מלבי"ם - התורה והמצוה

יא. ושמחת . בספרי אמרו " ושמחת , בשעת שמחה". פירוש, שלא צווה ה' להיות שמח, רק (=אלא) בעת שמחה, ע"ד הכתוב ביום טובה היה בטוב (קהלת ז יא). שהוא מעצרת עד החג, שאז זמן אסיפת התבואה והפירות, אבל לא אחר החג.

בכל הטוב . אמר בספרי "זה השיר". במס' ערכין יא ע"א, אמר רב מתנה, מנין לבכורים שטעונין שירה? אתיא " טוב " " טוב " מהכא". ופרש"י, כתיב הכא בכל הטוב , וכתיב (דברים כח מז) בשמחה ובטוב לבב מרוב כל . והספרי שלא הביא הג"ש, נראה שדרש מפשטות הכתוב. משום דבדברים (יב יח וטז יד וכז ז) בכולהו כתיב ושמחת , ומבואר שם ע"י מה תהיה התעוררות השמחה - אם ע"י אכילת המעשר או החג, שנאמר בו והיית אך שמח , או ע"י אכילת השלמים. אבל כאן, שאמר שתהיה השמחה בכל הטוב שיש לו, ומה יתעורר בו הבאת הבכורים לזה אמר "זה השיר", שאמרו שם שירה, והוא ארוממך ה' , שמדבר מכל טובות וחסדי ה'. ויש להסביר ג"כ הג"ש המובא בגמ' הנ"ל, שכמו שבעבודת הבורא תתעורר השמחה ע"י שירות ותשבחות, כן השמחה בכל הטוב, תהיה ע"י שיר.

אשר נתן לך ה' א-להיך ולביתך . " ולביתך " מיותר, דמובן דמהטוב שיש לאדם, יהיה טוב לכל ביתו! וזה שאמרו בספרי, "מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו".

אתה והלוי והגר אשר בקרבך . ציוה ה' שבעת הבאת הביכורים ישמח גם את הלוי והגר. וז"ש בספרי "בכל מקום שאתה מוצא הלוי, תן לו מחלקו (פי' מעשר ראשון). ואם אין לו מע"ר, תן לו מעשר שני. אין לו מעשר שני, תן לו מעשר עני. אין לו מעשר עני, תן לו שלמים. אין לו שלמים, פרנסהו מן הצדקה".