ירושלמי בבא קמא א
מתוך: ירושלמי בבא קמא א א (עריכה)
הלכה א משנה[עריכה]
ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא הרי השור כהרי המבעה ולא המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי הבור שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ
הלכה א גמרא[עריכה]
השור זה הקרן דכתיב וכי יגף שור איש את שור רעהו וגו' עד כדון בתם במועד מניין או נודע כי שור נגח הוא וגו' הבור כי יפתח איש בור וגו' בעל הבור ישלם וגו' המבעה כי יבער איש שדה או כרם משלחי רגל השור והחמור וכתיב הסר משובתו והיה לבער זה השן פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל וההבער דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וגו' אנן תנינן ארבעה אבות נזיקין ותני ר' חייא י"ג נזק צער ריפוי שבת ובושת שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמור מעתה מה דתנינן אנן להכשר נזקין מה דתני ר' חייא בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו ר' חגיי שאל היך תנינן ארבעה אבות נזיקין אם הכל אמור בשור אחד ניתני שלשה ואם הכל אמור בשור שלשה ניתני חמשה אלא כמה דאשתעי קרייא אישתעיית מתניתא תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה דחייה ר' יצחק מקשי נגיפה נגיחה עיקר הן ואת עביד לון תולדות אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות תולדות הבור כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין ר' תני הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש תולדות הרגל תני בהמה שנכנסה לרשות היחיד והזיקה בין בידה בין ברגלה בין בקרנה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת משלם נזק שלם והמזיק בכרמלי' משלם נזק שלם תולדות השן הוון בעיין מימר פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר כולהון תולדות השן אינון אמר ר' יצחק כולהון עיקר שן אינון והא תאני תולדות השן כשדרסה על גבי נוד מלא שמן ובסיכה גופה נהנה כמה דתימר תמן השן אוכלת והגוף נהנה אוף הכא נהנה גופה רבי ירמיה בעי היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו א"ר יוסי מה אם המניח גחלת לרשות הרבים עד מקום שהיא מתהלכת היא מזקת מאי כדון א"ר יוסי בי ר' בון תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים כמה דתימר תמן האש נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו אוף הכא אדם נוגע מצד אחד ונתחלחל כולו ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' לוי בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו וכא נתחלחל כולו ר' ירמיה בעי היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו שינוי הוא דרכה לכן ר' בון בר חייה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אם לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב לשלם שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן או מה הבור משלם נזק שלם אף השור משלם נזק שלם או מה השור משלם חצי נזק אף בור משלם חצי נזק אילו לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור או אילו לא נאמר בור הייתי למד בור מן השור ולמה תנינתה הכא דאית ליה מילין סגין כן לא הרי מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב ניחא לא הרי מושב כהרי משכב אם מושב בטפח יטמא יטמא משכב בד' טפחים מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח ואילו לא נאמר משכב הייתי למד משכב מן המושב אילו לא נאמר מושב הייתי למד מושב מן המשכב ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן לא פרשה נירות כהרי פרשת שילוח טמאין ולא פרשת שילוח טמאין כהרי פ' נירות אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות ולמה תנייתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות אף כל שהוא בצו מיד ולדורות א"ר לא צריך הוא שיאמר לכל אחד ואחד והשור מלמד שהבעלין מיטפלין בנביל' דכתיב והמת יהיה לו וכתיב בבור והמת יהיה לותני רבי ישמעאל יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין יצא אדם שאין לו הנייה במותו והאש מלמדת על כולן שהוא חייב על האונסין
פיסקא וכשהזיק חב המזיק וכו' א"ר יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעשה נזק חייב דכתיב ומכה בהמה ישלמנה <ישלם פחתה> א"ר חנינא מכה בהמה ישלמנה ישלם פחתה בר פדייה אמר אם טרף יטרף יביאהו עד מקום הטריפה לא ישלם א"ר נסא צורכה להדא דרבי חנינא וצורכה להדא דבר פדייה אילו איתאמרת דר' חנינא ולא איתאמרת דבר פדייה הייתי אומר להכשר נזקיה לא ישלם כלום לנזקי גופה ישלם פחתה הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה או אילו איתאמרת דבר פדיי' ולא איתאמרת דר' חנינא הייתי אומר להכשר נזקיה ישלם פחתה לניזקי גופה ישלם את הכל הוי צורך שיאמר דר' חנינא וצורך שיאמר דר' פדייה רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל (אין) שמין ואבא מודה לי ומאן הוא אבא רב או אבא בר אבוה א"ר חסדא נעשה עיקר טפילה אתא רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקים והשומרים כנזקי' הם רב יהודה שלח שאל לר' לעזר האנס והגנב והגזלן מהו לשום להן א"ל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ומניין שאין שמין להן אמר רבה בר ממל חיים שנים ישלם חיים ולא מתים עד כדון גניבה גזילה מניין א"ר אבין והשיב את הגזילה כאשר גזל
מתוך: ירושלמי בבא קמא א ב (עריכה)
הלכה ב משנה[עריכה]
כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו נכסים שאין בהם מעילה נכסים של בני ברית ונכסים המיוחדים חוץ מרשות המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק בתשלומין
הלכה ב גמרא[עריכה]
תני ר' חייה זה השור והבור והאש לא תנה. א"ר ירמיה האש להכשר נזקיו. אמר ר' יוסי ואין כיני האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה. מאי כדון האש להכשר נזקיו מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת. הכשרתי במקצת נזקו כהכשר כל נזקו. זה הבור דתני חפר בור תשעה טפחים ובא אחר ועמק בו טפח האחרון חייב. רבי אומר אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזקין. א"ר יצחק כיני מתניתא אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזקין. חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו שניהן חייבין. מפני שסיידו וכיירו יהא חייב. בשאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו. דמר ר' אמי בשם רבי לעזר שמירת נזקין כשמירת קניין. א"ר סימון תיפתר בחופר בחולות. דתני חפר זה עשרה וזה עשרה זה עשרים וזה עשרים זה מאה וזה מאה כולהן חייבין. כמה שיעורן להמית עשרה טפחי'. ולהזיק כל שהוא. סומכוס אומר לעומקו שלשה. לאורכו ולרחבו ארבעה. רבי אלעזר הקפר אומר כמלואו של נופל. ומהו מלואו של נופל אפי' תרנגול ואפילו גמל. פיסקא נכסין שאין בהן מעילה. דתני הנכסין הללו נקנין עם נכסין שיש בהן מעילה. רב יהודה בשם שמואל דרבי יוסי הגלילי היא דתני ומעלה מעל בה' רבי יוסי הגלילי אומר להביא קדשים קלין. בן עזאי אומר להביא את השלמים. אבא יוסי בן דוסאי אומר לא היה בן עזאי אומר אלא על הבכור בלבד. ומה ביניהון מאן דמר שלמים כל שכן מעשר. ומאן דמר בכור הא מעשר לא. רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים. ואחד קדשים קלין. קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש. רב הונא אמר אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין. קדשים שחייב באחריותן אפילו הן לה' קורא אני בהן בעמיתו וכחש. ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן בה' וכחש ולא בעמיתו וכחש. פיסקא נכסים שהן של בני ברית. פרט לשור של ישראל שנגח לשור של נכרי. מנכסין המיוחדין. ולא מנכסי הפקר. חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. אמר רבי ירמיה אילו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק הייתי אומר אחד חצר של שותפין ואחד חצר שאינה לשניהן חייבת. ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק. אלא זה שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר. אמר רבי יוסי מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשות הניזק והמזיק. ולמה תנא נוהגין הן ברשות ניזק והמזיק אלא להוציא חצר שאינה של שניהן. אית תניי תני חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה. אית תניי תני אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת. מאן דמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה דכתיב מיטב שדהו. ומאן דמר אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת דכתיב ובער בשדה אחר מכל מקום. רבי יסא בשם רבי יוחנן חצר השותפין חייבת. אמר רבי יסא ואנא דאייתיתה מהדא דתני רבי הושעיה ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן על השן ועל הרגל פטור על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחיה אם תם משלם חצי נזק. ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. לניזק ולא למזיק חייב בכל. למזיק ולא לניזק פטור מן הכל. והכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה ורשות הרבים וכיוצא בה על השן ועל הרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה והבעיטה והדחייה תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה.
מתוך: ירושלמי בבא קמא א ג (עריכה)
הלכה ג משנה[עריכה]
שום כסף שוה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין ובני ברית והנשים בכלל הנזק והניזק והמזיק בתשלומין
הלכה ג גמרא[עריכה]
אין אומרים תצא פרה בטלית אלא שמין את הנכסין בבית דין שוה כסף מלמד שאין בית דין שמין אלא נכסים שיש להם אחריות ואם תפש הניזק במטלטלין שמין לו מהן בפני בית דין מלמד שאין שמין לו אלא בפני בית דין על פי עדים שאין שמין אלא על פי עדים בני חורין ובני ברית יצאו עכו"ם ועבדים ופסולי עדות ונשים בכלל הנזק לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האשה תני רבי ישמעאל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם והניזק והמזיק בתשלומין משלמין חצי נזק מיכן שמחצין את הנזק מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק
מתוך: ירושלמי בבא קמא א ד (עריכה)
הלכה ד משנה[עריכה]
חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא ליגח לא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוטהשן מועדות לוכל את הראוי לה הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם
הלכה ד גמרא[עריכה]
אמר רבי יוחנן דרבי טרפון היאברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק
מתוך: ירושלמי בבא קמא א ה (עריכה)
הלכה ה משנה[עריכה]
הזאב והארי הדוב והנמר והברדלי' והנחש הרי אלו מועדין. ר' אליעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין. והנחש מועד לעולם. מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העלייה.
הלכה ה גמרא[עריכה]
תני רבי מאיר אומר אף הצבוע. א"ר יוסי בי ר' אבין לא א"ר מאיר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי.