ירושלמי פסחים ד
מתוך: ירושלמי פסחים ד א (עריכה)
הלכה א משנה[עריכה]
מתניתין מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאינן עושין או ממקום שאינן עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת
הלכה א גמרא[עריכה]
כתיב (דברים טז) שם תזבח את הפסח בערב אין לי אלא הוא שלוחו מניין תלמוד לומר ובשלת ואכלת מה תלמוד לומר שם תזבח את הפסח בערב אינו בדין שתהא עסוק במלאכתך וקרבנך קרב אבל אסרו מלעשות מלאכה כהא דתני להן כל איניש דיהוי עלויה אעין וביכורין
האומר הרי עלי עצים למזבח וגיזורים למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום אמר רב יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהוו כל ישראל עולין לירושלם לית כתיב אלא (שם) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והכתיב (דברים יא) ואספת דגנך מי אוסף להן את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות על כל משמר ומשמר היה עומד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים תני עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל תני רבן שמעון בן אלעזר אומר כהנים ולוים וישראלים ושיר מעכבין את הקרבן רבי אבון בשם רבי אלעזר טעמא דרבי שמעון בן אלעזר (דברי הימים ב כט) כל הקהל משתחוים אלו ישראל והשיר משורר אלו הלוים וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים הכל עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד אלו הכהנים
ולכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל מניין שהשיר קרוי כפרה חיננה אבוי דרב ינטח בשם ר' בניה ולכפר על בני ישראל זה השיר מניין שהשיר מעכב ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בולוטה בשם ר' חנינה ולכפר על בני ישראל זה השיר הרי פסחי הרי קרבנן של כל ישראל הוא ותלו אותו מנהג אמר רבי אבהו שנייא הוא שאין הפסח קרב אלא משש שעות ולמעלן ר' אבהו בעי אמר הרי עלי עולה משש שעות ולמעלן מותר לעשות מלאכה משש שעות ולמטן ר"ר יוסה פסח שהקריבו בשחרית אינו פסח עולה שהקריבוה בשחרית עולה הוא כל הדברים תלו אותן במנהג נשיי דנהיגין דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא אינו מנהג עד יפני סדרה מנהג בתריי' ובחמשתה אינו מנהג עד יתפני תענית' מנהג יומא דערובתה אינו מנהג מן מנחתה ולעיל מנהג יומא דירחא מנהג א"ר זעירה נשייא דנהגן דלא למישתייה מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתייה מה טעם (תהילים יא) כי השתות יהרסון א"ר חיננא כל הדברים מנהג אעין דשיטין הוו במגדל צבעייה אתון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן מהו מיעבד בהן עבודה אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש ר"א בשם ר' אבון כל דבר שאינו יודע שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל והן מתירין לו וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל אין מתירין לו יושבין על ספסלו של עכו"ם בשבת מעשה בר"ג שישב לו על ספסל של עכו"ם בשבת בעכו אמרו לו לא היו נוהגין כן להיות יושבין על ספסלו של עכו"ם בשבת ולא ר"ל להן מותר לעשות כן אלא עמד והלך לו מעשה ביהודה ובהלל בניו של רבן גמליאל לרחוץ במרחץ בכבול אמרו להן לא נהגו כאן להיות רוחצין שני אחים כאחת ולא רצו לומר מותר כן אלא נכנסו זה אחר זה ועוד שיצאו לטייל בקורדקיות של זהב בלילי שבת בבירו אמרו להן לא נהגו כאן להיות מטילין בקורקדקיות של זהב בשבת ולא רצו לומר להן מותר כן אלא שלחו ביד עבדיהן ולא סוף דבר פסח אלא אפילו מנהג קיבלו עליהן חרמי טיבריה וגרוסי ציפורין דשושי עכו שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד ניחא גרוסי ציפורין דשושי עכו חרמי טיבריה ואינן ממעטין בשמחת הרגל צד הוא בחכה צד הוא במכמורת אפילו כן אינן ממעטין בשמחת הרגל רבי אימי מיקל לון שהן ממעטין בשמחת הרגל גלו ממקום למקום וביקשו לחזור בהן ייבא כהדא דא"ר בא בני מיישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול אתון שאלון לרבי אמרין ליה אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול אנו מה אנו אמר להן מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש ואין אדם נשאל על נדרו תמן משנהדר נשאל ברם הכא אבותיכם נדרו כל שכן יהו מותרות א"ר חנניה לא מן הדא אלא מן הדא ר' תלמידיה דר' יודה הוה דר' יודה אמר אסור לפרש בים הגדול ר"ש בן לקיש שאל לר' יוחנן ואינו אסור משום בל תתגודדו א"ל בשעה שאלו עושין כב"ש ואלו עושין כב"ה ב"ש וב"ה אין הלכה כב"ה א"ל בשעה שאלו עושין כר"מ ואלו עושין כר' יוסה ר"מ ור' יוסי אין הלכה כר' יוסי א"ל תרי תניין אינון על דר"מ ותרין תניין אינון על דר' יוסי א"ל הרי ר"ה וי"ה ביהודה נהגו כר"ע ובגליל נהגו כר' יוחנן בן נורי אמר רבי שנייה הוא שאם עבר ועשה ביהודה בגליל ובגליל ביהודה יצא הרי פורים הרי אלו קורין בי"ד ואלו קורין בט"ו א"ל מי שסידר את המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר ניחא ממקום שעושין למקום שאין עושין ממקום שאין עושין למקו' שעושין ויבטל שהרי כמה בטילין יש לו באותו מקום ר' סימון בשם רבי יוחנן במתמיה
מתוך: ירושלמי פסחים ד ב (עריכה)
כיוצא בו המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער רבי יהודה אומר צא והבא לך אף אתה
גמרא
כולו מטיבריה ולא כלו מציפורין אמר לו מציפורין הבאתים אם אין את מאמינני צא והבא לך אף אתה ר' חנניה ור' פינחס ר' יודה ור' יוסה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן אוכלין על המופקר ואין אוכלין על השמור ר' יוסי אומר אף על השמור אמר לון מן השמור הבאתים ואם אין את מאמינני הרי שדה פלוני משומרת לפניך צא והבא לך אף אתה
מתוך: ירושלמי פסחים ד ג (עריכה)
מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעכו"ם מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ואל ישנה אדם מפני המחלוקת ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחים שלמין ושבורין רבי יהודה מתיר בשבורה בן בתירה מתיר בסוס
גמרא
מותר לגדל א"ר בא כגון מהיר שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל הוון בעיי מימר מאן דמר מותר למכור מותר לייחד מאן דאמר אסור למכור אסור לייחד ר' יונה רבי לעזר בשם רב ואפילו כמאן דאמר מותר למכור אסור לייחד מה בין למכור מה בין לייחד תמן מכיון שהוא מוכרה לו כבהמתו של עכו"ם היא ברם הכא בהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין למה שהיא מוציאה מידי גיזה הגע עצמך שהיתה עז שהוא מוציאה מידי בכורה הגע עצמך שהיה זכר שהוא מוציאו מידי מתנות מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה מה בין גסה מה בין בהמה דקה בהמה גסה יש בה חיוב חטאת בהמה דקה אין בה חיוב חטאת ואינו חולב ואינו גוזז תמן הוא מתחייב ברם הכא היא מתחייבת וכיון שהוא מוכרה לו לא בהמתו של עכו"ם הוא ברם הכא בהמתו של ישראל הוא והוא חשוד עליה א"ר אימי בבליי בשם רבנין דתמן פעמי' שהוא מוכרה לו לניסיון והוא מחזירה לו לאחר ג' ימים ונמצא עובר עבירה בבהמתו של ישראל מעתה לניסיון אסור שלא לניסיון מותר זו מפני זו עבר ומכר קונסין בו כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג מניין שקונסין בו למנהג חד ב"נ זבין גמלא לחד ארמאי אתא עובדא קומי רשב"ל וקנסיה בכיפלה בגין דייחזר ליה גמלא א"ר יוסה בי ר' בון לסרסור קנסו והוון צווחין ליה ברא דמסרסק לארמאה מה ר' שמעון בן לקיש כר' יודה דתנן בשם ר' יודה הלוקח בהמה מן העכו"ם וילדה בכור מעלה עמו בשוה ונותן חצי דמים לכהן נתנה לו בקבלה מעלה עמו אפילו עשר דמים בשוה ונותן כל הדמים לכהן וחכמים אומרים הואיל ואצבע העכו"ם באמצע נפטרה מן הבכורה ר' שמעון בן לקיש כר' יודה ורבה מן דרבי יודה מה דאמר רבי יודה משום הילכות בכורה מה דאמר רבי שמעון בן לקיש משום הילכות בהמה גסה רבי יודה מתיר בשבורה לא אמר רבי יודה אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות אמרו לו והרי מביאין לה זכר ונרבע' ממנו א"ל אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאות אמרו לו והרי מביאין לו נקיבה והוא רובעה והיא יולדת רב אבון בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע תמן תנינן הלוקח עובר חמורו של עכו"ם המוכר לו אע"פ שאינו רשאי המשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי לית הדא אמרה שאסור להמציא להן עבדים אמר ליה כבר קדמך רבי אבון דמר ר' אבון בשם רבנין דתמן זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע בן בתירה מתיר בסוס לא אמר ר' יודה אלא בסוס זכר שהוא הורג בעליו במלחמה יש אומרים שהוא רץ אחר נקיבה ויש אומרים שהוא עומד ומשתין מה נפק מן ביניהון הסריס מאן דמר שהוא רץ אחר נקיבה זה אינו רץ אחר נקיבה מאן דמר שהוא עומד ומשתין אף הוא עומד ומשתין דברי חכמים רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה לכשיזקין הוא כודנו בריחיים ר' יוסה בי רבי בון בשם ר' חונה בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד דתני הוציא בהמה וחיה ועופות בין חיים בין מתים חייב ר' נתן אומר מתים חייב חיין פטור רבנין אית להון משום חייב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין כשיטתו השיבוהו כשמתוך שאת אומר משום הלכות בהמה גסה אוף אית לן לכשיזקין הוא כודנו בריחיים ר' אומר אומר אני שהוא אסור משום שני דברים משום כלי זיין ומשום הלכות בהמה גסה ותני כן חיה גסה כבהמה גסה מאן תניתא רבי דברי חכמים ר' ביסנא חנין בר בא בשם רב חיה גסה כבהמה דקה
מתוך: ירושלמי פסחים ד ד (עריכה)
מקום שנהגו לוכל צלי בלילי פסחים אוכלין מקום שנהגו שלא לוכל אינן אוכלין מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואו' אפילין ועל גבי החולין
גמרא
ר' בא בעא קומי ר' אימי אפי' בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף סברין מימר אפי' ביצה אפי' קולקס א"ר יודן בי ר' חנין ובלבד מן השחטה תני ר"ש בן אלעזר אומר יה"כ שחל להיות בשבת אפילו במקום שלא נהגו להדליק מדליקין ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ר' יוסה בן שאול בשם רבי הלכה כר"ש בן אלעזר דרש ר' חייה בר בא לטיבריה כהדא דר"ש בן אלעזר ר' יוסה אמר לה רבי שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ר' חזקיה ואמרי לה ר' יעקב בר אחא בשם ר' שמואל בר נחמן מקום שנהגו להדליק משובח ממקום שנהגו שלא להדליק א"ר ירמיה תדע שהוא כן שהרי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אפילו מקום שנהגו שלא להדליק מדליקין ר' בא ור' סימון תריהון אמרין תדע לך שהוא כן שהרי האיש הזה צנוע ואינו משמש מטתו לאור הנר בין כמ"ד מדליקין בין כמ"ד אין מדליקין מפני הרגל עבירה מאן דאמר מדליקין שהוא רואה ומתבייש ומ"ד אין מדליקין שלא יראה ויתאוה תני אפילו בתי כנסיות ובתי מרחציות לכן צריכה אפילו מקום שלא נהגו להדליק מדליקין יה"כ שחל להיות בשבת מהו להדיח כבשין ושלקות מן המנחה ולמעלן רב אמר אסור ר' לעזר אמר מותר ר' יעקב בר אחא בשם ר' אלעזר מה טעם אמרו מדיחין כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן מפני סכנה שנייא היא יה"כ שחל להיות בחול התיב ר' חנניה חברון דרבנין מתניתא פליגא על ר"א יה"כ שחל להיות בשבת חלות מתחלקת לערב שנייא היא שע"י שהוא דבר קל שמא ישכח ויאכל התיב ר' פינחס מתניתא דר' לעזר פליגא עלוי יום הכפורים שחל להיות בשבת שבתון שבות ובחול שבתון שבות אם בחול את שובת לא כ"ש בשבת לא צורכה דלא אפילו דברים שאת מותר לעשותן בחול את שובת עליהן בשבת ואי זו זו הדחת כבשים ושלקות רבי יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו נראין דברים בדבר שדרכו לבוא בצונין אבל דבר שדרכו לבוא ברותחין עד דיידא גלשה הוא מקנב אמר ר' מנא אם אומר את כן אף מתבייש ולא מקנב ונמצא בא לידי סכנה ר' בא בעא קומי ר' אימי מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי רבי יעקב בר אחא שאל לרבי חייה ולרבי יסה מהו להדיח כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן אמר ליה שרי רבי זעירה בעא קומי רבי אימי מהו מימר לחליטה עבד לי חליטה אמר ליה שרי עבד לי תופין שרי עבד לי פתילה אמר ליה לא מה בין זה לזה זה אוכל נפש וזה אינו אוכל נפש
מתוך: ירושלמי פסחים ד ה (עריכה)
מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אינן עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין ר' שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים
גמרא
רבי אבון רבי שמעון בן לקיש בשם רבי יודן נשייא כמתמיה יעשו כל אדם עצמן תלמידי חכמי' כל עצמן לא גזרו חכמי' בטילה בתשעה באב
מתוך: ירושלמי פסחים ד ו (עריכה)
וחכמים אומרים ביהודה היו עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל לא היו עושין כל עיקר הלילה ב"ש אוסרין וב"ה מתירין עד שתנץ החמה
גמרא
הא יום אסור רבי לעזר בשם רבי הושעיה יום פסח הוא לה' רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן רבי לא בשם רבי לעזר שני תלמידים שנו אותה אמר רבי זעירא אשכחית אמר תלתא אינון חד אמר אסור וחד אמר מותר וחד אמר מנהג
מתוך: ירושלמי פסחים ד ז (עריכה)
ר"מ אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לי"ד גומרה בי"ד אבל לא יתחיל בה בתחילה בי"ד אע"פ שיכול לגומרה וחכ"א שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטים והספרים והכובסין ר' יוסי בי ר' יהודה אומר אף הרוצענים
גמרא
ובלבד דבר שהוא לצורך המועד אבל לא יתחיל בארבעה עשר אפילו דבר שהוא לצורך המועד וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין שכן נזירין ומצורעין מגלחין במועד הכובסין שכן דרך העולין מטומאה לטהרה להיות מכבסין במועד רבי יוסי בן ר' יהודה אומר אף הרוצענין שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנין מנעליהן וסנדליהן במועד ורבנין אמרין עשירים היו בבהמה היו עולין
מתוך: ירושלמי פסחים ד ח (עריכה)
מושיבין שובכין לתרנגולין בארבעה עשר תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גורפין מתחת רגלי הבהמה בארבעה עשר ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אף על פי שאינן לצורך המועד
גמרא
הא במועד אסור אין מרביעין את הבהמה במועד אבל מוליכין אותה לבקורת ר' יודה אומ' חמורה שהיא תובעת זכר מרביעין אותה שלא תיצן ושאר כל הבהמה מוליכין אותה לבקרות ומקיזין דם לאדם ולבהמה במועד ואין מונעין רפואה מאדם ומבהמה במועד תרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה והן שיחזירוה שלשה ימים למרידה ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה והוא שישבה על ביצה שלשה ימים מעת לעת א"ר מנא מתניתא אמרה כן שלשה עשר ארבעה עשר חמשה עשר ומקצת היום ככולו א"ר אבון תיפתר שישבה מאיליה ולית ש"מ כלום זבל שבמבוי מסלקו לצד שברפת ושבחצר מוציאו לאשפה א"ר בא הדא דתימר בחצר קטנה אבל בחצר גדולה מסלקו לצד הרפת בין גדולה בין קטנה מוציאו לאשפה אמר רבי בא מפני שניוולה קשה
מתוך: ירושלמי פסחים ד ט (עריכה)
ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל ג' לא מיחו בידם אלו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידן אלו שמיחו בידן מתירין בגמזיות של הקדש ואוכלין מתחת הנשרים בשבת ונותנין פיאה לירק ומיחו בידן חכמים
גמרא
מאן תנא קוצרין ר"מ מאן תנא גודשין ר' יודה א"ר יעקב בר' סוסיי קומי ר' יוסי כל עמא מודיי שקוצרין וכל עמא מודיי שאין גודשין מפליגין בהרכבת דקלים ר"מ אומר מרכיבין דקלים כל היום וברצון חכמים היו עושין ר' יודה אומר לא היו עושין ברצון חכמים כיצד היו כורכין את שמע אמר רב אחא אמר רבי זעירה א"ר לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ר' יוסה אמר ר' זעירה ר' לא שמע ישראל ה' וגו' אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך דברי רבי מאיר רבי יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כיצד היו מתירין בגמזיות של הקדש אמרו להן חכמים אין אתם מודין לנו בגידולי הקדש שהן אסורין אמרו להן אבותינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באו ונוטלין אותן בזרוע מה רבנין סברין מימר קורות ופירות הקדישו אפילו תימר קורות הקדישו ופירות לא הקדישו צריכא לרבנין המקדיש שדה אילן מהו שישייר לו מן הגידולין נשמעינה מן הדא משנודעו העוללות העוללות לעניים שנייא היא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מעתה אפילו לא נודעו העוללות יהו העוללות לעניים שנייא היא שהוא כרם להקדש כהדא דתני הנוטע כרם להקדש פטור מן הפרט מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית ר"ז בשם ר' יוחנן (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו ר' חייה בר אבא בעא קומי דר' מנא לאוכלו בלא פדיון אי אפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון פדותו ולאוכלו אין אתה יכול שלא יהא כלוקח לו קורדום מדמי שביעית אמר ליה הגזבר היה מחלפן ביד אחר א"ר מתנייה למה לי נן פתרין לה דברי הכל כההיא דמר ר' יוחנן דברי ר' יוסה מפני שקדם נדרו להבקירו והכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו א"ר יוחנן וחורון כר' יוסה לית הדא פליגא על ר' יוחנן דרבי יוחנן אמר מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה שנייא היא בערים שדרכו לבחן אפילו על דר' אושעיה לית היא פליגא דרבי הושעיה אמר רומס הייתי זיתים עם רבי חייה הגדול ואמר לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה שנייא היא שכל רוגלות ורוגלות אומן בפני עצמו רבי אבא בר כהנא בעא קומי רבי אימי המשכיר בית לחבירו ונצרך לדמיו א"ל לא עלה על דעת שימות ברעב ר' זעירא רבי לא תריהון אמרין מיסתיוסיס באוני הוא ונקנית במקח תני המשכיר בית לחבירו ועמד והקדישו הרי זה דר בתוכו ומעלה שכר להקדש אימתי בזמן שלא הקדים לו שכרו אבל בזמן שהקדים לו שכרו הרי זה דר בתוכו חנם ביומוי דר' מנא הוות נימורת בציפורין והוון בניהון מישכונין גבין מדאתאי מיזל לון אפיק ר' מנא כדון כהיא דר' אימי אמר לא דאנא סבר כדעתיה אלא בגין ציפרייא דלא יחלטון בניהון ואוכלין מתחת הנשרים מהן נן קיימין אם בשנשרו מעי"ט דברי הכל מותר אם בשנשרו בי"ט דברי הכל אסור אלא כי נן קיימין בסתם ונותנין פיאה לירק לא היו נותנין אלא מן הלפת ומן הקפלוטות שליקיטתן כאחת רבי יוסה אומר אף לאכרוב מעשה בבן מביא יין שנתן בנו פיאה לירק לעניים ובא אביו ומצאן עומדין על פתח הגינה אמר להן הניחו מה שבידכם הניחו מה שבידן ונתן להם בכפליהן מעושרין לא שהיתה עינו צרכה אלא שהיה חושש לדברי חכמים חד זמן צרכין רבנן נידבא שלחון לר' עקיבה ולחד מן רבנין עמיה אתון בעיי מיעול לגביה ושמעון קליה דטלייא א"ל מה ניזבין לך יומא דין א"ל טרוכסמין לא מן יומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל שבקון ליה ואזלון לון מן דזכין כל עמא אתון לגביה אמר לון למה לא אתיתון גביי קדמיי כמה דהויתון נהיגין אמר כבר אתינן ושמעינן קליה דטלייא אמר לך מה ניזבון לך יומא דין ואמרת ליה טרוכסימון לא מן דיומא דין אלא מן דאתמול דהוא כמיש וזליל אמר מה דביני לבין טלייא ידעתין לא מה ביני לבין בריי אע"פ כך אזלון ואמרו לה והיא יהבה לכון חד מודיי דדינרין אזלין ואמרין לה אמרה לון מה אמר לכון גדיל או מחיק ואמרי לה סתם אמר לן אמרה לון אנא יהבה לכון גדיל ואין אמר גדיל הא כמילוי ואין לא אנא מחשבנא גודלנה מן פרני כיון ששמע בעלה כך כפל לה את כתובתה