בראשית רבה מה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד.    [ עריכה ]

ויבא אל הגר ותהר -- רבי לוי בר חייתא אמר: מביאה ראשונה נתעברה.

אמר רבי אלעזר: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה, והכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן?!

אמר רבי תנחומא: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו, כמביאה שניה.

אמר רבי חנינא בן פזי: הקוצין הללו, אינן לא מתנכשין ולא נזרעים מאיליהן, הן יוצאים ומתמרים ועולים. החטים הללו, כמה צער וכמה יגיע, עד שלא יעלו.

ולמה נתעקרו האמהות?

  • ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב): יונתי בחגוי הסלע.

יונתי. בחגוי, למה עקרתי אתכם? בשביל, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך.

  • רבי עזריה משום ר' יוחנן בר פפא: כדי שיהיו מתרפקות על בעליהן בנויין.
  • רבי הונא משם רבי חייא בר אבא: כדי שיצאו רוב השנים, בלא שיעבוד.
  • רבי הונא ורבי אבון בשם רבי מאיר אמר: כדי שיהנו בעליהן מהן, שכל זמן שהאשה מקבלת עוברין היא מתכערת ומתעזבת, שכל תשעים שנה שלא ילדה שרה, היתה ככלה בתוך חופתה, והיו מטרוניות באות לשאול בשלומה של שרה, והיתה שרה אומרת להם: צאו ושאלו בשלומה של עלובה, והיתה הגר אומרת להם: שרי גבירתי, אין סיתרה כגלויה. נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת, ראו כמה שנים שלא נתעברה, ואני בלילה אחד נתעברתי! והיתה אומרת: עם דא אנא מיסב ומיתן?! הלואי מיסב ומיתן עם מרה.