משנה בבא מציעא ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ה · משנה ז | >>
אין פוסקין יט על הפירות עד שיצא השער.
[ יצא השער, פוסקין, ואף על פי שאין לזה יש לזהכ ].
היה הוא תחילה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש, ועל העביט של ענבים, ועל המעטן של זיתים, ועל הביצים של יוצר, ועל הסיד מששקעו בכבשן.
ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה.
רבי יוסי אומר, אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה.
וחכמים מתירין.
ופוסק עמו כשער הגבוהכב.
רבי יהודה אומר, אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה, יכול לומר תן לי כזה, או תן לי מעותי.
משנה מנוקדת
אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר.
- [יָצָא הַשַּׁעַר – פּוֹסְקִין; וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה, יֵשׁ לָזֶה.]
- הָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים,
- פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ,
- וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים,
- וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים,
- וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר,
- וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַּכִּבְשָׁן.
- וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל,
- אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה;
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- וּפוֹסֵק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּסַק עִמּוֹ כַּשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר:
- תֵּן לִי כָּזֶה, אוֹ תֵּן לִי מָעוֹתַי:
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
אין פוסקין על הפירות - עד שיצא השער.
- היה הוא תחילה לקוצרים -
- פוסקים עימו על הגדיש,
- ועל העבט של ענבים,
- ועל המעטן של זיתים,
- ועל ביצים של יוצר,
- ועל הסיד - משישקע כבשנו.
- פוסקים עימו על הגדיש,
- פוסק עימו על הזבל - כל ימות השנה.
- רבי יוסי אומר:
- אינו פוסק עימו על הזבל - עד שיהא לו זבל באשפה.
- וחכמים - מתירין.
- רבי יוסי אומר:
- פוסק עימו - כשער הגבוה.
- רבי יהודה אומר:
- אף על פי שלא פסק עימו,
- יכול הוא לומר לו: תן לי כזה - או תן לי את מעותי.
- רבי יהודה אומר:
פירוש הרמב"ם
כשער הגבוה - כלומר כשער הזול שבאותו המין, וישיבו במובחר שבאותו המין.
ואין הלכה כרבי יוסי, ולא כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היה הוא תחלה לקוצרים - ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער:
פוסק עמו - באיזה שער שירצה. דכיון דיש לו אין כאן רבית, דמעכשיו אותו גדיש קנוי לו. ואע"ג דלא משך, כיון דכי אין לו נמי לא הוה אלא אבק רבית דרבנן, כי יש לו לא גזור כא:
על העביט - כלי גדול שצוברים בו את הענבים לפני דריכה, והם מתחממים להוציא יינם יפה. ושל זיתים קרוי מעטן:
על הבצים של יוצר - אם הכניס עפר ועשאו בצים לעשות מהן קדרות, פוסק עמו על הקדירות באיזה שער שירצה, ואע"פ שלא יצא השער:
ועל הסיד - פוסק עמו באיזה שער שירצה משישקענו בכבשן העצים והאבנים לשרוף ולעשות מהן סיד:
וחכמים מתירין - איכא בין חכמים לת"ק, דת"ק כל ימות השנה קאמר. ופליג עליה רבי יוסי ואמר, לא שנא ימות החמה ולא שנא ימות הגשמים, עד שיהיה לו למוכר זבל באשפות. וחכמים מתירין דוקא בימות החמה, שאע"פ שאין לו, יש לאחרים, שהכל יש להן זבל, שכבר נרקב ונשוף בימות הגשמים. אבל בימות הגשמים לא. והלכה כחכמים:
כשער הגבוה - אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו, תתן לי בשער הזול. גבוה, היינו בזול, שנותנין פירות גבוהים ויפים בדמים מועטים:
תן לי כזה או תן לי מעותי - שהרי לא משך ויכול לחזור בו, ואפילו מי שפרע ליכא, הואיל ולא נתן מעותיו על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן, ובתוך כך נשתנה השער, סתם דעתיה דאינש אתרעא זילא פסיק כג. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
אין פוסקין. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך. לזמן פלוני. דכיון שלא יצא השער בכמה נמכרים. שמא יתיקרו כשיצא שער שלהם. נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו. שיתן לו פירות. כפי מה שפסקו בזול. נ"י:
יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה. [עיין לקמן בדבור ופוסק וכו'] בגמרא דף ס"ג ע"ב דאמר ליה שקיל לטיבותך ושדיא אחיזרי. מאי אהנית לי. אי הוה לי זוזי בידי הוי מזביננא בהיני ושילי. והתוספות דף ס"ב כתבו וזה לשונם. אע"פ שאין לזה יש לזה. אע"ג דלא משך אין זה רבית. כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע. ולכך חשיבי כנתיקרו ברשות לוקח. ע"כ. נראה שדעתם שאין להוציא מידי איסור רבית אלא אם כן שנוכל לומר שהיו קנוים לזה שנתן המעות וברשותיה אייקור. דליכא למימר ד[דוקא]. לענין איסור רבית סגי. שהרי כתבו הוה קאי במי שפרע. משמע דדינא הכי בקנייה דעלמא. וזהו כדעת רש"י שכתבתי בריש פרקין. ומסתייע לדברי המגיד בר"פ כ"ב מהלכות מכירה. שעל שכתב הרמב"ם הפוסק על השער וחוזר בו מקבל מי שפרע כתב דמפרקין יצא לו כן. והכ"מ דחה זה לפי שאינה שנויה אלא לענין רבית ומנלן ללמוד משם לענין קיום המקח. ובספרו ב"י ח"מ סימן רי"א כתב. שאע"פ שיש ללמוד כן מהתוספתא לענין קנייה דעלמא. מכל מקום אין ראיה. ע"כ. וזה כסברת הראב"ד דלעיל בדבור ויין אין לו. דסבירא ליה דהכא לא מטעם קנין התירו אלא מטעם שיש ביד החכמים להקל בדבר שמדבריהם. ורבית דע"י מקח וממכר מדבריהם הוא אבל כיון שגם דעת התוספות ורש"י בטעם שריותא דהכא לפי שנקנה לו לענין מי שפרע. ולא הביאו ראיה לזה. וכמו שכתבתי לעיל. שמע מינה דממקומו דהכא הוא מוכרע. ולכך לא הוי ליה להכ"מ לדחות דברי המגיד בפירוש דעת הרמב"ם:
היה הוא תחלה לקוצרים וכו'. כתב הר"ב ואע"ג דלא משך וכו'. כי יש לו. לא גזור. וכ"כ רש"י. וכלומר הואיל ולענין מי שפרע מיהא קנה. וכמ"ש לעיל בדבור ויין אין לו:
