זהר חלק א ז ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף ז ב
מתוך: זוהר חלק א (עריכה)
חדי רבי שמעון, אמר לון ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו, ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין, על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו, ודאי בארחא דא קב"ה הוה, ותו, דחמינא אנפייכו משניין.
א"ר יוסי, יאות אמרתון דחכם עדיף מנביא, אתא רבי אלעזר, ושוי רישיה בין ברכוי דאבוי, וסח ליה עובדא, דחיל רבי שמעון ובכה. אמר (חבקוק ג ב) יהו"ה שמעתי שמעך יראתי, האי קרא חבקוק אמרו, בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע, אמאי אקרי חבקוק, בגין דכתיב (מ"ב ד טז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, ודא בריה דשונמית הוה, ותרין חבוקין הוו, חד דאימיה, וחד דאלישע, דכתיב (שם לד) וישם פיו על פיו. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן אגליף עלוי בתיבין, בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא, כד מית פרחו מניה, והשתא דאלישע חבק ליה, אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן ואתוון דאלין שבעין ותרין שמהן גליפן, אינון מאתן ושיתסר אתוון, וכולהו אתוון אגליף ברוחיה (נ"א, בדיבורא) אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן, וקרא ליה חבקוק, שמא דאשלים לכל סטרין אשלים לחבוקין כדאתמר, ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא, בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי חבקוק. ואיהו אמר (חבקוק ג ב) יהו"ה שמעתי שמעך יראתי, שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא ודחילנא, שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר, יהו"ה פעלך, דעבדת לי, בקרב שנים יהון חייהו, כמו חייו, וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות חיין אתקשרו ביה, בקרב שנים תודיע, לההוא דרגא דלית (בה) חיין כלל.
בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב"ה, זקיף ידוי על רישיה ואמר, ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה, נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין, בהיכלא דמלכא משיחא, א"ל רבי בההוא עלמא תהון שבבין, מארי אולפנין קמי קב"ה, מההוא יומא הוה קרי לרבי אלעזר בריה ולרבי אבא פניא"ל, כמה דאת אמר (בראשית לב לא) כי ראיתי אלהים פנים אל פנים:
פתיחת רבי חייא
"בראשית" -- רבי חייא פתח (תהלים קיא י), ראשית חכמה יראת יהו"ה שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד, ראשית חכמה, האי קרא הכי מבעי ליה סוף חכמה יראת יהו"ה, בגין דיראת יהו"ה סוף חכמה איהי, (נ"א, אלא איהי ראשית) לאעלא לגו דרגא דחכמתא עלאה, הה"ד (שם קיח יח) פתחו לי שערי צדק, זה השער ליהו"ה ודאי, דאי לא ייעול בהאי תרעא לא ייעול לעלמין. למלכא עלאה דאיהי עלאה וטמיר וגניז, ועביד ליה תרעין אלין על אלין, ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד, בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין אלין על אלין, אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי, תרעא דא יהא קדמאה לגבאי, מאן דיעול בהאי תרעא יעול, אוף הכי תרעא קדמאה לחכמה עלאה יראת יהו"ה איהי, ודא איהי ראשית, ב תרין אינון דמתחברין כחדא, ואינון תרין נקודין, חד גניזא וטמירא, וחד קיימא באתגליא, ובגין דלית להו פרודא אקרון ראשית חד ולא תרין, מאן דנטיל האי נטיל האי וכלא חד, דהא הוא (שמיה) ושמיה חד, דכתיב (שם פג יט) וידעו כי אתה שמך יהו"ה לבדך, אמאי אקרי יראת יהו"ה, בגין דאיהו אילנא דטוב ורע, זכי בר נש הא טוב, ואי לא זכי הא רע,