מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק מה
פרק מה[עריכה]
ואחר מה שקדם מבאור אמיתת הנבואה לפי מה שחיבהו העיון עם מה שהתבאר בתורתנו צריך שאזכר לך מדרגות הנבואה לפי שני השורשים האלה. ואלו אשר אקראם מדרגות הנבואה אין כל מי שהוא במדרגה מהם - נביא אבל המדרגה הראשונה והשנית הם מעלות לנבואה; ולא ימנע מי שהגיע למעלה משתיהם נביא מכלל הנביאים אשר קדמו הדברים בהם - ואם יקרא בקצת העתים נביא - הוא לקצת כללות להיותו קרוב לנביאים מאד:
ולא יטעך באלו המדרגות היותך מוצא בספרי הנבואה נביא באתהו הנבואה בצורה אחת מאלו המדרגות ויתבאר בנביא ההוא בעצמו שבאתהו הנבואה בצורת מדרגה אחרת; וזה שאלו המדרגות אשר אזכרם אפשר שיבוא קצת נבואת הנביא ההוא אליו לפי צורה אחת מהם ותבואהו נבואה אחרת בעת אחרת לפי מדרגה למטה ממדרגת הנבואה הראשונה. כי כמו שהנביא לא יתנבא כל ימיו בהדבקות אבל יתנבא על ותפרד ממנו הנבואה עתים - כן ינבא עת אחת בצורת מדרגה עליונה ואחר כן ינבא עת אחרת בצורת מדרגה למטה ממנה; או אולי לא יגיע למדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו ואחר כן תשולל ממנו; ואולי ישאר על מדרגה למטה ממנה אל עת הפסק נבואתו - שאי אפשר מבלתי הפסק הנבואה משאר הנביאים קודם מותו אם בזמן מועט או גדול - כמו שהתבאר בירמיה "לכלות דבר יי מפי ירמיה" וכמו שהתבאר בדוד באמרו "ואלה דברי האחרונים" והוא ההקש בכל:
ואחר הקדימי זאת ההקדמה והצעתה אתחיל בזכרון המדרגות הנרמז אליהם ואומר:
המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה - שילוה לאיש עזר אלוקים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל ישובים מקהל רעים או הציל חשוב וגדול או השפיע טוב על אנשים רבים וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות - וזאת תקרא 'רוח יי' והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו ש"צלחה עליו רוח יי" או "לבשה אותו רוח יי" או "נחה עליו רוח יי" או "היה יי עמו" וכיוצא באלו השמות. וזאת היא מדרגת 'שופטי ישראל' כולם אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים יי להם שופטים והיה יי עם השופט והושיעם. וזו היא גם כן מדרגת 'משיחי ישראל' החשובים כולם. והתבאר זה בפרט בקצת ה'שופטים' וה'מלאכים' "ותהי על יפתח רוח יי" ונאמר בשמשון "ותצלח עליו רוח יי" ונאמר ותצלח רוח אלוקים על שאול כשמעו את הדברים"; וכן נאמר בעמשא כאשר הניעתהו 'רוח הקודש' לעשור את דוד "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו'". ודע שכמו זה הכח לא נבדל ממשה רבינו מעת השיגו לגדר האנשים - ולזה התעורר להרוג את ה'מצרי' ולמנוע הרשע משני הניצים; ומחוזק זה הכוח בו - עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר ירא כאשר ראה מאומה מן העול - לא משל בעצמו מהסירו ולא יכל לסבלו כמו שאמר "ויקם משה ויושיען". וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר ש'נמשח בשמן המשחה' כמו שאמר הכתוב בו "ותצלח רוח יי אל דוד מהיום ההוא ומעלה" - ולזה התגבר אל ה'ארי' וה'דוב' וה'פלישתי'. וכיוצא ב'רוח יי' זאת לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר אבל תכלית זה הכח - להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזדמן אלא לעזור עשוק - אם אחד גדול או קהל או למה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי - נביא כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד - אי זה דבר שנזדמן כקנות ממון או הגיע לענין מיוחד בו - יאמר עליו שהתחברה אליו 'רוח יי' או 'יי עמו' ושהוא עשה מה שעשה ב'רוח הקודש'. ואמנם נאמר זה המי שעשה טוב גדול מאד או מה שמביא אליו כ'הצלחת יוסף בבית המצרי' אשר היתה סיבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן - כמו שהתבאר:
המדרגה השניה היא - שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לדבר וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי הזהרה מועילים או בענינים הנהגיים או אלוקיים וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם - וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ב'רוח הקודש'. ובזה המין מ'רוח הקודש' חיבר דוד תלים וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים; וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר ה'כתובים' בזה המין מ'רוח הקודש' חוברו - ולזה יקראום 'כתובים' - רוצים לומר שהם 'כתובים ברוח הקודש'; ובבאור אמרו "מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה" ועל כיוצא ב'רוח הקודש' הזה אמר דוד "רוח יי דיבר בי ומלתו על לשוני" - רצונו לומר שהיא הביאתהו לדבר באלו הדברים. ומזה הכת היו 'שבעים זקנים' הנאמר עליהם "ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו"; וכן אלדד ומידד וכן כל 'כהן גדול הנשאל באורים ותומים' הוא מזה הכת - רצוני לומר שהוא כמו שזכרו 'שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש'. וכן יחזיאל בן זכריהו - מזה הכת והוא הנאמר עליו בדברי הימים "היתה עליו רוח יי בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר יי לכם וגו'". וכן זכריהו בן יהוידע הכהן - מזה הכת שהנה נאמר בו "ורוח אלוקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלוקים". וכן עזריהו בן עודד אשר נאמר בו "ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלוקים ויצא לפני אסא וגו'". וכן כל מי שבאהו כמו זה. ודע שבלעם גם כן מזה הכת היה בעת שהיה טוב - וזה הענין רוצה באמרו "וישם יי דבר בפי בלעם" - כאילו הוא אומר ש'ברוח יי ידבר'; ומזה הענין יאמר הוא על עצמו "שומע אמרי אל":
וממה שצריך שנעורר עליו - שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת ואינם מכת ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם שאלו - רצוני לומר דוד ושלמה ודניאל - אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ב'רוח הקודש'. ואמנם מאמר דוד "אמר אלוקי ישראל לי דבר צור ישראל" - ענינו שהוא יעדו טוב על ידי נביא - אם נתן או זולתו - כמו "ויאמר יי לה" וכמו "ויאמר יי לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי" אשר זה בלא ספק יעוד רע לו על ידי אחיה השילוני או זולתו. וכן אמרו בשלמה "בגבעון נהראה יי אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלוקים וגו'" - אין זה נבואה גמורה לא כמו "היה דבר יי אל אברם במחזה לאמר" ולא כמו "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה" ולא כנבואת ישעיה וירמיה כי כל אחד מהם - אף על פי שבאתהו הנבואה 'בחלום' - הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאה לו הנבואה - ובזה הענין של שלמה אמר בסופו "ויקץ שלמה והנה חלום"; וכן בענין השני אמר בו "וירא יי אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון" אשר התבאר שהוא 'חלום'. וזאת - מעלה למטה מהמעלה הנאמר עליה "בחלום אדבר בו" כי אשר יתנבאו 'בחלום' לא יקראוהו 'חלום' בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם 'בחלום' אלא יפסקו לגמרי שהוא נבואה - כמו שאמר 'יעקב אבינו' כי כאשר התעורר מ'חלום הנבואה' ההוא לא אמר שזה 'חלום' אבל פסק ואמר "אכן יש יי במקום הזה וגו'" ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען" ופסק שהוא נבואה. אמנם בשלמה אמר "ויקץ שלמה והנה חלום". וכן דניאל תמצאהו מתיר המאמר שהם חלומות - ואף על פי שהיה רואה בהם מלאך וישמע דבור - ויקראם חלומות ואפילו אחר דעתו מהם מה שידע - אמר "אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי" ואמר עוד "באדין חלמא כתב וגו' חזה הוית בחזוי עם ליליא וגו' וחזוי ראשי יבהלונני" ואמר "ואשתומם על המראה ואין מבין" - ואין ספק שזאת מדרגה - למטה ממדרגת אשר נאמר בהם "בחלום אדבר בו"; ולזה הסכימה האומה לסדר 'ספר דניאל' מכלל 'כתובים' לא מן 'נביאים'. ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה אשר לדניאל ושלמה - אף על פי שראו בו 'מלאך בחלום' - לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה אבל 'חלום' יודיע באמיתת ענינים - והוא מכת מי שידבר ב'רוח הקודש'. וזאת היא המדרגה השנית. וכן בסדר 'כתבי הקודש' לא שמו הפרש בין משלי וקוהלת ודניאל ותילים ובין 'מגילת רות' או 'מגילת אסתר' - 'הכל ברוח הקודש נכתבו'. ואלו גם כן כולם יקראו נביאים בכלל:
המדרגה השלישית - והיא תחילת מדרגות מי שיאמר 'ויהי דבר יי אלי' - ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין - הוא שיראה הנביא משל 'בחלום' ובתנאים ההם כולם אשר קדמו באמיתת הנבואה ובגוף ה'חלום' ההוא 'של נבואה' יתבאר לו ענין המשל ההוא אי זה דבר נרצה בו - כרוב משלי זכריה כולם:
המדרגה הרביעית - שישמע דבר 'בחלום של נבואה' מפורש מבואר ולא יראה אומרו כמו שקרה לשמואל בתחילת נבואה שבאה אליו כפי מה שבארנו מענינו:
המדרגה החמישית היא - שידבר עמו 'איש בחלום' כמו שאמר בקצת נבואות יחזקאל "וידבר אלי האיש בן אדם וגו'":
המדרגה הששית - שידבר לו 'מלאך בחלום'; וזה - ענין רוב ה'נביאים' כאמרו "ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום וגו'":
המדרגה השביעית - שיראה 'בחלום של נבואה' כאילו הוא ית' ידבר עמו כמאמר ישעיה "ראיתי את יי וגו' ויאמר את מי אשלח וגו'" וכמאמר מיכיהו בן ימלה "ראיתי את יי וגו'":
המדרגה השמינית - שיבואהו חזון 'במראה הנבואה' ויראה משלים כאברהם 'במראה בין הבתרים' - כי המשלים ההם היו 'במראה' ביום כמו שהתבאר:
המדרגה התשיעית - שישמע דברים 'במראה' כמו שבא באברהם "והנה דבר יי אליו לאמר לא יירשך זה":
המדרגה העשירית - שיראה 'איש' ידבר עמו 'במראה הנבואה' כאברהם גם כן באלוני ממרא וכיהושע ביריחו:
המדרגה האחת עשרה - שיראה מלאך ידבר עמו 'במראה' כאברהם 'בשעת העקדה'. וזאת אצלי - העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בענינם - מאחר אשר התישב מה שהתיישב משלמות דבריות האיש כפי מה שיחיבהו העיון ואחר ההתנות במשה רבנו אבל אם אפשר שיראה הנביא עוד 'במראה הנבואה' כאילו האלוה ידבר עמו - הוא רחוק אצלי ולא יגיע כח פועל המדמה לזה ולא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים. ולזה באר בתורה ואמר "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" - שם ה'דיבור' ב'חלום' לבד ושם ל'מראה' הדבקות השכל והשפעתו - והוא אמרו 'אליו אתודע' שהוא התפעל מן 'ידוע' ולא באר שב'מראה' - שמע דבר מהאלוה:
וכאשר מצאתי כתובים יעידו בדבר שמעו הנביא ויבואר שהוא ב'מראה' אמרתי על צד ההשערה שאפשר שיהיה זה הדבר אשר ישמע 'בחלום' ולא יתכן כמותו 'במראה' הוא שיהיה האלוה ידמה לו שהוא ידבר עמו - זה כולו על צד המשך אחר הנראה. ואפשר שיאמר האומר שכל 'מראה' שתמצא בו שמע דיבור - יהיה תחילת הענין ההוא 'מראה' ואחר כן הגיע להשתקע ושב 'חלום' - כמו שבארנו באמרו "ותרדמה נפלה על אברם" ואמרו "זו - תרדמה של נבואה" - ויהיה כל דיבור שישמע על אי זה צד שישמע - 'בחלום' כמו שבא הכתוב "בחלום אדבר בו". אבל 'במראה הנבואה' לא יושג בו אלא משלים או השגות שכליות יגיעו בעבורם אל עניני חכמות כמו שיגיעו מן העיון כמו שבארנו - והוא אמרו "במראה אליו אתודע". ולפי זה הפרוש האחרון יהיה מדרגות הנבואה - שמונה מדרגות והעליונה שבהם והשלמה - שיתנבא 'במראה' בכלל ואפילו דיבר עמו איש כמו שנזכר:
ואולי תקשה עלי ותאמר כבר מנית במדרגות הנבואה - שיהיה הנביא שומע הדיבור מהאלוה ידבר עמו כישעיה ומיכיהו - ואיך יהיה זה ויסודנו - שכל נביא אמנם ישמע הדיבור באמצעות מלאך אלא משה רבנו אשר נאמר בו "פה אל פה אדבר בו"? - דע כי הענין כן ושהאמצעי הנה הוא הכח המדמה שהוא אמנם ישמע שהאלוה דיבר אתו 'בחלום של נבואה'; ומשה רבנו 'מעל הכפורת' 'מבין שני הכרובים' מבלתי השתמש בכח המדמה. וכבר בארנו ב"משנה תורה" הבדלי הנבואה ההיא ופרשנו ענין "פה אל פה" ו"כאשר ידבר איש אל רעהו" וזולת זה. והבינהו משם ואין צריך להשיב מה שכבר נאמר: