<< | ספר מיכה • פרק ו' • פסוק ה' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות יהוה

המהדורה המנוקדת: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה.

המהדורה המוטעמת:

עַמִּ֗י זְכׇר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהֹוָֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

עַמִּ֗/י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּ/מֶה־עָנָ֥ה אֹת֖/וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַ/שִּׁטִּים֙ עַד־הַ/גִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְהוָֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

עַמִי אִדְבַּר כְּעַן מַה מְלַךְ בְּלָק מַלְכָּא דְמוֹאָב וּמָה אָתֵיב יָתֵיהּ בִּלְעָם בַּר בְּעוֹר הֲלָא גְבוּרָן אִתְעֲבִידָא לְכוֹן מִמֵישַׁר שִׁטִין עַד בֵּית גִלְגָלָא בְּדִיל לְמֵידַע זַכְוָתָא דַיָי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ומה ענה אותו בלעם בן בעור" - מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים "מן השטים" - שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"למען דעת" - כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה' שעושה לפנים משורת הדין

"מן השטים" - ר"ל זכרו הטובה שעשה לכם מן השטים עד שהביא אתכם לגלגל והוא בקצה עבר הירדן המערבי וכאומר עם כי עבדתם בשטים לבעל פעור מ"מ לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ

"מה יעץ וגו'" - כאמר הלא עצתו היה לכלותך מן העולם ע"י בלעם לקללך בעת הזעם

"ומה ענה וגו'" - ומה השיב לו בלעם מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג)

מצודת ציון

"ענה" - מלשון עניה ותשובה

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ה-ח) "עמי", עתה מפרש מה הלאיתיך, "זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב", שרצה שבלעם יקטרג על ישראל ויקללם, "ומה ענה אותו בלעם" שטוב בעיני ה' לברך את ישראל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה, ועי"ז יעץ בלעם לבלק להכשילם בבנות מואב שעי"ז תסור השגחת ה' מהם, ומזה תראה כי לא הלאיתיך, ומביא ע"ז מה שנעשה אז "מן השטים ועד הגלגל", שיעור הכתובים וסדרם, "מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה' הגיד לך אדם מה טוב" וכו', ושני הפסוקים במה אקדם ה' וכו' הירצה ה' באלפי אילים וכו' באו כמאמר מוסגר כמו שיבואר, וענינו, שאחרי שחטאו ישראל בשטים ע"י עצת בלעם, נחמו על מעשיהם, ושאלו במה יתרצה ה' לכפר פשע ולהתם חטאת, וחשבו כי יצטרכו לפייסו בקרבנות גדולות עד שיקריבו את בניהם ופרי בטנם לכפר חטאתם, ואז "מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם", והודיע להם תשובה על שאלתם "מה טוב", שאין ה' רוצה בעבודות קשות "כי אם עשות משפט" וכו', ר"ל כי אז הואיל משה באר את התורה וכתב להם את משנה התורה והגיד להם מה טוב ומה ה' דורש מאתם שאינו דורש עבודות קשות וקרבנות וזבחים, (כי בספר משנה תורה לא האריך בדיני הקרבנות) ואינו רוצה רק שיעשו משפט וחסד, וזה היה מן השטים ועד הגלגל, כי בשטים החל משה לבאר להם את משנה התורה ואחרי מות משה עד בואם לגלגל שנעשו להם נסי הירדן וראו ששב שכינת ה' להיות אתם, דבר ה' אל יהושע וצוהו על משמרת התורה ושמירת מצותיה ולא הלאה אותם בשום עבודה קשה, עד שבאו לגלגל ששם צוה שימולו שנית ושיעשו את הפסח, שהיה עבודה קשה, אבל עד שבאו לגלגל לא בקש מהם שום דבר עבודה, וז"ש "מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם מה טוב" ושה' אינו דורש מעמך שום דבר עבודה קשה כי אם עשות משפט וכו', "למען דעת צדקות ה'" ובזה תדע צדקות ה' שאינו מכביד על האדם עבודות קשות להלאותו:

ביאור המילות

"מן השטים", הכתובים זרים מאד והלא ענין בלעם ובלק לא נמשך מן השטים עד הגלגל?, ומ"ש הגיד שהוא עבר נסתר, קשה ומוזר?, ולמ"ש שעורו מן השטים עד הגלגל הגיד לך, תשובה על שאלתך מה טוב:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

דברי בלעם הפחידו את יושבי כנען

(מיכה ו ה): "עמי! זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אתו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל , למען דעת צדקות ה'"

מה זה " מן השיטים עד הגלגל "?

נראה לי שהכוונה היא, שדבריו של בלעם נשמעו מהשיטים (שם חנו ישראל, בעבר הירדן המזרחי) עד הגלגל (ליד יריחו, בעבר הירדן המערבי). כלומר: הברכות של בלעם לישראל גם עודדו את רוחם של ישראל וגם הפחידו את יושבי כנען [מיכאל שוורץ מחיפה].

ואכן, ניתן למצוא לזה רמז בדברי רחב למרגלי-יהושע (יהושע ב י): "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם; ונשמע , וימס לבבנו, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם, כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת"":"

רחב אומרת פעמיים " שמענו " " ונשמע " - ייתכן שיש כאן שתי שמיעות שונות: שמיעה אחת פיזית (באזניים), ושמיעה שניה שהיא הבנה (בלב - ראו שמע - הקשיב ). בהתחלה הם רק שמעו את השמועה: שה' הוביש את מי ים סוף. זה אמנם הפחיד אותם מאד ("נמוגו כל יושבי כנען") אבל הם עדיין לא הבינו את מלוא המשמעות של העניין לגביהם. רק לאחר ששמעו את בלעם אומר "א-ל מוציאם ממצרים... יאכל גויים צריו ועצמותיהם יגרם וחציו ימחץ" הם שמעו והבינו, שאותו א-ל שהוביש את מי ים-סוף עומד גם למחוץ אותם למוות, ואז התחיל הפחד האמיתי...