המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"אשר זעמתה" - אשר כעסת עליהם זה זמן ע' שנה מעת חורבן הבית וכאומר הלא עדיין הם בכלל הזעם אם הם נכנעים למלכי מדי ופרס
"מלאך ה'" - העומד בין ההדסים
"ה' צבאות עד מתי אתה וגו'" - כאומר אף אם המשלת המלכיות ההם כ"א בזמנו ומסרת שרי מעלה מהעכו"ם תחת שרי מעלה של כל המושל בזמנו אבל הלא אתה ה' על צבאות מעלה ומטה והכל בידך ומדוע לא תרחם אתה את ירושלים וגו' הלא אתה שר ישראל ואתה מושל בכל
"ויען מלאך ה'", הוא מלשון הרמת קול, באשר ראה המלאך כי לילה יוצאת ולילה אחרת בא ומלכות אחרת תתפוס ממשלה על ישראל שירעו להם מאד, כמו שהיה בימי הצורר אנטיוכס שהצר מאד לישראל, וראה המלאך שאינו עדיין זמן הגאולה, לכן קרא בקול "עד מתי אתה לא תרחם", דייק במלת אתה, למה לי הרחמים של הסוסים המתהלכים בארץ שהם המלכיות למה תרחם לא אתה בעצמך "את ירושלים", הלא כבר "זעמתה זה שבעים שנה" כבר הגיע עת הגאולה:
ביאור המילות
"אתה לא תרחם". כ"מ שבא מלת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל יש בו דיוק (אילת השחר כלל ר"ע), ור"ל אתה בעצמך לא ע"י שליח:
"זעמתה", פעל ושם זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה הבא בסבת הקצף (ישעיה כ' ובכ"מ):