קטגוריה:משלי ו ו

דקויות

מדוע נמלה בלשון יחיד? - ייתכן שהכוונה למושבת הנמלים כולה, המתפקדת כאורגניזם-על. אין זו נמלה בודדת האוגרת מזון למען עצמה, אלא מושבה שלמה האוגרת מזון למען המושבה כולה.

ולמה דרכיה בלשון רבים? כי יש כמה מידות טובות שאפשר ללמוד מתוך התבוננות במושבת-נמלים: אחריות אישית (פסוק 7), חיסכון ותיכנון לעתיד (פסוק 8), חריצות, ואולי גם מיעוט בשינה (פסוקים 9-10). גם בימינו, חוקרים בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, שהבולט מביניהם הוא פרופ' אלפרד ברוקשטיין, פיתחו אלגוריתמים מבוזרים לחיפוש ברשת האינטרנט, המחקים את האלגוריתם שהנמלים משתמשות בו לחיפוש מזון (ראו גם BRUCKSTEIN, A., "Why the ant trails look so straight and nice", The Mathematical Intelligencer, Vol. 15, No. 2, pp. 58-62, 1993).

למה נמלה ולא חתול?

בקריאה ראשונה אפשר לחשוב שהפסוק מביא את הנמלה כראיה: "כמו שהנמלה חרוצה - כך גם אתה צריך להיות חרוץ". אולם אם כך, העצל יכול לענות: "מניין לך שצריך ללמוד דווקא מהנמלה? מדוע שלא אלמד, למשל, מהחתול, שמבלה את רוב זמנו בשינה?".

1. תשובה אפשרית היא, שהנמלה היא אחד היצורים המצליחים ביותר בטבע. היא מצליחה לשרוד ולהתרבות כמעט בכל איזור על-פני כדור הארץ.

- תשובה זו לא תשכנע את העצל, שאין לו כל שאיפה להגיע לאיזור אחר כלשהו מחוץ לביתו. למעשה, שום דבר לא ישכנע את הרוצה להיות עצל, כמו שנאמר ב(משלי כו טז): "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם"*.

2. אולם ייתכן שהפסוק פונה אל עצל שכבר החליט שהוא רוצה להיות חרוץ, אך קשה לו לשנות את ההרגלים. לאדם כזה מציע החכם ללכת אל הנמלה. האדם מושפע מהיצורים שהוא נמצא בקרבתם, (משלי יג כ): "[הוֹלֵךְ] אֶת חֲכָמִים - [יֶחְכָּם]..."*; גם אתה, העצל, אם תלך אל הנמלה, תושפע ממנה ותחכם.

הקבלות

1. פסוקים רבים נוספים מתארים מידות טובות שאפשר ללמוד מבעלי-חיים, למשל זריזות, (משלי ו ה): "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ, הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ"*, דבקות בה', (תהלים פד ד): "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי"*, ועוד.

על (איוב לה יא): "מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ", אמרו חכמי התלמוד: "אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות - מחתול, וגזל - מנמלה, ועריות - מיונה, דרך ארץ - מתרנגול" (בבלי ערובין ק:).

דייל קארנגי, בספרו המפורסם "כיצד תרכוש ידידים והשפעה", מתאר את המידות הטובות שאפשר ללמוד מכֶּלֶב, שהוא "רוכש-הידידים הגדול ביותר שהעולם ידע מעודו... אתם עשויים להיתקל בו מחר, במורד הרחוב. כשתגיעו למרחק של שלושה מטרים ממנו, הוא יתחיל לכשכש בזנבו. אם תעצרו בדרככם ותלטפו אותו, כמעט יקפוץ מעורו כדי להראות לכם עד כמה הוא מחבב אתכם. מאחרי הפגנת-חיבה זאת שהוא מפגין כלפיכם, אין שום מניעים נסתרים: אין הוא רוצה למכור לכם נדל"ן ואין הוא רוצה לשאתכם לאיש או לאישה... הכלב הוא בעל-החיים היחיד שאינו צריך לעבוד למחייתו: התרנגולת חייבת להטיל ביצים, על הפרה לשפוע חלב, על ציפור כנרית - לזמר. אולם כלב אינו מעניק לך דבר - מלבד אהבה... מעולם לא קרא ספר פסיכולוגיה - מעולם לא היה זקוק לו... מאיזה חוש אלהי ידע, כי ניתן בחודשיים לרכוש ידידים, על-ידי התעניינות כנה בבני-אדם אחרים, יותר מאשר ניתן לרכוש ידידים בשנתיים, כשמנסים להביא לידי כך שבני-אדם יגלו עניין בכם..." (דייל קארנגי, "כיצד תרכוש ידידים והשפעה", חלק שני, פרק ראשון).

מהצָּב אפשר ללמוד איך להתגבר על מידת הפזיזות, הנקראת בלשון המקרא "קוצר רוח": "לך אל הצב, קצר-רוח! ראה דרכיו, והארך רוחך!" (אראל סגל-הלוי).

שיעורי בית לקוראים: מאיזה בעל-חיים לדעתכם אפשר ללמוד התגברות על מידת הגאוה? העזות? האכזריות? העצבות? הכעס? הקנאה? הקמצנות? התאוה?

2. אפשר ללמוד מידות טובות לא רק מבעלי-חיים אלא גם מצמחים, למשל (משלי כז יח): "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד"*.

וגם מחפצים דוממים, למשל (משלי ח כה): "בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ, לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי"*.

מי שמתבונן בטבע, יכול לגלות את החכמה האלהית בכל בריה, שהרי, (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה"*.

מכאן עצה חינוכית: חשוב לשלב טיולים בטבע בתוכנית הלימודים. זה לא רק מהנה אלא גם תורם לפיתוח המידות הטובות והקשר עם ה'.

3. משל הצרצר והנמלה, המיוחס לאיזופוס וקיים בגירסאות שונות אצל עמים רבים, מזכיר את הקטע שלנו. אולם, במשל ההוא, במקום עצל שאינו עושה כלום, יש צרצר שעוסק בשירה ונגינה. משל זה אינו מתאים לרוח התורה, שכן התורה מייחסת חשיבות רבה לשירה ונגינה, החל משירת הלויים בבית המקדש ועד לשירי הקודש בימינו. אדם העוסק בשירה ונגינה אינו נחשב עצל!