלְמִיד וְהוּא רָאוּי לְהוֹרָאָה,
וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן,
בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה עִמָּהֶן,
בֵּין שֶׁעָשׂוּ וְעָשָׂה אַחֲרֵיהֶן,
בֵּין שֶׁלֹּא עָשׂוּ וְעָשָׂה,
הֲרֵי זֶה חַיָּב,
מִפְּנֵי שֶׁלֹּא תָּלָה בְּבֵית דִּין.
זֶה הַכְּלָל:
הַתּוֹלֶה בְּעַצְמוֹ, חַיָּב;
וְהַתּוֹלֶה בְּבֵית דִּין, פָּטוּר:
(ב) הוֹרוּ בֵּית דִּין,
וְיָדְעוּ שֶׁטָּעוּ, וְחָזְרוּ בָּהֶן,
בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן,
וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן,
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר,
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, סָפֵק.
אֵיזֶהוּ סָפֵק?
יָשַׁב לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, חַיָּב;
הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, פָּטוּר.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
מוֹדֶה אֲנִי בָּזֶה,
שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוּר מִן הַחוֹבָה.
אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי:
מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ?
שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ, אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע;
וְזֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע:
(ג) הוֹרוּ בֵּית דִּין לַעֲקֹר אֶת כָּל הַגּוּף,
אָמְרוּ:
אֵין נִדָּה בַּתּוֹרָה,
אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה,
אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין.
הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּם מִקְצָת,
הֲרֵי אֵלּו חַיָּבִין.
כֵּיצַד?
אָמְרוּ: יֵשׁ נִדָּה בַּתּוֹרָה,
אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר,
יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה,
אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר,
יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַּתּוֹרָה,
אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָּטוּר,
הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, יג): "וְנֶעְלַם דָּבָר",
דָּבָר וְלֹא כָּל הַגּוּף:
(ד) הוֹרוּ בֵּית דִּין,
וְיָדַע אֶחָד מֵהֶן שֶׁטָּעוּ וְאָמַר לָהֶן: טוֹעִין אַתֶּם,
אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻפְלָא שֶׁל בֵּית דִּין שָׁם,
אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן גֵּר אוֹ מַמְזֵר אוֹ נָתִין,
אוֹ זָקֵן שֶׁלֹּא רָאָה לוֹ בָּנִים,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין,
שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עֵדָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה;
מָה עֵדָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן,
עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה,
אַף עֵדָה הָאֲמוּרָה כָּאן,
עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם רְאוּיִים לְהוֹרָאָה.

הוֹרוּ בֵּית דִּין שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל שׁוֹגְגִין,

מְבִיאִין פַּר.
מְזִידִין וְעָשׂוּ שׁוֹגְגִין,
מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
שׁוֹגְגִין וְעָשׂוּ מְזִידִין,
הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:
(ה) הוֹרוּ בֵּית דִּין, וְעָשׂוּ כָּל הַקָּהָל אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם,
מְבִיאִין פַּר,
וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים,
וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין שְׁנֵים עָשָׂר פָּרִים וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׂעִירִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים,
וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׂעִירִים;
פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט,
פַּר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין,

וְעָשׂוּ שִׁבְעָה שְׁבָטִים אוֹ רֻבָּן עַל פִּיהֶם,
מְבִיאִים פַּר,
וּבַעֲבוֹדָה זָרָה מְבִיאִין פַּר וְשָׂעִיר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שִׁבְעָה שְׁבָטִים שֶׁחָטְאוּ,
מְבִיאִים שִׁבְעָה פָּרִים;
וּשְׁאָר שְׁבָטִים שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵיהֶן פַּר,
שֶׁאַף אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ, מְבִיאִין עַל יְדֵי הַחוֹטְאִים.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה פָּרִים,
וּבַעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁמוֹנָה פָּרִים וּשְׁמוֹנָה שְׂעִירִים;
פַּר וְשָׂעִיר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט,
וּפַר וְשָׂעִיר לְבֵית דִּין.

הוֹרוּ בֵּית דִּין שֶׁל אֶחָד מִן הַשְּׁבָטִים,

וְעָשָׂה אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט עַל פִּיהֶם,
אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט הוּא חַיָּב,
וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים פְּטוּרִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין חַיָּבִים אֶלָּא עַל הוֹרָיַת בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בִּלְבַד,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, יג): "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ",
וְלֹא עֲדַת אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט:


נוסח הרמב"ם

*הערה 1:


(א) הורו בית דין, לעבור על אחת מכל מצוות האמורות בתורה -

והלך היחיד, ועשה שוגג על פיהן -
בין שעשו - ועשה עמהן,
בין שעשו - ועשה אחריהן,
ובין שלא עשו - ועשה,
הרי זה פטור - מפני שתלה בבית דין.
הורו בית דין -
וידע אחד מהן שטעו, או תלמיד שראוי להוראה -
והלך, ועשה על פיהן -
בין שעשו - ועשה עמהן,
ובין שעשו - ועשה אחריהן,
ובין שלא עשו - ועשה,
הרי זה חייב.
זה הכלל -
התולה בעצמו - חייב,
והתולה בבית דין - פטור.


(ב) הורו בית דין, וידעו שטעו - וחזרו בהן,

בין שהביאו כפרתן - ובין שלא הביאו כפרתן,
והלך, ועשה על פיהן -
רבי שמעון: פוטר.
ורבי אלעזר אומר: ספק.
איזה הוא ספק? -
ישב לו בתוך ביתו - חייב.
הלך לו למדינת הים -
אמר רבי עקיבה: רואה אני בזה, שהוא קרוב לפטור - מן החובה.
אמר לו בן עזאי: מה שנה זה, מן היושב בביתו? -
שהיושב בביתו - אפשר היה לו שישמע,
וזה - לא היה אפשר לו שישמע.


(ג) הורו בית דין, לעקור את כל הגוף -

אמרו: אין נידה בתורה, אין שבת בתורה,
אין עבודה זרה בתורה - הרי אלו פטורין.
הורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת - הרי אלו חייבין.
כיצד? -
אמרו: יש נידה בתורה,
אבל, הבא על שומרת יום כנגד יום - פטור,
יש שבת בתורה,
אבל, המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים - פטור,
יש עבודה זרה בתורה,
אבל, המשתחווה - פטור,
הרי אלו חייבין,
שנאמר: "ונעלם דבר מעיני הקהל" (ויקרא ד יג),
דבר - ולא כל הגוף.


(ד) הורו בית דין,

וידע אחד מהן שטעו - ואמר להן: טועין אתם,
או שלא היה מופלא של בית דין שם,
או שהיה אחד מהן גר, או נתין,
או ממזר, או זקן שלא ראה בנים,
הרי אלו פטורין,
שנאמר כאן: "עדה" (ראה ויקרא ד יג ויקרא ד טו), ונאמר להלן "עדה" (במדבר לה כד),
מה עדה האמורה להלן - כולן ראויים להוראה,
אף עדה האמורה כאן - עד שיהוא כולן ראויים להוראה.


[ה] *הערה 2: הורו בית דין שוגגין,

ועשו כל הקהל שוגגין - מביאין פר.
מזידין, ועשו שוגגין - מביאין כשבה או שעירה.
שוגגין, ועשו מזידין - הרי אלו פטורין.


(ה) [ו] הורו בית דין, ועשו כל הקהל או רובן על פיהן -

מביאין פר, ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
שנים עשר שבטים - מביאין שנים עשר פרים,
ובעבודה זרה - מביאין שנים עשר פרים, ושנים עשר שעירים.
רבי שמעון אומר: שלשה עשר פרים,
ובעבודה זרה - שלשה עשר פרים, ושלשה עשר שעירים,
פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין.
הורו בית דין, ועשו שבעה שבטים או רובן על פיהן -
מביאין פר, ובעבודה זרה מביאין פר ושעיר - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
שבעה שבטים שחטאו - מביאין שבעה פרים,
ושאר שבטים שלא חטאו - מביאין על ידיהן פר, פר,
שאף אלו שלא חטאו - מביאין על ידי החוטאים.
רבי שמעון אומר: שמונה פרים,
ובעבודה זרה - שמונה פרים, ושמונה שעירים,
פר ושעיר לכל שבט, ופר ושעיר לבית דין.
הורו בית דין של אחד מן השבטים -
ועשה אותו השבט על פיהן -
אותו השבט חייב, ושאר כל השבטים פטורין - דברי רבי יהודה.
וחכמים אומרין: אין חייבין - אלא על הוריות בית דין הגדול בלבד,
שנאמר "עדת ישראל ישגו" (ויקרא ד יג) - ולא עדת אותו השבט.


הערות

  • הערה 1: בנוסח רבינו מסכת אבות קודמת למסכת הוריות שלא כבדפוס
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים