ירושלמי נזיר ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



הלכה א משנה[עריכה]

שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב

הלכה א גמרא[עריכה]

הטומאה דכתיב (במדבר ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא תגלחת דכתיב (שם) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב (שם) כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר תני רב זכיי קומי רבי יוחנן זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת א"ל רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואתבדת ואינו חייב אלא אחת עד דלא יתברינה בידיה יש כאן אחת ואין כאן הנה מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת רבי בא בר ממל בעא קומי רבי זעירא ויהא חייב על כל אחת כמה דתימא בשבת (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה כלל (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט והלא הבערה בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד מה הבערה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו וכא (שמות כ) לא תעבדם כלל לא תשתחוה פרט והלא השתחויה בכלל היה ולמה יצאת מן הכלל ללמד לומר לך מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו אמר לך בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר ובע"ז כלל שהוא בצד הפרט א"ל והכתיב (שמות לד) לא תשתחוה לאל אחר הרי שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר אמר ליה מכיון שאין את למד מצידו אפי' ממקום אחר אי את למד חברייא אמרי לא שנייא היא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא בשבת כלל ואחר כך פרט ובע"ז פרט ואחר כך כלל רבי יוסי אומר לא שנייא בין שכלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל כלל ופרט הוא בשבת כלל בעבודתה ופרט בעבודתה ובע"ז כלל בעבודתה ופרט למלאכת הגבוה אמר רבי מנא הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה ותייא כהדא דתני חזקיה (שמות כב) זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה או חלף דבר שהוא מעשה מלמד דבר שאינו מעשה אינו מלמד א"ר ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין בשבת מה טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן (במדבר לה) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות שנאמר להלן בתי דינין אף מושבות שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר אמר ר' שמואל בר אבדומא מכיון דתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד וכא חרצנין וזגין בכלל היו ויצאו מן הכלל ויחלקו ולא יצטרפו אלא תמן כלל במקום אחד ופרט במקום אחר וכא כלל ופרט במקום אחד והא חברייא אמרי לא שנייא בין כלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא אלא תמן כלל ואח"כ פרט וכא פרט ואח"כ כלל והא רבי יוסי אמר לא שנייה בין כלל ואחר כך פרט בין פרט ואחר כך כלל כלל ופרט הוא תמן שלא לצורך יצאו ולמה יצאו למעט העלים והלולבים והא תני משום רבי אליעזר (במדבר ו) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל אף העלים והלולבים במשמע תמן לצורך נכללו ברם הכא שלא לצורך נכללו ולמה לצירופין אזהרה לאוכל נבילות מניין (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה עד כדון נבילה טריפה מניין אמר רבי יוחנן נבילה וכל נבילה לרבות הטריפה האוכל אבר מן החי מטריפה רבי יסא אמר אתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר חייב שתים ר' שמעון בן לקיש אמר אינו חייב אלא אחת מה טעמא דרבי יוחנן לא תאכל כל נבילה (דברים יב) ולא תאכל הנפש עם הבשר מה טעמא דר' שמעון בן לקיש אמרו חברין קומי רבי יוסי אתייא דרבי שמעון בן לקיש כהדא דתני ר' אליעזר בן יעקב (שמות כב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל מה טעמא דר' שמעון בן לקיש חברייה קומי רבי יוסי רבי שמעון בן לקיש סבר בטריפה כרבי יוחנן אין יסבור כן שיהא חייב שתים אמר לון אפי' דיסבור כן לא יהא חייב אלא אחת שנייא היא שחזר וכלל התיבון (ויקרא ז) חלב לא תאכלו (שם) ודם לא תאכלו וכתיב (ויקרא ג) כל חלב וכל דם לא תאכלו מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת אמר לון אילו היה כתיב חלב ודם יאות לית כתיב אלא כל חלב וכל דם לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו והא כתיב (במדבר ו) וכל משרת ענבים לא ישתה וכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת אמר לון אין הוה כתיב מחרצנים וזג יאות לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו רבי אומר לחברייא הוו ידעין דאיתפלגון רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש אבר מן החי שחלקו ואכלו דברי הכל פטור מה פליגין בשחלקו בפיו ואכלו ר' יוחנן עבד פיו כלפנים רבי שמעון בן לקיש עבד פיו כלחוץ אמרין ליה את מה אמר אמר לון אנא אמרי לכון הרי עולם פליגין ואתון אמרין אכן אין כיני אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב למה דרך אכילה היא נמלה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי מיישא שאל לרבי זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמר ליה תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו ברם הכא יש כאן איסור ואין כאן טומאה רבי בא בן רבי מלל בעי כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמר רבי יוסי בי רבי בון בכל מקום לא נהנה חיכו כזית רבנין דקיסרין אמרי רבי ניסא שאל פרידים של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מה אנן קיימין אי משום משקה כבר תנינן אין מטמא משם משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים רבנן דקיסרין אמרי תיפתר שבלען טריפה שעשאה נבילה ר' יסא בר ברתיה דרבי יסא בשם רבי ירמיה איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אומר חייב שתים ורבי שמעון בן לקיש אמר אינו חייב אלא אחת אמר רבי אלעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי ודא מסייעא לרבי יוחנן (ויקרא ז) וכל נפש אשר תאכל כל נבילה מה ת"ל וטריפה אם טריפה חיה והלא כבר נאמר נבילה אם טרפה מתה הרי היא בכלל נבילה ויימר נבילה היא ר' אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה טעמא דרבי יוסי (ויקרא ב) לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שמונה שרצים בלבד אלא כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן התיב רבי אלעזר הרי איברי בהמה טהורין מטמאין כל שהן ואכילתן כזית וקבלה מהו וקבלה כאיניש דאמר בעל דינא קבליה חייה בר בא אמר לא כל נבילה התורה השוות כל האכילות שבתורה כאחת התיב רבי חנינה הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן כזית בין לדם בין לבשר רבי שמואל בר סוסרטי בעי מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים משום (דברים יד) לא תאכלו כל נבילה ומשום (דברים יב) לא תאכל הנפש עם הבשר ומשיבין טהורין על הטמאים וכי רבי אליעזר לא השיב טהורין על הטמאים מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש משום לא תאכל כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר ומשום (דברים י) מבשרם לא תאכלו רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת משום ברייה רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת והוא שיהא בהן כזית אכל מן הריסוסין ויש בהן כזית חייב אכל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים אף בצירופי נזיר כן אכל מן הצירופין ויש בהן כזית חייב אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתים רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן כזית ונמלה חייב שתים אין כיני אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להן נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים רבי אבהו בשם רבי יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט ואתייא כיי דמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה נבילה שביטלה בשחוטה בטל מגעה דבר תורה רבי אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור הותיב רבי חייא בר יוסף קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב ולא טעם טעם ממשו של איסור ואת אמר לוקה וקבלה וא"ר בון בר חייה קומי רבי זעירא מאי וקבלה כאינש דאמר בעל דיניה קבליה רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר אמר רבי זעירא כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור אמר ר' בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעה לר' זעירא כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה על דעתיה דר' בא בר ממל מכיון שאכל ממנה כזית יהא חייב מתניתא מסייעה לרבי בא בר ממל ממשמע שנאמר (במדבר ו) וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל וכי מה הניח הכתוב שלא אמר אלא לפי שנאמר (שם) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכתיב (שם) מיין ושכר יזיר מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהו ויש בהן כדי לצרף כזית חייב מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן דין הוא שנעשה בהן טעם כעיקר מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין וקשיא על דרבי זעירא בכל אתר את אמר עד שיטעום וכא את אמר אפילו לא טעם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתייה כזית רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב אמר רבי חנניה והוא דשרייה בכזית יין רבי אימי בשם רבי יוחנן כוס מזוג משום משרה לוקין עליו הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מניין תלמוד לומר משרת וכל משרת לרבות כל המשרות למשרה משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו אכל חצי זית יין וחצי יין זית משרה אינו חייב זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור מפני שצירף חייב אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת


הלכה ב משנה[עריכה]

וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן ר' לעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן אילו הן החרצנים ואילו הן הזגין החרצנים אילו החיצונים והזגין אילו הפנימיין דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבול

הלכה ב גמרא[עריכה]

כתיב (במדבר ו) וענבים לחים ויבשים לא יאכל ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחין מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבשים לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואתייא כהדא דתני חזקיה מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי עשה לחים כיבישים כאן שעשה פסולת פרי כפרי אינו דין שנעשה לחין כיבשין מה תלמוד לומר לחים ויבשים לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואתייא כההיא דאמר ר' הילא (דברים כד) לא יחבול ריחים ורכב ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל מה תלמוד לומר ריחים ורכב לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו לחים לרבות את הבוסר לחים לרבות את הסמדר מתניתא דרבי יוסי דרבי יוסי אמר סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי יש אוכל אשכול וחייב משום ענבים לחים ויבישים וחרצנים וזגין שרייו לשם משרה סחטו לשם יין והתרו בו משום מכל אשר יצא מגפן היין וגומר אמר ר' בא בר אחא טעמא דרבי לעזר בן עזריה משום ביריה ותני חרצנים וזגין להביא את השלש שבנתיים והא תני בשם ר' לעזר מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלין והלולבין במשמע רבי ליעזר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל וכד רבה מן דרבי ישמעאל אמר אפילו כלל ופרט הכל בכלל לאיזה דבר נאמר חרצנין וזגין להביא השלש שבינתיים מה טעמא דרבי יוסי אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת על דעתיה דרבי לעזר בן עזריה חייב על דעתיה דרבנין פטור מה טעמא דרבי יודה אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות על דעתיה דר' לעזר בן עזריה אינו חייב אלא אחת על דעתיה דרבנן חייב שתים אמר רבי אבון אתייא דרבי לעזר בן עזריה כרבי יוסי אין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זוגין וחרצנין


הלכה ג משנה[עריכה]

סתם נזירות ל' יום גילח או שגילחוהו ליסטין סותר שלשים יום נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שהיא משרת את השער

הלכה ג גמרא[עריכה]

כתיב (במדבר ו) תער לא יעבור על ראשו הא עבר חייב (שם) גדל פרע שער ראשו כמה הוא גידול שיער שלשים יום עד כדון נזיר טהור נזיר טמא (שם) וגלח ראשו ביום טהרתו מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלחנו מיכן שהוא חוזר ומגלח וגילח כולו ולא מקצתו מיכן שאם שייר שתי שערות לא עשה כלום תער לא יעבר על ראשו אין לי אלא תער מניין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער תלמוד לומר לא יעבור על ראשו כל המעבירין במשמע מיכן שאינו סותר בו אלא תער בלבד ר' בא בר ממל ורבי אילא בעון קומי ר' יסא לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה לא בשאינו סותר בו לא שבעה ולא שלשים אין תימר לא יסתרו בו שלשים מה בין נזיר טהור מה בין נזיר טמא תני קל וחומר בנזיר טהור תני קל וחומר בנזיר טמא קל בנזיר טהור שאינו סותר אלא בתער וחומר שהוא סותר בו שלשים קל בנזיר טמא שהוא סותר בו שבעה וחומר שבכולן סותרין בו אין תימר לא יסתרו בו שלשים מה שני בין נזיר טהור לנזיר טמא אית דבעי מימר מה שני בין במספרים לבתער ונזיר טהור כרבי אליעזר תמן תנינן שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום אמר ר' אלעזר מתניתא בנזיר טמא אבל בנזיר טהור כיון שגילח רוב ראשו אפילו שלא בתער יצא ר' אמי בהדא ר' אלעזר בן עזריה בעי כל עצמו אינו קרוי תער אלא בנזיר טהור תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים הא אם השלים צריך תער דילמא לא איתאמרת אלא בנזיר טמא בשתי שערות אמר ר' יוסי לרבי יעקב בר אחא נהיר את דהויתון קיימין בנזיר ואמרינן לא שנייה בין מספרים לבתער ואמר ר' לעזר מתניתא בנזיר טמא נזיר טהור למה לא נזיר טהור מגלח לאחר זריקה כיון שקדש שלמה נזרו ברם כנשור הוא את אמר בנזיר טהור רוב ראשו מעכב בו גילח שלישו לא הספיק לגלחו עד שגדל כולו מגלח השאר ודייו או צריך לגלח את כולו את אמר בנזיר טמא שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו ודכותה בנזיר טהור שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו אמר ר' יוסי בי ר' בון וכן הוא ותני כן ר' שמעון בן יהודה אומר משם ר' שמעון כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו ר' ירמיה בעי וגילח את כולו ושייר בו שתי שערות והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שני פעמים וגלח מהן פעם אחת מאחר שגילח כדי סימן יצא או מאחר ששייר כדי סימן לא יצא רבי אילא אמר קומי רבי יוסי למלכות אחת לעיכוב שתים לסתירה שלש מתניתא פליגא על רבי יוסי והוא שסיפסף כל שהוא חייב אמר רבי אבא בר ממל פתר ליה רבי יסא כל שהוא מזה וכל שהוא מזה מתניתא פליגא על רבי אילא יש תולש שתי שערות חייב עליהן משם ארבעה לוים משם נזיר משם מצורע משם י"ט משם מקיף ללוים אתינן מיתני אבל למלקות לוקין אפילו על אחת אית תניי תני מפספסין בקליקין ואית תניי תני אין מפספסין אמר רב חסדא מאן דאמר מפספסין בבריא מאן אמר אין מפספסין בתש


הלכה ד משנה[עריכה]

נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת

הלכה ד גמרא[עריכה]

נזיר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת ר' שמעון בן לקיש אומר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין גר"ש כו' הי"ל בפר"ק ג' היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין נטל ושתה אותה של מים אמרו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות אינו מקבל התרייה בדעת הזאת אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות מקבל התרייה בדעת הזאת היו לפניו שני שפודין אחת של שחוטה ואחת של נבילה נטל לאכול אותה של שחוטה אמרו לו תהא יודע מה שאתה אוכל של שחוטה אם את אוכל את הנבילה ויש בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות אינו מקבל התרייה בדעת הזאת אבל אם היה שפוד אחד של נבילה התחיל לאכול בו אמרו לו תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות מקבל התרייה בדעת הזאת


הלכה ה משנה[עריכה]

שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ומבתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו והטומאה והתגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה חומר בטומאה מן התגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן והתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן

הלכה ה גמרא[עריכה]

הטומאה דכתיב (במדבר ו) כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבוא תגלחת דכתיב (שם) כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב (שם) מכל אשר יעשה מגפן היין וגומר חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן הטומאה דכתיב כל ימי הזירו לה' והתגלחת דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת הוון בעיי מימר בארבעה כוסות של מים או של יין אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר אשתה אתא מימר לא ישתה הותר בתגלחת מצוה לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו אלא כדי ליתן סימן לנתקו ולידע אם פשה ואם לא פשה ובמת מצוה הדא היא דתנינן היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה חומר בטומאה מבתגלחת הטומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו והביא כבש בן שנתו לאשם חומר בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח והטמא לא עשה בה המטמא כמיטמא


הלכה ו משנה[עריכה]

תגלחת הטומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר' עקיבה אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע אמר לו שזה טהרתו תלויה בימיו וזה טהרתו תלויה בתגלחתו אינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש

הלכה ו גמרא[עריכה]

כתיב (במדבר ו) והזיר לה' את ימי נזרו מיום הבאת קרבנותיו דברי רבי ר' יוסי בי ר' יהודה אומר משעת תגלחתו ר' זעירא בשם רב הושעיה ר' חייה בשם ר' יוחנן מה פליגין בשגילח בשביעי והביא קרבנותיו בו ביום כל עמא מודה ביום הבאת קרבנותיו אמר ר' יוסי והוא שטבל בשביעי אבל אם טבל בשמיני נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד אמר ר' זעירא כרבי יוסי בי ר' יודה ברם כרבי היידא הוא עומד בנזירות בטומאה א"ר אילא מה פליגין למנות לנזירות בטהרה והזיר לה' את ימי נזרו והביא אמר רבי עד שיביא ממש רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אפי' נראה להביא קרבן טומאה כל עמא מודיי שמביא קרבן טומאה ותני כן ניטמא בשביעי וחזר וניטמא בשמיני מביא קרבן לכל אחד ואחד על דעתיה דרבי זעירא כרבי נדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני על דעתיה דרבי יוסי בי ר' יהודה לא נדחה על דעתיה דר' הילא דברי הכל לא נדחה ומביא אחר


הלכה ז משנה[עריכה]

תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט אתה שלמים ומגלח עליהן דברי ר' יהודה ר' אלעזר אומר לא היה מגלח אלא עלה חטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואם גילח על אחת משלשתן יצא

הלכה ז גמרא[עריכה]

ר' יהושע בן לוי אמר (במדבר ו) ואת האיל יעשה וגו' מה תלמוד לומר יעשה הקדים בו מעשה התיב רבי חיננא קומי ר' מנא והא כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו מעתה ועשה הקדים בו מעשה מאי כדון אתא ר' חיננא בשם ר' יהושע בן לוי שאם גילח על אחת משלשתן יצא ר' זעירא בעא קומי רבי מנא מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות רבי אלעזר אמר דברי הכל היא כלה חטאות שבתורה קודמות לאשמות


הלכה ח משנה[עריכה]

רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב חטאת לעולה תיקרב עולה לשלמים תיקרב שלמים היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה משלח תחת הדוד במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד רבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה לבד

הלכה ח גמרא[עריכה]

הוון בעיי מימר בשלא פירש הא בתוך ביתו פירש אמרין אפילו בתוך ביתו לא פירש למה בהמה אין עליה הלכות סתומות בתחילה רבי יוסי בי רבי בון בשם רב טובלו ברוטב מה טעמא ונתן על האש אף הזבח יהא באש תני הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבגבולין הטמא שבמקדש תחת הדוד של אשם מביא דברי רבי מאיר ר' יודה אומר הטהור כך וכך מביא הטמא כך וכך אינו מביא וחכ"א הטמא שבמקדש והטהור שבגבולין אינו מביא אין לך משלח תחת הדוד אלא המגלח בטהרה פתח אוהל מועד רבנין אמרין עד שיהא ראוי וסמוך ור"מ אומר ראוי אע"פ שאינו סמוך סמוך אע"פ שאינו ראוי


הלכה ט משנה[עריכה]

היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלה מצה אחת מן הסל וריק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים רבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתות ביין ולהיטמא למתים

הלכה ט גמרא[עריכה]

מתניתא אמרה השלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל השלמים או שולקן וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל דכתיב (דברי הימים ב לה) ויבשלו את הפסח באש אין תימר שלא כהלכה ר' יונה בוצרייה אמר כמשפט ומתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל והא תנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק אמר ר' יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם אמר ר' יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפיק מביניהון אמר קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דר' יוחנן אסור ביום טוב האחרון על דעתיה דרבי יאשיה מותר אוף ר' אושעיא מודה שהוא אסור לא אמר ר' יאשיה אלא לחומרין ר' חייה בר בא אמר ר' יוחנן אכל חליטא ואמר לא טעמית מזון בהדין יומא והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח פתר לה כר' יאשיה דאמר הילכו בנדרים אחר לשון התורה מניין שכל הדברים קרויין מזון אמר רבי אחא בר עולא (בראשית מה) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון וגומר מה תלמוד לומר ומזון אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון כתיב (במדבר ו) ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל אי בשלה יכול בפני עצמה תלמוד לומר מן האיל הא כיצד חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקודש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקודש חילפיי שאל לר' יוחנן ולרשב"ל טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים אמר ליה אין טבל ביותר ממאתים והא תנינן כל המחמץ והמטבל והמדמע אין תימר ולמאה ולמאתים אפילו לא חימץ אפילו לא טיבל אלא בענבים אנן קיימין ר' יוסי בשם ר' יוחנן בשלא צימיקו אבל אם צימיקו יש טבל ביותר ממאתים ר' חייה בשם רבי יוחנן בשלא יבשלו אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתים רבי יסא ורבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד ממאה רבי חייה בשם רבי הושעיה בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד מששים אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר אבא הא רבי יסא פליג עלך והא מתניתא פליגא על תריכון כל המחמץ מטבל מדמע אין תימר למאה ממאתים אפי' לא חימץ אפי' לא טיבל אלא ביותר אנן קיימין אמר רבי ירמיה תיפתר בשר בבשר אמר רבי יוסי הוא בשר בבשר הוא שאר כלה איסורין רבי אבהו בשם רבי יוחנן ולאיסור משערין אותו כילו בצל כילו קפלוט מאידכון אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים ושניהן למידין מאיל נזיר מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחד מששים לאיל מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את מוציא את הזרוע העצמות ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים אין את מוציא את הזרוע מן העצמות וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך את מוציא מן האיל לית יכיל דתני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור את החולין אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה רב ביבי בעי טינופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דאמר רב הונא קליפין איסור מצטרפין להתיר הדא אמרה טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה תני ר' חזקיה כל מה שאסרתי לך בכמקום אחר התרתי לך כאן לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפילו מאה מותר רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני תורת הנזיר בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים דאמר רב בנזיר שיש לו ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו שאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו שמואל אמר שיער מעכבת בנזיר כתנופות וכבהונות של מצורע והתני תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות פתר לה כרבי אליעזר דאמר נותן על מקומן


הלכה י משנה[עריכה]

גילח על זבה ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לא גילח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנותיו לשמה תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו גילח על העולה ועל השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו ר' שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחים עלו לו ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחים

הלכה י גמרא[עריכה]

עלת לו ולתגלחתו אין תימר לא עלת לו ולתגלחתו אפילו זבחיו לא עלו לו רבי יוחנן בעי מהו על שלמי חגיגה לגלח כרבי שמעון ולא מתניתא היא ר' שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחין עלו לו ואפילו שחטן לא כשלמי נדבה הן הדא אמרה שהוא מגלח על שלמי נדבה כרבי שמעון רבי יוסי בר אבון אמר רב אדא בר אחא ורבי יוחנן רב אדא בר אחוה צריכא ליה ורבי יוחנן פשיטא ליה


הלכה יא משנה[עריכה]

מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא רבי אליעזר אומר סתר את הכל וחכמים אומרים יביא שאר קרבנותיו ויטהר אמרו לו מעשה במרים התדמורית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסוכנת והלכה ומצאתה שמתה ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר

הלכה יא גמרא[עריכה]

מחלפא שיטתיה דרבי אליעזר תמן הוא אמר לא סתר אלא ל' וכא הוא אמר אכן רבי יוחנן אמר סותר כל קרבנותיו פשיטא דא בלא דא ניטמא כשר לא בדא כשר ואחר כך ניטמא אמר ר' חיננא ולא רבי אליעזר היא ורבי אליעזר שמותי הוא דתני נזיר ומירט בית שמאי אומרים צריך להעביר תער על ראשו בית הילל אומרים אין צריך להעביר תער על ראשו כן היא מתניתא יטהר ויביא שאר קרבנו כן היא מתניתא תטהר ותביא שאר קרבנה