ירושלמי סוטה דף לט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמה מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

הלכה י גמרא[עריכה]

כתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם אין לי אלא בראש העם בסוף העם מניין תלמוד לומר פקדו ופקדו עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל רבי ישמעאל כר מאיר דר מאיר צווח לסופיה דחבל רישיה אמר ר מאיר כתיב (קוהלת ב) החכם עיניו בראשו הכסיל במה ברגליו אמר רבי אבא מרי החכם עד שהוא בראשו של דבר הוא יודע מה בסופו (בראשית מט) גד גדוד יגודנו גייסא אתי מגייסתיה והוא מגייס ליה כיני מתניתא שתחילת נפילה ניסה אמר ר יוחנן משמעות ביניהון ר יהודה היה קורא למלחמת הרשות מלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפי חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רב חסדא מחלוקת ביניהון רבנין אמרין מלחמת מצוה זו מלחמת דוד מלחמת חובה זו מלחמת יהושע רבי יהודה היה קורא מלחמת רשות כגון אנן דאזלין עליהון מלחמת חובה כגון דאתיין אינון עלינן כתיב (מלכים א טז) והמלך אסא השמיע את כל יהוד אין נקי מהו אין נקי ר סימון ורבנין רבי סימון אין נקי לביתו שעה אחת ורבנין אמרין לית רבי בריבי:

הלכה א משנה[עריכה]

עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר (דברים כא) כי ימצא חלל באדמה וגו ויצאו זקניך ושופטיך ושלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד:

הלכה א גמרא[עריכה]

לא מסתברא דלא וענו ואמרו:

 

עין משפט