בראשית רבה פ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה פ[עריכה]

בראשית רבה פרשה פ פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


א.    [ עריכה ]
וַתֵּצֵא דִּינָה בַּת לֵאָה (יחזקאל טז) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה יוסי מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונא (הושע ה) שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו אמר עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידן בדין ולאמר להם למה לא יגעתם בתורה לא הייתם נהנים מארבע ועשרים מתנות כהונה ואינון אמרין ליה לא יהבין לן כלום והקשיבו בית ישראל למה לא הייתם נותנים לכהנים ארבע ועשרים מתנות כהונה שכתבתי לכם בתורה ואינון אמרין ליה על אילין דבי נשיאה דהוו נסבין כולא בית המלך האזינו כי לכם המשפט שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת שמע ר' וכעס בפתי רמשא סליק ר"ל שאיל שלמיה דרבי ופייסי עלוהי דיוסי מעונאה אמר לו רבי צריכין אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מומסין לבתי טרטייאות ולבתי קרקסאות שלהן ומשחקין בהם כדי שלא יהיו משיחין אלו עם אלו ויבואו לידי קטטה בטלה יוסי מעונאה אמר מלה דאורייתא ואקפדת עלוהי א"ל ויודע הוא בדברי תורה כלום א"ל הין א"ל ואולפן קביל א"ל אין ואי שאילנא ליה מגייב א"ל אין אם כן יסק להכא וסליק לגביה א"ל מהו דכתיב (יחזקאל טז) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א"ל כבת כן אמה כדור כן נשיא כמזבח כן כהניו הכא אמרי לפום גנתא גננא אמר לו ר"ל עד כדון לא חסילית מן מפייסיה על הדא ואתה מייתי לן אוחרי עיקרו של דבר הנה כל המושל מהו א"ל לית תורתא ענישא עד דברתה בעיטא לית אתתא זניא עד דברתה זניא אמרו ליה א"כ לאה אמנו זונה היתה אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו' יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ב · >>


ב.    [ עריכה ]
(הושע ו) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר כהנים אתמהא כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם כך עשו שמעון ולוי לשכם שנאמר דרך ירצחו שכמה מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם הכזונה וגו' אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר ומי גרם ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ג · >>


ג.    [ עריכה ]
(מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז החוח אשר בלבנון זה חמור אבי שכם שלח אל הארז זה יעקב תנה את בתך לבני לאשה שכם בני חשקה נפשו בבתכם (שם) ותעבור חית השדה ותרמוס ואת חמור ואת שכם הרגו מי גרם ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ד · >>


ד.    [ עריכה ]
ר"י בר סימון פתח (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר ואת אמרת (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר מחר בתך יוצאת ומתענה הה"ד ותצא דינה וגו' ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר פתח (איוב ו) למס מרעהו חסד מנעת חסד מן אחוך היא נסבת לאיוב שאינו לא גר ולא מהול לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נישאת לערל לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נישאת דרך איסור ותצא דינה וגו':

<< · בראשית רבה · פ · ה · >>


ה.    [ עריכה ]
ר' תנחומא פתח (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי ר' יהושע בשם ר' לוי פתח (משלי א) ותפרעו כל עצתי הה"ד (בראשית ב) ויבן ה' אלהים את הצלע ויבן התבונן מהיכן לבראה וכו' ר"ל מייתי לה מהכא ויבן שם מזבח ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר לאחד שהיה בידו ליטרא א' של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף וחטפה ממנו כך ותצא דינה בת לאה מיד וירא אותה שכם בן חמור ר' שמואל בר נחמן אמר שגלה בה דרועה וישכב אותה ויענה וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה:

<< · בראשית רבה · פ · ו · >>


ו.    [ עריכה ]
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב הה"ד (משלי יא) ואיש תבונות יחריש ובני יעקב באו מן השדה כשמעם איסי בן יהודה אמר ארבע מקראות אין להם הכרע ואלו הן שאת ארור וקם משוקדים ר' תנחומא מוסיף הדא ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים וכן לא יעשה אפילו באומות העולם שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן העריות:

<< · בראשית רבה · פ · ז · >>


ז.    [ עריכה ]
וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר ר"ל אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה בדביקה (דברים ד) ואתם הדבקים בחשיקה (שם ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' ובחפיצה (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים וגו' ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה בדביקה ותדבק נפשו בחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב ר' אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין באהבה ודיבור באהבה (שם א) אהבתי אתכם בדיבור (ישעיהו מ) דברו על לב ירושלים ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה באהבה ויאהב את הנערה בדיבור וידבר על לב הנערה וכי יש לך אדם שמדבר על הלב אלא דברים שמישבים את הלב אמר לה אביך בשביל שדה אחד ראה כמה בזבז וכמה ממון הכריע אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים וכמה שדה בית זרע על אחת כמה וכמה והתחתנו אותנו א"ר אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עובד כוכבי' תחלה אא"כ נתן עובד כוכבים אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל והתחתנו אותנו לא תתחתן בם הם אמרו והתחתנו אותנו אמרו הם תבעו תחלה הרבו עלי מאד מוהר ומתן מוהר פרנון מתן פראפורון:

<< · בראשית רבה · פ · ח · >>


ח.    [ עריכה ]
וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְגוֹ' מה את סבור רמיות דברים יש כאן ורוה"ק אומרת אשר טמא את דינה אחותם וגו' וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה ר' נחמיה אמר היכן מצינו שנקראת ערלה חרפה מן הכא שנא' כי חרפה היא מקניהם וקניינם סברון למחפת ואתחפתון וישמעו אל חמור ואל שכם בנו וגו' הוה חד מנהון נכנס לעיר טעין מובליתיה וא"ל תא גזור והוא אמר שכם נסיב ומגבאי קטע:

<< · בראשית רבה · פ · ט · >>


ט.    [ עריכה ]
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים תמן תנינן מרחיצין את הקטן דבי ר"מ מרחיצין את המילה א"ר יוסי את תני מרחיצין את הקטן א"ר זעירא בכל שעה הוה ר' יוסי אמר לו תני מתניתך דתנן אין מונעים לא שמן ולא חמין מעל גבי המכה בשבת ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת ואם תאמר מרחיצין את המילה מאי שנא היא מכת קטן ממכת גדול אלא ללמדך מרחיצין את הקטן כל גופו מה שאין כן בגדול אלא ע"ג המכה בלבד ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת א"ר יעקב בר אחא בכל שעה הוה ר' יוחנן ור' יונתן מפקידין חיתא ואמרי להון כל שקועין שאתון עבדון בחולא הוון עבדין בשבתא ביום השלישי שחל להיות בשבת שמואל אמר מפני הסכנה א"ל ר' יוסי אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת דתנן מחמם אדם אלונתית ונותנה ע"ג מכתו בשבת ולא יטול עריבה מלאה חמין ויתנה על כריסו בשבת אבל חמין לרפואתו מותר אריב"ל לית כאן אסור אלא מותר:

<< · בראשית רבה · פ · י · >>


י.    [ עריכה ]
וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי ממשמע שנאמר (בראשית מט) שמעון ולוי ידענו שבני יעקב הם אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה אחי דינה וכי אחות שניהם היתה והלא אחות כל השבטים היתה אלא לפי שנתנו אלו נפשם עליה נקראת על שמם ודכוותה (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וכי אחות אהרן היתה והלא אחות שניהם היתה אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו ודכוותה (במדבר כה) ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היתה והלא בת אומתן היתה אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה לשמה איש חרבו ר"א אומר בן שלש עשרה שנה היו שמואל שאל ללוי בר סיסי א"ל מהו דין דכתיב ויבואו על העיר בטח א"ל בטוחים היו על כחו של זקן ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה וכיון שעשו בניו אותו מעשה אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד אוה"ע מה עשה נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו האוה"ע להזדווג להם לבני אני נלחם כנגדן הוא דהוא א"ל ליוסף (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו' והיכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו בשכם שנאמר (שם) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואת חמור ואת שכם בנו:


יא.    [ עריכה ]
וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין א"ר הונא הנבעלת לערל קשה לפרוש א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה הה"ד (שם מו) ושאול בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען:


יב.    [ עריכה ]

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אוֹתִי רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי אלא שאמר הקב"ה עד אשר תפרה בששים רבוא אמר ר"י בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה ויאמרו הכזונה אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר מי גרם ותצא דינה.

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת. מדרש רבה על וישלח