ופוסק עמו [כשער הגבוה]. ארישא קאי יצא השער פוסקין ואע"פ שיש נוסחא דלא גריס לאותה בבא כמ"ש התוספות דף ס"ב מ"מ מדיוקא שמעינן לה ועלה קאי ופוסק עמו. וכן מבואר בל' הרמב"ם פ"ט מהלכות מלוה ובל' הטור סימן קע"ה דארישא קאי. ורש"י והר"ב כתבו בריש פרקין דתנן יצא השער וכו'. ש"מ דגרסינן לה במשנה: תן לי כזה. כתב הר"ב כשער הזול. ואע"פ שאין לו. וגם מתחלה כשנתן לו המעות לא התנה לא הוה כרישא גבי יין אין לו. דהתם זקפו עליו בהלואה כמ"ש שם אבל הכא בתורת מקח נותן לו. וכ"כ התוספות [ד' ע"ד ד"ה יכול]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יט) (על המשנה) ופרכינן בגמרא דהא אין שליחות לנכרי. מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. ולכל התורה כולה ילפינן לה. ומסקינן כגון שנטל הנכרי ביד וקבלן מן הראשון. וקמ"ל דלא תימא נכרי גופיה כי עביד. אדעתא דישראל קא גמיר ויהיב. ועתוי"ט:
(כ) (על המשנה) אבל כו'. כגון נכרי שלוה מישראל ברבית ובקש להחזירו לו. מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר:ואם העמידו אצל ישראל אסור. גמרא. ולרש"י ולר"ח טעמא דאסור משום דיש שליחות לנכרי לחומרא מדרבנן. ור"ת מוקי הכא ג"כ בנטל ונתן ביד:
(כא) (על הברטנורא) אין כו'. אין נותנין מעות לישראל חבירו ע"מ ליתן לו בהם פירות לסך כך לזמן פלוני. דכיון שלא יצא השער בבמה נמכרים. שמא יתיקרו כשיצא שער שלהם. נמצא שהיה משתכר זה בהמתנת מעותיו. שיתן לו פירות כפי מה שפסקו בזול. נ"י:
(כב) (על המשנה) ואע"פ כו'. בגמרא דא"ל שקל לטיבותך ושדיא אחיזרא. מאי אהנית לי. אי הוה לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהיני ושילי. והתוספ' כתבו אע"ג דלא משך אין זה רבית. כיון שאם היה בא מוכר לחזור הוה קאי במי שפרע. ולכן חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח ע"ב. נראה שדעתם שאין להוציא מידי איסור רבית אא"כ שנוכל לומר שהיו קנוים לזה שנתן המעות וברשותיה אייקר. וזה כדעת רש"י שכתב בריש פרקין. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) רש"י. וכלומר הואיל ולענין מי שפרע מיהא קנה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין פוסקין: בפירקין דף ס"ב. ופי' אין פוסקין אין נותנין מעות לישראל חברו ע"מ ליתן לו בהן פירות לסך כך לזמן פלוני ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך בתחילת הקציר אין זה שער עד שיצא שער מפורסם בשוקי העיר בכך וכך בין לחדש בין לישן שוה בשוה דכיון שלא יצא השער כמה נמכרין שמא יתייקרו כשיצא השער שלהם נמצא שהי' משתכר זה בהמתנת מעותיו שיתן לו פירות כפי מה שפסקו אבל משיצא השער פוסקים כדמפרש בגמרא בברייתא. ועיין ברש"י ובתוס' בפירקין דף ס"ג ע"ב ובנמקי יוסף בפירקין דף צ"ו:
יצא השער פוסקים וכו': אית ספרים דלא גרסי לי' תוספות ז"ל וכן בירושלמי ובהרי"ף ז"ל ליתי' במתני' והכי מוכח בהלכות עולם פ' שני דשער שני דל"ג לה במשנה אלא בברייתא דלעיל מינה. ואע"ג דבפי' רש"י ז"ל בריש פירקין כתוב דתנן יצא השער פוסקין שמא לאו דוקא והוא כמו דתניא או שמא צ"ל דתניא. והר"ר יהוסף ז"ל מחק גם מלות ואע"פ שאין לזה יש לזה וכתב לא מצא תי' זה בכל הספרים ע"כ:
אע"פ שאין לזה יש לזה: עיין על זה בתוספת י"ט. [הגהה לשון ספר הלבוש בי"ד ריש סימן קע"ה אבל משיצא השער פוסקין שאע"פ שאין לזה יש לזה כלומר שכיון שיצא השער בשוק של עיירות וזה נותן לו מעות לתת לו כל השנה חטין במקח הזה אין כאן רבית אפילו אם יתייקרו שיוכל הפוסק לומר למוכר שקול טיבותך ושדי אחזרי מאי אהנית לי אם יהיו זוזי אלה בידי אוכל לקנות בעד המעות הללו חטין בשווקים שבעיירות בשער של עכשיו שיספיקו לי לכל השנה וחשבינן מפני זה כשנותן הפוסק המעות הללו ליד המוכר אע"פ שאין למוכר פירות בביתו הוי כאילו קנה המוכר בדמים הללו תבואה והקנה אותם ללוקח וזכה בהן הלוקח וכשנתייקרו אח"כ ברשותי' נתייקרו דכיון שאינו דרך הלואה אלא דרך מקח שאינו רבית של תורה לא אחמור בה רבנן. בד"א שאין פוסקי' עד שיצא השער ה"מ כשאין לו למוכר פירות בביתו וצריך לקנותם מן השוק לכך אין פוסקין עד שיצא השער אבל אם יש למוכר פירות או חטין יכול לפסוק עמו בזול עד כדי כל החטין והפירות שיש לו אפילו לא יצא השער דכיון שיש לו יכול הוא להוזיל גבי' כמו שירצה שכל אדם יכול למכור פירותיו בזול ומי ימחה בידו ע"כ]:
פוסק עמו על הגדיש: תוס' פ' שתי מדות (מנחות דף צ'.) ובגמרא אמר רב מחוסר שתי מלאכות פוסק אע"פ שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי ופי' נ"י וא"כ צריך לומר דמתני' דאמר פוסק על הגדיש מיירי שאין הגדיש מחוסר אלא שתי מלאכות כגון דישה וזרייה שכבר נתייבש לגמרי:
ועל הבצים של יוצר: גמ' ת"ר אין פוסקין על הבצים של יוצר דברי ר"מ א"ר יוסי בד"א בעפר לבן שאינו מצוי כ"כ אבל בעפר שחור כגון כפר חנניא וחברותיה כפר שיחין וחברותיה כיון שהוא מצוי במקומו פוסקים דאע"פ שאין לזה יש לזה:
ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה: אע"פ שאין לו מפני שהוא דבר מצוי וכיוצא בזה פוסק שאע"פ שאין לזה יש לזה:
ועל הַעֶבֶט של ענבים: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכך נקד:
הביצים: ס"א הַבֵצִין.
ה"ג ר' יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות: רש"י ז"ל:
ופוסק עמו כשער הגבוה: אכולה מתני' קאי שצריך לפסוק עמו שאם יוזלו ויפחתו דמי השער שיתנו לו כשער הזול ואם לא פסק כן יקבל על כרחו כשער שפסק רש"י ז"ל. ומתני' דמצריך לי' לפסוק כשער הגבוה אתיא אפילו כרבנן ופליגי עלי' דר"ש לעיל בפ' הזהב ואמרי דלוקח יכול לחזור כמוכר ואין לו עליו אלא מי שפרע בחוזר בו אף בלא נשתנה השער ואפ"ה אמרי' במתני' כי נשתנה השער ואיכא למימר הואיל ולא נתן מעות ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן ובתוך כך נשתנה השער דעתי' אתרעא דזולא הוא לא אמרינן הכי אא"כ פסק בפירוש שער הגבוה הוא דשקיל כי השתא ואי לא שקיל כמעיקרא או יקבל מי שפרע משום דאפילו כר"ש לא אתיא דאימור אימת אמר ר' שמעון דלוקח לא מצי הדר ביה בחד תרעא כגון שלא נשתנה השער או הפוסק ע"מ לקבל מיד ונשתהה ובתוך כך נשתנה השער דכי פסק לאו אדעתא דתרעא זילא פסק בתרי תרעי כי מתני' מי אמר מודה הוא דחוזר ואין עליו אלא מי שפרע וכי נמי אוקמת להא מתני' כר"ש להנצל מקללת מי שפרע מצריך לה לפסוק כשער הגבוה ואם לא פירש וחוזר בו מקבל מי שפרע וא"כ ה"ה לרבנן דבתרי תרעי לא פליגי. ועיין בתוי"ט:
ר' יהודה אומר אע"פ וכו': תוס' פ' כל הגט (גיטין דף ל') וכתבו שם דוקא בשא"ל כן בשעת הזול אבל אם לא אמר לו כן עד אחר שהוקרו אפילו ר' יהודה מודה דלא מהני אלא ששם נפל טעות שבמקום ר' יהודה כתוב שם ר' יוסי. ואיתא נמי בתוספת פ' שתי מדות (מנחות דף צ') ומחק הר"ר יהוסף ז"ל מלות כשער הגבוה מדברי ר' יהודה. וכתבו תוספות ז"ל תן לי כזה או תן לי את מעותי אין זה מעמיד מלוה ע"ג פירות כיון דבתורת מקח נותן לו מעות תחלה ואפילו מי שפרע ליכא דדעתייהו דאינשי אתרעא זילא כשנותנין מעות ע"מ לקבל פירות לאחר זמן עכ"ל ז"ל. ובי"ד רפ"ט דהלכות מלוה ולוה וסי' ה'. ובטור י"ד סי' קע"ה ובתשן המשפט סי' קפ"ב:
תפארת ישראל
יכין
אין פוסקין על הפירות: שיתן מעות למוכר ליתן לו בהם פירות בסך כך וכך בזמן פלוני:
עד שיצא השער: דאל"כ שמא יתיקרו אח"כ, ונמצא שמכרם בזול בשכר מעותיו:
יצא השער: קבוע:
פוסקין: דהרי יוכל לקנות כן בכל מקום, והחוזר בו מקבל מי שפרע, ואפילו יוזל אח"כ:
ואף על פי שאין לזה יש לזה: ר"ל אף שאין למוכר, הרי יכול לקנות השתא בכל מקום שירצה, ולהניחם בידו עד שיתיקרו, ואף דלא משך. עכ"פ כיון דכשחוזר בו מקבל מי שפרע, ברשותו אתייקר [ קע"ה א' ז' ], וכשיתיקרו, מותר לשומן בדמים כשעת היוקר, ונותן לו המוכר תחתיהן פירות אחרות, אבל לא מעות, וי"א דגם מעות שרי [(שו"ע יו"ד קעה, ו)]:
היה הוא: המוכר:
תחלה לקוצרים: שכבר יש לו תבואה, אבל לא יצא השער.
פוסק עמו: באיזה שער שירצה, אף דלא משך הלוקח, עכ"פ כיון דריבית דרך מקח, אפילו אין לו, רק מדרבנן אסור, להכי כי יש לו לא גזרו, דאמרינן ברשות לוקח נתייקרו:
על הגדיש: תבואה גדושה:
ועל העביט של ענבים: כלי גדול שהענבים צבורין בו שיתחממו קודם שיכבשום, כדי שיוציאו יינם יפה:
ועל המעטן של זיתים: הוא כעין של יין הנ"ל. רק דגבי זתים נקרא מעטן:
ועל הביצים של יוצר: כדורי טיט, שמעגל הקדר לעשות מהן קדירות:
ועל הסיד מששקעו בכבשן: שכבר שקע אבני הסיד והעצים בכבשן, ואף דכולן לא נגמרו מלאכתן עדיין, אפ"ה פוסק, ודוקא בחסר רק ב' מלאכות לגמרן [קע"ה]:
ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה: אפילו בתחלת חורף שאין זבל מצוי:
רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה: מדאין אדם מוכרו לו, רק מקיימו לעצמו:
וחכמים מתירין: ודוקא בתחלת קיץ שזבל מצוי, שנרקב ונישף ברגלים בגשמים בחורף שעבר:
ופוסק עמו כשער הגבוה: ארישא קאי, דכשיצא השער פוסק אפי' על שער הגבוה, ר"ל גבוה במניין מדת הפירות, דכשיוזל השער טפי מהשתא יתן לו כשער הזול, וכשיתיקר יתן כדהשתא:
רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי: דסתם הטתן מעות אשער זול פסק, אף שלא התנה בפירוש. ולא קיי"ל כן [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת