ליקוטי חבר בן חיים/חלק ב/תולדות הגאון חתם סופר
תולדות הגאון רבינו משה ברבי שמואל מפראנקפורט דמיין הנקרא בפי כל על שם ספרו חתם סופר.
זה משה האיש יצא לאור העולם בקהל פראנקפורט דמיין ביום ערב ש"ק סמוך לקבלת שבת ז' תשרי שנת תקכ"ג (כ"כ בכ"י בהגהותיו לפר"ח ה' ר"ח אצל מחזור רצ"א) שם אביו רבי שמואל נין ונכד להגאון ר' שמואל ר' חיים ר' ישעי'ס שהיה אב"ד בקהל פ"פ דמיין ושם אמו ריזל ממשפחת כהנים מזרע הגאון מרשש"ך הנקראים שאטנכ"ץ:
אביו ואמו הי' מתפרנסים מחנות קטנה בצמצום ומיום הולד להם הנער הזה היה אך זאת דאגתם כל היום לגדלו בקדושה. ולמען לא יביטו עיני הנער אל אשר באפשרות להביא ברעיוניו דמיונים פחותים היה האב מצניע את הנער בכל פעם עבר עמו מביתו לבית הספר תחת מעילו. והנער משה היה כבן ארבע שנים והוא בא בצהרים ביום א' מבית הספר לבית אביו ואומר אבי היום הזה יסרני אלופי קשות בשבט יען אמרתי כי לא אבין את אשר הגה מפיו אלי וכשאלו אביו מה היה הענין השיבו אלופי למד עמי בפ' בראשית עפר מן האדמה ותרגם לי בלשונינו ערד פאן דיא ערד ואמרתי אהובי רבי ומהיכן יקח ערד הלא מן הערדע ומה חידש לנו הכתוב שלקח הש"י ערד פאן די ערדע והוא גער בי בתחלה כי אתן לו מנוחה ובשאלי עוד הפעם שיבין לי אמריו יסרני קשות (ובאמת הוא קו' רש"י עיי' ותמצא ב' תי' על זאת) ולזאת הרע לאבי הנער ע"ד המלמד כי לא זאת אשר לא ידע פי' רש"י על הפסוק הלז עוד יבקש לסגור דלתי השכל לתלמיד פיקח ממנו. וכאשר מרה נפשו בקרבו אודות זאת הלך אצל הגאון מוה' נתן אדלר שהיה כעת הזאת תופש ישיבה בעיר פ"פ דמיין וסיפר לו דברי הנער והגאון השיב לרבי שמואל אבי הנער אם זכית לבן משכיל כזה למה תתניהו ללמוד אצל אחרים קחיהו בחיקיך ולמוד עמו ואבי הנער הצדיק הקשיב לקול הגאון ופנה מכל עמלו וישב לו ללמוד עם בנו והנער הלך וגדל עד אשר בהיותו בן שבע שנים כבר חידש חידושי שמעתתא ומפי תלמידיו שמעתי כי פעם אחת אמר חידוש א' במ' ביצה והתחילו התלמידים לפלפל על החידוש והשיב להם דילדותא היא בהיותי בן שבע שנים חדשתי זה הענין:
ובהיותו בן שמנה שנים עבר הגאון בעהמ"ח ס' פני משה על הירושלמי דרך העיר פ"פ דמיין והביא אבי הנער את הנער אליו לאמור כי יתן לו דף אחד בש"ס ללמוד בעצמו עם תוס' ורש"א והשתומם הגאון לאמור וכי נער קטן כזה ידע כמו אלה ובנסותו אותו פעם ראשון בתתו לו דף אחד ללמדו בבית אביו וכאשר ראה היאך ירד הנער ורך הלז לעומק הענין לא האמין כי למד כזאת מאליו ואמר לו פה בביתי אתן לך דף אחד ובסדר קדשים ואם תוכל להשיג אזי אאמין כי תורה שלך היא והגאון לא ידע כי אביו למד עמו על הרוב סדר קדשים ורוב בקיאותו לעת הזאת היה בסדר קדשים ולזאת התפלא הגאון בנסותו את הנער אם יבין וישכיל באמת את אשר למד בבית הגאון בפני עצמו וכראות הגאון הבנה יתירה זאת אשר לנער ביקש מעם אביו שימסור בידו הנער להיות לו לבן ויוליכנו עמו לארצינו הקדושה תוב"ב ואבי הנער נתרצה בזה אך אמו בכתה ומאנה לעזבו מביתה:
בהיותו בן עשר שנים ועודנו קצר הקומה בכל זאת עומד אצל חילוקא דרבנן לפעמים על תנור וכיריים למען לא ירמסוהו התלמידים הגדולים בקומה ממנו ומעל גב התנור הרבה להקשות ולפלפל עם הגאונים שהציעו החילוק:
בהיותו בן שש עשרה שנה גמר הש"ס כלו ושאל את פי רבו הגאון רבי נתן כ"ץ אדלר הסיום מן הש"ס במה יעשה והשיב לו רבו שיתענה הפסקה ג' ימים וג' לילות וכן עשה וסיפר פ"א לתלמידיו כי ביום השלישי לתענית לעת ערב הלך עם חביריו לטייל בין הקמות בשדה העיר פ"פ דמיין ופגע בהם בן בליעל ועמד עליהם להכותם וחביריו ברחו מעליו והוא נשאר אך לבדו עם הבן בליעל והרים הנער המעונה את ידו ונתן לבן בליעל הלז אחת על הלחי ומיד נפל לארץ מת:
בימים האלה התקינו ביניה' תלמידי הגאון רבי נתן כ"ץ אדלר לברור להם בסוף כל שבוע ושבוע סוגיא אחת בה ידרוש מדי שבת בשבתו אחד מבני החבורה את אשר חידש בסוגי' זאת אחד אחר חבירו בהיקף סביב ובהגיע תור ההיקף על הנער משה הלז הציע בבית אביו לפני חביריו את אשר חידש ובתוך החידושים הציע קושיא אחת מזקנו מרשש"ך ובהשתומם חביריו על עוצם הקושיא יצאו מפיו כדברים האלה אבל אבי זקני טעה בזה ויהי כשמוע אביו דברים האלו בערה בו חמתו על אשר היקל בכבוד זקינו שהיה גאון מפורסם בדורו והרים אביו את ידו ונתן לו אחת על הלחי בפני חביריו ויהי כשמוע הגאון רבי נתן אדלר כ"ץ את השמועה הזאת אמר לתלמידו משה הנ"ל הנני גוזר עליך שלא תדבר מהיום והלאה עם אביך דבר כי אם עוד יוסיף ליסרך על דברים כאלו יכול להרפות ע"י זאת חשקת למודיך והנער בא לבית אביו ואמר לאמו אמי רבי גזר עלי שלא אדבר עם אבי עוד והאב הצדיק קיבל כזאת מהגאון באהבה ולא ביקש מעונם[1] לאמור מדוע ככה עשית לי. ואמנם זאת היתה הסיבה אשר מרוב הצער מהענין הזה עזב הנער עיר מולדתו כאשר יבא לפנינו:
בעת ההיא נתקבל הגאון ר' נתן כ"צ אדלר לרב ואב"ד בעיר באסקאויץ במדינת מעהרן ויקח עמו תלמידו הנער משה שהיה אז כבר בחור מופלג וישימיהו למשמעתו בכל מסעיו והגאון לקח דרכו דרך עיר פראג והגאון נודע ביהודה שהיה אז בעיר פראג כבדו לדרוש בשבת קדש בביהכ"נ וכן עשה ומשם נסע לעיר באסקאויץ מקום אשר התאספו אל רבו הגאון תלמידים מופלגים ואחד המפורסם שבהם היה הגאון רבי חיים דייטשמאן שהיה בסוף ימיו אב"ד בעיר מולדתי קעלין ומרוב הפלגת חבר זה סיפר לנו רבינו משה כי בימים ההם החלו בני באסקאויץ להתלונן על הגאון רבם ופעם אחת עבר התלמיד רבי חיים הנ"ל ברחוב ושמע מהראש הקהל שחירף וגידף את רבו וסטרו על הלחי בתוך הרחובה ועל דבר זה באו פאליציי והוציאוהו מחוץ לעיר אמנם בעת צאתו הלך אחריו רבו הגאון עם כל בני הישיבה ללוותו וכן הגאון בעל מחצית השקל עם בני ישיבתו ורבו ליווהו עד כפר אחד שמה נתן לו מכתב אל הבעל הבית העשיר שהיה דר בכפר ההוא וישב שם בשקידה על תוה"ק כרבע שנה ובכל יום חמשי בשבוע הלכו אליו מופלגי התלמידים והציעו לפניו את כל אשר חידש רבם בשבוע העברה בשיעורין דיומא. אבל התלמיד רבינו משה ישב בבית משנאי רבו הגאון ולא פנה אל דבריהם וגם הם התרחקו מעליו ברצונם לדבר תלונות ויאמרו איש אל אחיו באו ולא נצער את הצדיק הלז והיה מרגלא בפומייהו האשכנז הלזה כלפי רבו לא בא לגבולינו כ"א למען יבא גם האשכנז הלז על רבינו משה לארצינו:
בשנת תקמ"ה פנה הגאון ר"נ מפני המחלוקת מעיר באסקאויץ כך נמצא לרבינו בהגהותיו על שו"ע או"ח סי' תמ"ג כ' וז"ל כשהיינו מסובין על השולחן מרנא חסיד שבכהונה כבוד מוה' נתן אדלר בשנת תקמ"ה בווין הרי כי בשנה זאת נסע הגאון דרך ווין לפ"פ עיר מכורתו ותלמידו הלך עמו עד עיר ווין ושמעתי בשם הגאון מוה' דניאל פרויסטיץ ז"ל שסיפר כי הגאון התאכסן אז בבית הגביר רבי נתן ארנשטיין ושלח את תלמידו לשוק לקנות איזו דברים לצורך החג ובשוב התלמיד לבית רבו טעה ונכנס בחדר בה היתה יושבת כלתו של הבעל אכסניא בגילוי ראש והמפרכס את השער שקורין פריזיער עומד אצלה ומפרכס שערה והוכיחה הבחור האכסנאי בחמת רוחו לאמור וכי כזאת יעשון בנות ישראל הנשואות והעתיר דבריו עליה עד אשר אמרה לחמיה אם לא יעזבו האכסנאים האלו מיד את ביתו היא תסור כהרף עין לבערלין לבית אביה ויבא ר"נ ארנשטיין הנ"ל לחדר הגאון ונתן תודה להתלמיד ע"ד אשר הוכיח את כלתו ובכל זאת ביקש מהגאון למען לא תחלל כלתו את חג הפסח שיסב דירתו אל דירה אחרת בבית אחר טובה הימנו ואתה בן אדם פקח עיניך וראה אם יש עוד נין ונכד לר"נ ארנשטיין בתוך בני ישראל ואלה תולדות פרועות ראש בבנות ישראל:
ואחר חג הפסח כאשר פנה הגאון לדרכו דימה תלמידו כי יקחהו עמו לעיר מולדתו אבל רבו אמר לו אתה לך והתיישב בעיר פרויסטיץ במדינת מעהרן ואם כי הרע מאוד בעיני התלמיד יען עיר פרויסטיץ מלבד שלא היה שם רב בעת ההיא היתה מלאה מבני כת שבתי צבי אשר שתל שם ליבל פרויסטיץ שר"י בכל זאת לא מלאו לבו לשאול את פי רבו מדוע גזר עליו כזאת כי אם הלך בתומו לעיר פרויסטיץ ואסף שמה אליו תלמידים אשר היו מוכשרים ללמוד גפ"ת ומלבד זאת נתקבצו אליו מדי שבת קדש כמה בעלי בתים וערך שיעור אגדה בענין פרשת השבוע לפניהם ורבינו זה מנעוריו נפשו חשקה בחיבורי הגאון מהר"י יעב"ץ וסידור עמודי שמים מהיעב"ץ היה שעשועיו ויהי ביום ש"ק אחד בבא הבע"ב בעיר פרויסטיץ לשמוע מפי הבחור האשכנז השיעור בא זקן אחד וישב למעלה בראש אצל רבינו והסידור היה מונח סגור על השלחן ויפתח הזקן הספר החתום וכראותו כי הוא סידור מהר"י יעב"ץ דחה אותו מעם פניו בשתי ידיו וממעשה הזה הבין רבינו כי האיש הזה מכת שבתי צבי וגער בו בחמת רוחו לאמור הלא אתה מכת שבתי צבי ומה תעשה בחבורתינו:
ושם משה הלך וגדל ובנתים נתקבל הגאון מוה' וואלף באסקאוויץ בן הגאון בעל מחצית השקל לרב בפרויסטיץ ובבאו העירה קיבל מכתב מאביו הגאון הנ"ל בו כתוב לאמור הנה שם עמך הב' מפ"פ אל תסור מכל אשר יורך ימין ושמאל וכן היה אחוה וריעות בין שניהם ושמעתי מפיו הקדוש אשר מבני ישיבתו של ר"וו באסקאוויץ באו מדי יום יום אל רבינו ללמוד על שלחנו שיעור טפל.
בימים ההם היה בפרויסטיץ איש ירא וחרד על דבר ה' ואשתו צדקת כאשר שמעתי מהללה מפי רבינו והאיש הזה התפרנס בכבוד והוא חשוך בנים והיתה לו אחות אחת וידבר על לב משה לישא אחותו זאת וכל מחסוריו יהיו על האיש גיסו ורבינו אך בתורה יהיה עסקו ויואל משה לשבת את האיש אבל קודם הנישואין שם לדרך פעמיו לעיר פ"פ לקבל ברכת אמו אשר עדן היתה בחיים ומלבד זאת היה לו בפ"פ אצל הגאון ההפלאה אלף זהובים אשר נדר לו דודו שהיה לו בן יחיד וחלה ונדר האלף זהובים לרבינו זה שיחי' בנו אכן הגאון הפלאה מנע ממנו הכסף באמרו כי אמו לא תתן לו רשות לעזוב עיר מולדתו ורבינו מיאן לשבת בעיר מכורתו יען היה שם הנהוג אשר בחורי הישיבה מרוב חשקם בתורה לא נשאו נשים עד היותם בני שלשים שנים וכזאת לא ישרה בעיני רבינו ואחרי כי כבר נתקשר עם בת גילו בעיר פרויסטיץ שם לדרך פעמיו לשוב לפרויסטיץ והכסף נשאר לעת כזאת ביד הגאון הפלאה ובנתים ירד הדוד המנדר מנכסיו והלוהו לו הכסף הלז ובידו נשתקע:
וסיפר לנו רבינו כי בעת נסיעתו לפ"פ היתה שבתו בעיר קעלין ובאותו שבת שבת שם זקן א' מרבני מעהרן לא רציתי לפרסם שמו וידרוש הרב בש"ק בעיר קעלין ואמנם רבינו דחה כל דברי שמעתתא שהציע הרב עד אשר לא היה יכול לדבר עוד ויהי ביום הראשון בבקר בא השמש של הרב הדורש לאמור כי רבו יבקש לדעת מי ומי היה אשר פלפל עמו בש"ק העבר ורבינו השיב לו כי הוא מקטני תלמידי הגאון ר"נ אדלר ואם הרב לא היה יכול לעמוד בפני קטני תלמידי ר"נ אדלר היאך יצא מפיו לאמור ככה יעשה לעיר באסקאוויץ ע"ד שמיאנו בו ובחרו באשכנזי הלז [כדברים האלה שמע רבינו מפי הרב בהתאכסנו יום אחד בקהלתו ובמעמד רבים סיפרו להרב מהמחלוקה בבאסקאוויץ וע"ז השיב הרב כדברים הנ"ל ולעת כזאת שם רבינו לפיו מחסום אבל שמר את הדבר]:
ויהי בימים ההם אחרי ששב רבינו מעיר מולדתו טרם נעשה הנישואין עם בת גילו יצא החוק מאת הקיר"ה אשר במדינת מעהרן לא ידור מי שאינו מבני מלכות הקיר"ה ואחרי כי תכלית הזיווג היה שיאכל עם גיסו הנ"ל על שלחן אחד ואם ילך לפי החק החדש לגור באשר ימצא מאין עזרו ועד"ז שאל במכתב את פי רבו הגאון בעל הפלאה לאמור אם ע"י גזירה זאת הופר הברית אשר כרת עם בת גילו או לא ויתמהמה תשובת רבו מפ"פ יותר מרבע שנה וידמה בעיני רבינו כי הפלאה לא יקבל אחריות להתיר וגם לאסור לא יאבה יען חפצו שידור רבינו בעירו כמו שבא למעלה ובגלל הדבר הזה שם רבינו בה' מבטחו והלך לעיר סעמניץ במדינת אונגארן לעשות נשואין עם בת גילו ויהי יום אחד אחר הנישואין באה לידו תשובת רבו מפ"פ אשר התמהמה על בי דאר הנה והנה ובה כתוב לאמור כי לית דין צריך בשש ובלי ספק יבא לעיר מולדתו ושמה בתופים יצאו לקראתו וירא רבינו כי מן השמים עכבוהו להאיר לבני דורו במדינתינו וישב משה ימים מספר בעיר סעמניץ:
ויהי בימים ההם באה הפקידה משר מדינת מעהרן לאמור אחרי כי האב"ד הגאון ר' וואלף באסקאוויץ בעת נשא אשתו מאובן ישן יצא ממשמר אנשי מדינת מעהרן ולתושבי אונגארן יחשב לזאת אין להם רשות לבני פרויסטיץ לקיים האב"ד הלז אצלם ויתאספו אנשי קהל פרויסטיץ ויכתבו בקשה לקיר"ה להטיב עמם אחרי כי האב"ד הלז כבר נתקבל בעדתם טרם יצא דבר המלך ודתו יחוננם הקיר"ה להרשות אותם שישאר הרב אב"ד על מכונו בקהלתם ויהי ככלות הסופר לכתוב כתב בקשה הלז אל הקיר"ה פתחו מאנשי העדה את פיהם ויאמרו אחרי כי אנחנו מחלים מאת פני הקיר"ה להטיב עמנו בדבר הזה נקומה ונבקשה בשולי המכתב אף על זאת לאמור כי בחור אחד בא זה כמה שנים מפ"פ לקהלתינו ולמד בחנם בלא כסף עם נערי בני ישראל לתועלתם יחונן נא הקיר"ה עדתינו ליתן רשות אשר גם הבחור הנ"ל ידור אצלינו ויעשה הסופר כן וטרם כלה מכתב בקשתו אודות האב"ד רצף אל בקשתו הראשונה גם בקשתו שניי' הזאת והדבר יצא מפי הקיר"ה לאמור ע"ד האב"ד אתן להאב"ד זמן שלש שנים לבחור לו מקום לשבת בארץ אונגארן וגם הקהלה תשתדל בתוך הזמן להשיג אב"ד אחר וע"ד הב' מפ"פ אשר הדריך נערי בני ישראל ע"ד התורה והמוסר הנה כל ארץ מעהרן פתוח לפניו יגור באשר ימצא וכבא הדת הלזה מאת הקיר"ה שם רבינו פעמיו לעיר פרויסטיץ עם נות ביתו לבית גיסו וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מגיסו משך ימים רבים ורבינו שקד על תוה"ק בשקידה רבה וכזה סיפר לי אחד מנאמני ביתו אשר בימים ההם עמד בכל לילה בשעה אחת עשרה בימות החרף ולא פסק מגרסתו עד אשר החשיך הלילה הבאה ומזה היה מקפיד כל ימיו אף לעת זקנותו שלא לישן בין שעה אחת עשרה לחצות לילה בנעוריו קם בחרף בשעה אחת עשרה ובזקנותו לא הלך לישן קודם חצות והיתה קבלה בידו כי המונע עצמו משינה בשעה הלז ניצול מעו"ק:
ואמנם גיסו אשר אסף רבינו לביתו לא זאת שלא נתקיים בו תיכף לת"ח ברכה כ"א ירד מדי יום יום במעלה אחורנית ואמנם אשת גיסו הצדקת לא חשכה בכל זאת משלחן רבינו המטעמים אשר אהב ורבינו לא ידע מאומה ממעמד גרוע של גיסו וגלל כן סירב מלקבל עליו עול רבנות אף כי נקרא לכמה קהלות ויהי בליל שבת קדש א' הביט רבינו על המצנפת אשר על ראש זוגתו ולא היה המצנפת של שבת קדש כי בימים ההם הי' מצנפת הנשים של זהב טהור בש"ק ושל זהב שוא בחול ויהי כשאלו לנות ביתו מדוע לא שמת לכבוד ש"ק מצנפת של שבת על ראשך ותחל האשה לבכות לאמור כי לא היה כסף בבית אחיה על יין קידוש והשכינה מצנפת של ש"ק למען הביא לרבינו יין לקידוש ויהי כשמוע רבינו הדברים האלה וישם אל לבו לאמור כי הקהלה אשר תבא בראשונה לקראו להם לאב"ד אל יסרב וילך אליהם וכן הי' כי באו בשבוע זאת שלוחי הקהלה מקהל דרעזניץ לקרוא אותו להם לאב"ד ורבינו קיבל מידם בלי איחור כתב הרבנות והלך אצלם ולא נודע לו ממכתביו באיזו שנה היה כזאת אבל בהתוכחה אנוש מתי יתבונן שחיבר כ' שמה כי חברה בדרעזניץ שנת תקנ"ז:
מקהל דרעזניץ במדינת מעהרן נתקבל לאב"ד לקהל מטערסדארף ולא נודע ממכתביו כ"א בשיר נפשי תגל שחיבר לסעודת הלוית מלכה כתוב על גבו שחיברו מט"ד תקס"ב:
במט"ד כבר יצא לו מוניטין בעולם כנמצא בס' חתם סופר כי הריצו גאוני דורו לו שאלותיו ואחד מיוחד היה הגאון רבי סענדר אב"ד ברעכניץ והיתה לו שמה ישיבה מפוארה משם יצא הגאון אמרי אש והגאון רבי וואלף טארצ'ס והגאון רבי זלמן באנהארד ושאר גאונים מפורסמים:
בהיותו יושב במט"ד הגיע אליו כתב רבנות מעיר נייטרא ולא אבה לקבל כי היה מרגלא בפומי' על הרבנים ההולכים מרבנו' לרבנות וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב רצה בזה כי מדרך השור אם גם ימצא לו עשב למרעהו ברגלי ההר ילך בחמת כחו לראש ההר וכ' אז לקהל נייטרא שיקבלו לרב חבירו הגאון ר' חיים דייטשמאן ולא אבו לשמוע לו את זה סיפר לי רבינו ביחוד:
בשנת תקס"ו קיבל כתב רבנות מקהל עיר חדש וראיתי בידי בני הצדיק הנגיד המנוח מוה' אברהם צבי לעמבערגר התנאים שכ' לעיר חדש אשר על דברתם יקבל הרבנות על שכמו ובני עיר חדש נתרצו לו בכל אשר ביקש וע"ד זאת יעד להם יום נסיעתו ממט"ד על יום ג' באיזו שבוע שהיה ובשבת קדש כבר דרש לאנשי קהלתו דרשת הרשות לנסיעתו אמנם ביום השני בשבוע הבאה הבערה יצאה לחלק בעיר מט"ד וספתה כל רחובותיה ובתיה ניצתו באש ונהיתה לעיר חריבה ושומימה ויהי כראות רבינו חרבן עירו קיבל עליו להשתתף בצערה ולא עזב את העיר מכל והניח הרבנות בעיר חדש וישב אז בעיר מט"ד בלחץ ודחק עד שסיפרו תלמידיו כי אפי' פרוטה יתירה לקנות בה נייר לכתוב חי' תורה לא היה לו ולא זאת אשר היתה פרנסתו דחוקה אף גם זאת הי' בכל עת דברי ריבות בין הבעלי בתים כי עפ"י חק מהשר עשטערהאזי בימים ההם לא היה רשות לאיש ישראלי לישא אשה בשבע קהלות אשר תחת השר אם לא יהי' לו אחוזת קרקע על שמו וגלל כן כל חדר וחדר היה לו בעלים אחרים ועתה אחר החורבן היו ריבות הרבה זה אומר עד פה היה גבולי וזה אומר עד פה ויום יום היה לרבינו יגיעה רבה בדבר הזה להביא כל איש על מקומו בשלום ואמנם עז פנים אחד הלך אצל שופטי השר לאמור הרב במט"ד יחלק הבתים כרצונו ויבא אליו השופט וישאלהו ע"ד בית א' שיאמר לו עד היכן תחומו של ראובן והראה לו באמה עד כאן והשיב השר מניין תדע זאת ויקח רבינו קרדום ובקע בקצה הכותל הנשאר אחר הלהב ויראהו כי סידור הלבנים פונה שם מצד א' למזרח ומצד אחד למערב והשיב השר אבל מהיכן שפטת כזאת טרם בקעת בקרדום והראה דלף הגג אשר רישומו ניכר וידוע כי הדלף דרכו להיות מונח בין ב' הגבולים וישתומם השופט על חכמתו:
ככלות שנת תקס"ו בתחלת שנת תקס"ז בתשרי התאספו בני קהל פרעסבורג לבית הקהל והיתה כת אחת אשר בקשה לקבל הגאון רבי שלום חריף בלאקונבאך וכת אחרת רצתה לקבל הגאון רבי עקיבא איגר מפרידלאנד ורוב בני הקהלה הסכימו וקבלו עליהם רבינו לרב אב"ד ושם הראש הקהל אז בפרעשבורג ר' זלמן בערנויער והיה קורא על עצמו עד יום מותו יש לי רב וככה כתב רבינו בצוואתו הנודעת תשרי שנת נפלאות.
ובפ' לך לך תקס"ז בא לפ"ב ויהי בהיותו על אם הדרך בכפר פאזענדארף[2] בין מט"ד לפ"ב בא לידו מכתב מפ"ב כי ימנע מלבא יען כל הבני תורה אשר היו בתוכם גאונים מופלגים כמעט כלם מתנגדים לו וכבר היה נבוך בדעתו אם לא ישוב אחור למט"ד ובהוועצו בינו לבינו בענין גדול הלז אם ליסע לפ"ב או לשוב למט"ד וישא עיניו והנה עומד לימינו אוהבו מדרעזניץ הרב החסיד המקובל מוה' מרדכי ברודא משוסבורג אבי הרב רבי נתן אב"ד בשוסבורג ז"ל ויען ויאמר ידעתי את אשר נבוך בו אל תירא ואל תחת לך לפ"ב וה' יהיה עמך ויהי האיש כאשר כלה לדבר כדברים האלה ואין תמונה לנגד עיני רבינו ואין איש והמשכיל יבין:
ועל זאת התאמץ רבינו לשום פעמיו לעיר הצדק ואיזו שבועות טרם הלך ממט"ד כ' לפ"ב באיזו סוגי' ידרוש בשבת ראשונה ויהי בליל ש"ק ורבינו ישב על שלחנו ויבא אליו אחד מאוהביו וגילה לאזנו לאמור כי משנאיו בפ"ב שחדו אחד מתלמידי רבינו בעודו במט"ד והעתיק בלחישה מקונטריסו חידושי הסוגיא אשר הכין וכעת הוא מועתק ושגור בפי כל לומדי תורה בפ"ב ועל כל דבור ודבור הכינו כמה פרכות ורבינו התחזק בנותן התורה ית"ש ופתח ארגז הספרים ולקח גמרא אחת בלי התבונן משם לאמור כי באותה מסכתא יהיה דרשתו ממה שיחננהו החונן דעת וכפתחו ראה כי הגיע לידו כרך סנהדרין והמס' שנפתחה לפניו היה מס' עדיות ויתבונן שמה באותו דף וימצא קו' חמורה מהמשניות שם בסוגי' שלמד ויהי כהחלו לדרוש והציע קו' חמורה זאת אשר לא היו נכונים עלי' והגיד הפלפול בענין קו' זאת בפני לומדי תורה ורובם הודו בחריפותו ובקיאותו ולא ארכו הימים והשלימו עם רבינו כל לומדי תורה וביאר על ידם רבינו הפסוק במשלי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ר"ל אם גם אויבי הצדיק המה צדיקים ומחלוקתם לש"ש ע"כ ישלים אתו והאגדה היתה בפ' לך לך:
ואחרי כי אשתו הראשונה עקרה היתה קרא על עצמו שם אתה זוכה לבנים כאן אי אתה זוכה לבנים והרבה בבכיה בענין זה והסכימו מן השמים שזכה אחר זמן בפ"ב לזרע ברך:
ותהי ראשית מלאכתו בפ"ב מלבד הרבצת הישיבה לקבץ מדי ערב חבורות חבורות של יושבי קרנות כל היום ולשים אותם חבורות חבורות של תורה ובכל חברה למד רב אחד מדי ערב פרשת השבוע עם רש"י משניות חיי אדם ספרי מוסר וכיו"ב וכל ההמון נפשם נקשרה בנפשו:
אבל בשנת תקע"א ארבע שנים אחרי בואו לפ"ב בא אליו לערב נגהי יוד שבט פ' בשלח אחד מאנשי הזמן להודיע כי הסכימו ביניהם לתקן להם בית ספר בו ילמדו שאר חכמות ומדעים וגם דברי תורה יהיו נטפלים שם לשאר חכמות והשיב לו רבינו כי זה לא יצלח ולא תקום ולא תהיה וההיא גברא העיז פניו מול רבינו ואמר לו אתה תראה דבר מי יקום ויהי בבקר שלח רבינו לכל בתי כנסיות אז בפרעסבורג להכריז כי היום יהיה ההספד על הרב הנפטר באויסטערליץ במדינת מעהרן ותמצא דרשא זאת אשר לא תמצא דוגמתה בכל דרשות רבינו בחלק שני הלזה בפ' בשלח וההמון נלבשו כלם יראת ה' ואהבת התורה מדרשה זאת עד שכמעט נעשה רושם בתוך הפריצים:
ותשקוט העיר בענין זה עד שנת תקפ"ז אשר אז הרימו שוב ראש האנשים והקימו להם בית ספר כאות נפשם וע"י בית ספר הלז התקשרו הכת הזאת באהבים ומהם כרתו ברית עם הרב חארינר באראד עד אשר בשנת תקצ"ב יצא הקול שעשו להם סעודת מריעות בט"ב ובשבת אחר ט"ב הקדיש הנדיב ה' גרשון לעמבערגר ע"ה ס"ת לביהכ"נ וימצאו בבית הנדיב על החינוך רוב בני הכת. ומשה דרש דרש בפ' השבוע ואתחנן עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרביך ואתם הדבקים וגו' וכי מה תימא יש בזה וכי לא כך היא המדה אבל באמת בחתימת פ' ואתחנן כ' ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו ומפ' תרגום אונקלס ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון עבדין בחייהון לאובדיהון הרי כי באמת ארחות ה' להיות לרשע טוב בעוה"ז אבל כל זה אם הרשע מרשיע לעצמו אבל אם בעדת צדיקים יעמדו מתי מספר רשעים להדיח הכלל בזה לא יאתה להאריך לרשע ברעתו וז"ש עיניכם הרואות אל תאמרו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך כי עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור כלם ממש השמידו ה' אלקיך מקרביך ומה טעם היה בזה יען ואתם חיים כלכם היום הדבקים בה' אלקיכם למען לא ידיחו אתכם ודבריו אלו עשו פרי למעלה ואין גם אחד מהכת הנזכרת שעלתה לו שנה:
ותשקוט העיר פ"ב ממטה זדון רק בית ספר שלהם נשאר להם לבדם והיה למוקש לקהל פ"ב כמעט עד היום הזה:
באותן הימים היה איש אחד בפ"ב אשר דבריו נשמעו אצל הקאמידאטה והלך אל השרים לאמור הנה הרב בעירינו מושך יותר ממאתי' נערי בני ישראל בלימוד התלמוד והתלמידי' אחרי יבאו ליותר מעשרים שנה יהיו נבערי דעת מכל וכל וע"ד מלשינות הלז באה הפקידה מהקאמידאטה אשר במשך ארבעה עשר יום לא ימצא אפי' תלמיד אחד בפ"ב ורבינו שלח אחרי המלשין ולא אבה לבא בצל קורתו והלך רבינו אל ביתו ודיבר אליו תחנונים לאמור אחרי כי הוא חשוב בעיני שרי הקאמידאטה ישתדל לבטל גזירה זאת ולא הטה אליו אוזן וישלח רבינו אחרי הנגיד ר' משה בעטעלהיים שהיה אז ראש הקהל בפרעשבורג וזכה משה הנזכר לבטל גזירה זאת:
ובשנת תקצ"ה כאשר מת זה משה האיש אמר רבינו בהספידו בכו בני הישיבה בכו כי לולא זה משה האיש כבר לא היה תלמיד בפ"ב ובאיש המלשין היתה יד ה' לרעה ויצא בתחלואים רעים מעולמו:
בשנת תקע"ב מתה אשתו הראשונה שלקח בפרויסטיץ כמובא בח"ס חלק יו"ד סי' קנ"ג וגם אחיה בפרויסטיץ אשר עלה בעושר אחרי ישב רבינו על כסא הרבנות כבר נפטר ונות ביתו הצדקת נשאת לאחר ובעת מותה הנחילה כל כלי כספה לרבינו ושמעתי מפיו כי רוב כלי כסף אשר לו המה מגיסתו הצדקת ורבינו לקח לו אשתו השניי' את בת הגאון רבי עקיבא איגר אב"ד בפוזנא בימים ההם ושמעתי כי בעת נשא רבינו אשתו הראשונה נולדה אשתו השניי' והיתה אשת רב מופלג שמו היה ר' אברהם משה ונתקבל לאב"ד בקהל פרויקירכן ובעת מתה אשת רבינו מת האיש הזה ונקראו על שמו כמה נערים בקהל פרויקירכן ורבינו נשא אשתו שמה היה שרל ועמה הביאה מבעלה הראשון בת אחת שמה ראדיש אשר נשאת להרב המופלג רבי יוסף שלעזינגער בנו של הגאון רבי בונם איגר אחי הגאון רבי עקיבא איגר אשר מלא הרבנות במט"ד אחרי צאת רבינו משם ואשתו השניי' ילדה לו בן אחד ושמו היה איצק ליב הנפטר בן שבע שנים והגאון רבי אברהם שמואל בנימן אשר מילא מקום רבינו בפ"ב והגאון רבי שמעון אב"ד בקראקא והרב מוה' יוזעפ וגם שבעה בנות מהם נפטרו שנים אחרי מיתת רבינו ויחי רבינו חיים נעימים עם נות ביתו אם הבנים שמחה עד שנת תקצ"ב:
בשנה הזאת הלכה לעולמה וצותה על זרעה שלא יתענו יום מיתתה ופסק רבינו לקיים צוואתה ובכל זאת בנה הגאון רבי אברהם שמואל בנימין היה נוהג לסיים איזו מס' ביום מיתתה דעד שתאכלנה באיסור עפ"י המנהג להתענות תאכלנה בהיתר ורבינו נשאר אלמן עד שנת תקצ"ה באותה שנה נשא אלמנת הגאון רבי צבי העללער שהיה אב"ד בעיר אובן לו לעזר והאשה הצדקת הזאת אמרה לתלמיד אחד אוהב מאח שלי כי אם גם בעלה הראשון היה מופלג בחסידות אבל מנהגי רבינו לא תוכל להתפלא עליהם למדי:
בשנת תקצ"ו בא חבר נעוריו הגאון רבי חיים דייטשמאן לפרעשבורג ושמחו הזקנים הנאהבים מנוער עד מאד זה בזה:
בשנת תקצ"ח הרגיש מדוה גיכט ברגלו אחת והוצרך גלל כן להתבטל כעשרה שבועות מלימוד הישיבה אחרי כי רחץ בעיר יערגען מדי יום במי גפרית שמה ונצטער עד מאוד על זאת עד אשר אמר אם לא אוכל ללמוד עם תלמידים למה לי חיים והיסורין האלו החלישו כחותיו עד אשר ע"י תענית שבעה עשר בתמוז כמעט חלש לבו והוצרך אז בשבוע הראשונה של חדש אב אשר לא היתה שבוע שחל בה תשעה באב לאכול בשר עוף ונצטער מאוד על זאת וככה אמר בפנינו בילדותי התענתי כל הג' שבועות בזקנתי נמנעתי לפחות ממאכלי בשר כל הג' שבועות ועתה באתי לידי כך לאכול אחר ר"ח אב עוד בשר עוף:
ובהגיע צום החמישי הפציר בו רופא ביתו ה' ליב קוה שלא להתענות ולא שמע בקולו ויום אחר התענית כעלות השחר נסע הרופא הנ"ל בנסיעת התו'[3] ה' זנוויל בריל לבקרו וקבלם בשמחה ואמר להם אף כי לא טעמתי בעט"ב יותר ממעט רוטב שקורין איינברענזופפע וישנתי כל ליל ט"ב על הקרקע בכל זאת לא הזיק לי התענית מכל וכל:
בעת ההיא סיים רבינו עם בני הישיבה בתחלת הקיץ מס' גיטין ועל סעודת הסיום בא אליו לבקרו הגאון רבי יחזקאל בנעטה מנייטרא ובהשעשעו עמו אמר לו הנה תלמידי אלו חביבים לי מן הכל אבל מעולם לא הודעתי כזאת לבעלי בתים ולא בקשתי מבעל הבית טובה בעד תלמיד למען אם יחר לבעל הבית אחד עלי לא ישפוך חמתו להנקם ממני על התלמיד:
ויהי כאשר יצא יצא הגאון רבי יחזקאל מאת פני רבינו אמר להתלמידים המלוים אותו עתה ראיתי עין בעין כי רבינו זה רוח הקדש שורה עליו כי כל דברים הנ"ל היו תוכחה אלי כי היה לו בשבוע העבר ריב גדול עם בעל הבית אחד בנייטרא אודות תלמיד אחד:
ואמנם שמחת הסיום נהפכה לאבל יען תלמיד מופלג אחד שמו היה רבי יהושע בן הרב רבי שמעלקי מעגרעסע ניזוק מרוב שמחה עד שנפטר ביום אחר הסיום ובשיעור הראשון בה' יי"נ בפ' אין מעמידין הספידו רבינו בפנינו אחרי כי לא היה יכול ללותו לבית מנוחתו מחמת יסורין הנ"ל:
ויהי כאשר סיימנו ה' יי"נ בתחלת הקיץ תקצ"ט גמר רבינו בלבו והודיע לנו שילמוד עמנו פ' איזה נשך ובהוודע כזאת נאספו לערך עשרים תלמידים שלא ברצון האחרים וכתבו לו כתב בקשה שילמוד עמהם מס' ביצה ונענע להם שלא ברצונו ובעת החלו אמר נצחוני בני נצחוני אבל זאת אומר לכם כי לא בחרתם לתועלתכם כי יותר היה לכם תועלת בפ' איז' נשך ולמד מס' ביצה עד סוגי' דמתוך וקראו על רבינו אל יפטר אדם כ"א מתוך דבר הלכה:
ובמשך ימי הקיץ פסקה לבנו הגדול ארוחה שהיה לו מדי שבוע מחמיו בעיר גארליץ וכתב לאביו ליערגען אבי מה אעשה אם אין קמח אין תורה והשיב לו בכתב בני אל תדאג ליום מחר מחר ירום ה' קרנך לתתך עליון לשם ולתהלה ולתפארת וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ולא נפל דבר מדבריו ארצה:
ויהי כבא רבינו אל ביתו בא אליו בנו הרב ואמר לו מניחומין שנחמתני לא אוכל לפרנס ביתי וחרה לרבינו על הדברים האלה והשיב לו בחמה וכי אקום היום מכסאי להושיבך עליו וינחם הבן על אשר הציק לאביו בזאת כך סיפר לי הרב בנו בעצמו והדבר יצא מפי רבינו ולא עלה שני ירחים עד שנתקיימו דבריו:
ואם יזכיני ה' לסיים ספרי ליקוטי חבר בהגיעי אי"ה לחלק החמישי אחבר שמה מכתב שכתבתי בעת ההיא לאחד מחבירי בו אודיע כי נתקיים בפטירת רבינו קשה סלוקן של צדיקים וכאן אקצר:
בליל הושענא רבא ת"ר עוד סיים בסוכתו התיקון לליל הו"ר בקבוץ אבל ב' שעות אחר חצות החלו יסורין בבית השתן לבא ובכל זאת התחזק והלך לביהכ"נ אבל באמצע פסוקי דזמרה הוכרח לשוב לביתו ונקראו הרופאים והגידו כי נר ישראל בסכנה ואזי נפתחו כל בתי כנסיות שבעיר והביהכ"נ הגדולה לא נסגר עוד יומם ולילה עד צאת נפשו הקדושה:
ביום שמחת תורה הכביד חליו ועשה הגאון מוה' דניאל פרויסטיץ פדיון נפש בעדו והיה צריך הפצר מהרב בעם עד שאבה העם לסעוד סעודת הצהרים כ"א רובם הלכו להשתטח על קברי צדיקים:
באסרו חג עשו לו שטר קנין על עשרים שנות חיים:
בליל כ"ה תשרי באו אליו אקר"וט ובקשו ממנו שימסור הישיבה לבנו בעהמ"ח ס' כתב סופר ותחת כן לאחר אריכות ימיו ימלא מקומו ובחכמתו הבין רמיזותם וקרא לבנו ובירכו ברכה ארוכה ערוכה בכל ושמורה וסיים בפ' ויכחשו אויביך לך וגו' וכפל פסוק זה ג' פעמים ובתוך הברכה הבטיחו שיהיה לימינו ואח"כ צוה עליו לבקש מחילה מבני הישיבה בעדו.
כחצות הלילה גבר חליו ודפק השמש על פתחי הבתים והעם מחציתם הלכו בחצות הלילה להשתטח על קברי צדיקים ומחציתם לבתי כנסיות ושינו אז את שמו ועשו פדיון לנפש על שמו החדש ואמרו אבינו מלכינו על הסדר בר מה' כתבינו:
כשתי שעות אחר חצות קרא להמצויים בחדר משכבו וביאר להם ד' רש"י בפ' וזאת הברכה שכ' לפני מותו סמוך למיתתו כי בחיי משה לא היה דרכו לברך העם ברכה כוללת כ"א ברכה לכל א' וא' ועכשו סמוך למיתתו הוכרח לברך ברכה כזאת והיינו וזאת הברכה הכוללת משום דבירך משה סמוך למיתתו והודה אז לבני הקהלה על שהחזיקו בישיבתו כשלשים וארבע שנה וברכם בבני חיי ומזוני וביקש שיסורו מחדרו השומעים אמרים הנ"ל ויבאו אחרים תחתיהם וכן נעשה ג' פעמים ובכל פעם הביע אמרים הנ"ל:
שתי שעות אחרי זה צוה שיקחו ממנו ע"י המאשין מי השתן והבין מהתלחש הבני חברא כי יחשבוהו לגוסס ואמר להם אינני גוסס עוד אתפלל אי"ה עמכם תפלת שחרית ובין שבע לשמנה שקורין האלב אכט יהיה העת וע"י לקיחת השתן שב רוחו והתפלל עם הצבור ושמע קריאת התורה כי היה אז יום ה' אך בעת תפילת והוא רחום כבר החלו עיניו לכהות ורמז על הרב מוה' שמואל כ"ץ מאובן ישן שהיה נסמך עליו להראות לו באצבע ואחר תפילת והוא רחום צוה להסיר תפילין רש"י ולהניח לו תפילין ר"ת:
ואחר התפלה צוה להביא לו מעט רוטב ובירך לפניה ולאחריה ואיזו רגעים אחרי כן יצתה נשמתו בטהרה. ואקר"וט לא הניחו ליכנס בעה"ב לבקש מחילה מהקדוש אם לא חתם תחלה על האיגרת הרבנות של בנו הממלא מקומו:
ועפ"י הבד"צ רצו לטהרו בביהמ"ד אבל חשך היום ולא מצאו לכבודו קרקע בתולה ומחמת יום השוק בעש"ק הרשו הב"ד לעשות הלויה קודם הטהרה ביום למען יוכלו בני הקהלה לפתוח החניות אחרי צאת קדשו וכמעט החלו ללותו מצאו לו קרקע בתולה ונודע מזה כי סבה מה' היתה יען כבודו חתם בעצמו כי כל הטהרות יהיו בבית ההקדש:
ואחר הטהרה הספידו הגאון רבי דניאל וקרא ג"כ הצואה לפני העם ואמר כי הוא מקבל עליו להיות בן רבינו לו לרב ומיד ענו כל העם ואמרו יחי רבינו ואחר ההספד של בד"צ וחתניו ובנו הגאון מקראקא הספידו בנו הממלא מקומו עד קרוב לחצות לילה אצל אבוקות של זפת ודבריו נעמו עד מאוד:
וסיפר לי הגאון לאחר זמן כי ההספד הזה היה מוכן אצלו ליאמר על זקינו הגאון ר"ע איגר כאשר צוה עליו רבינו אביו להספידו אבל אחר זה באה השמועה כי הגאון ר"ע גזר שלא להספידו והיה מוכן לזקינו מוכן לאביו בעוה"ר:
וביום א' פ' לך כתבו לבנו כתב הרבנות וישב על כסא אביו שלשים ושלש שנה ונתקיים יתנך ה' לשם ולתהלה ולתפארת כמו שבירכו אביו רבינו זכותו יגן עלינו נצח: