ירושלמי בבא מציעא א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | ירושלמי · מסכת בבא מציעא · פרק א · הלכה ה | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ה משנה[עריכה]

מציאת בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אילו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים ועבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן לה כתובתה הרי אילו שלהן

הלכה ה גמרא[עריכה]

א"ר יוחנן בשאינן טפולין לאביהן אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן שלו ריש לקיש אמר אין אדם זוכה לחבירו במציאה א"ר לא דמר ר"ש אכן אלא דקשיא ליה על הדא דתני ר הושעיה השוכר את הפועל לעשות בכל מלאכה מציאתו לבעל הבית אמר ר"ל אדם שיש בו רשות לחזור בו תהא מציאתו לרבו מה בין עבדו ושפחתו העברים לעבדו ושפחתו הכנענים א"ר יוחנן עבדו ושפחתו העברים הואיל ואינו רשאי לשנותו ממלאכתו מציאתו לעצמו עבדו ושפחתו הכנענים הואיל ורשאי לשנותן ממלאכתן מציאתן לרבן התיבון הרי אשתו שאינו רשאי לשנות ממלאכתה ומציאתה שלו דתנינן תמן כופה לעשות בצמר ואינו כופה לעשות בדבר אחר א"ר בא בר מינא ורבי יסא בשם רבי יוחנן טעם אחר באשה מה טעם אחר באשה רבי חגיי אמר מפני הקטטה רבי ייסה אומר שלא תהא מברחת נכסיי בעלה ואומרת מציא הוא התיבון בעדים לא אסרו זה אלא מפני זה מציאת אשתו שגירשה רבי יוסנא בשם רבי אחא אדם שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה אחרונה א"ר יוסי מתניתא אמרה כן מציאת אשתו שגירשה א"ר הושעיה שלא תאמר הואיל וחייב במזונותיה עד שיתן לה פרוטה האחרונה תהא מציאתה שלו לפום כן צריך מתניתא