משנה אהלות ג ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ג · משנה ג | >>

[עריכה]

נשפך באויר, אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו, טהור.

היה אשבורן, או שקרש, טמא.

נשפך על האסקופה והיא קטפרס ^יד בין מבפנים בין מבחוץ, והבית מאהיל עליו, טהור.

היה אשבורן או שקרש, טמא.

כל שבמת, טמא, חוץ מן השינים והשער והצפורן.

ובשעת חבורו, הכל טמא.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

נשפך באוויר -

אם היה מקומו קטפרס, והאהיל על מקצתו - טהור.

היה אשבורן, או שקרש - טמא.

נשפך על האסקופה -

והיא קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ, והבית מאהיל עליו - טהור.

היה אשבורן, או שקרש - טמא.

כל שבמת - טמא,

חוץ מן השיניים, והשיער, והציפורן.

ובשעת חיבורן - הכל טמא.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמרו באויר - ירצה בו בתוך הבית.

ואמרו והאהיל - רמז אל הבית, רוצה לומר כאשר האהיל הבית למקצתו הבית טהור. וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור, הכוונה בו שלא יטמא מה שבתוכו מאדם וכלים.

וקטפרס - הוא מקום משופע אשר לא ינוח בו הדבר, אבל יתגלגל וירד.

ואשבורן - המקום אשר יהיה בו קרקע, כאשר ירד בו דבר יעמוד וינוח.

ושקרש - נקפה.

ואסקופה - היא כמו מצבה קטנה לפני הבתים, בין המזוזות.

ואמר שאם היתה האסקופה מיוחסת לפנים מהבית או לחוץ, והיה הבית מסוככת על זאת האסקופה, ונשפך עליה רביעית דם, הנה זה הבית טהור ואף על פי שהוא מאהיל על המקום אשר נשפך עליו רביעית דם, כי גם שם לא ינוח לו והוא כמו שנבלע בתוך הבית, אשר הבית טהור.

ואם היה באסקופה קרקעית ועמד הדם בו ולא היה יורד, אבל נקפה הדם עליו אצל שפיכותו, כל הבית טמא:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

קטפרס. מדרון:

על מקצתו טהור. דקטפרס אינו חיבור: אבל

אשבורן. כגון בתוך הגומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפי' האהיל על מקצתו ותימה דלא מייתי מהך משנה דמעילה פרק קדשי מזבח (דף יז.) דתנן התם דם השרץ ובשרו מצטרפין ואמר בגמרא (והא) אמר רב חנין אמר רב זעירא והוא שעודו בו. פירוש שלא נחלק הדם מן הבשר ומחוברין יחד דאם נחלק אין נוגע וחוזר ונוגע כדאמרינן פרק העור והרוטב (דף קכד.) מתיב ר' יוסי בר חנינא הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפי' שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות פי' שם אחד כגון חולד וחולד. משני שמות כגון החולד והעכבר. אמר רב יוסף כאן בכולו כאן במקצתו. פירוש הא דמצטרפין בכולו שנוגע בשני חצאי עדשה בבת אחת ומנטרפי ורב זעירא דקאמר והוא שעודו בו אבל אין עודו בו לא במקצתו שאין נוגע כי אם באחת מחצי עדשה אע"ג דאידך חצי עדשה קאי גביה ומיהו בכוליה נמי דוקא בשרץ דרבי קרא מצטרף אבל בנבילה. לא כדמשמע פ' העור והרוטב (שם) דבשום ענין לא מטמא במגע ומנא תימרא דתניא נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס איהל על מקצתו טהור אוהל על כולו טמא מאי כולו ומאי מקצתו אילימא רביעי' והאמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו. פי' הגיס בה טהורה דלא חשיב חיבור ודווקא כשנגע בה או האהיל על מקצתה והשתא ממתני' היה יכול לדקדק ולא הוה צריך לאתויי דרבי חנינא דעל כרחין מקצתו דמתני' לאו היינו חצי רביעית מדקתני היה אשבורן או שקרש טמא ואברייתא דהתם נמי קשה דבלאו דרבי חנינא יכול לדקדק מגופה מדקתני קטפרס דאי חצי רביעית אפילו אשבורן נמי טהור:

נשפך על האיסקופה. של בית:

והיא קטפרס. האיסקופה:

בין בפנים. שמשפע לצד פנים:

בין בחוץ. שמשפע לצד חוץ:

והבית מאהיל עליו. מקצתו טהור אע"פ שסופו לירד לפנים אינו חיבור:

והשינים והשער. פרק דם הנדה (דף נה:) מדכתיב או בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע"פ שנבראו גזעו מחליף:

ובשעת חיבורן הכל טמא. בנזיר פרק כהן גדול (דף נא.) בעי שערו העומד ליגזז מהו: תניא בתוספתא (שם.) ר' יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור: תניא בספרי זוטא הנוגע במת (במדבר יט) פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובציפרניו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת"ל וטמא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

נשפך באויר - בתוך הבית ^יג:

אם היה מקומו קטפרס - אם המקום שנשפך בו הדם היה מדרון:

והאהיל - אדם על מקצתו:

טהור - דקטפרס אינו חיבור:

היה אשבורן - מקום המכונס כמו בתוך גומא: או שקרש הדם ואפילו קטפרס, הוי חיבור וטמא, ואפילו האהיל על קצתו:

נשפך על האסקופה - כמין אצטבא שלפני פתח הבית והיא קטפרס בין מבפנים. שמשפע לצד פנים:

בין מבחוץ - שמשפע לצד חוץ ^טו:

והבית מאהיל - על מקצתו, טהור כל מה שבבית מטומאת אוהל, אע"פ שסופו של דם לירד לפנים, דאינו חיבור:

חוץ מן השינים והשער והצפורן - דכתיב (במדבר יט) בעצם, מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף, אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף. יצאו שינים שלא נבראו עמו, יצאו שער וצפורן שגזען מחליף ^טז:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

נשפך באויר כו' והאהיל על מקצתו. פירש הר"ב נשפך באויר בתוך הבית והאהיל אדם על מקצתו. ותמיהני שכיון שבתוך הבית נשפך. הרי הבית מאהיל על האדם ועל הטומאה כולה ויטמאהו לאדם. מאי אמרת דמיירי שגם הבית אינו מאהיל אלא על מקצתו. א"כ למאי אצטריך לפרושי והאהיל אדם. ה"ל לפרש והאהיל הבית. וקמ"ל דטהור מה שבתוך הבית. וכמו שמפרש הר"ב עצמו בבבא שנייה. והרמב"ם מפרש כן אף בכאן. שכתב והאהיל רמז אל הבית. ר"ל כאשר האהיל הבית על מקצתו הבית טהור. וידוע כי כאשר אמרנו הבית טהור הכונה שלא יטמא מה שבתוכו מאדם וכלים ע"כ. כלומר דכל היוצא מן העץ. אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן. כדתנן בבמה מדליקין [מ"ג]. אבל בחבורו פ"ד מהט"מ כתב דם שנשפך באויר כו' והאהיל המאהיל כו'. ויש לפרש דמפרש באויר שלא תחת שום אהל אלא באויר מגולה וכן נכון לפי משמעות המשנה כהאי גונא דתנן בריש פרק דלקמן. מגדל שהוא עומד באויר. ועיין עוד בסמוך. ושוב ראיתי למהר"ם שכתב וז"ל נשפך באויר. פירוש בחצר שאין עליו גג. עד כאן:

נשפך על האסקופה והוא קטפרס כו'. לשון הראב"ד קשיא לי מכדי קטפרס מפזרו ומטהרו מאי שנא אסקופה דנקט. אפילו בתוך הבית נמי כלים הבאים שם לאחר שפיכה טהורים. ואולי נאמר משום כלים דקודם נקט לה. שאם נשפך בתוך הבית טמאים משעת כניסת הטומאה לבית. אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס [*אלא] דלאו בחבור אפילו שעה אחת ע"כ. וזה מסייעני למה שכתבתי דלהרמב"ם בחבורו. רישא לאו בנשפך בבית כלל מיירי. שהרי דברי הראב"ד סמוכים על דברי הרמב"ם. ואי איתא דהרמב"ם מפרש הרישא שנשפך בבית. וכמ"ש בפירושו. א"כ ודאי צ"ל דמיירי נמי בכה"ג שלא נכנס [*אלא] דלאו בחבור. אפילו שעה אחת. ולא קשיא מאי שנא אסקופה דנקט. דהא אין הכי נמי דנקט גם כן בית. ותרי גווני נקט נשפך בבית והאהיל במקצת. ונשפך באסקופה והאהיל מקצת:

בין מבפנים בין מבחוץ. פירש הר"ב בין שמשפע לצד פנים בין שמשפע לצד חוץ. וכ"פ הר"ש ואע"ג דהוה זו ואצ"ל זו אשכחן נמי כה"ג בריש הוריות כמ"ש שם. ולפי פירוש הרא"ש שכתב הכ"מ [בפ"ד מהט"מ] ניחא. וז"ל בין מה שיש מן האסקופה לתחת תקרת הבית בין מה שיש ממנה לחוץ כולה מקום מדרון והדם נשפך על כולה. נמצא מקצתו תחת האהל ומקצתו חוץ לאהל הבית טהור. דאין קטפרס חבור:

חוץ מן השינים כו'. פי' הר"ב דכתיב בעצם כו' אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף. גמ' פ"ז דנדה דף נה. ופריך והרי בשר דגזעו מחליף. אמר מר בר רב אשי בשר נעשה מקומו צלקת. פירש"י צלקת. כלומר רושם נראה בה חריץ או גומא ואין כולו חוזר אבל שער וצפורן אין נטילתן ניכר ע"כ. ועיין [מ"ש] בפרק דלעיל מ"ב ובריש משנה ב פ"ט דחולין:

ובשעת חבורו הכל טמא. שהנוגע או מאהיל עליהם הוא נוגע או מאהיל על המת דהוי יד לטומאת המת תוס' פ"ז דנזיר דף נא. ועיין בפירוש הר"ב במשנה דלקמן ומ"ש שם. והר"ש כתב ספרי זוטא הנוגע במת פרט לנוגע בשיניו ובשערו ובצפרנו בזמן שפירשו יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין ת"ל יטמא ע"כ. ונראה דהא דפורט לשיניו כו' נמי מדרשא דבעצם הוא דמפיק להו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יג) (על הברטנורא) וקשה, הרי הבית מאהיל על האדם ועל הטומאה כולה ויטמאוה לאדם כו'. והר"מ סיים, והאהיל הבית כו' וכמ"ש הר"ב בבבא שניה. ומהר"מ פירש בחצר שאין עליו גג:

(יד) (על המשנה) קטפרס. ואסקופה דנקט, משום כלים דקודם שפיכה, שאם נשפך בתוך הבית טמאים. אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס כולו בחיבור אפילו שעה אחת. הר"א. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) והוי זו ואין צריך לומר זו. והרא"ש פירש, בין מה שיש מן אסקופה לתחת תקרת הבית בין מה שיש בחוץ כולה מקום מדרון והדם נשפך בכולה, נמצא מקצתו תחת האוהל ומקצתו חוץ לאוהל, הבית טהור, דאין קטפרס חיבור:

(טז) (על הברטנורא) ואף דבשר נמי מחליף, מ"מ ניכר בו חריץ או גומא. גמרא. משא"כ שער וציפורן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

נשפך באויר. פי' רעז"ל בתוך הבית וכתב עליו ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וא"כ לפי זה צריך לפ' מה שאמר אח"כ והאהיל על מקצתו ר"ל כאשר האהיל הבית כמו שפירש הרמב"ם ז"ל להדיא ולא כמו שפירש רעז"ל והאהיל אדם וזה הפירוש שייך לומר אם נפרש נשפך באויר לא איירי בבית אלא תחת אויר השמים ודוק ע"כ. וכן ג"כ הגי' הר"ס ז"ל בתוך החצר:

נשפך על האסקופא והיא קפטרס כצ"ל:

בין מבפנים. וכו' מה שפי' רעז"ל הוא פירש הר"ש ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פירש בין בין פירש דכולה מדרון משני צדדיה בין הצד הפנימי של צד הבית בין הצד של צד חוץ לבית והבית מאהיל עליו טהור אבל אם היה הדם מונח בגומא ומקצתו בפנים הבית טמא:

בסוף פי' ר"ע ז"ל יצאו שיער וצפורן שגזען מחליף. אמר המלקט והתם בנדה פריך והרי בשר דגזעו מחליף וטמא ומשני בשר נעשה מקומו צלקת ועוד מסיק התם בלשון שני דאין גזעו מחליף ועיין במ"ש בפרק ואלו טריפות סימן ב ובפרק העור והרוטב סימן ב':

ובשעת חבורן הכל טמא. כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ר"ל במקום שאין אהל על גביו:

אם היה מקומו קטפרס:    שהדם שפוך במקום משופע:

והאהיל על מקצתו:    ר"ל שהאהיל אדם או כלי על מקצת רביעית הדם השפוך דאע"ג דכל טומאת אהל. סגי בשיאהל על מקצת הטומאה ועל מקצת הטהרה. עכ"פ כל קטפרוס אינו חיבור. וכמפורד מהדדי דמי. וא"כ לא האהיל רק על מקצת השיעור:

היה אשבורן:    שהיה הרביעית מכונס בגומא:

או שקרש:    שנקרש הדם. ואפי' מונח קטפרס:

טמא:    ואילה"ק דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דלמה צריך אשבורן בסיפא. הרי אפי' בקרקע שוה נמי משמע ברישא דטמא. י"ל דבכל כה"ג דסתרי דיוקא דרישא וסיפא אהדדי. אמרינן נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא [וכקידושין דף ה"ב ]. א"נ נ"ל דאשבורן דסיפא היינו אפי' שולי הקרקע משופע. עכ"פ כיון דכותלי הגומא מקיפין השפוע מצטרף:

נשפך על האסקופה:    שהרביעית שפוך על המפתן:

בין מבפנים בין מבחוץ:    ר"ל בין ששיפוע המפתן לצד פנים. ואז סוף הרביעית לירד לתוך הבית. ובין שהשפוע הוא לצד חוץ:

והבית מאהיל עליו:    על מקצת הרביעית:

טהור:    כל מה שבבית טהור. דאינו חיבור:

היה אשבורן:    שהיה גומא באסקופה. והדם מכונס בו. והבית מאהיל על מקצתו:

טמא:    כל מה שבבית טמא. אף שהאהיל רק על מקצתו:

חוץ מן השינים והשער והצפורן:    דשניים לא מחשבו כעצם כשעורה. מדלא נבראו עמו ושער וצפורן. אף שנבראו עמו. אלא שאח"כ נתגדלו יותר ככל אברי האדם. עכ"פ הנהו גזען מחליף. ולפיכך לא זה וזה דמו לשאר אברי האדם:

ובשעת חבורו הכל טמא:    בהאהיל עליהן או נגען או הסיטן. והן מחוברין במת. נטמא:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת