משנה אבות ד יד

שחבריך יקיימוה בידך - ואל תסמוך שחבריך כשיבואו מבית הרב יקיימו התורה בידך, שתלמוד מהם מה שלמדו הם מן הרב. אלא הוי גולה אתה בעצמך למקום הרב, שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב. פירוש אחר, שחבריך יקיימוה בידך, מפני מה אני אומר לך הוי גולה למקום תורה, שחבריך יקיימוה בידך, שאפילו אתה חריף ומפולפל ביותר לא תתקיים התורה בך אלא על ידי חבריך שתשא ותתן עמהם, והיינו דמסיים ואל בינתך אל תשען:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שחביריך יקיימוה בידך. לשון הר"ב ואל תסמוך שחביריך וכו' והכל חלוקה אחת שאל יסמוך ויאמר וכו' וי"ס דגרסי ושחביריך בוי"ו כמ"ש במד"ש בשם הרי"א ז"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ר' נהוראי אומר הוי גולה וכו': שבת סוף פ' חבית. ובספר הפרפראות בפ' ואתחנן ואת גולן וסמיך ליה וזאת התורה רמז הוי גולה למקום תורה ע"כ:

ואל תאמר שהיא תבא אחרי: כן הגיה הר"ר יהיסף ז"ל וכתב ס"א אצלי ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

רבי נהוראי אומר: המשנה הזאת תוכחת מגולה לבחור המתחיל ללמוד:

הוי גולה למקום תורה: מדלא קאמר הוה גולה ללמוד תורה, ש"מ דה"ק אפילו אפשר לך ללמוד תורה במקומך, אפ"ה הוה גולה למקום תורה אחר:

שחביריך יקיימוה בידך: ר"ל וכשתהיה בעיר אחרת באין משגיח, לא תאמר שהתורה תבוא שם ותרדוף אחריך בעצמה בלי יגיעתך, דהרי אדרבה חביריך ואוהבוך שבביתך יקיימוהו בידך, שיזרזוך כל יום וכל שעה. אבל כוונתי שיעצתיך לילך לעיר אחרת, הוא כדי שתרדוף בעצמך אחרי התורה:

ואל בינתך אל תשען: ר"ל אבל לא תאמר שבשביל שבטחו בי אבותי לשלחוני, מסתמא כבר נתבשל שכלי. ואינני צריך להשגיח עוד יפה על עצמי שלא אטעה. על זה אודיעך שעל בינתך אל תשען. כי כל שילוח לרך בשנים הוא כמפיל פור הוא הגורל, כי אולת קשורה עוד בלבבו. ולכן מאוד צריך אתה להשגיח על עצמך, ועל כל תנועותיך, ומחשבותיך, אם תרצה להצליח בימים הבאים, לשמח נפשך ונפש אבותיך לעתיד. ודע שמי שלא יזרע באביב לא יקצור בבציר:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מגן אבות (רשב"ץ)

מגן אבות לרשב"ץ

[עריכה]

הפירוש בעירובין בפרק ראשון אמרו שהוא רבי מאיר ולמה נקרא שמו ר' נהוראי שהיה מנהיר פני חכמים בהלכה ונקרא גם רבי מאיר שהיה האיר פני חכמים בהלכה ומה שמו רבי נחמיה שמו ולא היה זה ר' נחמיה המוזכר בתלמוד סתם כי מצינו סתם משנה רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה וכן בסוף ברכות ובמדרש חזית נזכרו שניהם בכבוד אכסניא ובירושלמי דשקלים בפרק בשלשה פרקים אמרו שהיה מבני נחמיה התרשתא ורבי מאיר היה מבני נרון קיסר כמו שנזכר בהגדת הניזקין ובפרק חבית אמרו שרבי אלעזר בן ערך שמו רבי נהוראי הנזכר בזאת המשנה. ואמר שיהיה גולה למקו' תורה שאם אין במקומו חכמים יגלה ממקומו למקום חכמים וכן אנו מתפללין יום הכפורים ואם יצתה עלינו גזירת גלות יהיה גלותינו למקום תורה. ובמדרש חזית אמרו שבטו של נפתלי על ידי שהיו לומדין תורה שלא במקומם נטלו שכר אלף הה"ד ומנפתלי שרים אלף בני יששכר על שהיו לומדין תורה במקומן נטלו שכר מאתים שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים ע"כ בפסוק האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. במדרש משלי הביאו זאת המשנה על פסוק אם תבקשנה ככסף ועל כן הזהיר הוי גולה למקום תורה ואל תסמוך לומר חכמים יבואו בכאן כמו שעשה רבי אלעזר בן ערך כשחזר מאותן מקומות הנזכרים בפרק חבית שהם מקום תענוג ושכח חלמודו עד שקרא במקום החדש הזה לכם החרש היה לבם כמו שנזכר שם. וכן במדרש קהלת אמרו שאמרה לו אשתו מי צריך למי אמר לה הם צריכין לי אמרה לו חמת ועכברים מי דרכו לילך העכברי' אל החמת או החמת אל העכברים שמע לה ולא הלך וישב לו עד ששכח תלמודו לאחר זמן באו אצלו שאלו אותו פת חטין או פת שעורים מי טב לאוכלה בלפתן ולא היה יודע להשיבן בלפתן. רבי אלעזר ורבי יוסי אומרים שני תבשילין לפותין זה בזה ע"כ שם. ובפ' חבית אמרו על מעשה זה והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה. ובאבות דרבי נתן אמרו שאע"פי שרבן יוחנן בן זכאי היה אומר על ר' אלעזר בן ערך שהוא מכריע את כל חכמי ישראל לא נתגדל שמו בתורה כחביריו לפי שהוא הלך לעיר שמימיה יפים והם הלכו ליבנה:

ואל תאמר שחביריך יקיימוה בידך. אע"פי שיש כאן חבירים אל תסמוך שיקיימוה בידך אלא לך וגלה למקום הרב וכל שכן שאם אין לך חבירים בכאן ואל תאמר כשיבואו מהישיבה יקיימוה בידי שאלמוד מהם מה שלמדם הרב כי אינו דומה השומע מפי תלמיד כשומע מפי הרב וכמו שאמרו ישראל בעת מתן תורה רצוננו לראות את מלכנו כמו שנזכר במדרש חזית ובפרק רבי עקיבא וכן אמרו בהוריות בפרק אחרון כי גרסיתו תיבו קמי רבייכו שנא' והיו עיניך רואות את מוריך וכן הוכיח משה לישראל שהיה להם לומר לו משה רבינו אין אנו רוצים במינוי שופטים ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך כמו שנזכר בספרי:

ואל בינתך אל תשען. פסוק זה במשלי לומר שאפי' אתה חריף ומחודד הרבה אל תאמר הנה הספרים אתי מה אני צריך לגלות למקום הרב בחכמתי כי נבונותי אבין מה שבספרים וארד לעומקה של הלכה:

דרך חיים (מהר"ל)

דרך חיים למהר"ל מפראג

הוי זהיר בתלמוד וכו'. התלמוד הוא בירור טעם המשנה כל דבר כפי מה שצריך לברר, ואם לא יזהר בו ויתן טעם שאינו טעם סוף בא ללמוד ממנו דבר שאינו אמת ודבר זה עולה זדון. ויש לשאול מה שאמר הוי זהיר בתלמוד ולא אמר הוי זהיר במשנה וכי אין טעות במשנה ג"כ ולמה הזהיר על התלמוד ביותר, ועוד למה שגגת תלמוד עולה זדון דוקא. אבל פירוש דבר זה, כי התלמוד אינו כמו המשנה לפי שהמשנה אין בה בירור הדברים לגמרי רק ששונה הדין לפי מה שהוא, והתלמוד הוא בורר הטעם להבין הדבר בשכל ובחכמה. לפיכך אמר שגגת תלמוד עולה זדון, וזה כי השגגה הוא הטעות, והגורם לזה הוא החומר שאם אין החומר השכל הוא בפועל ואין בו שגגה וטעות, ולפיכך השגגה שייך במעשים אשר הם שייכים לגוף החמרי, ולפעמים השכל שהוא מאיר אל האדם החמרי אינו אתו והוא טועה, אבל בשכל אין שייך טעות. ולפיכך שגגת תלמוד עולה זדון, כי מאחר שהתלמוד הוא שכלי לא היה לו לטעות. למה הדבר דומה לאדם אשר הולך בחושך ומשבר את הכלים שהם לפניו בודאי שייך בזה שיהיה שוגג שלא ראה, אבל האדם שיש בידו נר מאיר והולך ומשבר את הכלים שלא שם לבו על זה בודאי דבר זה עולה זדון אחר שיש בידו נר מאיר ולא שם לבו על זה. ולפיכך שגגת תלמוד עולה זדון דוקא, שאין דבר שהוא הכל שכל כמו התלמוד ולא מקרא ולא משנה, ואין בידו הנר מאיר כאשר למד דברים אלו, ובמדריגת השכל אין שגגה כלל. ובפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לג:) דרש ולבית יעקב חטאתם לעמי פשעם אלו ת"ח שאפי' שגגות נעשים להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שאפי' זדונות נעשה להם כשגגות ע"כ. וביאור זה כי הת"ח אשר בראשם הנר המאיר וכדכתיב (קהלת, ב) החכם עיניו בראשו אין לו לטעות בשום דבר ותמיד ישכיל בשכלו ולא יטעה אפילו במעשה הגוף היה לו להיות נזהר ולא יכשל כלל, ולפיכך אפילו שגגות נעשות לו כזדונות, ולהפך זה עם הארץ אפי' זדונות נעשים לו כשגגות מפני שהוא חסר השכל והוא כלו גופני והוא דומה למי שהולך בלא נר ולפיכך אף הזדונות נעשים לו כשגגות. ואף כי רש"י ז"ל פירש שם בענין אחר, אבל פירוש זה ברור כי ת"ח עונשו יותר על השוגג מאחר שהשכל אצלו עיקר ואין שגגה בשכל, והפך זה עם הארץ ואפילו זדונות שלו אין נחשבים כ"כ מפני שהוא קרוב אל השגגה כי הוא אדם גופני:

כלל הדבר כי השגגה הוא מצד הגוף החמרי ולא בשכל שבמחיצתו אין טעות ואין שגגה, ולפיכך אמר שיהיה נזהר בתלמוד שהוא חכמת התורה וכל ענין התלמוד לברר הדבר בשכל ובמחיצת השכל אין שגגה ולכך שגגת תלמוד עולה זדון. ואפשר לומר כי סדר המאמר הזה לכאן כי מה שאמרנו למעלה מורא רבך כמורא שמים היינו רבו שלמדו תלמוד שהוא חכמה, ואתיא כההיא דפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף לג.) אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת ובגמרא רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא משנה דברי ר"מ רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו ר"ל אע"ג שלמדו לא סגי אלא אם רוב חכמתו הימנו ולעולם צריך שלמדו חכמה. אבל רש"י ז"ל פירש שרוב חכמתו הימנו אם מקרא אם משנה, ומ"מ לענין זה מה שאמר מורא רבך כמורא שמים, לא הוי רק ברבו מובהק שלמדו חכמה דהיינו תלמוד, ולכך נסמכה המשנה לכאן לומר כי מדריגת התלמוד גדול מאוד שהרי שגגת תלמוד עולה זדון, ובזה אמרו מורא רבך כמורא שמים:

רבי שמעון אומר ג' כתרים הם וכו'. יש לשאול מה שאמר ג' כתרים ולמה לא אמר ד' כתרים ועיקר הכתר שהוא כתר שם טוב לא חשיב, ועוד קשה במקדש היה כנגד כל הכתרים כלי מרמז על כל כתר וכתר שהרי על הארון היה זר שהוא כתר סימן לכתר תורה, והיה זר על השלחן והוא סימן לכתר מלכות שהשלחן הוא רמז על המלכות כמו שאמרו שלחן של מלכים והיה זר על המזבח סימן לכתר כהונה וכמו שאמרו במסכת יומא (דף עב.) על כל אלו ג' כתרים ואילו כנגד כתר שם טוב שהוא על כל הכתרים לא היה זר במקדש. ובמדרש רבות אמרו בפרשת נשא כי המנורה מרמז כתר שם טוב כי שם טוב הוא אל מי שהוא בעל מצוה וזהו המנורה כי נר מצוה ותורה אור, ולפיכך המנורה הוא מורה על כתר שם טוב. ואתי שפיר מה שאמר וכתר שם טוב עולה על גביהן כי המנורה ג"כ היא על כל אלו שלשה כלים. אבל לפי הנראה אין זה מעיקר המדרש כלל, והוא מן התוספות שבאו במדרש ואינם מן המדרש וכך מוכח הלשון כי יש לשאול כ"ש, הרי לא היה כתר על המנורה והיה ראוי להיות כתר על המנורה. וזה יש ליישב כי הנרות היו עולים למעלה עוד כדכתיב (שמות, כז) להעלות נר תמיד ולפיכך אי אפשר להיות כתר על המנורה כיון שהנר היה עולה למעלה מן הזר אם היה זר, ואין דומה לשלחן שהיה הלחם מונח עליו כי לא שייך עולה בלחם, ואפילו אם היה הלחם עולה על הזר כיון שהלחם היה מונח על השלחן והזר עולה למעלה מן השלחן הנה הזר היה על הלחם, אבל בנרות שייך עולה שהרי כתיב להעלות נר תמיד ואין ראוי שיהיה עולה על הכתר דבר, ומפני שכתר שם טוב עולה על הכל כתיב להעלות נר תמיד. ועוד כי הכתר הוא תכלית המדריג' והמעלה של בעל הכתר, וכל כתר מן אלו ג' כתרים יש לו תכלית וסוף כי עד כך הוא מגיע, ולפיכך אפשר שיהיה כתר מורה על ג' כתרים אלו, אבל כתר שם טוב אין תכלית וסוף לכתר הזה כי הוא עולה למעלה למעלה ומתפשט לאין סוף כמו שיתבאר, ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר למנורה שהוא מורה על שם טוב רק כתיב להעלות נר תמיד כי הכתר הזאת עולה למעלה למעלה תמיד כי אין סוף לכתר הזה, ולכך לא היה כתר במקדש מורה על כתר שם טוב שאם כן היה תכלית וגבול אל הכתר:

ובמדרש אמר רבי שמעון בן יוחאי חביב שם טוב מארון הברית שארון הברית לא הלך לפניהם רק שלשה ימים ושם טוב עולה מסוף עולם ועד סופו מנ"ל מדוד שנאמר ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן פחדו על כל הגוים ע"כ. וביאור דבר זה כי כתר תורה במה שהשכל נבדל מן האדם ולפיכך לא היה ארון ברית ד' הולך בתוך המחנה של ישראל רק היה נוסע לפניהם והלך לפני המחנה, ודבר זה היה דומה אל האדם כי השכל הוא נבדל מן האדם ואינו מוטבע באדם החמרי והוא נבדל ממנו, אבל מכל מקום יש כאן הקשר שמקושר השכל באדם ולכך כתיב וארון ברית ה' נוסע לפניהם שלשה ימים ומהלך ג' ימים עדיין יש לו קשור אל אותו שהוא אחריו, וכמו שמצינו שאמרו ישראל (שמות, ה) דרך ג' ימים נלך במדבר וגו', ובודאי מה שאמרו ישראל שילכו דרך ג' ימי' היינו שאין רוצים להרחיק לגמרי וכמו שאמר פרעה רק הרחק לא תרחיקו וגו' לכך לא היה הארון נבדל מהם לגמרי. אבל כתר שם טוב אין לו דבר זה כלל רק הוא מסוף עולם עד סופו וכמו שיתבאר, כי ראוי שיהיה השם טוב מסוף העולם עד סופו, ולפיכך אין ראוי שיהיה כתר אל המנורה כלל כי אין גבול לכתר הזאת רק כתיב להעלות נר תמיד שהוא עולה תמיד. ועוד אין ראוי שיהיה כתר למנורה כי הכתר הזאת משונה מן שאר הכתרים כי שאר הכתרים המעלה נמצאו בבעל הכתר עצמו, כי התורה הוא בבעל התורה וכן הכהונה וכן המלכות הכל נראה ונרגש בבעל הכתר, אבל בעל שם טוב אין השם טוב נמצא בבעל שם טוב, כי מה ידע בעל שם טוב מן השם טוב אשר יש לו אצל אחרים. ולפיכך אין ראוי שיהיה הכתר במנורה שא"כ היה מורה הכתר הזאת שיש במנורה עצמה, כי יש כתר בעצמו של בעל הכתר ודבר זה אינו כלל כי כתר זאת של שם טוב היא נמצאת אצל אחרים לא אצל בעל השם טוב, ולפיכך פשוט הוא שאין ראוי שיהיה כתר בכלי שהוא מורה על בעל הכתר. ובזה יש לתרץ מה שאמר ג' כתרים הם ולא מנה כתר שם טוב עמהם, שכך פירושו ג' כתרים הם מורגשים ונראים לעין הכל, כי התורה כתר מורגשת בו בבעל התורה שהאדם חכמתו אתו ותורתו עמו וכן הכהונה וכן המלכות כל הכתרים נראים ומורגשים, אבל כתר שם טוב אינו מורגש ואינו ניכר ולפיכך לא היה כתר במנורה כיון שאין הכתר ניכר:

וקשיא עוד דאם המנורה היא מורה כתר שם טוב ומאחר שכתר שם טוב עולה על גביהן, למה המנורה אינה בקדש הקדשים כמו הארון שהוא לפני ולפנים. וגם זה אינו קשה כל כך כי לכך לא היתה המנורה לפני ולפנים כדתנן כי כל שחכמתו קודמת למעשיו אין חכמתו מתקיימת וכל שמעשיו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, ולפיכך קודמת המנורה המורה על המעשה ואחר כך הוא מגיע אל הארון לפני ולפנים. ומעתה כל הכתרים מסודרים כסדר, תחלת הכל המזבח ודבר זה כי קודם שידע ברע ובטוב נולד בכהונה ודין כהונה עליו לכל דבר שהוזהרו גדולים על הקטנים ונולד הכהן בקדושתו, ואחר כך הוא מגיע לעשיית המצות וכנגדו השלחן שהוא מלכות, כי אלו שני דברים הם באים ביחד לעשות מצות ולהיות מלך משעה שהוא חייב במצות, ואח"כ הוא מגיע אל מדריגת התורה והיא בפני עצמה לפני ולפנים והכל כסדר. ומה שלא אמר וכתר המעשים עולה על גביהן שהרי בכל מקום אמר כל שחכמתו מרובה ממעשיו ולמה אמר כתר שם טוב, מפני שבא לומר באיזה צד מעשים עולה על הכל ואמר מפני כי המעשים הם שם טוב ושם טוב עולה על הכל. ועוד קשה למה כתר שם טוב עולה על גביהן אע"ג שאמרו לא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר, אבל בודאי מה שאמר כאן כתר תורה לא אמרו כשאין לו מעשים דודאי כהאי גונא לא כתר הוא כלל, ואם יש בו מעשים ויש לו שני כתרים היה נראה כי כתר תורה הוא יותר מן המעשים. ואין זה קשיא דכתר שם טוב היינו כשיש לו מעשים מופלגים ביותר ומעשים כמו אלו מביאים לאדם שם טוב והם עולים למעלה מכל, ולכך כתר שם טוב עולה על גביהן:

אבל פירוש העיקר מה שלא היה כלי במקדש ועליו זר כנגד כתר שם טוב, כי מפני זה אמר וכתר שם טוב עולה על גביהן, והטעם מה שכתר הזאת עולה על גביהן כי השם מפני שהוא מורה על עצמו של בעל השם מופשט מן הגשמי, כי זהו ענין השם שהוא מופשט לגמרי רק השם שהוא ענין שכלי בלבד, ואין זה דומה לתורה כי כתר תורה אין ספק כי יש לחכמה התחברות אל האדם, אף שהחכמה נבדלת מן האדם מ"מ הגוף נושא החכמה והחכמה יש לה קשור עם האדם שהוא בעל גוף, אבל השם הטוב שהוא מופשט מן הנושא הוא נבדל לגמרי ולכך הוא על גביהן. וזה שאמרו ז"ל במדרש כי הארון לא היה הולך לפני ישראל רק ג' ימים בלבד, שתראה כי יש לתורה חבור עם ישראל כי מהלך ג' ימים אינו מרוחק לגמרי כמו שהתבאר למעלה, כמו שתאמר כי פלוני זה רחוק מן העיר תוך ג' ימים לא יאמר בזה שהוא נבדל ומופרש מן העיר לגמרי כיון שהוא תוך ג' ימים, וזה מורה כי כתר תורה יש לו צירוף אל האדם. אבל השם טוב הוא בכל העולם מפני שהשם מופשט לגמרי אין לו התקשרות אל הגוף כלל. ולפיכך לא היה כלי במקדש יורה על כתר שם טוב, כי אם היה כלי במקדש מורה על הכתר היה הכתר הזה במקום מוגבל, אבל כתר שם טוב אין לו מקום מוגבל שהרי אמר כי שם טוב הוא מסוף עולם ועד סופו, ולכך אין ראוי שיהיה כלי במקדש מורה על כתר זה. ואף הארון הלא היה מונח בקדש הקדשים שהיה נבדל מן האדם לגמרי ולא נכנס שם אדם רק כהן גדול ביו"כ, וזה יורה כי הכתר של תורה נבדלת ג"כ מן האדם, וכתר שם טוב עולה על גביהן כי השם טוב הוא יותר נבדל לכך אי אפשר לומר שיהיה לו כלי בבית המקדש שעליו הכתר, וזהו הטעם שהוא ברור ואין ספק בו. ומזה הטעם אמר ג' כתרים הם ולא כלל עמהם כתר שם טוב לומר ד' כתרים הם, מפני כי אלו ג' כתרים מתדמים ביחד שכל אלו ג' כתרים יש להם שווי יחד, רק כתר שם טוב הוא מיוחד בעבור שאין גבול לכתר הזאת מפני שהוא מסוף העולם ועד סופו, מה שלא תמצא בשאר הכתרים כי הכתר הזאת הוא כתר מופשטת נבדלת לגמרי וכמו שהתבאר למעלה אין לכלול כתר זה עמהם. והרי אף במקדש לא היתה כתר זאת עם שאר כתרים וכל זה למעלת הכתר הזאת שלא יתיחס לה המקום, אשר המקום הוא שייך לדבר הגשמי, אף כי התורה היא שכלית מ"מ יש כאן צד מה שהרי התורה עם האדם שהוא בעל גוף ולא כן השם ולפיכך אין לכלול כתר שם טוב עם אלו כתרים כלל. וגם מה שפירשנו למעלה הוא נכון, כי מה שאמר ג' כתרים הם פירוש שיש ג' כתרים אשר הם כתרים לפניך, אבל כתר שם טוב אינו כתר לפניך שהוא אצל המקבלים השומעים שמו, וכך פי' ג' כתרים הם ידועים ונראים לפניך אבל יש כתר אחרת בלתי מורגשת והיא כתר שם טוב עולה על גביהן. ומזה תבין מה שאמר כתר שם טוב עולה על גביהן כי זאת הכתר על כלם, מצד שהכתר הזאת נבדלת לגמרי ואין לה קשור עם הגוף, כי הדבר שיש לו קשור עם הגוף שהוא באדמה אינו עולה כ"כ, לכך כתר תורה שיש לה קשור עם הגוף אינו עולה למעלה כמו הכתר הזה שהוא כתר שם טוב:

ויש לשאול מנינא למה, שאמר ג' כתרים הם ולמה צריך למנין. ויש לך לדעת כי אלו ג' כתרים שזכרו כאן שנתן הש"י לישראל תורה ומלכות וכהונה הם כנגד האדם, כי יש באדם ג' חלקים, החלק האחד הוא השכל שבאדם, החלק הב' הוא הנפש, החלק הג' הוא הגוף, אלו ג' חלקים הם כל חלקי האדם. וכנגד אלו הם ג' כתרים אלו, כי כתר תורה הוא כנגד השכל, וכתר כהונה כנגד הגוף כי הכהונה היא מעלת וקדושת הגוף שהרי הכהן הוא נולד בקדושה והכהונה תולה בטפה שנולד מן הכהן, וזה ההפרש שיש בין הכהונה ובין כתר מלכות ובין כתר תורה, כי כתר כהונה היא קדושת הגוף ולפיכך הנולד מן הגוף הוא גם כן קדוש רק אם חלל זרעו, ולא כן המלך כי אפשר שאין בנו מלך, ומכ"ש אצל התורה שאין בנו של ת"ח בודאי בעל תורה וזה האב שיש לו המעלה הזאת אינו נותן לבן הנפש ולא השכל, אבל הגוף הוא מן האב היא הטפה כמו שמבואר בפרק המפלת (נידה דף ל:) ולפיכך הבן יורש את הכהונה. והנה כתר כהונה שנתן הש"י לישראל הוא כנגד מה שבאדם קדושה בגוף, ולפיכך המומים פוסלין בכהנים ולמה המומים פוסלים בכהנים וזה מפני כי הכהן יש לו קדושת הגוף, וכאשר יש מום בגוף פסול לעבוד'. ומזה תבין מ"ש בכתובות (דף עב:) שכל המומין שפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ומה ענינם יחד, אבל פירוש כי היא האשה גם כן גופנית יותר מן האיש כי האיש דומה לנפש שהוא מושל כדכתיב (בראשית, ג) והוא ימשול בך והאשה דומה לגוף, ולכך כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים. אמנם ראוי לך להבין דבר זה שאמרנו כי יש לכהנים קדושת הגוף, שהכוונה בזה שהגוף שלהם נמשך ממדריג' עליונה אלקית, כי גם לגוף האדם יש מדריג' עליונה כאשר תדע ותבין מן רמ"ח אברים של אדם, והכהן שהיה כהן צדק ראשון הוא אברהם אבינו ואמר הכתוב עליו (תלים ק"י) אתה כהן לעולם ומספרו רמ"ח כמספר אברי האדם, וכל אלו דברים מופלגים בחכמה ואין להאריך. אמנם המלכות כנגד הנפש, וידוע כי הנפש הוא מנהיג את כל איברי האדם והאדם מקבל ההנהגה מן הנפש, ולפיכך כנגד זה נתן הוא המלך שהוא המנהיג והמושל על כלל האומה ואין הגוף פועל גם השכל אינו פועל רק הפועל הוא הנפש שפועלת, והוא דומה אל המלך שהוא פועל ומושל. וזה שאמר הכתוב (משלי, כב) לב מלכים ביד י"י, וזה כי המלך דומה אל הלב ששם הנפש החיוני וכתיב (איוב, יב) כי בידך נפש כל חי וכבר בארנו למעלה כי הנפש ביד השם כמ"ש במדרש רבה פרשת ויקרא (ויקרא, ד) על ונפש כי תחטא ולכך לב המלך שהוא המלך מן המלך דבק ביד ד' כי זהו קדש קדשים ולכך הוא ביד ה'. ועוד נאמר (משלי, כה) שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר, וביאור זה כי אף שיש לשמים רום גדול ולארץ יש עומק גדול, מכל מקום מפני שהם גשמיים וכל גשם הוא בעל גבול ותכלית, אבל לב המלך מפני שהמלך דומה אל הלב כמו שהתבאר והלב מן הלב יש לו מעלה נבדלת לגמרי ולכך אין לו חקר, כלומר שאין לו גבול. ומזה תדע מה שאמרו רז"ל (הוריות י"ג) כי המלך קודם לכהן גדול והחכם קודם למלך ודבר זה לפי סדר מעלות ומדריגות הדברים אשר אלו שלשה כנגדן באדם. ועוד אמרו (שם) אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ, ור"ל כי ממזר תלמיד חכם שיש לו טפה פסולה מ"מ מצד השכל שבו מעלתו יותר מכהן גדול עם הארץ, אע"ג כי הכהן הגדול מטפה קדושה לגמרי, אין זה רק מעלה גופנית ואין זה דומה אל מעלה שכלית, ולפיכך ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

ויש לך להבין דברים גדולים כי שתים מאלו ג' כתרים אין ראוי שיהיו נמצאים ביחד והוא כתר כהונה וכתר מלכות, וכך הוא בירושלמי והביאו הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי אין מושחין מלכים כהנים אמר רב יהודה ענתורי על שם לא יסור שבט מיהודה אמר רבי חייא בר אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל וכתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים וגו', כלומר שאין לכהנים חלק במלכות אשר זכר הכתוב לפני זה. ויש לשאול דמה טעם זה כל שכן שיותר עדיף דמה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד אלו שתי כתרים. אבל הפי' הברור בזה, כי אלו שתי כתרים אין זה כזה והם מחולקים, כי הכתר של כהונה קדושה גופנית וכתר של מלכות קדושה נפשית, והרי הם מחולקים והמוכן לאחד מהם אינו מוכן אל השני שהוא כנגדו כאשר הם מחולקים. ולא יקשה זה בכתר תורה אף על גב שהוא מחולק מן כתר כהונה וכתר מלכות, אין לומר המוכן לאחד אין מוכן לשני, שדבר זה היה קשיא אם לא היה כתר תורה נבדלת מן האדם, אבל כתר תורה נבדלת מן האדם. ואף כי אמרנו שהתורה היא עומדת באדם היינו שהשכל יש לו הקשר מציאות דהיינו שהוא נמצא עם האדם ומ"מ השכל נבדל מן האדם, ולא יתכן לומר בזה שהמוכן לזה אינו מוכן לזה שדבר זה אינו שייך כאשר הם נבדלים זה מזה. ודבר זה רמזה התורה במה שבכתר של שלחן כתיב ועשית לו ובזר המזבח כתיב ג"כ ועשית לו, אבל אצל הארון כתיב ועשית עליו, וידוע כי לשון עליו משמע שהוא נבדל ממנו אבל מלת לו הוא מלת קנין שהוא שלו אינו נבדל ממנו, ולפיכך בודאי אין לומר שיהיה האדם מוכן לכתר מלכות וכתר כהונה שהם מחולקים כי הם עומדים באדם ומפני כך אשר הוא מוכן לזה אין מוכן לזה, אבל השכל הוא נבדל מן האדם לא שייך לומר כך עליו ודבר מבואר הוא:

וזהו שאמרו כתר כהונה זכה בו אהרן וזרעו כתר מלכות זכה בו דוד וזרעו כתר של תורה מונח כל הרוצה לזכות בו יזכה, ופירוש זה כי לכתר כהונה צריך הכנה מיוחדת ולכך זכה בה דוקא אהרן וזרעו שהם מוכנים דוקא לזה, וכן כתר מלכות צריך לכתר זה הכנה מיוחדת וזכה בכתר זה דוד וזרעו כי הם מוכנים לזה, ומפני כך אשר מוכן לכתר זאת אינו מוכן אל האחרת כי הנה מחולקות, אבל כתר תורה מפני שהכתר הזאת הוא השכל הנבדל מן האדם אין צריך בזה הכנה ומפני כך היא מונחת לפני כל כי אין צריך הכנה, והכל נרמז במה שבכתר הזאת כתיב עליו. ומזה תבין הדברים אשר בארנו בפרק רבי אומר אצל יוסי הכהן חסיד, והתבאר לך ענין אלו שלשה כתרים. ולכך כתר שם טוב הוא כנגד מהות האדם, כי השם בא על המהות המופשט מן הגשמי, כמו שאלו ג' כתרים כל אחד נגד חלק אחד שבאדם וכך כתר שם טוב הוא כנגד מהות האדם, שמזה תבין כי כל אלו ג' כתרים הם נגד האדם. ולכך אמר ג' כתרים כלומר שראוי שיהיו ג' לא פחות ולא יותר וכתר שם טוב עולה על גביהן, כי אלו ג' הם כנגד האדם בחלקיו, וכתר שם טוב כנגד מהות האדם כי השם בא על מהות המופשט. כלל הדבר כי מפני שיש לאדם חלק אחד הוא הגוף בירר הש"י אחד ונותן לו מעלה מיוחדת בזה ונתן לו קדושת הגוף והם זרע אהרן, וכנגד הנפש שיש באדם בירר השי"ת אחד ונתן לו בזה מעלה מיוחדת היא כתר המלכות ובזה זכה דוד וזרעו, וכנגד השכל שיש באדם נתן לכלל ישראל התורה שיקנו מעלה מיוחדת בזה מכל האומות. ומעתה יתורץ לך עוד כי לא יתכן לומר ארבע כתרים ולמנות עמהם כתר שם טוב, כי איך יכלל אלו שהם כנגד חלקי האדם בלבד וגם כתר שם טוב שהשם בא על מהותו השכלית עצם המופשט, ואין נכלל החלק עם המהות ואין שייכים זה לזה, ולא יאמר כי יש ד' חלקים באילן פירות עלים ענפים ומהות האילן, אבל מהות השכלי הוא בפני עצמו אינו נכלל עם אותם שהם חלקים בלבד ודבר זה מבואר. ועוד תבין סוד אלו ג' כתרים וכתר שם טוב על פי החכמה, ויש לך לומר כי נמשך מאמר זה של ג' כתרים לשלפניו ששגגת תלמוד עולה זדון, וכבר בארנו כי הטעם הוא מפני שאין שגגה רק בדבר שהוא גשמי וכמו שהתבאר אבל לא בדבר הבלתי גשמי, ולפיכך סמך אחריו המאמר של ג' כתרים כי הכתר מורה על מדריגה בלתי גשמית כמו שבארנו למעלה איך הכתר מורה על המדריגה בלתי גשמית, שלכך הכתר הוא תכשיט על הראש כי הדבר שהוא נבדל בלתי גשמי הוא על האדם מתעלה עליו דומה אל השכל שהוא נבדל מן הגשמי והוא בראש האדם, לכך כל אלו כתרים היו במקדש שהוא קודש וכתר תורה הוא קודש קדשים שהוא יותר נבדל מן הגוף ולכך היתה הכתר הזאת בקודש הקדשים, ומפני זה שגגת תלמוד עולה זדון כי אין שגגה במדריגה הבלתי גשמית שהוא התורה, ועיקר הכתר היא התלמוד בפרט שראוי שיקרא כתר זה לא מקרא ולא משנה, ולכך סמך זה למעלה להורות על זה ונכון לומר כך אבל הפירוש הברור כבר אמרנו והבן הדברים אשר אמרנו לך כי הם דברים ברורים מאוד:

מדרש שמואל (אוזידא)

פירוש מדרש שמואל

אמר הוי גולה למקום תורה ולא אמר הוי הולך למקום תורה הכוונה שיהיה בורח להמלט על נפשו כרוצח שגולה כן אתה האיש הוי גולה ובורח למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך כלומר אם אביך וזקניך שלשתם היו חכמים אל תאמר מכאן ואילך תורה מחזרת אחר אכסניא שלה והיא תבא אחרי וכמו שאמר לא ימושו מפיך וגו' כי צריך לך חברים שיקיימוה בידך, ולדייק שהיה לו לומר ואל תאמר שהיא תתקיים בידך כיון שאומר אח"כ שחבריך יקיימוה בידך אלא הכוונה אל תאמר שהיא תבא אחריך ותוסיף להשיג יותר ממה שאתה יודע עתה כי אפי' מה שכבר למדת לא יתקיים אלא על יד חביריך שהם יקיימוה בידך. אמנם אתה לבדך אפי' אל בינתך שיש לך עתה אל תשען עליה שתתקיים בידך כי עשה תעשה לה כנפים אם לא שתהיה גולה למקום תורה:

ואפשר שהכוונה אם אתה עומד שלא במקום תורה ואפי' שהוא מקום ריוח ומזונותיך מצויים לך שם ומזומנים הוי גולה למקום תורה ואף שתהיה שם בדוחק ובגלות ולכן לא אמר הוי הולך למקום תורה. ואל תאמר שהיא תבא אחריך במה שתשכור לך רב שיבא ללמדך במקומך כי אין העיקר הרב אלא החברים, וז"ש שחבריך יקיימוה בידך, ואחר שישבת שם גולה ולמדת תורה הרבה אל תאמר בלבבך אין לי צורך עוד בחברים כי לעולם אתה צריך לחברים, וז"ש ואל בינתך אל תשען:

ואפשר עוד לפרש שהזהיר לאדם שיעשה הכנות ללמוד תורה כפי האפשרות ועם כל זה אל ישען עליהם רק ובטח אל ה' בכל לבו כמ"ש שלמה המלך ע"ה בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען, וז"ש הוי גולה למקום תורה כי שם היא ההכנה האמתית ללמוד עם חברים ואפי' הכי אל תאמר שהיא תשא אחריך לסבת כי כבר אתה במקום חברים והם יקיימוה בידך וגם אל בינתך אל תשען אף אם אתה חריף רק שאל לך מעם ה' אלהים כי ה' יתן חכמה:

ואפשר עוד שדבר עם היחיד מומחה שיהיה גולה למקום אשר בעלי תורה רבים שם ואל תאמר שהמה ישובו אליך כי הם צריכים אליך ללמוד ממך וז"ש ואל תאמר שהיא תבא אחריך לפי שחבריך יקיימוה בידך על דרך הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחברי ואל בינתך העצומה אל תשען לומר שאחריך ירוצו ללמוד ממך שאפשר שהם ישארו במקומם ולא יצטרכו אליך כי מבין כולם תסתיים שמעתתא ואתה לבד תשכח את חכמתך וכמו שאירע לרבי נהוראי עצמו ולכך אמר אזהרה זו:

ורבינו עובדיה ז"ל כתב הוי גולה למקום תורה אם אין ת"ח במקומך. ואל תאמר שהיא תבא אחריך שתלמידי חכמים יבאו לכאן. שחביריך יקיימוה בידך כלומר ואל תסמוך שחביריך כשיבאו מבית הרב יקיימו התורה בידך שתלמוד מהם מה שלמדו הם מהרב אלא הוי גולה אתה בעצמך למקום הרב שאינו דומה שומע מפי תלמיד לשומע מפי הרב:

והרי"א ז"ל פירש לפי שאם באולי ראית או אמרו לך ששעת מולדתך כפי המזל תחייב כך מפי מערכת תולדתך ולכן תאמר אין לי להשתדל כי החכמה על כל פנים תחול כי על כן אמר ואל תאמר שהיא תבא אחריך !להיותה גזורה מלמעלה כי כבר נזכר בדברי רבי עקיבא שהרשות נתונה והמערכה לא תעשה באדם רק ההכנה בלבד ואם האדם לא ישתדל בסבות האמצעיות הנאותות להגעתה ונאותות לפועל אין ספק שהיא לא תבא אחרי האדם וכמו שאמר יכול יושב ובטל ת"ל בכל מעשה ידך אשר תעשה עכ"ל:

וה"ר ישראל ורבינו אפרים והרב רבי משה אלשקאר ז"ל כתבו כי בהיות שכתר תורה ראש לכל הכתרים צוה שיהיה גולה למקום תורה ולא יחוש לצער הגלות בשומו מגמת פניו הריוח והשכר אשר יגיע לו ממנה וכמאמר שלמה המלך ע"ה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אשר האדם הולך בין בים בין ביבשה כדי להרויח ממון ולא יחוש לצער אשר יעבור עליו אז תבין יראת ה' ואל תאמר שהיא תבא אחריך כי תלמידיך יבאו אחריך ותחזור תלמודך על ידם כענין שאמרו ומתלמידי יותר מכולם, וגם אל תאמר שחבריך יקיימוה בידך ואפי' אם תשכח אותה שחבריך יתפללו ויבקשו רחמים עליך ויחזור תלמודך לידך כמו שעשו לי חברי וכמעשה דרבי נהוראי המובא בגמרא הלא הוא רבי אלעזר בן ערך ששכח תלמודו על שהלך למקום ליצנים השותים במזרקי יין ונמשך אחריהם וכשחזר בעא למקרי בספר תורה ובהחדש הזה לכם קרא החרש היה לבם ובעו רבנן רחמי עליה ואהדר תלמודיה ובהיות דלאו בכל שעתא אתרחיש ניסא הזהיר זה התנא שיהיה גולה למקום תורה ולא למקום השותים במזרקי יין ואל תאמר שחביריך בתפלתם יקיימוה בידך וגם אל בינתך אל תשען לומר שאתה מחזירה מפלפולך כדרך שעשה עתניאל בן קנז שהחזיר מתוך פלפולו כמה הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה, וזה הדרך יתיישב יותר כפי הספרים דגרסי ושחבריך יקיימוה בידך והיא חלוקה שנית ואף לפי הגרסא שחבריך יקיימוה וכו' יפורש זה הדרך היטב במה שנאמר שמ"ש ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך הכל היא חלוקה אחת שאל יאמר האדם אותה ע"כ:

והרב ר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב אל תאמר וכו' כלומר לא תאמר אמתין עד שיבא למקומי רב או חכם או יבאו חברי ואלמוד מהם כי שמא לא תפנה ולא ימתינו לך ע"כ:

וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל פירש אל תאמר שהיא תבא אחריך כלומר העיון נמשך אחר הרצון כי מי שיש לו חפץ לשקוד על דלתות התורה ימצא דברי חפץ ואחר שיש לך חפץ בתורה היא תמשך אחריך ותתחכם בה מאד אל תאמר כן כי אף שהאמת כן הוא מ"מ חבריך יקיימוה בידך כי לפעמים האדם לבדו מתרשל כי קנאת סופרים תרבה חכמה וגם נופלים עליו ספקות עכ"ל:

והר"מ אלמושנינו ז"ל כתב כי מ"ש הוי גולה למקום תורה ר"ל עיר או מדינה שכל עיקר יקר העסק בה היא התורה וע"כ לא אמר הוי גולה למקום שיש שם חכמים גדולים רק אמר למקום תורה לרמוז שיהיה תכלית הדרים במקום ההוא עסוק בתורה וזה כי כאשר יעמוד האדם במקום הזה ע"כ יתיישב בעסק התורה בראותו כל אנשי המקום ההוא כל ישעם וכל חפצם לעסוק בתורה ומה גם בהיותו גולה במקום ההוא חוץ מארצו שישתדל בכל עוז להשתלם בשלמות התורה אחר שלא בא לשם רק להשגת תכלית זה. והנה אזהרתו זאת היא לתחלת תכלית הלמוד כי להיות האדם נוטה בטבע חומרו אל התאוות הגשמיות ובורח מהעסק בשלמות הנפש ע"כ יצטרך בהתחלת העיון כדי שיכנע לבבו הערל וירצה ללמוד תורה שיהיה גולה במקום שכל תכליתם ומגמת פניהם הוא בעסק התורה שמקום כזה יקרא מקום תורה באמת כי אם יהיו בעיר גדולה שנים או ג' תלמידי חכמים ואף שיהיו רבים עוסקים בתורה לשמה בביתם ואין איש מאנשי הארץ שם על לב שבתם וקימתם הנה האיש ההוא הגולה שם בתחלת ענינו קודם השגת שלמות התורה אין ספק שלא ילך לבקש החכמים ההם ללמוד מהם בראותו כל העם נטו אחרי הבצע והוא הדבר הנכסף בטבע אל האיש הבלתי שלם מפאת החומר ועל כן היתה עצת השלם הזה הוי גולה למקום תורה כאמור, וביאר הטעם למה צריך להיות גולה למקום תורה ואמר שני דברים גם יחד והוא לתחלת השגת שלמות הלמוד וכן לסבת קיומו, ועל החלק הראשון אמר ואל תאמר שהיא תבא אחריך ירצה לא תחשוב שהתורה מצד שלמותה אע"פ שטבע חומרך יחייב הבריחה ממנה היא מצד שלמותה אשר תכסוף לה הנפש תבא אחריך ואתה תבקש החכמים בכל מקום שהם ללמוד מהם כי זה משפט בלתי ישר כי החומר לא יעזבנו ביד הנפש בהיות הנפש בתחלת ענינה נעדרת השלמות כנודע, ועל קיומה אחר השגתה שהוא החלק השני אמר ושחבריך יקיימוה בידך ירצה ולא תאמר גם כן שחבריך יקיימוה בידך אחר השגת הלימוד כי אם אתה ברצונך לא תסכים בעצמך לקיים עליך קנין העסק בתורה יפסד מיד הקנין ההוא וע"כ אמר ושחבריך יקיימוה בידך ולא אמר ושחבריך יביאוה לך כמו שפתח בל' ביאה באומרו שהיא תבא וכו' להיות שהראשון הוא להתחלת הלמוד והשני לקיומו והוא דקדוק אמתי ונכון עכ"ל:

ולב אבות כתב ואולי נלמוד מכאן שעיקר למודו של אדם הוא בהיותו גולה ממקומו וממקום אביו ואמו קרוביו ואוהביו כדי שלא יהיו מפנקים ומענגים אותו ע"ד כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני וזה כי מי שגולה ממקומו הרי זה כמו שהולך לבקש את התורה במקום שהיא והעומד על מכונו ומשמרתו אצל חבריו ואוהביו הרי זה כמי שחושב שהתורה תבא אחריו אעפ"י שהוא לא יבקש אותה. ועוד לא תחשוב שחבריך ואהוביך יקיימו ויעמידו התורה אצלך. ועוד שבהיותך גולה ממקומך ומארצך לא תסתפק ותשען במה שתוכל לסבין כי בהיותך חושב שאתה גולה ממקומך ומארץ מולדתך תטרח להועיל ולחמול על ימיך ושנותיך ולהוסיף עיון ותורה יום ליום מה שאינו כן בהיות האדם שוקט על שמריו אצל קרוביו כי יסתפק וישען במועט המושג כמו שיעידו על זה בעלי נסיון עכ"ל: