קטגוריה:משלי יט יב

דקויות

ביטויים וניגודים בפסוק

נהם הוא אנחת צער וכעס; זעף הוא סערה נפשית, אי-שביעות רצון; סערה נפשית של המלך נמשלת לנהמה של כפיר.

טל הוא משל להשפעה עדינה ומפרה; רצון הוא חפץ-לב או חיבה או התפייסות; שביעות-רצון של המלך נמשלת לטל המרווה את העשב.

זעף במשמעות של סערה מנוגד לטל שהוא ירידת-משקעים עדינה;

זעף במשמעות של כעס מנוגד לרצון שמשמעו פיוס והשלמה;

כפיר שהוא מזיק ומסוכן מנוגד לטל שהוא מועיל ומרווה;

כפיר שהוא חיית-טרף מנוגד לעשב שהוא צמח.

הקבלות

הפסוק מתאר את המלך בשני מצבים: כעס ותיסכול לעומת רצון ופיוס. כדי להבין את המסר המעשי של הפסוק, יש להקביל אותו לפסוקים דומים וקשורים.

1. בפסוק הקודם נאמר, (משלי יט יא): "שֵׂכֶל אָדָם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, וְתִפאַרְתּוֹ עֲבֹר עַל פָּשַׁע"*. הפסוק שלנו פונה למלך ומדגיש, שהמלך צריך להיזהר ולהאריך את אפו יותר מאחרים, כי הכעס שלו מסוכן ומזיק יותר: "כעס המלך יהיה רב הסכנה, כי לו כח לעשות מה שיסור מהכעס מהרע לאשר יכעס עליו, ולזה ידמה כעס המלך לנהם הכפיר שישאג לטרף; ורצוי המלך ידמה לטל על עשב, שיגדל אותו ויזונהו. ולזאת הסבה ראוי שיזהר המלך מהכעס יותר מזולתו, כי כעסו יותר קשה, והוא יותר מזיק" (רלב"ג, וכן דעת מקרא).

המלך צריך להיזהר לא רק מכעס אלא גם מזעף - הבעה של חוסר שביעות רצון, כי גם הבעת פנים של זעף עלולה להפחיד את האזרחים ולפגוע בהם, "איש אשר באזניו ישמע נהם ואינו יודע מהותו, ומדמה ברעיונו שהוא כקול הכפיר, וגם אינו יודע על מי הוא נוהם בקול עברתו, מכל מקום ירעד ויפחד ותכסהו אימה, כן הוא זעף מלך, כשרואה שהמלך בפנים זועפות, אף שאינו יודע בבירור שהוא בכעס, וגם אינו יודע על מי הוא כועס, מכל מקום הוא מתיירא מפניו" (הגר"א).

הפסוק מדבר על כפיר, אולי משום שהוא מכוון לנער - הנסיך יורש העצר. אביו, המלך, מלמד אותו כבר מגיל צעיר למשול ברגשותיו: "כשאתה כועס ורוצה לנהום, זכור שאתה כפיר - בן של מלך החיות - והנהמה שלך עלולה לגרום הרס! כשאתה זועף ונסער - זכור שאתה מלך - וחובתך למשול ברגשותיך! אם תנהג כך, תגלה שרצונך יתממש כמו טל על עשב, המוכן וזמין לשתיה בכל מקום" (ׂע"פ גליה).

2. ישנם מספר פסוקים בתנ"ך המתארים זעף מלך, ובכולם, הזעף מופנה כלפי ה' או נציגיו:

(מלכים א כ מג): "וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה" - אחאב זעף על הנביא, שהוכיח אותו על שיחרור בן הדד מלך ארם.

(מלכים א כא ד): "וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר 'לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי', וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם" - אחאב זעף על נבות, שלא רצה לעבור על חוקי הנחלות שבתורה.

(דברי הימים ב טז י): "וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה, וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת, וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא" - אסא כעס על הנביא שהוכיח אותו על הברית עם מלך ארם.

(דברי הימים ב כו יט): "וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר, וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית ה' מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת" - עוזיהו זעף על הכהנים שאמרו לו שאסור לו להקטיר קטורת.

גם בספר משלי, כמה פסוקים לפני הפסוק שלנו, נזכר זעף על ה', (משלי יט ג): "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ"*.

בפסוק אחר בספר משלי, נאמר שהמושל הנוהם כאריה הוא מושל רשע, (משלי כח טו): "אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק - מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל"*.

אם כך, ייתכן שהפסוק שלנו (או לפחות חציו הראשון) מותח ביקורת סמויה על המשטר המלוכני: הפסוק רומז, שמלכים מטבעם נוטים להיות אוילים ולזעוף על ה'; כשמישהו מעז למתוח עליהם ביקורת - הם נוהמים ומתנהגים כמו חיית טרף מסוכנת.

3. מצד שני, ישנם מספר פסוקים המתארים את זעף ה':

(ישעיהו ל ל): "וְהִשְׁמִיעַ ה' אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד".

(מיכה ז ט): "זַעַף ה' אֶשָּׂא כִּי חָטָאתִי לוֹ עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ".

אם כך, ייתכן שבפסוק שלנו, המלך הוא משל לה': "והעניין קאי על מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר לפני זעמו מי יעמוד, כי תיכף כשמראה פנים זועפות כביכול על האדם, אף שאינו כועס עליו בבירור, אז מייד הכפירים שואגים לטרף וינהמו עליו כנהמת ים... אבל בגן עדן על הצדיקים, הוא כטל על עשב, כמו שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, והוא, שבעיר ירושלים יחיו ויקומו על-ידי טל תחיה..." (הגר"א, וכן רש"י).

4. ניגוד בין טל לכפיר נזכר גם ב(מיכה ה ו): "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה', כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן, אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל" (פירוט). אם כך, ייתכן שבפסוק שלנו המלך הוא משל לעם ישראל באחרית הימים: "נהם ככפיר זעף מלך - כנגד האומות שציערו את ישראל, וכטל על עשב רצונו - כנגד ישראל עצמן, בסוד": (הושע יד ו): "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל" (רמ"ד וואלי).

5. פסוק נוסף בספר משלי ממשיל את המלך לכפיר, ומזהיר את האזרח הפשוט מפני קירבה מוגזמת אל המלך, (משלי כ ב): "נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ"*.

לפי זה, יש אומרים שגם הפסוק שלנו מכוון לאזרח הפשוט, שלא יעצבן את המלך, וישמור מרחק ממנו כאשר הוא כועס: "כשהמלך בזעף ובעצבת - אין לשום אדם לקרב אליו, כמו אל הכפיר בעת נהמו (שהכפיר אין יוצא על טרפו, רק טורף כל המתקרב אל סוכתו); אבל בעת רצון אז דומה כטל על עשב, שמלחלח העשבים ומשפיע חיים על כל עשב ועשב בפני עצמו, כך יזיל טל ישע סביביו על כל עבדיו, והכל יתקרבו לאור פניו". "(הכפיר טורף רק בסוכתו. ונהם... הוא בזעפו בעת שאין לו טרף, וזה הבדלו מן שאגה שהוא בשמחתו בעת יש לו טרף)" (מלבי"ם).