יבמות סד ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב לא שנו אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות אבל בדורות האחרונים ששנותיהן מועטות שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים רבה אמר רב נחמן שלש שנים כנגד שלש פקידות דאמר מר בר"ה נפקדו שרה רחל וחנה אמר רבה ליתנהו להני כללי מכדי מתני' מאן תקין רבי והא בימי דוד אימעוט שני דכתיב (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה והאי שמא לא זכה להבנות הימנה ודלמא איהי דלא זכיא איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשה איני והא אמרו ליה רבנן לר' אבא בר זבדא נסיב איתתא ואוליד בני ואמר להו אי זכאי הוו לי מקמייתא התם דחוי קא מדחי להו לרבנן דר' אבא בר זבדא איעקר מפרקיה דרב הונא רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא רבי חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא רב ששת איעקר מפרקיה דרב הונא רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא אמר רב אחא בר יעקב שיתין סבי הוינא וכולהו איעקור מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי (קהלת ז, יב) החכמה תחיה בעליה:
גירשה מותרת וכו':
אשני אין שלישי לא מתניתין מני רבי היא דתניא במלה הראשון ומת שני ומת שלישי לא תמול דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר שלישי תמול רביעי לא תמול והתניא איפכא הי מינייהו אחריניתא ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן גמעשה בארבע אחיות בצפורי שמלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית ומת רביעית באת לפני רבן שמעון בן גמליאל אמר לה אל תמולי ודלמא אי אתיא שלישית נמי הוה אמר לה א"כ מאי אסהדותיה דר' חייא בר אבא ודלמא הא קמ"ל דאחיות מחזקות אמר רבא השתא דאמרת אחיות מחזקות דלא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים והוא דאתחזק תלתא זימני מאי הוה עלה כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת ומלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי א"ל אביי חזי דקשרית איסורא וסכנתא סמך עלה אביי ואזל נסבה לחומה ברתא דאיסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה דנסבה רחבא דפומבדיתא ושכיב רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב ונסבה הוא ושכיב אמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי והא איהו דאמר אבין דסמכא יצחק סומקא לאו בר סמכא אבין ישנו בחזרה יצחק סומקא אינו בחזרה ועוד אימר דפליגי לענין מילה בנישואין מי פליגי אין והתניא הניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא בשלמא גבי מילה איכא משפחה דרפי דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא אלא נישואין מ"ט א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרב הונא מעין גורם ורב אשי אמר ומזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהו דאירסה ומית אי נמי דנפל מדיקלא ומית א"ל רב יוסף בריה דרבא לרבא בעי מיניה מרב יוסף הלכה כרבי ואמר לי אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואמר לי אין אחוכי אחיך בי א"ל לא סתמי היא ופשיט לך נישואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרבן שמעון בן גמליאל נישואין הא דאמרן מלקיות דתנן זמי שלקה ושנה ב"ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שתהא כריסו נבקעת וסתות דתנן חאין האשה
רש"י[עריכה]
חוצבתם - נעשה לו זכרות:
נוקרתם - נעשה לה נקבות כמו אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז):
אין לה ולד - קרא יתירא הוא דהא כתיב עקרה:
לא שנו - דשוהה עשר שנים:
שלשה עיבורים - כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה:
שלש פקידות - שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בר"ה וגוזר עליהן הריון:
להני כללי - דקאמר כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן:
ודלמא איהי דלא זכיא - ולא תטול כתובה:
כיון דלא מיפקדא אפריה ורביה - לא איכפת לה ולא ענש לה קודשא בריך הוא על עונותיה:
איני והא אמרו ליה כו' - אמתני' פריך דקתני ישא אחרת שמא לא זכה להבנות ממנה ויזכה להבנות מן השניה:
סוסכינתא - חולי מעוצר השתן ואדם נעקר הימנו:
כהוצא ירקא - ירוק ככף תמר:
שלישי לא - דהוחזקה עקרה:
הי מינייהו אחרינתא - איזו מהמשניות נשנית אחרונה דנסמוך עלה אמלתא דמר ודמר דכל חד וחד הדר משיטתיה קמייתא ונקט שיטתיה דחבריה ובתרייתא עיקר דהדור בהו מקמייתא:
אמר לה אל תמולי - אלמא מתניתא קמייתא אחרינתא דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה ר' יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה:
דאחיות מחזקות - דכי היכי דאשה מוחזקת בג' פעמים כך היא מוחזקת בשלש אחיותיה:
נכפין - חולין:
איסורא וסכנתא - שאם חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה הויא מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת:
וסכנתא - סכנת נפשות:
סמך עלה אביי - על הא דרב יצחק דאמר משמיה דרבי יוחנן בתלת זימני הוא דהויא חזקה:
בנפשיה - בסכנת נפשו:
אבין דסמכא - מה שאמר אבין משום רבי יוחנן יש לסמוך עליו:
ישנו בחזרה - חוזר על תלמודו לשון אחר מצוי כל שעה לפני רבי יוחנן ואם חזר בו רבי יוחנן משום דבר שאמר תחלה שומע אבין וחוזר גם הוא בו אבל רב יצחק אינו מצוי לפניו ופעמים ששמע דבר מרבי יוחנן ולמחר חזר בו רבי יוחנן והוא אינו יודע:
דאירסה - השלישי ומת:
אי נמי - דנסבה וסלק לדיקלא ונפל ומת למ"ד מעין גורם לא הוחזקה זו שהרי מעיינה לא גרם לו שימות שהרי לא מת מחולי:
ה"ג בעי מיניה מרב יוסף הלכה כרבי ואמר לי אין הלכה כרשב"ג ואמר לי אין אחוכי אחיך בי - שאלתי מרב יוסף אם הלכה כרבי ואמר לי הלכה ופעם אחרת שאלתיו אם הלכה כרשב"ג ואמר לי הלכה וכמדומה אני ששחק בי:
ה"ג אמר ליה סתמי הוא ופשיט לך - לא שיחק בך סתומות של משנה הן יש שסתמה כרבן שמעון בן גמליאל ויש שסתמה כרבי דאיכא מילתא דמחזקינן לה בתרי זימני ואיכא מילתא דבעינן תלתא זימני ומשום הכי פשט לך כמר וכמר כסתומים:
נישואין הא דאמרן - דסתם לן תנא דידן כרבי דקתני רשאי השני שני אין שלישי לא:
כונסין אותו לכיפה - אם חזר וחטא בשלישית דמחזקינן ליה ברשיעא מתרי זימני שלקה:
תוספות[עריכה]
ימי שנותינו בהם שבעים שנה. אע"ג דהאי קרא בתפלת משה כתיב מסתמא דוד אמרו שמצינו שחי כך אבל משה מצינו שחי יותר:
בעי מיניה מרב יוסף. אר"י דנראה ששאלו הלכה כרבי או כרשב"ג והשיבו דהלכה כשניהם:
דתנן מי שלקה ושנה כו'. הקשה ה"ר משה דבהנשרפים (סנהדרין פא: ושם) מוקי לה אפילו כרשב"ג ועבירות מחזקות ואמר ר"י דאע"ג דאיכא תנא התם דאמר עבירות מחזקות מתוך לשון המשנה משמע ליה לרב יוסף דקסבר מלקיות מחזקות דנראה לו דוחק דלא נקט מי שלקה ושנה אלא לאשמועינן דאיירי בעבירה שיש בה מלקות ואפי' את"ל דקסבר עבירות מחזקות שמא סבר רב יוסף דכיפה צריכה התראה:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
קי א מיי' פט"ו מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ד סעיף י"ז:
קיא ב מיי' פ"א מהל' מילה הלכה י"ח, סמג עשין כח, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ג סעיף ב':
קיב ג טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ג סעיף ג':
קיג ד מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ל', טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ז':
קיד ה ו מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ל"א, סמ"ג לאוין קכו, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ט סעיף א':
קטו ז מיי' פי"ח מהל' סנהדרין הלכה ד':
קטז ח מיי' פ"ח מהל' איסורי ביאה הלכה ה', סמג לאוין קיא, טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ט סעיף ב':
ראשונים נוספים
חידושי הרמב"ן
הא דאמרי סתמי נינהו ופשט לך נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג. תימה היא היאך יהא הלכה במקום אחד בתרי זימני ובמקום אחר בג' ורבי גופי' היכא סתם הכא כנפשי' והכא כאבוה שמא י"ל דנשואין לחומרא ומלקיות כיון דבחייבי כריתות עסקינן מבערין עושי רעות מישראל אבל וסתות דרבנן נינהו ולקולא וכן שור המועד המוציא מחבירו עליו הראי' ועד תלתא זימנא לא מיעד וספיקי סתים לן ר' בהא.
תמהני שלא כתב רבינו ז"ל בהלכות פלוגתא דמעיין גורם ומזל גורם מ"מ הלכתא כרב אשי דבסוף אמוראי הוא ועוד מדאמר לי' רב מרדכי טעמי' דרבא ולא קבלי' ש"מ לאו דוקא הוא ועוד לחומרא.
חידושי הרשב"א
מדמתמה רבא עליה דאביי היכי סמך אסהדותיה דרב יצחק דהא איהו אמר יצחק סומקא לאו דסמכא. נראה לי דרבא נמי במילה לית ליה כרשב"ג אלא כרבי ובתרי זימני הויא חזקה, דאי למימרא דלא דמי נשואין למילה לא הוה ליה לספוקי בסהדותיה דרב יצחק. והא דאמר רבא גבי אחיות והוא דאתחזק תלתא זמני אבל תרי אקראי בעלמא הוא, התם באחיות דוקא דאחיות לא מחזקות אבל בתלתא זמני דחידוש הוא, אבל אנפשיה בתרי זימנא הויא חזקה וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל דבמילה קיימא לן כרבי.
מאי בינייהו איכא בינייהו דארסה ומת אי נמי דנפל מדקלא ומת: וקיימא לן כרב אשי דבתרא הוא דאמר מזל גורם.
נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג: וטעמא דמלתא דנשואין לחומרא ומלקיות כיון דעבר ושנה בחייבי כריתות מבערין עושה רשעה מישראל. ובוסתות משום דמדרבנן נינהו אזלינן בהו להקל. ובשור המועד משום דלא מפקינן ממונא אלא בדבר ברור. ובקטלנית משום סכנה לחומרא. ומילה נמי סכנתא היא ולחומרא[2].
חידושי הריטב"א
ודילמא איהי הוא דלא זכאי וא"ת מאי קושיא דשמא שיש לו להוצי' וכו' י"ל כדפרש"י ז"ל אמאי דקתני שיתן כתוב' כיון דאפשר דמיני' הוא מוקים ממונא אחזק' מרי':
ופרקינן איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשא ופי' ומסתמ' בדידי' תליא שנענש עד שיהו שם סימני' דמינה היא או שהוחזק בתרי זמני' לר' או בג' כרשב"ג וא"ת והא אמרי' בסוף פרקי' ואס"ד איתת' לא מיפקדא אפריה ורביה כתובה מאי עבידתא אלמא דכל היכא דלא מפקדא גריעותא דידה הוא דלא למשקל כתוב' וי"ל דההי' בדקים לן דמיניה הוא כיון שאינו יורה כחץ או שהיה זקן או שאינו ראוי להוליד והיא תובעת להתגרש והילכך אי מיפקדא טענתה טענה לגבות כתובה ואי לא לא והא אסיקנא התם דאע"ג דלא מפקדא נמי כיון דאתו מחמת טענה:
והוא דאתחזק ג' זמנין וא"ת והא רבא אמר לקמן דהלכה כר' בנשואין וי"ל דהכא אפי' רבי מודה משום דחזקת המשפחה אין לחוש לה בפחות מתלת זמנין. א"ל אביי פירש לר' יצחק חזי מר דקא שרי איסורא וסכנתא כלומר דקדק בעדותך יפה וא"ה (נ"ל ואהא) סמך עליה אביי ואזל ונסבה. אמר רבא ועכו"מז איכא דעביד הכי עובדא בנפשיה ועוד דהא איהו דאמר אבין דסמכא וכו' ומדלא אמר לי' רבא דאפי' לר' יצחק דילמא לא דמי נשואין למילה כדפרכי' בסמוך ש"מ דלרב' מילה ונשואין בהדדי נינהו ולא עוד אלא דהא אמרי' לעיל מתני' מני ר' היא ומייתי לה מדאפלוגי גבי מלה אלמא כי הדדי נינהו ולא עוד אלא דבסמוך אשכחן דאפליגו בהדיא בנשואין גופייהו וההיא ה"ל לאתויי לעיל על מתני' דהא מסתמא ידעי לה בי מדרשא לההיא ברייתא דנשואין דמייתי בסמוך אלא דבעי בבי מדרשא למינקט אידך ברייתא דמילה לאשמועי' אגב אורחי דנשואין ומילה כי הדדי נינהו:
ה"ג וכן הוא בנסחי דוקני אימור דפליג במילה ולא גרסינן ועוד דהא לא מקשינן לה רבא דאיהו מידע ידע דנשואין ומילה הוות וכי הדדי נינהו בכלה סוגיא דלעיל אלא תלמודא הוא דקא בעי לברור' דמתני' רב היא משום פלוגתא דמילה דדילמא לא אפליג ר' שמעון בן גמליאל אלא גבי מילה שאין החזקה באותו ולד עצמו אלא דמחזקינן מולד לולד או מאחות לאחות אבל גבי קטלנית דהיא גופא הוחזקה אפילו רשב"ג מודה דבתרי זמני הויא חזקה:
מאי בינייהו דאנסו ומית א"נ דנפל מדיקלא ומית פי' דלמ"ד מזל גורם הויא חזקה ולמ"ד מעין גורם לא הוי חזקה דהלכתא כרב דבתרא הוא דאמר מזל גורם וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל:
נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דמילתא משום דהא מילתא דספק' אי הויא חזק' בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנת' אזלי לחומרא וה"ה להאי טעמא למילה ועוד דהא פירכא לעיל דנשואין ומילה חד דינא אית להו ובמלקות אע"ג דבספק נפשות להקל שאני הכא דהא אוקימנא בדוכתא דהא מיירי בחייבי כריתות וכיון דחמירי טובא מחמירין ביה מפני ייסור הרשעי' לבער עושי רשעה כיון דממילא הוא דמייתי' אבל וסתות דרבנן אזלי' לקולא וגבי שור המועד שאין מוציאי' ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ובנשואי' אע"ג דבעי למינסב איתתא קטלנית וליזוק בנפשיה לא שבקי' ליה דהא איסור הוא ובכלל שופך דם האדם באדם ומנדים אותו ב"ד עד שיגרש וכן ראיתי לרבי' הר"ם ז"ל עושה מעשה:
אמר המגיה עיין מ"ש רבינו הריטב"א עצמו ז"ל בחידושי עירובין דף צ"ז ובחידושיו לחולין דף ג' ועמד על זה בעוצם חכמתו ורוח מבינתו אדמ"ו הרב המופלא נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף. ובשיורי ברכה א"ה סימן ט"ל ועמ"ש במחזיק ברכה ובי"ד סימן יו"ד וסי' פ"ד וברכי יוסף א"ה"ע עי"ש באורך:
פסקי הרי"ד
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו (עריכה)
אמר ר"י בר"י דר"ש ב"ש בשמי' דרב ל"ש אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובין, אבל דורות אחרונים ששנותיהן מועטין שתי שנים ומחצה כנגד ג' עוברין, רבא אר"נ ג' שנים כנגד ג' פקודות, דאמר מר בר"ה נפקדש שרה רחל וחנה. א"ש ליתנהו להני כללא מכדי מתני' מאן תקין ר' והא בימי ר' והא בימי ר' דאימעטי שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
אמר מר שמא לא זכה לבנות ממנה ודילמא איהי לא זכי' ולמה יש לה כתובה מספיקא, איהי כיון דלא מפקדה אפו"ר לא מיענשא:
ורשאי השני לשהות עמה י"ש שני אין שלישי לא מתני' מני ר' היא דתניה מג' א' ומת ב' ומת ג' לא תמול דברי ר'. פ' שכבר הוחזקה בניה להיות מתים מחמת מינה הלכך לא תמול אותו שאין לך דבר דבר שעומד לפני פקוח נפש ויגדל ערל וזה יקרא ערל שמתו חיו מחמת מינה וקס"ד בתרי הוי חזקה. רשב"ג שלישי תמול דבג' הוי חזקה לא בתרי אימור דפליגי במינה, בנישואין מיד פליגי. אין והתנא נשאת לא' ומת לב' ומת לג' לא תנשא דברי ר' דהוחזקה קטלנית רשב"ג לג' תנשא לד' לא תנשא. פי' וכי היכי דפליגי בחזקת קטלנית ה"נ פניני בחזקת עקרה ומתני' ר' היא. בשלמא גבי מילה איכא משפחה דמרפי דמא. אלא נשואין מ"ט א"ל לר"א הכי אמר אביי מהדרוניא משמי' דרבא מעין גורס, ור"א מזל גורס א"ב דנפל מדיקלא ומת א"נ דאירס ומית לרבא לא הוחזקה קטלניות שלא מת מחמת מעיינה לר"א הוחזקה קטלניות דאמרי' ממת מזלה ממית. וקי"ל כר"א דהוא בתרא:
א"ל ר"י ברי' דרבה לרבא בעי מיני דר"י ה"ל כר' א"ל אין הל' כרשב"ג א"ל אין ארוכי אריך. פי' א"ל סתומי הוא דפשט לך נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג נשואין הא דאמרן במתני' דבבי הוחזקה עקרה ובקטלנית נמי וגירשה אירסה ונתארלמנה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלא ואמרי' בגמ' טמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ואמרי' בגמ' טעמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה לא נתארמלה תרי זימני לא חזיא לאינסובי. אגב אורחה קא סתים לן תנא כר' יבתרי זימני הוי חזקה ואם נשאת הקטלניות וג' דין הוא שתצא בלא כתובה כמו אוה שאין להכניס, והוא שלא הכי רבה אבל אם הכיר בה י"ל כתובה דהא רבא פסק ממוני לחומה איתתא דאביי כדאמרי בפ' אע"פ וש"כ ככתובה דמיא. ואי לאו דהוה לה כתובה לא הוי פסק לה מזוני:
מלקות דתנן מי שלקה ושנה בד' כונסים אותו לכיפה ומאילין אותו שעורין עד שתהא כרסו נבקעת פי' בעבירה ג' מכניסים אותו לכיפר. אוין מלקין אותו עליהן, הכי מוכח באלו הן הנשרפין, וסתות דתנן אין האשה קובעת לה וסת עד שתתקבענה ג"פ, פי' אינה קובעת לה וסת לסמוך עלי' להיות דיה שעתתה כדתנן כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מע"ל ועוד דאם קבעה לה וסת והגיע שעת וסת ולא בדקה טמאה. דאורח בזמנו בא אינה מטהרת מן היסת אפילו ניכר פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראיתה ליום אחר ב"פ אפ"ה מחזיקים והתה לכשיגיע אם לא בדקה טמאה דאורח בזמנה בא:
תוספות ישנים
אבין ישנו בחזרה. פי' שהיה תדיר חוזר תלמודו ומתקיים בידו אבל יצחק סומקא לא היה בקי כל כך א"נ י"מ אבין ישנו בחזרה פי' שהיה תמיד אצל ר' יוחנן ויודע כשהיה ר' יוחנן חוזר מדבריו אבל יצחק לא היה תמיד אצל רבו ולא ידע כשר' יוחנן מתחרט מדבורו:
מלקיות דתנן מי שלקה ושנה ב"ד מכניסין אותו לכיפה. וא"ת למ"ד עבירות מחזיקות היכי מייתי דסתם לן תנא כר' דלמא היינו משום שעבר ג' פעמים והוחזק בעבירות וי"ל דדייק מדנקט מי שלקה ושנה משמע דבתרי הויא חזקה שנראה לו דוחק לפרש דלא נקט לקה אלא לאשמעינן דאיירי בעבירה שיש בה מלקות. ואפי' את"ל דקסבר עבירות מחזיקות שמא ס"ל כמ"ד כיפה צריכה התראה ומייתי שפיר דהא התרינו לו משום כיפה אחרי ב' מלקיות א"כ משמע דבתרי זמני הויא חזקה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה